ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

חידת האהבה: מלך התשבצים מחפש את אהבת חייו

הוא סובל מליקויים פיזיים ומוטוריים, אבל זה לא מפריע לו להצטיין בכתיבת תשבצים, חידות ושירי אהבה. רק דבר אחד חסר לדוד זיסקינד מרעננה: "אני מתגעגע לחיבוק של אישה. זה משהו שהגוף שלי צמא אליו"

"אני בעל לקות גופנית ולימודית. ככה נולדתי ואין לי סיבה להתחרט על כך. זה מה שאלוהים נתן ועם זה צריך להסתדר". הדובר, דוד זיסקינד, תושב רעננה שסיפורו האישי יכול בהחלט להיחשב לסיפור גבורה. למרות המגבלות הפיזיות והמוטוריות שמהן הוא סובל, זיסקינד הצליח לפתח קריירת כתיבה יוצאת דופן הכוללת כתיבת תשבצים, חידות הגיון ואפילו שירי אהבה.

"מגיל צעיר כתיבה וקריאה היו תחביבים שהקדשתי להם שעות ארוכות במהלך היממה", הוא מספר. "בתור ילד ונער מעט שונה מאחרים סבלתי מהרבה שנים של בדידות. משום מה לא הצלחתי לתקשר עם הסביבה והיא גם לא הראתה נכונות

לעשות זאת כלפיי בחזרה. מצאתי את עצמי נכנס יותר ויותר לעולם המודפס. עד היום אני עומד על ממוצע של כמעט שני ספרים גדולים בשבוע. זה תחום שמצליח להחיות אותי בכל פעם מחדש גם כשמסביב לא הכול ורוד".

זיסקינד נולד לפני 37 שנים. לאחר לידתו התברר כי הוא סובל ממגבלות שונות. המוגבלות הפיזית של זיסקינד, כפי שהוא מתאר אותה, מתבטאת בקושי בתפקוד מוטורי. זאת לצד שני צנתורי לב שעבר בשנים האחרונות. "קשה לי להתכופף ולרוץ ובעיקר להתנועע בצורה חופשית", הוא מסביר בגילוי לב.

"כשאני מסתכל במראה אני שונא את הגוף שלי. היו שנים שאכלתי מכל הבא ליד והשמנתי המון. כנראה שחשבתי שזה יהפוך אותי למאושר, אבל היום אני מבין שההפך הוא הנכון. האני הפנימי הוא זה שמביא עימו את האושר האמיתי".

איך התמודדת עם המוגבלות?
"התמודדות הייתה נפשית בעיקר. אני עושה זאת דרך שירי אהבה רבים שכתבתי למגירה וחיבור תשבצים וחידות. זה מה שמצליח להוציא אותי ממצבי רוח רעים. בתור ילד בבית הספר ההתמודדות עם הלקות שלי הייתה הרבה יותר מסובכת. היו נטפלים אליי ומרביצים לי, כך שהחברים היחידים שלי היו המורים בעצמם".

כואב לך להיזכר בשנים הללו?
"לפעמים יוצא לי לחזור אחורה בזמן בשביל לנסות ולהבין מדוע התנהגו כלפיי בחוסר התחשבות. אני מודע לעובדה שאני בחור חלש. המוגבלות שלי לא מאפשרת לי כמעט להגן על עצמי מפני תקיפות. אבל אם לומר את האמת, ההקנטות פגעו בי יותר מגילויי האלימות. הכאב הפיזי עובר בסופו של דבר, אבל לפגיעה הנפשית לוקח שנים, אם בכלל, עד שנרפאים ממנה".

כאמור, זיסקינד צבר חוויות לא פשוטות מהמפגש עם החברה הבריאה. לא אחת נאלץ לצאת בבושת פנים מראיונות עבודה. הוא אף נאלץ להתמודד עם ניתוקי טלפון מצד בעלי עסקים שאצלם ביקש לעבוד. "חבל שהחברה שלנו לא נותנת באמת הזדמנות שווה לאנשים עם מוגבלויות", הוא אומר. "יצא לי המון פעמים לחפש עבודה ולזכות בתשובה שלילית על המקום ברגע שהבינו שאני סובל מלקות. במקום לסגור דלתות לאנשים, אולי כדאי שייתנו לי ולחבריי צ'אנס להוכיח את עצמנו. יכול מאוד להיות שתופתעו לטובה".

אתה כועס?
"הכעס שלי לא מכוון אל מישהו ספציפי, אלא אל החברה הישראלית כולה שלא מקבלת את השונה. כולאים אותנו בהגדרות שונות במטרה להרחיק אותנו ממוקדי האירועים המרכזיים וזו תחושה שממש לא עושה לי טוב. כיום אני עובד בעבודה קבלנית בחברת אשראי, אבל עד שהגעתי אליה יצאה לי הנשמה".

מה המסר שלך למעסיקים?
"המסר שלי הוא שהגיע הזמן שיבינו שגם אנחנו מסוגלים לתרום. חבל שיפספסו אותנו בגלל נורמות כאלו ואחרות. אני יכול להבטיח שלא אפסיק להילחם בעבור זכויותיי. במקום שבו יסגרו לי את הדלת אמצא את הדרך להיכנס דרך אפילו דרך החלון אם צריך".

למעלה מעשור זיסקינד ועמיתיו הלוקים במוגבלויות פיזיות שונות מגיעים מדי יום שלישי בערב לפעילות במועדון "תנופה" בהוד השרון. המועדון, המוגדר כמסגרת חברתית לאוכלוסיות צעירים בגילאי 40-20 מאזור השרון, הוקם ביוזמתה של נילי בן ארי ובשיתוף עם המתנדבת אסנת סטוצ'ינר. המועדון הפך עבור זיסקינד וחבריו לבית שני. 

"אם יש מקום שאני יכול להגדיר אותו כבית השני שלי זה מועדון תנופה", מבהיר זיסקינד בנחרצות. "עבורי זה מפלט מושלם מהבדידות שמכרסמת בי ביומיום. אנחנו עושים המון פעילויות חברתיות משותפת, מטיילים וצוחקים יחדיו. התחושה שיש לך אפשרות לחלוק את מה שיושב לך על הלב עם עוד אנשים היא משהו שלא יצא לי לחוות הרבה עד היום בחיי".

הפתיחות בה נוהג זיסקינד במהלך כל שלבי הראיון השבוע מגיעה בשלב זה לנקודת רתיחה כשהוא נשאל על קשריו עם בנות המין השני. "אם יש משהו שחסר לי בחיים זו אהבה", הוא מסביר. "אני כבר בן 37 ואם לומר את האמת כנראה שהגיל לא ממש משחק לטובתי. עד היום היו לי כמה קשרים עם בחורות בעלות לקויות דומות לי, אבל הקשרים איתן חנקו אותי לגמרי. עכשיו אני מרגיש בשל לאהבה חדשה. אני מחפש מישהי שאוכל להזדקן איתה".

זיסקינד מעיד על עצמו כרומנטיקן לא קטן שנוהג לנצל את כישורי כתיבת השירים שלו עבור בנות המין השני. "שמע סיפור, לא מזמן הייתה בחורה שמאוד מצאה חן בעיניי. פגשתי אותה על הספסל וכמחווה הוצאתי מהתיק שיר אהבה שהכנתי מבעוד מועד והקדשתי לה אותו. היא נורא התרגשה. אני בכלל נורא אוהב לפנק. בוא נאמר שיצא לי לשלוח פרחים לנשים לא מעט פעמים בחיי".

נשמע שהאהבה בוערת בך.
"זה נכון. כמעט כל השירים שלי מדברים על אהבה או על נושאים שקשורים בה. אני מתגעגע לחיבוק של אישה. זה משהו שהגוף שלי צמא אליו. דרך השירים שלי אפשר להבין עד כמה זה חסר לי. אולי דרך הכתבה הזאת סוף, סוף אצליח לצאת לדרך חדשה גם מבחינה זוגית. זה משהו שיוצא לי לחלום עליו המון בתקופה האחרונה. למרות שיש מסביבי משפחה וקבוצת חברים תומכת, קשה לי שאני קם בבוקר לבד. אז תגיד, יש לך מישהי לסדר לי?".

לצד האהבה מספר זיסקינד על חלום אחד נוסף שהיה רוצה להגשים. "אני רוצה לחנוך ילד חולה סרטן", הוא אומר. "יש לי המון מה לתת לו. כאחד שהיה בודד ומרוחק רוב השנים אני מבין כמה קשה המצב הזה. אני מאמין שיש ביכולתי לסייע לילדים החולים במחלה הארורה הזו להתגבר על הקשיים ולחזק אותם גם ברגעים הקשים. אם איכשהו דבר כזה אכן יתממש בסופו של דבר אהיה המאושר באדם".

רגע לפני שהוא פוסע בחזרה אל עבר ביתו שברעננה בוחר זיסקינד להעביר מסר לכל אלה שרואים את עצמם שונים: "אל תתנו לאף אחד להוריד אתכם", הוא מצהיר בהפגנתיות. "יש בנו כל כך הרבה מה לתת ומי שלא מוכן לקבל אותנו זו כבר הבעיה שלו. האישיות של הבן אדם היא זו שקובעת מה הוא שווה ולא המראה החיצוני שלו. תאמינו בזה באמת וככה זה יעבור אל העולם".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...