בת 14 מבקשת: תנו לי להתנתק מאמא שלי
ילדה בת 14 מאזור הצפון הגישה בקשה באמצעות אביה להתנתק מאמה. הילדה טוענת כי האם, דמות בכירה במערכת החינוך בצפון, משתמשת במעמדה כדי למרר את חייה. הילדה: "אני לא מסתדרת איתה. היא רבה איתי על כל דבר"
כל מה שהיא רוצה זה לעבור לגור עם אבא. זה אולי נשמע כמו עוד מרד של ילדה להורים גרושים, אלא שמיכל מתחננת לעבור מחזקת אמה כבר מגיל 6. אחרי אירוע מביש אחרון בו הפשיטה האם את הילדה מכל חפציה, החליט האב שהגיעו מים עד נפש והוא תובע את החזקה על בתו.
"שיהיה ברור ואני גם אומר את זה למיכל, לדעתי המקום הטבעי של ילדה הוא עם אמא שלה. אבל אחרי כל מה שקרה ואחרי שהילדה אומרת לי חד משמעית שהיא לא רוצה, אני יכול, בתור אבא, לזרוק אותה מהבית? אין דבר כזה". אומר אורי (שם בדוי) כשהוא מחזיק את ידה של מיכל.
מיכל יושבת חצי מבוישת ליד אביה ובמשך המפגש מתקשה מאוד לדבר, אבל ניכר שיש לה הרבה מה להגיד ובכל זאת היא מנסה קצת לשמור על אמא שלה. "אני לא מסתדרת איתה", היא אומרת בקול מבויש. "היא רבה איתי על כל דבר קטן, אין יום שאנחנו לא רבות גם אם באים בטוב ולא עושים כלום היא מוצאת סיבה לצעוק ולהעניש. כשאמרתי לאח שלי הגדול שאני עוברת, אז הוא אמר שגם הוא רוצה לעבור איתי. אבל הוא כבר גדול ולא ממש שואל אותה מה
אורי מנסה להסביר שלא מדובר במשובת נעורים: "אני חושב שהפעם הראשונה שהיא רצתה להישאר לגור איתנו הייתה בכיתה א'. היא נשארה איזה חודש. אורלי (האמא, שם בדוי) חשבה שזה יעבור לה וכשהיא ראתה שזה לא, היא החזירה אותה. בגיל הזה למיכל לא הייתה ממש מילה בנושא. הדלת שלנו תמיד הייתה פתוחה בפניה. הבטחנו לה כל השנים שאם עד גיל 12 כל מה שהיא מרגישה לגבי המגורים לא ישתנה, אז נילחם איתה ביחד".
אז מה קרה עם השנים?
מיכל: "הגעתי למצב שאני חצי שבוע אצל אמא וחצי שבוע אצל אבא. זה לא כל כך מצא חן בעיני אמא שאני מבלה כאן הרבה, אז היא החליטה להגביל אותי ליומיים בשבוע ואסרה עלי להגיע בימי שישי לאבא".
היא נתנה לך סיבה, מה לא מצא חן בעיניה?
"אני לא יודעת, היא פשוט לא אהבה שאני פה הרבה. לא היו לה סיבות. התשובה שלה לכל דבר זה קודם כל: 'לא'. אחר כך צריך להתחנן ולהסביר ואולי היא מאפשרת".
העובדה שהיא סגנית מנהלת בבית הספר בו את לומדת משפיעה?
"אני מרגישה שתמיד מסתכלים עלי יותר. גם אם כל הילדים יעשו את אותו הדבר תמיד יתייחסו אלי ויכעסו עלי. יש לי דוגמא מהשבוע האחרון: הגעתי לבית הספר עם מכנס קצר ולא הייתי היחידה. ילדים כל הזמן מגיעים עם מכנס קצר למרות שאסור. בגלל המריבה עם אבא היא ביקשה שיעיפו אותי הביתה, שיתקשרו אליו ויגידו לו שמעיפים אותי. ויש עוד כל מיני דוגמאות".
אורי: "התקשרו אלי מבית הספר ואמרו לי שמסלקים את מיכל, כי היא לובשת מכנס קצר. אני די חדש בתחום ולא הכי יודע מה מותר ומה אסור. ביקשתי שלא יסלקו ושאני מתחייב שהיא לא תגיע יותר עם מכנס קצר. אני שומע ברקע את אשתי לשעבר, אורלי, אומרת למי שהתקשרה מה לעשות. זה הרי לא הגיוני. בסוף כמובן שסילקו אותה"
את מרגישה שהיא משתמשת בכח שלה במערכת כנגדך?
מיכל: "ממש ככה. למשל, לקראת סוף הלימודים כבר אין מה לעשות בבית הספר זה ברמה שהלכתי יום אחד לשבת עם המורה שלי ב'ארומה'. יום למחרת ביקשתי אישור לא להגיע לבית הספר".
אורי: "זה היה יומיים לפני סוף השנה והעדפתי שהיא תהיה בבית מאשר תסתובב ברחובות. ישר היא הפעילה את המערכת שיתקשרו אלינו לשאול למה היא לא הגיעה. אני לא בטוח שמתקשרים ככה לכל תלמיד".
מיכל: "יום אחרי זה הלכתי לישון אצלה. ניסינו להשלים וגם היא אישרה לי לא ללכת לבית הספר. אף אחד לא התקשר אחרי זה".
אורי: "בגלל כל ההתרחשויות הללו בבית הספר החלטתי לבקש שיעבירו אותה בית ספר בשנה הבאה. שלפחות שם היא תהיה חופשיה ממנה".
מה דעתך על מעבר בתי ספר?
מיכל: "אני רוצה לעבור. גם שם יש לי חברים אז לא אכפת לי. עדיין לא סיפרנו לה על זה".
מיכל מתחילה לגולל את ההתרחשויות שהובילו לטענתה לאירוע האחרון, שמבחינתם שבר את גב הגמל: "הייתי בטיול ולא התקשרתי אליה משם בכלל. רבנו לפני שיצאתי לטיול, אחר כך התקשרתי לנסות להתנצל והיא לא רצתה לדבר איתי.
"יום אחרי שחזרתי היא התקשרה אלי ואמרה שהיא רוצה בחזרה את כל מה שהיא קנתה לי בשנה האחרונה וזה כולל את המתנה שקיבלתי ליום הולדת, וגם את מה שסבתא שלי קנתה לי. שתיהן התקשרו כועסות וצעקו עלי ואמרו לי שהם יעשו לי פאדיחות מול כל החברים שלי.
"היא באה ולקחה את כל הדברים וירדה למטה. אחרי כמה דקות היא התקשרה ורצתה שאני אחזיר את המפתח של הבית שלה. היא אמרה שאני לא חלק מהמשפחה יותר ושהיא לא רוצה שאני אכנס יותר לבית שלה. הן אמרו לי שאני לא חשובה יותר וסבתא אמרה לי שאני לא הנכדה שלה יותר".
איך זה גורם לך להרגיש?
"בכיתי, בכיתי הרבה".
לדברי מיכל כשהמקרה קרה אורי היה בחו"ל ובדירה נשארה דורית (שם בדוי) אשתו השנייה, עם הילדים הקטנים ומיכל. דורית חושפת פרטים נוספים שלמיכל קשה לספר: " היא הגיעה לפה עם החבר שלה וצעקו לה מחוץ לדלת.
"אורי היה בחו"ל וביקשתי שיחכו רק עד יום ראשון בבוקר, כשהוא חוזר ואז הם יקבלו מה שהם רוצים. הם לא היו מוכנים. חשבתי כבר להזמין משטרה, אבל לא רציתי לעשות את זה - לא למיכל ולא לילדים שלי. הם התעקשו והיא לקחה לה כל מה ששימושי לה. ככה היא מנסה להחזיר אליה את הילדה? בתור אשת חינוך צריכה להיות לה קצת יותר הבנה".
מיכל לא יכולה להתאפק ומוסיפה: "הם פשוט עמדו פה וצעקו ועשו בושות. היא גם שלחה לי מסרון, שהיא תעשה לי בושות בכל השכונה. היא הביאה איתה ארגזים של דובונים ובגדים וספרים ישנים שלי. פחדתי שהיא תיקח אותי בכח ולא הסכמנו לפתוח את הדלת.
"יש לי חברה שאמא שלה חברה טובה של אמא שלי, לפני שהם הגיעו היא התקשרה אלי ואמרה לי שאמא שלה גילתה לה בסוד, שאמא שלי מגיעה להחזיר אותי איכשהו, אבל היא לא יודעת עוד איך. היא ביקשה גם בחזרה כסף שקיבלתי ליום הולדת. אמרתי לה שקניתי עם זה נעליים, אז היא התעקשה לקחת את הנעליים".
איך הגבת כשחזרת מחו"ל?
אורי: "אנחנו בנינו לא מדברים. לפני שנתיים בערך היא השאירה לי מכתב שאני לא יכול לדבר איתה יותר - רק דרך הודעות בנייד והתכתבויות. כשיש ילדים משותפים אין דבר כזה לא לדבר, ולא משנה מה שיש בנינו.
"בכל מקרה, שלחתי לה שליחים, לפני שאני עושה את הצעד הבא ולוקח עו"ד, רציתי שנגיע לפשרה לאיזה דיבור. המסר שקיבלתי בחזרה זה שהיא הולכת להתנקם בי על זה שהפרתי את האיזון".
בעצמך אמרת שמקומה של ילדה עם אמא שלה
"בשנה שעברה היא גם נשארה פה לתקופה של אולי שלושה חודשים ואני לא אשכח איך היא אספה את הדברים, כשאמא שלה מחכה למטה. מיכל ארזה ובכתה דמעות שכואב הלב. היא אמרה שהיא לא רוצה ללכת. ככה זה היה לאורך כל השנים.
"בכל זאת היא אמא שלה והיא אוהבת אותה ורוצה להיות איתה בסדר, אבל הגיעו מים עד נפש. כמה ילדה קטנה יכולה לשאת? הדבר שהכי משגע אותי הוא שאם היית מכירה את האמא אורלי, היית אומרת שאני הוזה. מבחוץ היא מעמידה תדמית מצוחצחת. תמיד חיוכים ועדינות".
יכול להיות שזו הסיבה שהסגל בבית הספר משתף איתה פעולה?
"ברור. הם הרי מכירים אותה רק מבחוץ וממה שהיא מספרת. תביני. זה נודע לי רק בדיעבד אבל אחרי הגירושין היא הייתה מספרת לילדים המצאות נוראיות עלי - שאני נרקומן ושאני הולך לזונות. דברים מאד קשים. בזמנו לא ידעתי איך להתמודד עם זה ולא הגבתי, ידעתי שעם הזמן הם ידעו לבד את האמת. מבחינתה כל האמצעים כשרים".
אני מנסה בעדינות לברר אם גם הייתה אלימות פיזית. אורי מבין את כוונתי ומנסה להקל על מיכל: "היא הייתה מרימה עלי ידיים. מכה אותי. אבל מי יאמין לי? לא יכולתי לעשות מזה עניין, כי היא כבר הפכה את המשטרה עלי ואמרה שאני תקפתי אותה. הם אמרו לי להיזהר, כי אם עוד פעם היא מתלוננת יהיה לי רע ומר. החוק לצידה ולכן החלטתי לתפוס מרחק".
זה גורם למיכל להיפתח ולומר בחצי פה: "היא הייתה רודפת אחרינו כשהיינו קטנים עם חגורות ונעליים. היא נתנה לי עונש לא לצאת חודש מהבית בגלל שבחורף רציתי ללבוש ז'קט אחד ולא שניים. התקשרתי לאבא ואמרתי שאני רוצה לבוא אליו. היא בתגובה לקחה לי את הטלפון וניתקה ונעלה את הבית. בסוף הצלחתי לברוח והתחלתי לרעוד ולבכות ואז אבא בא לקחת אותי".
אורי: "איך אני יכול לעמוד מולה כשהיא באה אלי שבורה? תביני, בסיטואציה שהיא נמצאת מול אמא שלה, זה בכלל לא פשוט לבוא ולעשות מהלך כזה. היא מבינה את ההשלכות - ולמרות האיומים של אורלי שהיא תיכנס לה לפייסבוק ותבייש אותה בבית הספר - היא עומדת על שלה ומבחינתי היא ממש גיבורה. איימו עליה שייקחו לה את הפלזמה מהחדר ושלא ייקחו אותה לחול והיא אמרה: 'גם אם תזמינו אותי אני לא אבוא'. תביני, שם יש לה חדר מתוקתק ופה היא בחדר של ילדה בת שלוש עם מינימום דברים. היא גם יודעת שמלחמה מול אמא זה מלחמה מול כל המשפחה.
"אורלי הייתה משתמשת בילדים עוד מלפני הגירושין. היא חושבת שככה היא תנצח, אבל אין כאן מנצחים. אני כולי מבולבל. כשהיא הגיעה לפה היא הפכה לי את החיים, אבל כנראה שלא כל ילדה צריכה להיות עם האמא שלה, לא בכל מחיר. היא מתנהגת עכשיו כאילו היא מתגרשת מהילדה".
מיכל: "כל המשפחה מתקשרת לדבר איתי ולצעוק עלי. היא גם מספרת עלי סיפורים. יש לי בת דודה ושמעתי ממנה את מה שקרה, אבל אמא שלי סיפרה את זה ככה כאילו שאני האשמה ובגלל זה מנדים אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם