הנשיא החדש של מכ' אחווה: "אני לא צריך להוכיח את הישראליות שלי"
כשבמכללת אחווה הכריזו בגאווה על מינוי נשיא מהמגזר הבדואי, איש לא האמין שהתגובות הגזעניות יבואו דווקא מתוך האקדמיה עצמה. אבל פרופסור עליאן אל-קרינאוי, הנשיא הנבחר, מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה: "זה נתן לנו פרסום ברמה הארצית ואפילו בחו"ל דיברו איתי על זה". ראיון מיוחד
השמחה של פרופסור עליאן אל-קרינאוי לאחר קבלת ההודעה על בחירתו לתפקיד נשיא המכללה האקדמית אחווה הייתה קצרת טווח. זמן קצר לאחר שקיבל את הטלפון עם הבשורה, הוא נחת לקרקע המציאות – כששמע את התהיות הגזעניות שנאמרו בקול רם: כיצד אדם מהמגזר הבדואי יוכל לעמוד בראש מוסד האקדמי ישראלי?
המדהים הוא שההתבטאויות האלה הגיעו גם מאנשי אקדמיה מתוך המכללה, האמורים, החל מעתה ואילך, להיות תחת סמכותו של הנשיא החדש אל-קרינאוי. אחד מהם הוא פרופסור שלמה וינר, חבר המועצה האקדמית העליונה של המכללה.
"לשר החינוך יש אג'נדה ציונית, אז איך הוא רוצה נשיא בדואי בכלל?", תהה פרופ' וינר. "הוא רוצה לגזור קופון שיגידו שהוא שר ליברלי. כל מי שדיברתי איתו בהנהלה של המכללה לפני שבוע על המינוי היה אבל וחפוי ראש מההחלטה.
"הנשיא הנוכחי של המכללה הציע שנעשה מבחן לכל סטודנט להוראה על מאה פריטי מידע על מדינת ישראל, אלמנטים ציוניים, כדי לקבל תעודת הוראה. אני לא חושב שאל- קרינאוי יעשה דבר כזה".
וזו לא הייתה ההתבטאות היחידה של אנשי אקדמיה נגד המינוי. סגנית הנשיא, ד"ר מריטה ברבש, טענה, למשלה, כי אין זה ראוי שנשיא מכללה לא יעמוד במהלך שירת ההמנון או בטקסי יום הזיכרון וביקשה
למעשה, לתוך מבול של ביקורת קשה, מהולה בגזענות, נכנס אל-קרינאוי עם ההודעה על מינויו. את התחושות שלו בעקבות דברים אלה, הוא שמר בתוך הבטן, לפחות בשלב הראשון. כך או אחרת, בימים אלה הוא מרצה במכללת טורונטו שבקנדה.
רק לאחר שיסיים את חובותיו שם, יוכל להגיע לארץ להיכנס באופן רשמי לתפקידו החדש. השבוע, בשיחה ממקום מושבו הנוכחי במכללת קנדה, הוא מתפנה לספר כיצד הרגיש כששמע את חבריו למכללה מדברים בגנותו.
אין ספק שהרזומה של פרופסור עליאן אל-קרינאווי הוא מרשים מאוד. הוא בעל תואר ראשון ושני לעבודה סוציאלית; יש לו דוקטורט של אוניברסיטת טורונטו שבקנדה בעבודה סוציאלית ובריאות נפש קהילתית; הוא שימש כעובד סוציאלי בקופות חולים ובבית החולים "סורוקה"; הוא ניהל את המרכז למחקר החברה הבדואית והתפתחותה באוניברסיטת בן-גוריון.
הוא עמד בראש המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון; התפקיד הנוכחי שלו הוא דיקאן בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ממוריאל שבקנדה. כשהתקבל לתפקיד הזה, עזב את העיר רהט שבנגב, שבה התגורר כל חייו, והיגר לטורונטו.
אל-קרינאווי הוא חוקר בעל שם בין לאומי בתחומי מחקר שונים, בייחוד בנושא הרב תרבותיות. הוא פרסם קרוב ל-100 מאמרים בכתבי עת בינלאומיים. בשנים האחרונות הוא עוסק בהשפעת האלימות הפוליטית על המתבגרים הישראלים והמתבגרים הפלסטינים ומוביל פרויקט שמפגיש אנשי מקצוע ישראלים ופלסטינאים שמטפלים בנפגעי האלימות הפוליטית המתמשכת.
פרופ' אל-קרינאווי דוגל באסכולה לפיה אין כל מניעה שמרצים יביעו את דעתם הפוליטית באקדמיה. "באקדמיה יש חופש אקדמי ויש מקום לבטא דעות", הוא מבהיר. "כל התבטאות היא לגיטימית, כל עוד היא נעשית בגבולות המקובל ובהקשר הנכון. דמוקרטיה צריכה לדעת גם להגן על עצמה".
האם זה אומר שגם אתה, כנשיא המכללה, תיתן דרור לדעותיך הפוליטיות?
"התפקיד החדש שלי שם אותי במצב שבו עליי לחשוב פעמיים על כל מה שאני אומר. נשיא זה תפקיד ממלכתי. לכן אשתדל להיות זהיר בדבריי, כמי שמייצג את המכללה, ולשמור על השם הטוב של המוסד. את הפוליטיקה אני אשאיר לפוליטיקאים".
אתה מאמין שהגעת לתפקיד נשיא המכללה לטווח הארוך?
"אני מאמין שהגעתי לכהן כנשיא כל זמן שיידרש. אני בהחלט שאפתן מטבעי. אני נאמן למה שאני עושה, אני מחויב ואני נכון לעבודה קשה. לפני שאני דורש מאחרים, אני דורש קודם כל מעצמי. אני דואג להיות שותף לעשייה, ולא רק להוביל אותה.
"אני מאמין בעבודת צוות ובשיתוף פעולה ואני משתדל תמיד להגיע עם ראש פתוח ולהקשיב. אני מאמין בשיטה שבוחנת תמיד היכן אנחנו נמצאים, לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו צריכים על מנת להגיע לשם. כנשיא, אני רוצה להעניק לסטודנטים את כל המשאבים בכדי להצליח. אני מאמין שיחד עם הצוות המצוין שקיים במכללה, נוכל להצעיד את המוסד להישגים מצוינים".
איזו מדיניות אתה מתכנן להטוות במכללה?
"בקרוב אגיע למכללה על מנת ללמוד אותה יותר לעומק. אמצא את נקודות החוזק ואת נקודות החולשה שלה – ואחשוב כיצד לפעול לחזק אותן. ישנם שלושה יעדים שהנחתי לנגד עיניי: פיתוח המחקר, פיתוח הקשרים הבינלאומיים ופיתוח הנישה של גיוס המשאבים. בתחום המחקר, המטרה תהיה, בשיתוף סגל המכללה, לשים דגש על תחום המחקר היישומי כדי לפתח מודלים בתחום ההוראה ובתחומי המדע, שייתנו פתרונות מעשיים לסוגיות שונות.
"בנושא פיתוח הקשרים הבינלאומיים, אני מאמין שקשרים כאלה יעניקו לנו חשיפה ובמה מצוינת, שבה נוכל לקבל אנשי סגל מחו"ל, ואפילו לשלוח את הסטודנטים שלנו להתמחויות בחו"ל. נקודה חשובה נוספת היא גיוס המשאבים מהארץ ומחו"ל, נישה שהייתה חלשה עד היום. כבר התחלתי לפעול באמצעות הקשרים שיש לי כאן בקנדה ובארצות הברית. אני מתכנן גם פגישה עם השר גדעון סער. אעשה ככל שביכולתי כדי לקדם את הנושא הזה.
"בעיניי, עמודי התווך של מכללה הם פיתוח ההוראה והלמידה – איך אנחנו מלמדים ובמה אנחנו שונים מאחרים, המחקר והמעורבות בקהילה. כל אלה יתאפשרו רק באמצעות שיתוף פעולה של ראשי החוגים וראשי המחלקות, צוות המכללה וכמובן – של הסטודנטים. חשוב לי מאוד שהסטודנטים יהיו שותפים מלאים בכל שלב".
המכללה לחינוך אחווה אוחדה לאחרונה באופן רשמי עם המכללה האקדמית אחווה. בכך היא תהיה הראשונה שעוברת לתקצוב ולפיקוח של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), במקום של משרד החינוך.
המכללה לחינוך הוקמה כבר ב-1971, והיא מכשירה עובדי הוראה לתואר הראשון והשני במספר מסלולי הוראה, בהם גם חינוך מיוחד. עד כה קיבלה המכללה לחינוך את תקציבה ישירות ממשרד החינוך. המכללה האקדמית אחווה, שהוקמה בשנת 2000 וקיבלה הכרה כמוסד עצמאי בשנת 2009, מקיימת לימודים אקדמיים במגוון מסלולים, בהם כלכלה, ניהול ומדעי המחשב, תחת אחריותה של אוניברסיטת בן-גוריון. חלק מהמסלולים משלבים לימודים של שנתיים באחווה ושנה נוספת באוניברסיטת בן-גוריון.
בתהליך שהחל עם התאחדות שני המוסדות, עתידה המכללה להיות מוכרת כמוסד עצמאי, ולהתנתק מאחריות האוניברסיטה. "שר החינוך, גדעון סער, ויו"ר ועדת התכנון והתקצוב של המל"ג, פרופסור מנואל טרכטנברג, תמכו מאוד במהלך האיחוד", אומר אל-קרינאווי, "וזה לא דבר של מה שבכך. מדובר במודל ייחודי וראשון מסוגו במדינת ישראל שמקבל תקצוב על ידי המל"ג. זה אומר המון על רמת היערכות המוסד מהבחינה האקדמית והמקום השמור לו בתחום המחקר".
מה דעתך על תדמיתה של המכללה כיום?
"קיבלתי המון משובים חיוביים. אפילו קיבלתי מיילים מסטודנטים לשעבר לתואר ראשון ושני במכללה ששיבחו אותה. אנחנו טובים, השאלה היא איך נוכל להיות הכי טובים. הרי אם אתה מאמין שאתה מצוין, כמו שאומרים – אתה יכול לשים את הראש וללכת לישון. תמיד עלינו להאמין שיש לנו מקום להיות טובים יותר ולהבין שבשביל זה עלינו להשקיע מאמץ ועבודה קשה. אחת המטרות המרכזיות ששמתי לפניי היא להוביל תהליך שבו נהפוך לטובים ביותר".
האם לדעתך המיקום הגיאוגרפי של המכללה פוגע בה?
"להיפך, אני דווקא חושב שהמיקום הגיאוגרפי שלה מצוין מבחינה אסטרטגית, משום שקל לסטודנטים מכל רחבי המדינה להגיע אליה. במכללה היום ישנם מעל ל-4,500 סטודנטים, שאם נסתכל על חתך המיקום שמננו הם מגיעים, נגלה ש-25 אחוזים מגיעים מאזור באר שבע והדרום, 19 אחוזים מאזור המכללה והשאר מגיעים מהצפון, מאזור המרכז, מגוש דן והשרון, מאזור ירושלים ומישור החוף הדרומי. כך שכפי ניתן לראות, מגיעים אלינו סטודנטים מכל קצוות הארץ".
יש מסלולי לימוד שהיית מעוניין להוסיף למכללה?
"יש תחומים שאני חושב שצריך לקדם, כמו מחלקה לעבודה סוציאלית או התחום לטיפול באומנויות, שכמעט ולא קיים בארץ ורבים הולכים ללמוד אותו בחו"ל. יש לי תוכניות, אבל הן מצריכות בחינה מעמיקה לפני הוצאתן לפועל".
איפה אתה רואה את המכללה בעוד 10 שנים?
"אני מתכנן לבנות תכנית אסטרטגית שתגדיר באופן מדיד להיכן תגיע המכללה כבר בעוד ארבע שנים מהיום. אני שואף לראות אותה בעתיד כאחת מבין המוסדות האקדמיים הטובים ביותר במדינת ישראל, עם קשרים ברמה הבינלאומית, פיתוח מחקר וגיוס משאבים.
"אנחנו צריכים להיות שונים מאחרים ולהדגיש את המעלות שלנו. אך זאת אינה עבודה של איש אחד, זאת עבודת צוות. התוכנית האסטרטגית תיכנס לתוקפה כבר מהיום הראשון שאתחיל לכהן כנשיא, ובמסגרתה כולנו נהיה מחויבים למקום שאליו תגיע המכללה, בעוד ארבע שנים ובעוד 10 שנים. מאחר והמיקום שלנו הוא בנגב, אני מצפה שהמכללה תדע לתת מענה בייחוד ברמה המחוזית, וכמובן, ברמה המדינית והבינלאומית".
אבל לפני שהוא יגשים את התוכניות שלו, קודם כל היה צריך אל-קרינאווי להתמודד עם הסערה שבעצם מינויו. "מאוד התרגשתי כשבחרו בי", הוא אומר השובע. "אני מודה מקרב לב לחברי הוועד המנהל והמועצה הכללית של המכללה על שנתנו בי את האמון והעניקו לי את ההתרגשות הזאת.
"זה היה מאוד מרגש לקבל את הבשורה הזו. התרגשתי גם כשהשר גדעון שר ופרופסור מנואל טרכטנברג התקשרו לברך אותי. קיבלתי המון מיילים וטלפונים, גם מיהודים וגם מערבים, אנשים שאני מכיר וכאלה שלא, שבירכו אותי על הכניסה לתפקיד. אני מצפה מאוד להיכנס לתפקיד ואעשה הכל כדי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי".
האמנת שתזכה?
"בהתחלה התלבטתי אם בכלל להגיש מועמדות. הרי נשיא מכללה בדואי במדינת ישראל הוא בבחינת תקדים. חבר טוב שלי מהארץ, שמעון דוד, דחף אותי להגיש מועמדות, וכשהסתכלתי על קורות החיים שלי, אמרתי לעצמי 'למה לא בעצם?'. בהתחשב בניסיון שלי, גם כחוקר וגם כמי שניהל מערכות באקדמיה, אני מאמין שאני מתאים לתפקיד, ושהרקע שלי יעמוד לצדי בתהליך קידום האינטרסים של המכללה האקדמית המאוחדת אחוה".
תפקיד נשיא אחוה עדיף על התפקיד הנוכחי שלך בקנדה?
"אני עושה כרגע תפקיד מאוד מעניין במכללה בקנדה, אבל אני מרגיש שכאן אני פועל בעיקר מהראש, ובארץ – אני פועל יותר מהלב. אני מאוד מחובר לעשייה בארץ, עבורי זו עשייה עם משמעות. היא החלק הרוחני שבי. אני מוותר כאן על משכורת מצוינת, והולך בעקבות הלב לכיוון עשייה עם משמעות".
תגיד, מה חשבת כששמעת את גילויי הגזענות באשר לבחירה שלך?
"הדבר הראשון שחשבתי לעצמי הוא מה אני יכול לעשות כדי לשנות את זה, כדי להגיע למצב שיהודים וערבים יחד יתגברו על אמירות מהסוג הזה ושיהיה פה מקום לכולם. בכל תפקיד שעשיתי, מעולם לא התעניינתי בשאלה כמה סטודנטים ערבים או כמה סטודנטים יהודים יש לי. זה לא משנה.
"אני משתדל לכבד כל אדם, ללא קשר למוצא האתני שלו. אני מאמין שאם נצליח להשריש את נושא הרב תרבותיות, השונות וקבלת האחר, נדע להקשיב ונלמד לתת מקום גם לאחר, נהפוך את החברה הישראלית כולה לחברה עשירה יותר. דו הקיום הוא נושא שארצה לקדם גם במכללה".
ובכל זאת, איך הרגשת?
"קראתי ושמעתי על האמירות שהיו שם בהקשר שלי, ואלה בהחלט לא היו דברים נעימים לגלות. אבל אני משתדל להסתכל על הצד החיובי. זה נתן לנו פרסום ברמה הארצית ואפילו בחו"ל דיברו איתי על זה. לא נחמד לשמוע קולות כאלה, אבל בעיניי זה משהו שהיה וחלף, אני נכון לאגור כוחות ויחד עם הצוות הקיים להסתכל קדימה".
איך תוכל לעבוד עם האנשים שהתבטאו כך נגדך?
"אני משתדל להתעלם מהתגובות השליליות שקיבלתי, ואני חושב שיש מקום לשפוט אותי על פי העשייה שלי ולא על פי המוצא שלי. כמי שחרט על דגלו את נושא הרב תרבותיות, אני מאמין שכולנו ישראלים וכל אחד תורם למען המדינה בדרכו שלו".
ובאופן ענייני: אלה שהתבטאו טוענים שאתה לא יכול להוביל אג'נדה של מכללה במדינת ישראל. מה תגובתך לכך?
"אני לא מבין לפי מה נקבעת מידת הישראליות שלי. אני לא צריך להוכיח לאף אחד עד כמה אני ישראלי וכמה עשיתי ואני עדיין עושה עבור המדינה. כשאני מגיע למקומות שונים בעולם אני מרגיש מעין שגריר של הארץ. לאחרונה הגעתי לקטאר, הרציתי על ישראל, על השילוב שבין האוכלוסייה היהודית לערבית, על ההשכלה הגבוהה שבה, ואנשים היו מוכנים להקשיב. בתפקידי כחוקר אני רואה שליחות מסוימת, ומנסה תמיד לכוון אותה למען המדינה ולמען המוסד האקדמי".
תגיד, כיצד הגיבו ברהט למינוי?
"אני מגיע במקור מרהט ואני מתכוון לחזור לגור בה. יש בכך מין אמירה שאומרת שאני חלק מהחברה הזו ותמיד זוכר מאיפה באתי. את התגובות מרהט קיבלתי בעיקר דרך התקשורת. קיבלתי בעיקר המון תגובות חיוביות ופרגון, ושמעתי גם על קולות זועמים בעקבות התגובות השליליות שנשמעו לאחר המינוי שלי".
מעטים הם האנשים מהמגזר הבדואי שהגיעו למעמד של פרופסור. מה דעתך על ההשתלבות של המגזר הבדואי בחברה הישראלית?
"בחברה הערבית בכללות, ובחברה הבדואית באופן ספציפי, יש המון אנשים שרוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק מהעשייה שלה. אני חושב שצריך לדאוג לשכבות החלשות, לתת להם מקום ותחושת שייכות. ברגע שאנו דוחקים אותם לפינה, אנחנו גם מקבעים את מקומם בשוליים.
"האוכלוסייה הבדואית היא, ברובה, אוכלוסייה צעירה. אנחנו צריכים להשקיע בדור הבא, להעניק לו העדפה מתקנת ולשלב אותו בהשכלה ובתעסוקה. לא רק בקרב האוכלוסייה הבדואית, אלא בקרב כל הקבוצות החלשות במדינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם