ראשי » מקומי » השרון » רמת השרון/הרצליה

"הייתי לוויתן": הכדורגלן לשעבר שירד 60 קילו

בן דורון דדוש, שחקן כדורגל מהרצליה, הגיע למשקל שיא של 182 קילו, אבל לא חשב לרגע על דיאטה. כשאיש לא זיהה אותו בפגישת מחזור הוא החליט לקחת את עצמו בידיים

צפו בניסיונות הדיאטה של השחקן רפי תמים

החיים של בן דורון דדוש מהרצליה נחלקים לשניים: לפני הדיאטה ואחריה. נכון, 120 קילו זה לא בדיוק שיא הבריאות, אבל זה עדיין רחוק מאוד מהשיא שבו שקל 182 קילו. "הייתי הר אדם", הוא אומר ומרשה לעצמו סוף, סוף לחייך. "הייתי לוויתן, עכשיו אני חוזר להיות בן אדם. 13 שנה הייתי רדום, פתאום אני קם בבוקר עם אנרגיות".

דורון דדוש (47) היה אחד התלמידים הפופולאריים בתיכון "ראשונים" בהרצליה ושחקן כדורגל מוערך. מסיבה זו חבריו לא הצליחו לזהות אותו כאשר הגיע לפגישת מחזור, שנערכה לפני שנה, עם פנים נפוחות וידיים ענקיות. "עמדתי נבוך בכניסה וכולם חלפו על פניי", הוא נזכר. "כשאף אחד לא זיהה אותי זה הכה בי. הבנתי שחייב להגיע שינוי ומהר".

כשהוא מתבקש לשים את האצבע על השינוי שעבר מאדם ספורטיבי להר אדם הוא נזכר בשליחות לארצות הברית, אליה יצא עם בני משפחתו לפני שני עשורים. "המעבר הזה לא היה פשוט והשינויים הגיאוגרפיים הולידו שינויים רבים, בהם גם שינוי בהרגלים", הוא מספר. "התחלתי להזניח את הגוף ועליתי בהדרגה ל-120 קילו. בתקופה הכי שמנה שלי הגעתי ל-182 קילו".

למרות שהקים וניהל בית ספר לכדורגל עבור נערים יהודיים, הוא לא

שם לב שהוא הדוגמה ההפוכה לאורח חיים בריא. הנורות האדומות לא נדלקו גם כשלא הצליח לישון בלילה ולעלות במדרגות.
"נמנעתי מללכת לבתי קפה כי לא היה כסא שיכולתי להיכנס אליו", הוא אומר.

"לאנשים כבדים תמיד יש איזו פיה קטנה שמסמלת כי הגעת למקסימום והגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים, אצלי הפייה נרדמה בשמירה. התוצאות של בדיקות הדם היו די טובות ולא היה מישהו או משהו שיגרום לי לעשות שינוי".

העלייה במשקל הייתה הדרגתית, אז למה בשום שלב לא עצרת?
"לא היה אכפת לי. הייתי מוזנח ואפטי למה שקורה איתי. הייתי פותח את הבוקר עם חביתה מחמש ביצים ולחם איטלקי משובח, ובסוף הארוחה כבר חושב על הארוחה הבאה. הייתי אוכל בלי הגבלה, בעיקר בשרים מכל הסוגים ולחמים. אני שף בהכשרתי, אז תמיד ידעתי לרקוח את המאכלים המשמינים ביותר. וכשהמרכיבים שמנים יותר, האוכל שמן יותר וכך גם אתה".

כאשר המשקל עלה ועלה התסמינים הרפואיים לא איחרו להופיע. "המחסור בשינה רציפה ואיכותית גרם לי להתהלך ימים שלמים כמו זומבי וזה כמובן השפיע על כל תחומי החיים וגם על הזוגיות", הוא מספר. "ניגשתי למעבדות שינה רבות שהצביעו על הפרעות בנשימה. היו לי 67 הפסקות נשימה בדקה ולא הצלחתי לישון יותר משעה ברצף. ימים שלמים ישנתי רק בישיבה".

לדורון דדוש יש שלושה ילדים, וחוסר יכולתו לשחק איתם בגלל עודף משקלו כמעט שבר אותו. "לא יכולתי לרוץ או לשחק כדורגל. הילדים הגדולים עוד זוכרים אותי קצת יותר רזה, אבל הבן הקטן מעולם לא זכה לראות אותי רזה וקליל. גם הוא שחקן כדורגל והחלום הכי גדול שלי הוא שנוכל לשחק יחד כדורגל".

ואז הגיע הרגע המכונן, שבו איש מחבריו לספסל הלימודים לא הכירו. "הגעתי מהראשונים לאירוע, כולי נרגש, אך אנשים פשוט חלפו על פניי ולא זיהו אותי. חילקו מדבקות עם שמות ורק כשהדבקתי את המדבקה שלי עם השם, אנשים התחילו להתייחס", הוא מספר בכאב.

"אמנם חלפו 28 שנה מאז סיימנו תיכון, אבל מתלמיד מקובל בתיכון הפכתי להיות מישהו שאף אחד לא זיהה. אנשים ניגשו אליי באופן אישי ואמרו לי שאני חייב לקחת את עצמי בידיים".

אחרי אותו מפגש דורון דדוש הבין שמשהו בחייו חייב להשתנות. "הבנתי שיש לי שתי אופציות: או להרים ידיים ומה שיהיה יהיה או לתפוס את עצמי בידיים בשבילי ובשביל משפחתי. הבנתי שאם אני רוצה לראות את ילדיי מתחתנים אני חייב לעשות מעשה".

באותה תקופה פגש דורון דדוש חבר שרשם אותו על דעת עצמו לאחת מקבוצות ההרזייה של "חלי ממן". "עד היום הוא עוקב מקרוב אחר התהליך שלי. אני חייב לו הרבה ממה שאני היום והאמת שכשמתחילים לראות תוצאות זה כבר ממכר".

מה השתנה אצלך?
"עשיתי דיאטות רבות במהלך השנים. למעשה אין דיאטה שלא ניסיתי: מסיכות באוזניים, דרך דיאטת פחמימות ועד דיאטה לפי המזל. שבעתי מניסיונות ועוד יותר מכישלונות. היום אני יודע לאכול את הכמויות הנכונות בזמנים הנכונים ויודע גם להשאיר בצלחת כי שבעתי".

דורון דדוש מעיד כי מדי שבוע, ביום רביעי, הוא מתייצב בקבוצת התמיכה לאורח חיים בריא, גם אם הדבר מאלץ אותו לדחות פגישות או לסדר את לוח זמני הטיסות שלו בהתאם. הוא מספר כי התוצאות המפתיעות שלו גרמו גם למנכ"ל החברה שבה הוא עובד להידבק בחיידק ההרזיה. בעקבות זאת, הוא פתח בחברה קבוצת תמיכה לירידה במשקל שמונה כבר 30 איש.

"למזלי, קיבלתי הרבה מאוד פרגון מהמשפחה, מהחברים ומהקולגות. רק מי שעבר תהליך כזה מבין כמה זה קשה", הוא אומר. "אני רק באמצע הדרך ורוצה להוריד עוד 30 קילו כדי לחזור לשחק כדורגל ולגלוש. היום למדתי לנצל אחרת את הכלים שיש לי כשף ואלה עוזרים לי כיום להכין המון מתכונים ותפריטים טעימים, בריאים והכי חשוב, הרבה פחות משמינים".

מה השיעור הכי גדול שלמדת?
"הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שאין דבר בלתי אפשרי בחיים, יש רק פחד שמונע מאיתנו לעשות ולהיות כל מה שבא לנו ואם מצליחים להתגבר עליו, הכל אפשרי".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...