ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

מושך אש: יעקב אגם מתרגש לקראת השקת המזרקה המחודשת

חזרה לאייטיז? עלויות אחזקה גבוהות? יעקב אגם משוכנע שהיצירה שלו, שחזרה לתפקוד בכיכר דיזנגוף, "מבשרת עידן חדש של מחשבה יהודית ושל פלא טכנולוגי שאין כמותו בעולם"

השבוע יעקב אגם היה נרגש מאוד. וגם קצת עצבני. נרגש - כי אחת היצירות הכי מפורסמות שלו, המזרקה "מים ואש" בכיכר דיזנגוף, חוזרת בימים אלה לתפקוד מלא לאחר שנה של שיפוצים, ולאחר כעשור שהייתה מושבתת ומוזנחת.

>> בקרוב: משיקים מחדש את המזרקה בכיכר דיזנגוף
>> הסכסוך המשפטי בין יעקב אגם לעיריית תל אביב

עצבני - כי כתבה מיום שני השבוע בעיתון "מעריב", שבישרה על חזרת מופעי האש והמים לכיכר, נגעה בין השאר גם בצדדים פחות חיוביים הקשורים במזרקה. בין השאר הזכירה הכתבה את הביקורות שהופנו כלפי היצירה לאחר הצבתה בשנת 1986 (יגאל תומרקין: "אני לא רואה שם שום פסל, זו עוגה מסתובבת"), בניסיונות הרבים של עיריית תל אביב להזיזה ממקומה לאורך השנים, לסעיף הדרקוני בחוזה ההיסטורי שנחתם מול אגם, שהקשה על העירייה בניסיונותיה אלה ("העירייה נוטלת על עצמה לתחזק את הפסל בצורה סבירה ונאותה לעולמים"), ולעלויות האחזקה הגבוהות שלה (כ-100 אלף שקל לשנה בשנות השמונים והתשעים, כ-30 אלף לשנה לאחר השיפוצים האחרונים).

"קיימת אי הבנה בעניין היצירה הזאת", מגיב אגם בהתרגשות. "זו אחת היצירות היפות והמשמעותיות ביותר בעולם. משום כך תיירים מכל העולם היו באים ומצטלמים לידה. אם הייתה יצירה כזו או דומה לה בניו יורק, או בפריז או בכל מקום אחר, הם לא היו באים לכיכר לצלם אותה. מרכז פומפידו, אחד המוזיאונים המכובדים בעולם, בנה לראשונה בעולם מוזיאון נודד במיליוני דולרים ובחר להציג בו 14 יצירות שנבחרו כחשובות וכמשמעותיות ביותר של המאה העשרים, ואחת מהן היא שלי. היצירה שיש לי פה בכיכר דיזנגוף היא פי כמה חשובה ומשמעותית יותר".

אז למה לדעתך לא מבינים את "מים ואש"?
"זה עניין שקשור למאבק תרבויות, בין תפיסת עולם עברית לתרבויות אחרות. כל האמנות בעולם במוזיאונים משמרת את הקיים, את ההווה המתמשך לנצח. מה שאתה רואה בתמונה זה מה שהיה, זה מה שקיים וזה מה שיהיה בלי כל השתנות. ביהדות יש לנו תפיסה אחרת, שבה אין הווה אלא מהות מתהווה ומשתנה. התודעה היהודית דוגלת בהתפתחות מתמדת.

"אני נתתי לזה ביטוי באמנותי, ביצירות

שיש בהן התרחשויות שילבתי את הבלתי צפוי. הפכתי את היסודות של תפיסת העולם האמנותית המקובלת, ויצרתי תנועה של אמנות קינטית, שיש כיום מיליוני אנשים שמזדהים איתה: המים הזורמים, האש הבוערת שאי אפשר להקפיא או לעצור, הצבעים משתנים, ושום דבר לא נשאר קבוע. גם אנשים זזים מסביב וזה יוצר חלק מהיצירה. לא תוכל לראות הכול בבת אחת או לדעת מה יקרה".

>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

אז אם היא כל כך חשובה, למה בעיניי רבים היא כבר לא רלוונטית לתל אביב?
"הבעיה היא כמו שאמרתי – מקורה באי הבנה. זו יצירה המייצגת את המימד הרביעי, את הזמן, שלא קיים ביצירות אמנות בדרך כלל. זו יצירה שבמהותה מייצגת את התרבות של ירושלים, מול האמנות של תרבויות כרומא ואתונה, המושתתות על שניים או שלושה ממדים, ושאין בה את מימד הזמן. הבעיה היא שאנשים בארץ התרגלו למחשבה של שלושה מימדים, ולכן הם מתקשים לראות, להעריך או להבין יציאה בארבעה מימדים. כשאתה מתרגל לראות תמונות ולחשוב שהן קבועות ולא משתנות אז אתה חושב שהמציאות היא קבועה ולא משתנה, אך כשאתה רואה את הבלתי צפוי ואת השינוי בתוך היצירה – אתה מתחיל להאמין באפשרותך לשנות.

"אני חושב שצריך לברך על כך שטוב שיש בתל אביב כזאת יצירה, שמבשרת עידן חדש של מחשבה יהודית ושל פלא טכנולוגי שאין כמותו בעולם, עם שילוש של אש המרקדת עם המים. עיריית תל אביב שיתפה פעולה כי זה משפר את פני העיר ואת כל הסביבה".

העירייה מסיימת עכשיו לשפץ את המזרקה בהוראה של בית המשפט, שקבע שהשיפוץ הקודם שנעשה אינו מספק. עכשיו אתה מרוצה מהתוצאה, אבל במקביל אנחנו יודעים שהעירייה החליטה בעקבות סקר תושבים להוריד את הכיכר לגמרי. מה עמדתך לגבי זה?
"תראה את היופי של הכיכר עכשיו. צריך רק לשים צמחייה, ובהוצאות מצומצמות לשפר את פני הכיכר, ואם רוצים אפשר גם לעשות חניון למטה בלי להוריד את הכיכר. אין שום סיבה להוציא מאות מיליונים להורדת הכיכר".

אבל העירייה כבר החליטה שמורידים, גם אם זה ייקח זמן. מה יקרה עם המזרקה? היא תישאר במקום? תסכים שתועבר למקום אחר?
"אנחנו במימד רביעי, והזמן הוא נתון שאי אפשר לשחזר ולא יודעים מה יקרה בדיוק. אני לא רוצה לדבר על מה שעשוי לקרות. כשאני אצטרך לעבור את הנהר אני אדע מה עמדתי".

לאורך השנים היצירה הזאת עלתה לעיריית תל אביב כמויות אדירות של כסף...
"לא כל כך גדולות".

היא עלתה מיליונים בקנייה, בתחזוקה, בשיפוצים חוזרים ונשנים, וסביר שעוד תעלה לא מעט כסף לעירייה.
"קודם כל זו הייתה מתנתי לעירייה ומתנת מר בוכמן (המיליונר היהודי יוסף בוכמן, שתרם על פי פרסומים מחצית מעלות הצבת הפסל, שנאמדה בכחצי מיליון דולר, ח"מ), ולא עלתה לעירייה דבר. עלויות התחזוקה הן לא גדולות במיוחד כי המערכת אוטומטית. בכל מטבח בארץ יש גם אש וגם מים. כשיש לך מכונית ואתה לא מתחזק – אז זה יהיה יקר, כי יהיו תיקונים. אם רק תתחזק כראוי לא יהיו הוצאות.

"כל התיקונים שהיו במזרקה נגרמו בגלל שלא טיפלו בזה כמו שצריך, ואם יתחזקו אז העלויות הן נמוכות וסבירות מאוד. היצירה הזאת מייצגת את העיר ואת ישראל, זה אחד הדברים היפים שמביאים תיירים למקום וזה מאיר את כל האזור בשמחה ובאופטימיות. תראה איזה ביטחון ושמחה זה נותן בנשמה של כל האזור". 

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...