התגעגעתי אז באתי: הקאמבק של ילדת הפסטיגלים
כילדת פסטיגלים, מורן קולטון מחולון כיכבה בהפקות ענק לצדן של שרית חדד ויעל בר זוהר, אך כשהתבגרה ויתרה על קריירת השירה. כיום, בגיל 25, היא חוזרת רעבה מתמיד עם סינגל חדש ולא בונה על עזרה מחבר המשפחה יוסי גיספן
"מאוד פחדתי לעלות על הבמה", נזכרת קולטון ברגע הגורלי בו הבינה כי טמון בה כישרון חבוי. "עד היום אני זוכרת את תחושת הבטן שמתהפכת, אבל ברגע שהגיע הפזמון, קיבלתי כוח, הפה שלי נפתח ושרתי. בחיים לא אשכח את מראה המורים שלי שישבו בשתי השורות הראשונות, איך הפיות שלהם נפערו".
זה היה הרגע בו קולטון התוודעה לקסמי הבמה. כיום, עשור וחצי מאוחר יותר, היא מוציאה סינגל בכורה, "אהבה חדשה", עובדת על אלבום ראשון ומכוונת כמה שיותר גבוה, אבל בקצב שלה.
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
עד לאותו רגע בו הדהימה בקולה את בית הספר ואת עצמה, קולטון הסתפקה בשיעורי משחק. מאז היא החלה לנסות את כוחה ומזלה במחזות זמר ובהופעות ומהר מאוד זכתה להגשים את חלומה כשמצאה את עצמה שרה ורוקדת על הבמה לצידן של שרית חדד ויעל בר זוהר. אז היא שאפה להיות כמו ציפי שביט או חני נחמיאס.
חיוך עולה על פניה של קולטון כשהיא נזכרת איך בגיל 13 ניגשה יום אחד לאמה ואמרה לה שהיא רוצה להיות ילדת פסטיגל. "אמא שלי לא הבינה שאני רצינית, אז היא פשוט אמרה לי 'בסדר לכי'". קולטון לקחה עמה את אחיה עידו, שהיה אז בן שש, והשניים ביצעו את השיר "ילד שלי", אותו שרה בתוכנית המצוירת אמו של מרקו. "אני הייתי האמא ואילו אחי היה מרקו, אני שרתי והוא רקד. כל רגע חשבנו שיגידו לנו 'טוב, מספיק, הביתה', ובסוף כשהתקבלתי כולנו היינו בהלם".
מה ילדה בת 13 מרגישה כשהיא מבינה שהיא הולכת להופיע בהפקת ענק?
"ילדה בת 13 חושבת על הרבה דברים, אבל לא על כסף, פרסום או תהילה, אלא להפך. חשבתי שאולי הילדים בבית הספר יאהבו אותי יותר, שאהיה יותר פופולארית. הקטע של לעמוד על הבמה עם מפורסמים זה סוג של פוזה, הם לא באמת מעיינים אותך, אתה רק רוצה שיגידו שאתה איתם".
ההורים שלך לא הראו קצת התנגדות? בכל זאת מדובר בהפקה תובענית.
"בטוח שאמא שלי קצת חששה, אבל היא לא לקחה את זה ברצינות כי לא חשבה שאתקבל, גם אני יודעת איך לבקש ולא מכירה את המילה לא. אבא שלי הוא שחקן תיאטרון לשעבר, כך שהוא מכיר איך זה הולך".
והוא לא הזהיר אותך?
"הוא אמר להתרחק מהתחום, ואם להישאר אז להיזהר. עד היום הוא אומר שלא כדאי, שזה תחום קשה ומסוכן, ולכן לא אני או אחי אי פעם פנטזנו על להיות מפורסמים".
איך בעצם התכוננת לאודישנים?
"לא התכוננתי, פשוט הלכתי. אולי אני ואחי עשינו קצת יותר רעש בבית כי צריך להתאמן על הקטע, אך לא קנינו בגדים, לא השתוללנו ולא היינו סביב זה".
וכיום איך את מכינה את עצמך לאודישנים והופעות?
קולטון צוחקת. "היום זה כבר סיפור אחר לגמרי, ברור שעובדים קשה. אני מכינה את עצמי מראש, לא שותה משקאות מוגזים כדי לא לפגוע בקול, אני מקדישה יותר זמן לאיסוף חומרים ולשירה. אני מופיעה בפאבים, טקסים עירוניים ולפני כל הופעה אני חוזרת על החומר ומתאמנת".
יש לך עדיין פרפרים כשאת עולה לבמה כמו אז בטקס לזכרו של רבין?
"אפילו יותר. הניסיון עושה את ההכנה לפני ההופעה ליותר קלה, כי את יותר משופשפת, מכירה את המילים, את המנגינות. אבל ברגע שאת על הבמה, ההתרגשות מגיעה כאילו זו הפעם הראשונה וכל זמר שאני מכירה מתרגש באותה מידה. זה הקטע שלנו, זה האדרנלין שלנו או הצניחה החופשית שלנו".
>>> פרח השכונות: אחרי ההתרסקות, ג'ולייטה חולמת על קיסריה
>>> סלסולים בבית הספר: תופעה ושמה לידור סולטן
בגיל 13 יצא לך להופיע בהפקת ענק, לאן נעלמת מאז?
"זה תחום מאוד קשה, נכנסתי לשם עם מינימום ציפיות, כי אבא שלי זכר את זה מתחום התיאטרון. בגיל 15 הייתי באודישנים של תוכנית הטלוויזיה 'בראבו' ולא התקבלתי, בגיל 16 ניסיתי להתקבל לכוכב נולד, להקה צבאית, אך שוב ושוב אמרו לי לא. בגיל 16 וחצי החלטתי שמספיק, שאין לי כוח, העדפתי להתמקד בלימודים במגמת תיאטרון".
בגיל 16 לוותר? לא הרמת ידיים מהר מדי?
"לא נראה לי, כי בסך הכל ויתרתי על השירה, שזה אספקט אחד. היה לי את המשחק ועדיין הופעתי על הבמה, למדתי בתיכון במגמת תיאטרון, כך שלא עזבתי את התחום לחלוטין".
עושה רושם שהפסקת להאמין בעצמך.
"נכון, התחלתי לחשוב שאולי אני לא מספיק טובה, שאין לי את הדבר הזה שמחפשים. אבל באותה תקופה זה היה בסדר, קיבלתי את זה".
והיום?
"גם בסדר, אבל היום אני יותר חכמה, יותר ממוקדת, אני יודעת מה אני רוצה ומה הסגנון שלי, מה הגבולות שלי, על מה שווה להילחם וזו הדרך הנכונה בשבילי".
להיסגר על דרך בגיל 25 זה קצת מאוחר בתעשייה הזו.
"נכון, וגם לא למדתי פיתוח קול. אין לי ידע במוסיקה, חוץ מתיאטרון לא למדתי כלום, ואולי זה באמת קצת מאוחר. אבל אני עדיין נהנית, ומוסיקה זה לא העיקר מבחינתי, אני עובדת בכלל בחברת ביטוח, עבודה שאני נהנית ממנה".
מלבד הסירובים באודישנים, הסיבה שהחלטת לוותר בגיל מוקדם יחסית היא בגלל שנתקלת באספקטים מכוערים בתעשייה?
"לא נחשפתי לשקרים ורמאויות, כי לא נתנו לי את האופציה וטוב שכך. גם באותן השנים עניין אותי יותר התיאטרון ופחות השירה".
נתקלת בכל מיני הצעות "בונות" כמו לרזות, ניתוחים פלסטיים וכו'?
"תמיד הייתי ילדה שמנמנה, ובכיתה ח' השתתפתי בהפקה 'ברני' על הדינוזאור של עזריאל אשרוב, והוא אמר לי שהתקבלתי ואז לקח אותי הצידה ואמר לי שאני צריכה לשמור על המשקל. הוא אמר את זה בצורה עדינה, וייאמר לזכותו שידע איך לדבר לילדה, בסוף לא קרה עם זה כלום כי ההצגה נפלה".
כיום, שאת כבר לא ילדה ואת מנסה מחדש, היית משנה בעצמך משהו?
"אני לא שוללת, אני מכירה את העולם ואני פותחת טלוויזיה ורואה שהשמן יותר שמן וגם הרזה יותר שמן, תמיד עשיתי דיאטות, ולפעמים אני מרגישה יותר טוב עם עצמי ולפעמים פחות, אבל זה גם מעולם לא פגע בי כי תמיד הייתי בזוגיות, ותמיד היו לי חברים, אבל מבחינת שינויים במראה החיצוני לטובת הקריירה, להגיד לך שאני אעשה כל דבר, אז לא. אבל אם משהו שאני ממש ארצה יהיה בר השגה, ואני כן אוכל לעשות שינוי כלשהו, אני לא אשלול".
אני מבינה שניסית ולא הלך לך בתחום המוסיקה, אבל למדת תיאטרון, למה פרשת גם מזה?
"לא יודעת, אין לי תשובה לזה. התגייסתי לצה"ל, הייתי בזוגיות, אחר כך התמקדתי בעבודה. החיים פשוט המשיכו להם בלי התיאטרון, זה נעלם".
ניסית מאז?
"לא".
מדוע?
"אולי זה ישמע מוזר, אבל נכון לעכשיו השירה מאתגרת אותי יותר. אבל נתת לי נקודת מחשבה, אולי אני אנסה לחזור לזה בהמשך".
בגיל 23, בעקבות זוגיות שעלתה על שרטון, קולטון מצאה את עצמה קונה כרטיס לארצות הברית, שם עבדה בעגלות כמו ישראלים רבים אחרים, אולם לבה לא היה שם. במקום להתמקד במכירות היא הייתה מזמזמת לעצמה שירים.
מדוע טסת לארצות הברית? ברחת ממשהו?
"למה כולם נוסעים ליעד רחוק? אהבה נכזבת. הרגשתי שאני לא יכולה להישאר עוד בארץ, שאני צריכה חופש, אוויר, לעשות סדר בראש, מעין מסע עצמי.
השיר החדש שלך, "אהבה חדשה", מדבר על אהבה נכזבת, את כתבת את המילים?
"לא. ערן לוי, אח של נירו לוי, כתב את המילים. השיר מדבר על אהבה נכזבת, ניסיון להתקדם, להתגבר, מילותיו משקפות אותי ואת המסע שעברתי. במשך שמונה חודשים עבדנו על השיר ביחד עם קובי קלימון, כשאני מסבירה להם מה אני מרגישה".
בחרת לעזוב את עולם המוסיקה, את הארץ, מה למעשה גרם לך לחזור?
"שבועיים לפני שטסתי ישבתי בבית של ידיד שלי, עידן בן בכור, בוכה, לחוצה ומפחדת. היה לי חבר במשך ארבע שנים, ולאחר מכן זוגיות בת שבעה חודשים. היה לי מאוד קשה אחרי שהקשרים נגמרו, שתי הפרידות היו כואבות, ואילו אני לא שרתי שבע שנים. עידן שכנע אותי להוציא את זה בשירה, ויש לו סוג של אולפן בבית, אך לא רציתי".
למה לא?
"לא הייתי מסוגלת. אחרי שעה של שכנועים התחלתי לזמזם והוא הקליט את זה".
מה הרגשת כששמעת את עצמך שרה שוב אחרי כל כך הרבה שנים. התאכזבת מהקול? התגאית בעצמך?
"זה בעיקר היה מוזר. האיכויות הקוליות היו שונות, אני כבר לא ילדה, אני מבינה את משמעות המילים שאני שרה, אני רואה כמה הן עמוקות".
ולמרות שהתלהבת, שמעת את השיר שלך ופשוט קמת וטסת?
"בארץ שמעתי רק סקיצה של השיר, ואחרי חודש בארצות הברית שמעתי איך שיצא השיר ופשוט התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. לא האמנתי שאני שומעת את עצמי, חצי שנה לאחר מכן חזרתי לארץ".
למה לא חזרת יותר מוקדם? לנסות לקדם קריירה חדשה?
"זו לא הייתה אופציה מבחינתי, קיוויתי למצוא חיים בארצות הברית, לא רציתי לחזור".
בסוף חזרת, מה חיפשת ולא מצאת?
"את האופציה לחיות. לא הסתדרתי בעגלות כי לא אהבתי לשקר כדי למכור מוצרים, קיוויתי למצוא זוגיות חדשה, וזה לא קרה. אומרים שרחוק מהעין רחוק מהלב, אך הרחוק לא עושה כלום, אלא רק גורם לדברים להישכח, אך הם לא נעלמים, כי עדיין צריך להתמודד, ואת ההתמודדות האמיתית עשיתי כשחזרתי".
זכית לשיר על אותה במה עם שרית חדד, זמרת מצליחה ומנטורית בדה וויס. למה לא לנצל את הקשרים איתה ולהיכנס לתוכנית?
"קודם כל פספסתי את האודישנים של דה וויס, הייתי בארצות הברית. אני לא שוללת את זה ואולי אגש לאודישנים הבאים. שנית, אני לא יודעת אם היא בכלל זוכרת אותי, זה היה לפני איזה 12 שנה, למרות שאני כן מאמינה שאם הייתי נתקלת בה ברחוב היא הייתה מזהה אותי אם אומר לה שאני מורן מהפסטיגל. אבל מצד שני אני גם לא מאלה שפתאום ירימו טלפון אחרי שנים וישאלו 'מה קורה? תוכל לעזור לי עם זה ועם זה?', זה לא בשבילי".
אוקיי, אז מה את כן עושה כדי שהשיר החדש שלך יתפוס?
"אני מנסה לחסוך כמה שיותר ואפילו הקפאתי את הלימודים, כי הפקת שיר אחד עולה בממוצע 10,000 שקלים וזה אחרי הרבה הנחות. צריך גם יחצ"ן, סוכן, שימצאו דרכים לשווק את עצמך, אבל אין לי את הכסף לזה. בינתיים אני מנסה להיות סוכנת מכירות של עצמי. אני לא נעזרת בהורים שלי, אני עצמאית מבחינה כלכלית מגיל 15. אני אוהבת מוסיקה, אבל לא אבקש מההורים שלי כסף בשביל זה, טוב לי איך שאני גם בלי המוסיקה. היא חלום, אבל חלומות לא תמיד מתגשמים וזה בסדר".
את לא יכולה לחדש קשרים ישנים ולהיעזר בהם?
"מגיל 12 קרו והשתנו המון דברים, איזה קשרים יש לילדי פסטיגל? הקשר היחיד שיש לי זה שיוסי גיספן הוא חבר של המשפחה".
נו, זה חתיכת קשר! גיספן כותב שירים שרובם הגדול הופכים להצלחה.
"יוסי כותב מזרחית, ואילו אני שרה רוק. אני לא שוללת להיעזר בו בעתיד, להתייעץ איתו או להשתמש בחומרים שלו, אך נכון לעכשיו זה לא ריאלי, ביום שהוא יחליט לכתוב רוק אני קופצת על המציאה".
למה לא לבקש ממנו שיכתוב במיוחד בשבילך?
"הוא אפילו לא יודע שהוצאתי סינגל. אני לא יכולה לבוא אליו כשאני לא יודעת עד הסוף מה אני רוצה, את השיר הנוכחי לקח לי חצי שנה לבנות".
זה מרגיש כמו סוג של התחמקות כדי לא להתאכזב.
"ממש לא, יוסי לא היה מאכזב אותי. הוא כן היה נותן לי הכוונה וטיפים, אבל כבר הייתי עסוקה בשלב הזה בעשייה אחרת, שהייתה משהו שלי, ולא רציתי להיעזר בו, או בקשרים שלו, או בקשרים של אחי שגם הוא הופיע בפסטיגל מספר פעמים. אני אוהבת לעבוד בקצב שלי".
אז למי בעצם את כן מתחברת בז'אנר?
"לאביב גפן, משינה, איפה הילד, ברי סחרוף. כל מה שקשור ברוק ישראלי".
ומה אם יתנו לך הזדמנות במזרחית?
"אני לא שוללת, אני אוהבת לשמוע באוטו הכל, יש לי אייל גולן, ריטה, שלמה ארצי ושרית חדד, ופה ושם יצא לי לשיר ים תיכוני. אבל אני לא יכולה לשיר למשל שיר של קובי פרץ, כי זה לא מתאים לגוון הקול שלי".
מי שלקח חלק בהפקת השיר של קולטון הוא יהודה תמיר, זמר שהופיע לצידה של גלי עטרי בשיר המפורסם "הללויה". למרות השמות הגדולים הסובבים את קולטון בצורה כזו או אחרת, חודש וחצי עברו מאז ששוחרר הסינגל שלה, ובינתיים הוא הושמע רק בתחנות הרדיו האזוריות. לתחנות הארציות הוא עדיין לא הגיע, ומכאן מתבקשת השאלה כמה באמת קשה להיכנס לרדיו? מה האומן צריך לעשות כדי שישמיעו את השיר שלו בו השקיע את מיטב כספו, זמנו, מרצו ותשוקתו?
למה את לא ניגשת ישירות לתחנות הרדיו עם הסינגל ומבקשת שישמיעו אותו?
"מי אני? אני בורג. קרוב למאה איש מוציאים כל יום סינגל, ואם כל אחד יקום וילך לרדיו וישאל למה לא משמיעים אותו, זה לא ייגמר. כשאני הוצאתי את הסינגל שלי, באותו זמן יצאו הסינגלים של מתמודדי גמר דה וויס, אביב גפן הוציא את 'נוסטלגיה' עם שרון ליפשיץ, קשה להתחרות בזה. צריך להיות שם בזמן הנכון, עם הסוכן הנכון. זה תחום של קריזות, לא ניתן פתאום לגשת לדידי הררי ולבקש ממנו להשמיע את השיר, אני לא מאלה".
כדי להצליח בתעשייה הזו צריך להשתמש במרפקים. השאלה היא האם הדרך שלך היא הנכונה.
"אני לא יודעת אם זה הנכון, אבל זה כן המתאים לי. גם אם לא אצליח, יש לי אחלה של מזכרת להראות בהמשך לילדים ולנכדים, תמיד אעסוק בזה, גם אם זה רק בשביל עצמי. אני לא מתחסדת, למרות שזה נשמע ככה, אך אני גם לא מאלה שמחפשים להתלכלך ולרמוס. אני רוצה למצוא דרך בה אוכל לחיות טוב עם עצמי".
במבט לאחור היית משנה משהו?
"לא, הייתי עושה את הדרך הזו שוב ושוב, כי אם לא, לא הייתי מגיעה לסינגל. אני תמיד הייתי צריכה להיאבק, לאחי הקטן לעומת זאת הדברים תמיד באו בקלות. הוא מאוד מוכשר ומופיע בהרבה פסטיגלים, אבל אני והמשפחה חוששים מהיום בו תגיע המכה הגדולה, כי כל אחד חוטף בשלב כזה או אחר, ואני חוששת שהוא לא יידע איך להתמודד עם האכזבה. אני, לעומת זאת, כן אדע, כי נבניתי לאט לאט".
את מייעצת לאח שלך? מזהירה אותו?
"כל הזמן אנחנו מדברים על זה".
חשבתם לעשות משהו ביחד, לקדם אחד את השנייה?
"אנחנו מאוד מקפידים לעשות הפרדה, כששני אנשים מתעסקים באותו תחום באותה המשפחה, זה יכול ליצור הרבה מלחמות של אגו, וכדי לשמור על שלום עשינו הפרדת כוחות. אנחנו מאוד מפרגנים אחד לשנייה, כשאני רואה את אחי שר, אני מרגישה כאילו זו אני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם