גם המבקר היוצא של רשות השידור יודע: רוממה קורסת
לא שלא ידענו את זה קודם, אבל הדוח האחרון של נציב קבילות הציבור ברשות השידור חושף גוף שהגיע לנקודת קריסה. כמות הקבילות הגיעה לשיא של כל הזמנים, ושיאן התלונות הוא אגף הגבייה, שהצליח להמאיס עליו גם את הנאמנים שבמשלמי האגרה
הדברים הגיעו לשיא האבסורד בגביית האגרה, הנדמית למס עות'מאני על עצם החזקת הקופסה, בעידן שכל סמארטפון ממוזער וטאבלט גמדי מסוגלים להתחבר לטלוויזיה של שביל החלב.
בנסיבות הקשות האלה נדמה כי שפוטי האגרה, האזרחים מוכי הגורל, חברי הסתדרות הפראיירים הישראלית, מוכנים אפילו לחזור בתשובה ולהצטרף לפלג הקיצוני של נטורי קרתא או חסידי הארי קרישנה בתקווה לקבל את הפטור הנכסף. מאידך, גם בחצרו של הרב אמנון יצחק, בעיצומו של טקס שריפת הטמבלוויזיות, ידע הקהל הגדול כי ממתינים לו צווי עיקול וקנסות פרי החטא הקדמון של החזקת הקופסה הארורה.
בראשית החודש הגיש נציב קבילות הציבור היוצא של רשות השידור אלישע שפיגלמן את הדוח הדו-שנתי שלו לשנים 2011-2010 לידי יו"ר רשות השידור אמיר גילת; ארכיאולוג של התרבות הישראלית עשוי למצוא פה מסמך מרתק. בפנייתו ליו"ר נשמע הנציב הפורש כהד קלוש לשירת המקהלה בג'ינגל של הרשות "השידור הציבורי שלך ובשבילך", או בניסוחו כאן - "עבור הציבור, למען הציבור ובשם הציבור, כתמצית קיומו של השידור הציבורי".
ואולם ג'ינגלים מעולפי חזון לחוד ומציאות לחוד. המחבר עובר בזריזות לנימה של מגילת איכה, ומקונן על כך ש"ברשות השידור כמו
הגם שציבור סביל ומוכה גורל זה לא יכול היה לקחת את כספו ולברוח כל עוד רוחו בו, הוא אותת על מורת רוחו בנטישת השידור הציבורי לאנחות הג'ינגל. הנציב עוד מביע שמץ תקווה כי "תנועת המטוטלת שהבריחה את הציבור... תנוע לכיוון ההפוך", ואולם התנהלות הרשות רצופת השערוריות אינה מסמנת תנועת היפוך של כדור המטוטלת, למרות המשאלה הנוגה החותמת את הדברים - "כן יהי רצון".
בפרק המבוא קובע הנציב כי השירות שהרשות העניקה ללקוחותיה רק הלך והידרדר. הדבר בא לידי ביטוי במיעוט הפקות מקור וריבוי שידורים חוזרים, לצד גביית אגרה תוקפנית הגובלת באטימות ברוטאלית. לכאורה ירידת הרייטינג הייתה אמורה להפוך את הנציב להולך בטל, אלא שהקבילות של שארית הפלטה ושל שפוטי האגרה רק התרבו, מתוך תסכול הולך וגואה על הצורך לממן את מה שנתפס כרשות כושלת, רצופת כשלים טכנולוגיים ומסגרות שידור משובשות.
השנה שעברה הייתה שיאנית הקבילות והניבה 2,638 כאלה - למעלה ממחציתן התמקדו בנושא האגרה, וכמחצית מהן נמצאו מוצדקות. זהו נתון חמור שכן לדברי הנציב, קבילות האגרה מטופלות בפועל באגף הגבייה ותוך מעקב מינימלי של הנציב, מה שמבליט "את החומרה המיוחדת שיש לאחוז הגבוה של קבילות שנמצאו מוצדקות".
קבילות נוספות עסקו בנושאים של חוסר איזון בסיקור, הבעת דעה אישית, מסגרות שידור, תרבות הדיבור ובעיות קליטה. במקום הראשון במצעד הקבילות צועד בגאון אגף הגבייה, במקום השני הערוץ הראשון ובמקום השלישי רשת ב'.
שפיגלמן קובע בדוח כי שני הכובעים שחובשת הרשות - ספקית מדיה מחד וגובת מס קשוחה מאידך - "מהווים נטל תדמיתי כבד" הפוגע קשות ברשות ותורם לפיתוח יחס שלילי כלפיה, שיש בו כדי להשפיע על מגמת הסחף ברייטינג.
מקריאה בין שורות הדוח עולה כי גם הנציב עצמו אינו מאמין כי יש תמורה בעד האגרה. ההפך הוא הנכון; הדוח מכיל הודאה גורפת של הנציב כי מאה אחוז מהקבילות שהתגלגלו לפתחו "היו מוצדקות בכל הקשור לאי היכולת ליצור קשר עם עובדי אגף הגבייה", לנוכח מערכות מחשוב חורקות, מצבת כוח אדם עלובה ומרכזייה קשת תפקוד.
אם ניתן להתייחס לדוח הנציב כאל רומן ישראלי בספרייה הפתוחה, הרי שמדובר בטקסט מונוטוני-מלנכולי, שאיכותו הדיכאונית נובעת מהחזרתיות המסורתית שלו. הנציב נשמע מיואש כשהוא נאלץ להודות כי "כל הנאמר כאן אינו אלא חזרה על דברים שנאמרו בדוחות קודמים" (עוד מתקופת קודמו עמוס גורן - א"ש), ושבמהלך השנים החולפות המצב רק החמיר.
הליכי הגבייה, שמתבצעים באטימות אופיינית של שירות ציבורי ישראלי, נעשו אנטיפטיים עד כדי ברוטליים, והטיפול בהם הועבר לידי קבלני גבייה חיצוניים, שפעילותם עלולה להזכיר לנתבעים גביית דמי חסות. מדובר במשרדי עורכי דין "שקיבלו לכאורה הסמכה מידי הרשות לבצע בשמה פעולות משפטיות", והללו מענישים את האזרחים ומתעמרים בהם בתוספת שכר טרחה, כלומר קנס על קנס וריבית דריבית בחזקה שלישית על אי תשלום האגרה וקנסות הפיגורים.
תופעת הגובים הפרטיים, המתפשטת בשנים האחרונות גם לרשויות ציבוריות כגון המועצות המקומיות, משתייכת גם היא לצד האפל של עבודת הקבלן בישראל; במקרה זה לא מדובר בעובדים מנוצלים השוטפים משרדי ממשלה ומנקים שירותים באוניברסיטאות אלא בקבלני גבייה פרטיים, "המצטיידים בתעודה שמעניקה להם סמכויות של נציגי הרשות ועורכים ביקורי בית", בחיפוש אחר מקלט חתרני בבוידעם.
מקריאת הדוח של הרשות עצמה ניתן להתרשם כי מדובר בהליכי גבייה הראויים אולי למדינות טוטליטריות מפגרות ואפילו עובדי אגף הגבייה עצמם, שאין להם בהכרח מוניטין מצוינים כבעלי רגישות ציבורית יוצאת מגדרה, נאלצו להודות כי כמה מהערעורים על הדוחות הקבלניים החיצוניים היו מוצדקים; כך צמחה ועלתה לה תחושה של משחק עינויים, שבמסגרתו החוקר הטוב הוא אגף הגבייה והחוקר הרע הוא המשרד הפרטי.
השידור הציבורי וה"יש תמורה לאגרה" מתקשים לקיים קשר בסיסי עם הציבור, ואפילו מינוי עוזרת בכירה לנציב, האמורה להתמקד בלעדית באגרה – לא העלה לדברים ארוכה. הנציב כותב בפירוש על "הזעם הרב השורר בציבור בגין השילוב של דלות השידורים מחד וחוסר ההתייחסות למשלמי האגרה מאידך".
צריך לעיין בקבילות עצמן כדי לחוש ברטט העצבני של ציבור הפונים-שפוטים. אזרח אחד, במצב של מריטת עצבים מתקדמת, כותב: "למחלקת הגבייה אין לא טלפון, לא פקס ולא אימייל". נוסף לכך, הוא מציין, הם נוטים לאבד כרונית דברי דואר. הגוף המתהדר בסיסמאות נוהג להעביר את הטיפול בעונש האגרה "לעורכי דין מפוקפקים שאמונים על הפחדת הציבור", תוך שהוא שומר בקנאות על ניתוק קשר.
כמו במערכון של חנוך לוין, שפוטי האגרה זורקים את המקלט הישן, מתנתקים לחלוטין מכל בדל חדשות נוסח השידור הציבורי שהמאיס עצמו עליהם, נועלים את דירתם לצמיתות, נוסעים לארצות הברית לפוסט דוקטורט ועדיין מתברר להם כי הם מעוקלים לנצח, מכוח "החיובים ההזויים שאתם שולחים לנו". אין גבול לרדיפות הכפייתיות ולמעשי ההטרדה הכרוניים החוצים אוקיאנוסים, או כניסוחו המעודן של שפיגלמן - "נשיג אותך גם בחו"ל".
הרשות מצטיירת כסיוט מרכזי בביוגרפיות המרוטות של ישראלים קשי יום, גם לאחר שהם שבים להתגורר אצל הוריהם ונוטשים את הארץ, אך ללא הועיל. אזרח מראשון לציון מכלה שעות על גבי שעות מדי יום בניסיונות להשיג את אגף הגבייה, בתחנונים כי יחדלו לשגר לו מכתבי הטרדה מעורכי דין שבכך מלאכתם. גרוש מחדרה, מחוסר עבודה, שגרושתו חזרה בתשובה שלמה והוא נטש את מעונו, כותב כי המשיך לשלם רק משום שהגיע למצב של מותשות מוחלטת בתום מסכת הצקות.
בראשית השנה שעברה התבשרו שפוטי האגרה כי הם נדרשים לרכוש ממיר בתוספת אנטנה בעלות של כמה מאות שקלים, ובמקרים מיוחדים גם מערכת קליטה לוויינית, כדי לצפות דיגיטלית בערוץ הראשון לרגל סוף עידן של שיבושי קליטה אנלוגיים. המעבר לדיגיטלי הוצג כהצלחה רבתי, מבלי לשים לב לעובדה שחלק בלתי מבוטל מציבור השפוטים מצויד במקלטים ישנים שאינם כשירים כלל למעבר הזה.
קובלי הדיגיטל הופנו לרשות השנייה, ואולם אגף הגבייה המשיך בתרגילי הקנסות שלו כנגד כל מחזיקי הקופסה, בטענה כי די להם להיות מסוגלים לקלוט דבר מה - ולו גם מהחזבאללה - כדי להיות נידונים לנצח למס הגולגולת העות'מאני הזה.
עיון בקבילות שזכו לכותרת "פרסומות חסויות וקדימונים" מלמד כי רשת ב' השמיעה פרסומות להפגנה שקראה להגביר את הלחץ לשחרור גלעד שליט. במסגרת "קבילות כלליות" קבל אזרח על כך שהדגלים המוצבים בחזית בניין מינהלת הרשות מסמורטטים. בקבילה אחרת הסתבר כי במפת מזג האוויר החליטו לדלג על רמת הגולן.
תלונות אחרות חושפות רצף מעשי כשל של רשות שלומיאלית: בעת שידור משחק כדורגל שהחלוץ טוטו תמוז הבקיע בו שער הופיעה הכתובית התמוהה "אפריקה דרום 10", ואילו בעיצומו של מופע המחול האירי "ריברדאנס" הוחשך המסך והקול נאלם למחצית השעה, מבלי שהופיעה הודעה על תקלה.
בפרק המסקנות וההמלצות מקדים הנציב הפורש וכותב כי במסגרת תפקידו, הוא לא היה חלק ממערך יחסי הציבור של הרשות וכי גם אין זו מלאכתו לתקן את המצב הכללי.
ברומן הפוסט מודרני הזה מבקש המחבר אלישע שפיגלמן להביא את קול המון הציבור כקול שדי, אך ספק אם מישהו ברשות מתכוון להתרגש מכגון דא, ומפרק הסיכום נרמז כי ההפך המוחלט הוא הנכון - הדוח הקודם לא הגיע כלל לדיון במליאת הרשות, ומנכ"ל הרשות ממילא גם לא טרח להגיש תגובה להמלצותיו.
קולו של הנציב נדמה אפוא לקול קורא במדבר, גם כאשר הוא מבקש כי המליאה וועדות הביקורת והאתיקה יקיימו דיון בדוח החדש ויאשרו את קוד ההתנהגות שנועד לעדכן את "קוד נקדי" (הקוד האתי של רשות השידור – א"ש).
ההתמקדות של הדוח האחרון בנושא האגרה מובילה למסקנה הנחרצת כי "האגף נמצא בתהליך של קריסה". הנציב מודה למעשה במצב של שיתוק מוחלט; "כל פניותינו להנהלת רשות השידור... עלו בתוהו. לא חל שום שיפור". קשה להעלות על הדעת ניסוח חמור מזה, אך למען האמת לא האגף לבדו קרס, אלא עצם התשתית ההגיונית והמוסרית, הלוגיקה האתית המשובשת שמכוחה האזרחים נדרשים לממן גוף כושל שכל קשר בינו ובין התנהלות ציבורית מתוקנת מקרי בהחלט – קרסה גם היא.
"הנציב, הנופל בין הכיסאות, מתאר שוב בפרק הסיכום את תופעת גביית הפרוטקשן הקבלנית, שהתפשטה כאמור גם לרשויות מקומיות, או בלשונו המעודנת יחסית: "נוצר היום מצב שאזרחים זוכים למגע ראשון עם הרשות דרך מכתב איום בחתימת עו"ד... כתוצאה מכך יש זעם רב של אזרחים כלפי הרשות, והוא מוצא ביטוי בכל דרך אפשרית, החל מהחרמת הרשות וכלה בדרישה לביטול האגרה ולחץ על נבחרי ציבור".
מהדוח עולה גם היעדרה של מערכת כללים שתאפשר מתן ביטוי למגוון של דעות בתכני הרשות. תכניות שלמות "הפכו למעשה ללוח מודעות של אירועים ומוצרים שונים... משוררים מתאוננים על קיפוח, וכך גם סופרים, מחזאים ותיאטראות". אלא שגם זה ניסוח מעודן; בין השורות נחבאת רמיזה עבה לתכניות שמוכתבות מעסקאות עם יחצנים, שתדלנים-לוביסטים ועסקאות חילופים.
בעיית הפיכתה של הרשות למועדון מוטבים סגור אינה מצטמצמת למצוקתם של פרחי שירה ותיאטרון, אלא נוגעת לכלל הציבור ולשכבה רחבה של יוצרים ועיתונאים; להם אין כל סיכוי להגיע להתבטאות ממשית בשידור הציבורי, זולת אולי תכניות בשעות נידחות ממש במסגרת וידויי דינמיקה קבוצתית נואשת נוסח יובב כץ. בתחום התלונות על הבעת דעה אישית בולטים שדרים הרואים בתכניותיהם נחלות פרטיות, כמעין משטר פיאודלי שכל אחד עושה בו כבתוך שלו.
"מומלץ לחזק את מעמדו של נציב הקבילות... ולהבטיח שקיפות", מבקש הנציב היוצא בצירוף אופייני של נחרצות ושפה רפה. ואולם במציאות נראה כי הרשות עושה כל שביכולתה כדי להחליש את מעמדו, להפכו למריונטה סבילה בתיאטרון בובות ולמנוע כלים אלמנטריים של שקיפות.
ואולם אין צורך להזדקק למקורות פנימיים, די להאזין לדברים ששפיגלמן השמיע בראיונות בעקבות הגשת הדוח. מתברר כי באורח סמלי, הרשות כלל לא טרחה לתקצב את הדפסתו של הדוח, ולכן הנציב נאלץ להסתפק בלינק לעותק האלקטרוני שלו. מבדיקה שערכתי מתברר כי דוחות קודמים, האמורים להיות נגישים אלקטרונית בספרייה הלאומית, אינם כאלה בפועל, ואפילו השירות הביבליוגרפי מתקשה להגיע אליהם.
הדוח הנוכחי, החמור ביותר שהוגש אי פעם, מבטא התעלמות מתמשכת מדוחות קודמים וזלזול בוטה בעבודת הנציב ובמעמדו. בקשתו של הנציב להאריך את כהונתו עד למציאת מחליף לא זכתה למענה כלל, וכמו לא די בכך, המשרה הציבורית שהתפנתה - שאמורה להיות מופת של אתיקה – כלל לא פורסמה באתר הרשות עצמה.
שפיגלמן טוען כי התייחסו אליו כאל פרסונה ערטילאית, שקופה וכזו שלא סופרים אותה, הגם שאיחלו לו כמובן הצלחה בהמשך דרכו. דבריו נותרו נטולי תגובה, וההנהלה הנוכחית העדיפה שלא להיתקל בו ואף לוותר על השתתפותו בישיבות מליאה, בניגוד לנהלים. כאשר ניאותו לבסוף להזמינו, מנעו ממנו את זכות הדיבור. ממצאיו בדבר קבילות צודקות מסתיימים בלא כלום, וניסיונו לשרת את הציבור הגיע למבוי סתום.
עדותו של הנציב משקפת פיחות מתמשך, שיטתי ויזום במעמדו. במקום להתייחס לבעיות האקוטיות של גביית האגרה, היו"ר הנוכחי הגה פתרון פלא של יצירת חזות שווא באמצעות החלפת שמו של האגף ל"שירות לקוחות". מדוברות הרשות התקבלה התגובה הממצה הבאה: "לרשות השידור יש כבוד והערכה לאומבודסמן. דוחותיו מוגשים בקביעות לחברי המליאה וניתן להם פומבי. מליאת רשות השידור החלה בדיונים על ממצאי הדוח, והם יימשכו בוועדת הביקורת ובוועדות השונות של המליאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם