הלהקה של מפני הזבל הפכה ללהיט במועדונים
ביום הם עובדים במחלקת התברואה של עיריית נתניה, אבל בלילה קובי "זבל" ראובן ושי ממן מככבים במועדוני הזמר הים תיכוני. "הזבל זה בשביל הפרנסה, המוזיקה זה בשביל הנשמה"
ראובן (37), שלאחרונה הופיע בערוץ המוזיקה 24, מנעים באירועים ושמחות עם זמירות טריפוליטאיות ואילו חברו ממן (35) מופיע כתקליטן. "שנינו טיפוסים מוזיקליים ואנחנו לא יכולים להפסיק לשיר לדקה", מספר ממן. "ההמנון הטריפוליטאי 'יאללה ללאצ' רץ אצלנו חזק במשאית".
איך נולד הרעיון להפוך את התחביב לפרנסה?
ראובן: "הגענו לאירועים אחרי שחיפשנו דרך להשלים הכנסה. כיום קשה מאוד להתפרנס רק מעבודה בזבל. כשחשבנו על השלמת הכנסה מייד עלה הרעיון להופיע ביחד כי המוזיקה זורמת לנו בתוך הוורידים. אפשר לומר שהזבל זה בשביל הפרנסה והמוזיקה זה בשביל הנשמה".
ממן וראובן (שקיבל ב-1999 את
לא מבאס לעבוד בזבל?
ראובן: "ממש לא. אנחנו מלאי גאווה וממש לא מתביישים לעבוד בזבל. העבודה בזבל לא הופכת אותנו לאנשים פחות טובים. אנחנו מרגישים שהעירייה מאוד מעריכה את העבודה שלנו. ראש העירייה, מרים פיירברג, שמה דגש מרכזי על חזות העיר. לא סתם נתניה קיבלה פרסים והפכה לאחת הערים הנקיות והיפות בארץ. אנחנו ברגים קטנים אבל חשובים מאוד במערכת".
זו עבודה קשה?
ממן: "מאוד. אנשים חושבים שזה קל לרוקן את הפחים, אבל זה ממש לא ככה.
לעובדי התברואה יש כללים מאוד נוקשים. לא כל אחד יכול להתקבל לעבודה בזבל, רק אנשים עם עבר נקי ומשמעת ברזל".
ראובן: "הרחובות שלנו חייבים להיות מצוחצחים בסוף המשמרת, אין אפס".
לא קשה לקום בארבע בבוקר?
ראובן: "זה לא פשוט, אבל כשאוהבים את העבודה מתרגלים לכל דבר. העבודה הזאת הפכה לחלק בלתי נפרד ממני. לא סתם קיבלתי את הכינוי 'קובי זבל'. בשבילי זה לא רק פרנסה, זו שליחות".
ראובן, בעל ותק של 17 שנים בתחום התברואה, הוא דור שני של פועלי זבל. "כשהייתי ילד התחננתי בפני אבא שלי שיפסיק לעבוד בזבל כי זה עושה לי פדיחות בבית הספר", נזכר ראובן. "רק היום אני מבין שלא הייתי בסדר. אני זוכר שאבא שלי לקח אותי לצד ואמר לי שבמשפחה עם שבעה ילדים כמו שלנו פרנסה היא מעל הכול".
מתי החלטת להיכנס לתחום?
"לפני הצבא התנסיתי בעבודה הזו. בתקופה ההיא עבודה בזבל נחשבה לבושה, אבל כיום, בגלל המצב הכלכלי, הרבה אנשים רוצים לעבוד בתחום".
ממן: "העבודה באשפה שאבה אותנו פנימה. אנחנו לא רואים בה משהו מביך, אלא פרנסה מכובדת עם דאגה לסביבה. היום מדברים הרבה על איכות הסביבה ועל כך שאם לא נשמור על כדור הארץ לא יהיה לנו עתיד כאן. מהבחינה הזו העבודה שלנו חשובה מאוד לדורות הבאים".
בשלב הזה של הראיון מצטרף אל השניים מנהל העבודה הוותיק, אהרון בראשי, שמוסיף על חשיבות עבודתם של הצמד ממן את ראובן ושאר עובדי מחלקת התברואה בעיר. "ב-28 השנים שאני בעבודה עברו אצלי עורכי דין, מורים ואנשי אקדמיה, כך שזו כנראה עבודה לא רעה בכלל".
הפסקת הקפה של השלושה - מספר דקות לאחר עוד סבב מפרך - סיפקה הזדמנות מצוינת להתרפק על סיפורים משעשעים שהתרחשו בין המשאית למיכלית הזבל. "זה יישמע אולי מוזר אבל בלילה אני חולם על הדברים שאני אמצא בבוקר בזבל", אומר ראובן.
"הילד שלי רצה נורא כדורגל, למחרת בבוקר במשמרת מצאתי כדור כמעט חדש עם פנצ'ר קטן. פעם אחת אפילו מצאתי שטרות כסף. מיד הכנסתי אותם לכיס בתקווה שאוכל ליהנות קצת מהשלל. כשהגעתי הביתה הבנתי שלקחתי שטרות ממשחק מונופול. היה לא פשוט להתגבר על זה".
"זה עוד כלום", מוסיף ממן. "יצא לי למצוא פעם לפטופ חדש בתוך מארז, פלזמות ומה לא. אנחנו משתדלים לתת הכול למשפחות נזקקות. מצד שני, יש גם לא מעט אבידות, בוא נגיד שהפלאפון הקודם שלי נמצא היום איפשהו במעמקי חירייה. ככה זה כשעונים לשיחה בזמן נסיעה".
מילה לתושבים?
ממן: "חברים, אנא עזרו לנו לשמור על עיר נקייה. בשבועות האחרונים מתקיים פיילוט של הפרדת פסולת רטובה ויבשה עוד בבתים. תמחזרו כל מה שאפשר ובכלל נסו להמשיך להפוך את העיר שלנו למקום שכיף ונקי לחיות בו".
ראובן: "אני מבקש מהתושבים קצת התחשבות. גם אם אנחנו מעכבים אתכם בבוקר אל תצפרו ואל תכעסו. אנחנו עושים למענכם, שתהיה לכם שכונה יפה. קחו את החיים בסבלנות ובכיף. אם אנחנו יכולים לצחוק ולחייך על משאית הזבל, גם אתם יכולים לחייך בתוך המזגן של האוטו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם