החיילים של ריטה: הקנדית שמקדישה את חייה לפצועים
לריטה צ'רלסטין, יהודייה קנדית וציונית חמה, היה רק חלום אחד בחייה: להופיע בפני חיילים פצועים. מאז שעלתה לארץ, היא מקדישה את חייה להופעות בהתנדבות בבתי חולים. תפסנו אותה לשיחה כשהגיעה לבקר בבית החולים "מאיר" בכפר סבא
כבר יותר מ-30 שנה היא מופיעה מול החיילים. "הזמרת של פצועי צה"ל", מכנים אותה בחיל הרפואה. בשבוע שעבר היא הגיעה לבקר את החיילים הפצועים בבית חולים "מאיר" בכפר סבא.
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
היא שרה להם את שירי ארץ ישראל היפה במבטא קנדי. בין שיר לשיר שוזרת באהבה מילים חמות, חיוכים וחיבוק אמהי. "אני יותר ישראלית מהרבה ישראלים שאני מכירה", היא אומרת. "הבית שלי אמנם בקנדה, הילדים בארצות הברית, אבל הלב פה, בארץ. כל עוד אלוהים נותן לי כח, שמחת חיים ובריאות – לא אפסיק לשיר".
לפני עלייתה לארץ הייתה צ'רלסטין מורה, אך עוד לפני שהחלה לעבוד בתחום, היא נהגה לשיר. היא שרה, ניגנה ואף סיפרה סיפורי גבורה לקהילות היהודיות בארצות הברית
"הצלחתי להגיע לחיילים שאף גורם אחר לא הגיע אליהם והסיפוק היה עצום", היא אומרת בהתרגשות. "אלה מפגשים משני חיים, במיוחד לבחורה אמריקאית כמוני שעד אז לא ידעה בכלל מה זה חיילים ומה זו מלחמה".
לפני שבע שנים החליט בנה הצעיר של צ'רלסטין להגיע לארץ ולהתנדב לצבא. אמו, בשנות החמישים לחייה, החליטה לנצל את ההזדמנות ולעלות לארץ. היא התיישבה בירושלים והחליטה להקדיש את כל זמנה ומרצה כדי לשמח חיילים. "הבן היה השליח שגרם לי להבין שהייעוד שלי הוא כאן. עם החיילים. לא שירתתי בעצמי בצבא, אבל הבנתי שזו תרומתי וזה היעוד שלי בחיים".
איך הגיבו בסביבתך להחלטה להקדיש את זמנך לחיילים?
"כולם חיבקו אותי ותמכו בהחלטה. גידלתי ילדים ועשיתי לביתי. הגיעה השעה לעשות גם לעצמי. הילדים ראו שהעבודה עם החיילים עשתה לי רק טוב. העלייה לארץ הייתה המשך טבעי לעשייה שלי".
לפני ארבע שנים נהרג בנה של צ'רלסטין בתאונת דרכים בסיאטל והיא התאבלה על אובדנו במשך חודשים ארוכים. "הבנתי שהבן היה רוצה שאהיה מאושרת ושאמשיך בחיי. היחידים שחיזקו אותי ונתנו לי כח להמשיך באותה תקופה היו החיילים".
אפשר לומר שבאת לחזק ויצאת מחוזקת?
"לגמרי. הנתינה היא הדדית, וכשאתה נותן אתה גם מקבל ולעיתים הרבה יותר. אני מוצאת בעצמי את הכוחות לשמח ומרגישה שהכוחות חוזרים אליי בחיבוקים ובתודות".
צ'רלסטין, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בספרות, שילבה לאורך השנים גם לימודי פיתוח קול. היא מוכרת רשמית כמי שמשרתת בחיל הרפואה ואף לובשת מדים. על כותפת החולצה שלה יש תג ועליו ציור של גיטרה, בדיוק כמו הגיטרה אותה היא נושאת בביקוריה בבתי החולים.
מדי בוקר היא מקבלת את רשימת החיילים המאושפזים ב-18 בתי החולים ברחבי הארץ ובוחרת את מי לבקר ומתי כדי לא לקפח אף חייל. את הכל היא עושה בהתנדבות מלאה ומתוך אהבה לחיילים ולארץ ישראל. "אין יום שבו אני לא נמצאת לפחות בבית חולים אחד, מצפת ועד אילת. החברים הכי הטובים שלי הם חיילים ששרתי להם", היא מעידה בסיפוק.
מה מניע אותך?
"כולם היו שמחים להיכנס לבית חולים רק כדי לחבק חייל, ההבדל הוא שאני יכולה לעשות את זה. המטרה היחידה שלי היא להקשיב, לעודד, לחבק, להצדיע ולשיר לכל חייל מאושפז. המשכורת שלי אלה החיבוקים והחיוכים שאני מקבלת. אין אישה עשירה ומאושרת ממני בארץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם