אריק סיני: "מעושרות' הפכה לבעיה משפחתית קשה"
אריק סיני חוגג יום הולדת 63 וחוזר להופיע בחיפה. בראיון מיוחד הוא מדבר על הילדות בקריות, על החברות עם שלמה ארצי, על הלקחים מ"היכל התהילה", על הכאב שגרמה לו "מעושרות" ומגלה: "מאז התוכנית אני לא מדבר עם טלי ריקליס – סיני"
ובזמן שאתם קוראים שורות אלו - אתם מוזמנים על הדרך להתקשר לסיני ולהגיד לו מזל טוב, בשבוע שעבר הוא חגג יום הולדת ה-63. "בסך הכל הייתה שנה פעילה", הוא מודה, "פרודוקטיבית. גם יצא אלבום, גם השתתפתי בסוג של תוכנית ריאליטי (היכל התהילה, ע"ל). אני מקווה להמשיך ככה".
טוענים שחתן יום הולדת צריך לברך את הסובבים אותו. מה תרצה לברך את הקרובים לך?
"יותר מהכל לשמור על הבריאות, לא להתעצבן ושנהיה חברים, מכיוון שהחברות בעם הזה נפגעה. ולדעתי כל זמן שיש מצב כזה - קשה להשלים עם האויבים. כשיש מלחמה, בדרך כלל כולם בסדר אחד עם השני. דואגים אולי חסר לך קמח, סוכר, מתחבקים בתדירות גבוהה יותר".
אז אולי עדיף שתהיה פה מלחמה?
"עדיף שיהיה שלום, ונתנהג ככה".
"רחוב ישן בצהרי היום
לצידיו בתים עם גג אדום
במספרה ממול יושב אדון
מסתפר"
(מתוך "העיירה שלי)
הראיון עצמו מתבצע אף הוא בצהרי היום, בבית קפה בצפון תל אביב, שם מתגורר סיני. שעת צהרים, האוטובוסים שעוברים בסמוך עושים רעשי רקע ברשמקול, אך זה לא מפריע לבאי בית הקפה שממלאים אותו עד אפס מקום.
סיני דמות מוכרת, ואהובה יש לציין, בבית הקפה. מדי פעם במהלך הראיון ניגשים אליו אנשים, מחייכים אליו, והוא? מחייך בחזרה. באזור המרכז הוא חי כבר משנת 1974, כשעבר לשם עם אשתו השנייה, שושי, שנפטרה במהלך השנה האחרונה, אך את ילדותו העביר בכלל כאן, בצפון.
"נולדתי בחיפה, בבית חולים בהדר שקראו לו 'אימהות'. ההורים שלי הגיעו אחרי השואה מפולין, וגרנו בקרית מוצקין בבתי השבים, שיכונים של עולים חדשים, דירות חדר. כמה שנים לאחר מכן עברנו לקרית ביאליק, ושם גרתי עד 74'. הקריות בשבילי היו חממה מופלאה. אהבתי, ואני אוהב אותם עד היום".
יש לך עוד חברים שנשארו מאז?
"אני לא כל כך בקשר עם חברים מפעם. כל זמן שהוריי היו בחיים, והייתי מגיע לבקר - הייתי יוצר קשר. אבל עם השנים, וזה הרבה שנים, הקשר נותק. אני אפילו לא יודע מי חי ומי מת. זה לא בסדר, אני יודע".
ובכל זאת זה אמור להיות הדדי.
"זה נכון, אבל איתי קצת יותר קל להתעדכן, כי אני טיפה יותר חשוף".
עד כמה אתה מרגיש את ההבדל בין תל אביב והמרכז לצפון?
"תל אביב זו עיר נהדרת, משוגעת ברמות. כשאתה בא אליה מבחוץ - לעתים אתה לא כל כך מתאקלם, נבהל מהחניה. אבל האנרגיות שאני מקבל פה - זה משהו שאני צריך. אני גר באזור לא שקט, אבל מוצא את השקט שלי. אין מה לעשות, יש משהו בעיר הסואנת הזו שמפעיל אותי".
סיני היה עוד נער קרייתי, עד שנדבק בחיידק המוזיקה. "זה חיידק שמבחינים בו כשאתה נער", הוא מגלה. "אהבתי לשיר מאז שאני זוכר את עצמי. גם בבית הספר, כשילדים היו יוצאים לשחק במשחקי חצר - עוד לא ניגנתי, אבל עם חוברות של שירים הייתי שר עם כל מי שרצה להישאר בכיתה.
"לא היה את העזרים שיש היום, אבל היה לי טייפ-רקורדר מהראשונים שהיו. הייתי מחובר למוזיקה, מהרגע שאני זוכר את עצמי כילד מתבגר. בנוסף אל תשכח, שבשנת 61-62', כשהייתי בן 12, היו את הביטלס. וכך בשיעורי ביולוגיה ופיזיקה, כשהייתי משתעמם - הייתי מצייר את התסרוקות שלהם".
ניסית גם להסתרק כמוהם?
"אמא שלי לא הסכימה, אבל הייתי מחובר ברמה שיודע כל מילה בשיר. בהמשך הכרתי חבר שגר בקריה, אלברטו, שנפטר בינתיים, והוא לימד אותי לנגן על גיטרה. משם לאט לאט התחלנו להופיע יחד, בקריות ובאזור".
היה פאב ספציפי שהופעתם בו?
"איזה פאב ספציפי, לא היו פאבים אז. היו כל מיני מועדונים, אורחים לרגע, דברים מאוד פרימיטיביים לעומת מה שקורה היום. אז היית צריך להיות מאוד מחובר כדי להתעסק בזה, אפילו כתחביב. כנראה שמאוד רציתי את זה".
סיני בהחלט רצה את המוזיקה מאוד, ואף רצה להתגייס ללהקה צבאית, אך בשל הפרופיל הגבוה שלו גויס לגולני, סיירת אגוז. "שירתתי כבר חצי שירות, ואחר כך כשרציתי לממש את זכויותיי ולהיות בלהקה צבאית - אז אמרו שהשקיעו בי יותר מדי בהכשרה. עברתי בחינות ללהקה צבאית בחיפה, ואז כל שנשאר הוא שאגוז יוותרו עליי. בסופו של דבר תמורת חובש שהם קיבלו במקום - הם הסכימו, והצטרפתי ללהקת גולני".
יחד עם סיני היו בלהקה גם נורית גלרון ואייל גפן, אך סיני מדגיש כי זו הייתה להקה צבאית מעט אחרת. "זו הייתה להקה חטיבתית ולא פיקודית, ולכן הופענו בעיקר מול חיילים במוצבים, כאלה שבאמת צריכים אותנו".
"את זוכרת איך נפגשנו כאן
לפני שנה
על יד השיבר המטפטף
הג'יפ שלי חנה -
סתם ירדתי לנשום קצת
ולסדר ת'ראש".
(מתוך "שובי לפרדס")
במקביל לסיני שירת חייל נוסף, שלמה ארצי שמו, בלהקת חיל הים. בדיעבד ההיכרות של סיני איתו הייתה זו שהתניעה לו את הקריירה. "שלמה היה בלהקת חיל הים באותה תקופה, ומכיוון שהמפגשים של הלהקות השונות היו בבית החייל בתל אביב - אז היינו מתראים כולנו. אוכלים צהרים, עושים חזרות. כך לה נוצרה ידידות.
בסיום השירות כל אחד הלך לכיוון אחר. ארצי יום אחרי השחרור שר את 'אהבתיה', ואז החלה הדרך שלו. אני לעומת זאת השתחררתי מהצבא, ולא עשיתי כלום. הסתובבתי בין להקות, אבל לא היו לי שום כוונות רציניות. בכלל, לא היה אפשר לעשות כלום, רק מתל אביב".
גם היום זה קשה להצליח כשלא גרים בתל אביב.
"היום, בניגוד לאז, אתה יכול יותר, אבל עדיין חייבים לטעמי לגור בתל אביב, כדי להיות יותר מחובר".
ב-1976, שנתיים לאחר שעבר עם אשתו לתל אביב - ירד סיני עם הכלב לרחוב. "ירדתי איתו לעשות פיפי בשדרות בן גוריון, ופתאום ראיתי את ארצי על הווספה עובר. נעצרנו, דיברנו, ואז אמרתי לו: 'אולי תכתוב לי שיר?'. אני זוכר את התשובה שלו, כאילו הוא אמר לי את זה הרגע: 'בגיל 28 אתה רוצה להתחיל?'.
זה כנראה קטע של צפונים, כי גם יהודה פוליקר התחיל בגיל מאוחר.
"כנראה שאנחנו לוקחים את הזמן, לא יודע להסביר. ארצי אמר לי 'תן לי לחפש לך משהו'. צריך לזכור שאז הוא לא היה במיטבו. כמה תקליטים שלו קרסו, והוא החליט כמעט לעזוב את התחום. הוא שאל בכלל למה אני רוצה שיר ממנו, ואמרתי לו שאני אוהב איך שהוא כותב.
"אחרי כמה ימים התקשר, ואמר כתבתי לך משהו - 'שיר פרידה'. הקלטתי את זה מהכספים שאספתי מכל החברים שלי ושל שושי, והיתר אתה כבר יודע - 13 אלבומים. ועדיין, אני חושב שזה לא מספיק".
אבל אמרת שכן מספיק, ולפני שנה אמרת שאתה לא מקליט יותר חומרים חדשים ורק מופיע.
"אני גם עכשיו לא אומר שאני הולך לעשות חומרים חדשים, אבל זה לא מספיק. צריך להבין שהאמירה שלי לא באה מעניין של מצב רוח, אלא ממקום שהיום, אם אתה רוצה לעשות אלבום - אתה צריך להשקיע, ולמכור לחברת תקליטים. לי אין חברת תקליטים. אם אקליט - זה רק אם יהיה לי כסף. אתה רוצה שאחרי 35 שנה אמצא ספונסר? התעשייה פה לא במצב טוב".
אז תלך לתוכנית ריאליטי.
"הרי כבר הייתי בתוכנית ריאליטי, וזה לא שינה הרבה".
היכל התהילה לא שינה בשבילך כלום?
"מה זה היה אמור לשנות? אתה צריך לייצר דברים שאתה אוהב, והמטרה היא שיאהבו את זה. אם התקשורת תאהב - היא תעביר לקהל, ולהיפך".
לא הרגשת באזז מאז התוכנית?
"הרגשתי, אבל השאלה מה עושים עם הבאזז. איך אמר לי פעם ארצי? בסופו של דבר זה כולה שיר. כל התעשייה שמסביב מתנקזת לשאלה אחת - אם זה שיר טוב או רע, אהוב או לא אהוב. יש הרבה שירים לא טובים שמצליחים, ולהיפך. אם יש מזל ואוהבים - משמיעים את זה, ואם משמיעים - אנשים קונים את האלבום".
ויש כאלה שמתוך פחד להיעלם מהתודעה ישנו את הסגנון שלהם, אולי אפילו יוסיפו לו מימד מזרחי.
"הצעות לדואטים ממיטב הזמרים, כולל המזרחיים, היו כל השנים. אני לא אומר לא כי אני מתנשא חלילה, אלא כי אני לא מרגיש שאני יכול לשיר מוזיקה מזרחית. זה יהיה כמו מסיכה".
אבל הנה, התחברת לדני ליטני.
"זה משהו אחר. דני זה מוזיקאי שאני אוהב כל השנים, ונעים לי לשיר איתו על הבמה. כל אחד מאיתנו שר משיריו, יושבים על הבמה, מכוונים אחד את השני. הוא שר שירים שלי, אני שר שלו. אבל זה לא שאנחנו הולכים לעשות אלבום יחד, למרות שהמחשבה לא הייתה נענית בשלילה לא ממנו ולא ממני".
ושוב אנחנו מגיעים לסוגיה של הכסף.
"גם כסף מעורב פה, אין מה לעשות, אבל אני בשלב של חיי שאני עושה מה שאני מאמין בו. לא בתחנונים שיאהבו אותי".
"מה יהיה?
אני מוצא ומאבד
הולך בדרך ומועד
בתוך תוכי אני פוחד"
(מתוך "צל כבד")
וחזרה להיכל התהילה. בסיום התוכנית יצאו 3 ממשתתפיה, אדם, אילנה אביטל ומייקל הרפז במופע משותף. סיני מודה כי לא חשב בכיוון. "באתי להיכל עם קריירה של 35 שנה, פעילה קצת יותר וקצת פחות. היו שם אנשים שהקריירה שלהם לא פעילה כבר 30 שנה, ואני לא באתי לחפש את זה. באתי לחוויה ממקום נקי. סוג של האח הגדול רק שהפעילות היא שירים, ולא משימות".
ובכל זאת שמו אותך עם אבי ביטר ובני אלבז, לא הפריע לך?
"שוב, אני לא אומר את זה בהתנשאות. באתי לשם מ-35 שנה של עשייה, לא נחתי 20 שנה ואני בא ומבקש בואו תעזרו לי. אבי ביטר אכבר בן אדם, בני אלבז אכבר בן אדם. היו לנו חודשיים, לרגעים טובים לרגעים קשים, ואם הייתי בא ממקום מתנשא - לא הייתי מתקרב לדבר כזה".
היו רגעי שבירה?
"עשרות, אבל זה מה שלמדתי על עצמי - שאפשר לשרוד ולהמשיך".
את מי הכי הערכת בתוכנית?
"מוזיקלית כל אדם ודרכו, אבל באופן אישי הכי התחברתי למייקל הרפז, אדם ואבי טולדנו".
אבי טולדנו זו דוגמא לאדם עם קריירה מפוארת, שנעלם.
"ממש לא", מתרעם סיני. "הוא עושה, מתעלמים ממה שהוא עושה וזה מעצבן. אבי זמר מוכשר, והתקשורת לא מפרגנת לו. הוא מנסה, לא נח לרגע, וזה ממש מעציב אותי שלא מתייחסים אליו בכבוד הראוי לו".
למה לא מפרגנים לו?
"כנראה שאנשים מתקדמים, והולכים למקומות אחרים. יש מרעה, והעדר בא למרעה. טעים לו - נשאר, לא טעים - עובר הלאה".
למה החרמת את הגמר של היכל התהילה?
"החרמת זו מילה עיתונאית".
אז למה לא הופעת בגמר של היכל התהילה?
"מכיוון שלא היה לי כוח להיות, אפילו עוד פעם אחת בבית הזה. חשוב לי לציין שמאוד שמחתי שבני ניצח, הוא זמר גדול ואנחנו בקשר מצוין. אנשים סתם ממציאים סיפורים. לגבי אבי ביטר – הוא ניתק קשר עם כולם, אבל בני היה אצלי בבית והייתי אצלו, אפילו היה ניסיון לעשות דואט. צריך להתייחס להכל בפרופורציות".
לאחרונה יצא בני אלבז כנגד ערוץ 24, וטען שלא נתנו לו מה שהובטח. אתה נשארת בקשר עם אנשי ההפקה?
"ערוץ 24 וההפקה של היכל התהילה, עשו עבודה מופלאה. הם היו נפלאים אלינו, שמרו עלינו שם, אבל אף אחד לא הבטיח הבטחות או פרסים. מי שרצה להאמין שינצח ויקבל משהו - לבריאות. לי אין כלום נגדם או בעדם. הם ערוץ נישה נחמד, שניסה להעביר תוכנית ריאליטי שהיו בה הרבה פגמים בגלל ראשוניותה. אני אישית רק הרווחתי".
תיכנס לעוד תוכנית ריאליטי?
"תלוי מה, אחרי שאתה צונח פה - אתה יותר פוחד. אם תהיה הצעה מסעירה - בהחלט".
"כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני"
(מתוך "שיר פרידה")
סיני סיים את תוכנית הריאליטי שלו, ואז גילה שהוא מככב באחת נוספת - מעושרות, בה השתתפה גרושתו טלי, שנישאה מאז למולטי-מיליונר משולם ריקליס. "התוכנית הזו הפכה לבעיה משפחתית קשה", מודה סיני בפתיחות. "פנו אל טלי מההפקה, ואמרו לה שעושים תוכנית דוקומנטרית על נשים חזקות. כך זה התחיל. היא פנתה אליי, ואמרה לי 'היית נשוי לי, יש לי 2 בנות ממך, מדי פעם יצטרכו אותך להגיד כמה מילים'.
"אמרתי לה שאני לא כל כך רוצה את זה, וביקשתי ממנה שתוותר לי. היא ויתרה, אבל פנתה לילדות. ואז הילדות ישבו איתי, ואמרו שזו לא סתם עוד תוכנית ריאליטי. הם שאלו אותי 'מה אכפת לך? תגיד מילה על אמא, מה שאתה רוצה להגיד', וככה זה התגלגל".
במהלך התוכנית היה נראה שאתם בקשר מצוין, אפילו מצוין מדי.
"בהחלט היינו בקשר מצוין, אבל בדיעבד לא אהבתי את הדברים שנאמרו שם. הציגו אותי כאדם שאיתו ההישרדות הייתה קשה, מול החיים עם ריקליס, וזה לא נעים".
הישרדות? הציגו אותך כאדם שלוקח דמי כיס ממנו.
"לא דמי כיס, אבל הציגו אותי בצורה לא הוגנת מולו".
בנוסף טענו נגדך, כאשר הסכמת שבנותיך יחליפו את שם המשפחה לריקליס.
"הסכמתי בלית ברירה, למרות שהן החליפו לסיני-ריקליס. לריקליס בלבד לא הייתי מסכים".
היו שטענו שהסכמת לשינוי בשביל כסף.
"בחיים שלי לא ביקשתי ממשולם כסף, והוא לא נתן לי כסף. הוא איש מקסים, אבל אני לא צריך את כספו. שום דבר שלא קשור אליי ואליו לא קשור לכסף. הסכמתי, כי הוא אדם מקסים שרצה לפרוש את חסותו על הילדות. זה כאב לי בהתחלה, אבל בגלל שנשאר 'סיני' - הסכמתי. כל העניין של הכסף מקורו ברוע של אנשים, בהמצאה. הרי גם אם היה מציע לי כסף על הדבר הזה - הייתי מסרב על הסף.
"לשתי הבנות שלי קוראים לי ותום סיני-ריקליס. לא אוהב את זה, אבל זה מה שרצו. אני אמרתי את דעתי, הן הסבירו את דעתן, והסכמתי. זה לא הגיע ממקום של כסף, ושאנשים יפסיקו לבלבל את המוח. לא ראיתי ולא אראה ממנו גרוש בחיים. אם זה היה נשאר רק ריקליס - הייתי עוצר את זה אפילו עם בתי משפט".
בנוסף טלי אמרה שאתה אבא נעדר.
"מאוד כאב לי שהיא ישבה באיזו סצנה אצל ההורים שלה, ואמרה שהם גידלו את הילדות. היו שם סדרה של פגיעות, שאפשר היה בלעדיהן. אני לא אומר שהייתי אבא נפלא, אבל תמיד הייתי כשהיה צריך. הן משאת חיי הילדות האלה, ובחיים לא הייתי מוותר על מי מילדיי, הם הדבר החשוב לי ביותר".
היה גם את סיפור החתונה שלך עם יפעת בהיכל התהילה, בה טלי טענה כי השיר "בסוף מעגל" נכתב עליה, והושר גם ליפעת בחתונה.
"הנה עוד דוגמא לטלוויזיה. ישי לוי שר לי בחופה את 'האחת שלי', והלכו בעריכה והשמיעו את 'בסוף מעגל', כאילו זה היה השיר. בנוסף זה לא שיר שכתבתי לה, אלא לקהל".
אבל בתוכנית הוציאו אותך לא טוב, למה לא התנגדת?
"מכיוון שאתה לא יודע איך זה ייצא בטלוויזיה, וכשאמרתי - זה כבר לא עזר. יכולתי לעצור את כל העניין עם תביעה משפטית, אבל בגלל הבנות עזבתי את זה בשקט. אגב, טלי ואני עד היום לא מדברים, מאז שהסתיימה התוכנית. עד שהיא לא תמצא לנכון, להתנצל על הדברים שהיא אמרה שם".
והיא ניסתה?
"לא".
אולי היא לא חושבת שטעתה.
"היא מבינה שטעתה, אבל אין לה את האומץ עדיין. לפי דעתי לא צריך אומץ, רק להגיד 'אני מתנצלת',
וזהו.גם הילדות הבינו את זה, ולכן גם לא לוחצות עליי לחדש קשר עם טלי. אמרתי להן 'הנה, זו הסיבה למה לא רציתי להשתתף בתוכנית מלכתחילה'".
"איזה פלא
היא לא עושה לי עניינים
איזה פלא
היא ואני סופרים שנים
מה הפלא
כשרוצים אז משתנים"
(מתוך "סיבה טובה")
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 עשה סיני מעשה, והשתלב בצוות ההסברה של מפלגת "ישראל ביתנו". "בתקופה הזו הרגשתי שאני מאוד מאמין בדרכו של אביגדור ליברמן", הוא מסביר, "ואני הולך איתו all the way. לא רציתי שום דבר בתמורה, והכל היה ממקום של חברות".
אתה הלכת והצהרת על דעותיך הפוליטיות בראש חוצות, יש לך הסבר למה שאר האומנים שומרים על עמימות בנושאי פוליטיקה?
"אני בדעה שאם יש לך מה להגיד, גם אם זה בנושא פוליטיקה - תגיד".
ותישאר בצוות לקראת הבחירות הבאות?
"אין לי מושג. באופן עקרוני אני מאמין בדרך שלו, אבל יש לי קצת מעצורים. בדרך שאני רואה את הדברים עכשיו, אם עד הבחירות אישאר בדעות האלה - איפה שאוכל לעזור אעזור. אבל כרגע אני לא יודע איפה למקום את עצמי במפה".
אולי נחכה לסיום המחאה בקיץ.
"זה נורא מה שקרה שם".
הוונדליזם, או התנהגות השוטרים?
"השוטרים. מאוד ציפיתי אחרי שתיק המשטרה הלך ליצחק אהרונוביץ' מ'ישראל ביתנו' - דברים ישתנו. אביגדור אמר לי בזמנו, שהוא יעשה שינוי בתחום המשטרה שהמדינה לא ידעה מעולם. ולצערי זה לא קרה, וראיתי איך השוטרים תקפו את החבר'ה".
מצד שני אותם חבר'ה שברו חלונות ראווה והשתוללו.
"ועדיין, קיוויתי שבקדנציה של אהרונוביץ תשתנה האגרסיביות, ואני לא רואה שזה נעשה. זה לא קל מה שאני אומר, אבל אני חושב שהמשטרה באופן עקרוני צריכה להיות יותר אדיבה, ולא תכה אדם שהוא לא אויב שלה. אבל חשוב לי לציין, שכל שאר חברי המפלגה עושים את עבודתם נאמנה".
כל השאר עושים את תפקידם נאמנה? מה עם אנסטסיה מיכאלי?
"היא תקבל את עונשה. מדובר בהתנהגות ברברית, חסרת רסן, ואני משוכנע באלף אחוזים שזו לא התנהגות שמקובלת על אביגדור ליברמן".
אז למה הוא לא מעיף אותה, למה לא מופעלות כלפיה סנקציות?
"מכיוון שהוא לא בן אדם כזה. הוא לא אחד שאם שפכת לו את הכוס - הוא ישפוך עליך בחזרה, הכל אצלו שקול".
נחזור למוזיקה. אם היית צריך לשלוח את אחד מילדיך לתוכנית ריאליטי מוזיקלית, לאן היית לוקח אותו?
"בהנחה ואשלח אותם - הייתי שולח אותם לדה ווייס, יש שם משהו מקצועני בעיניי. אני מאוד מקווה שעכשיו, עם ההחלפה של רמי קליינשטיין ביובל בנאי ושלומי ברכה, זה עדיין יישאר טוב".
אתה נגד ההחלפה?
"אני חושב שזה לא נחוץ. הרי בעונה הקודמת לכל אומן הייתה נישה משלו. היה את רמי במקום מסוים, אביב במקום אחר, שלומי במקום משלו וכך גם שרית. אבל אם מחליפים את רמי, שייצג יותר את התרבות האמריקאית ביובל ושלומי - אז הם ייצרו ממש הפרדה מגזרית".
למרות שהמתמודדת הכי בולטת של שלומי שבת, יובל דיין, כלל לא הייתה בסגנון מזרחי.
"זה נכון, אבל תחשוב על זה ככה: עולה מועמד, וכמה מהשופטים הסתובבו אליו. עכשיו הוא צריך לבחור. מה הוא יבחר במשינה? איזה רקע יש להם בדיוק בעיבודים? ואם הוא מוותר ונשאר בנישה הזו - הוא ילך לאביב. הנישות קרובות מדי".
ויש כמובן גם את כוכב נולד.
"כוכב נולד נמאס. עם כל המקצוענות שלהם, והם משקיעים את כל מרצם וכספם, אבל די, מיצינו. לכן בית הספר למוזיקה היה מקסים בעיניי. הם עשו את זה בדרך שלא פוגעת, והופתעתי מהכישרונות שלהם. חלק יותר טובים מכוכב נולד.
"הם סידרו את זה נכון, ולא היו פצועים לאחר התוכנית. בנוסף אהבתי מאוד את משה פרץ כשופט, הוא בן אדם מקסים שיודע מה שהוא אומר. עדין נפש, משתדל לא לפגוע אבל כשזה לא טוב - הוא לא מעביר. אני בכלל אוהב את האיש הזה".
אז קדימה, מצאת לך דואט מזרחי.
"אם הוא היה פונה אליי - הייתי הולך על זה".
חוזרים ליום הולדת, מה תאחל לעצמך לשנה הקרובה?
"אני חייב קיסריה בשנה הבאה, עם כמה אורחים, חברים בכירים. לא בגלל להגיד 'עשיתי קיסריה', אלא בגלל כמות האנשים. במישור האישי אאחל בריאות, בריאות, בריאות. אהבה, שקט ונועם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם