ראשל"צ היא בירת הקולנוע של ישראל? הצחקתם את ת"א
טוב, 54 אולמות קולנוע כבר יש. אבל אף אחד לא באמת מאמין שראשון לציון היא בירת הקולנוע של ישראל. הבמאי אבי ביטר: "תל אביב היא הוליווד הישראלית, אי אפשר להתחרות איתה"
בשבוע שעבר נחנך בקול תרועה רמה מתחם הקולנוע הגרנדיוזי "יס פלאנט" בראשון לציון. עשרות פרצופים חייכניים גדשו את אירוע הפתיחה, הרי לא כל יום זוכה עיר בישראל להתהדר בקונסטרוקציה כה מרשימה, כזו שרואים בדרך כלל במחוזותיה של אמריקה.
יס פלאנט מצטרף למתחם ה"סינמה סיטי" שעומד על מכונו מזה שנתיים וכעת מצטופפים בראשון לציון לא פחות מ-54 אולמות קולנוע איכותיים וחדישים.
למרות שראשון משופעת במסכים גדולים, אך ברור הוא שהעיר הרביעית בגודלה בישראל לא באמת הפכה למעצמת קולנוע בקנה מידה לאומי. מבני בטון מפלצתיים ובתוכם חללים גדולים לממכר מוצרי צריכה לא חסרים בראשון לציון, וגידול חד בצריכת הפופקורן אינו מעיד על שינוי אמיתי בכל הקשור לתעשיית הקולנוע בעיר. לפיכך יצאנו לבדוק מהם השינויים שיעזרו להפוך את העיר של דב צור וחבריו להוליווד הישראלית, או לפחות לגרסה נוספת של עפולה אקספרס.

כל זב חוטם ומצורע יודע כי תל אביב היא בירת התרבות הבלתי מעורערת של העם היושב בציון. הרי מה חסר בה? חיי לילה תוססים, הפקות קולנוע כל שני וחמישי ועדת סוכנים ומשרדי יחצ"נות התרים 24 שעות אחר הכוכב הגדול הבא.
"תל אביב היא הוליווד הישראלית, אי אפשר להתחרות איתה", גורס השחקן ומפיק הקולנוע אבי ביטר שאת סרטו האחרון "את ואני אוהבים" צילם בשטח השיפוט של רון חולדאי. "ראשון אולי מנסה לעשות זאת, אבל היא לעולם תישאר כזו שעומדת בצל של האחות הגדולה".
ביטר מבהיר מדוע העיר הממוקמת 16 ק"מ בלבד מת"א, עדיין רחוקה ממנה שנות אור. "אין מה להשוות", הוא קובע נחרצות. "קח אפילו את נושא הנופים והאתרים, חוץ מחוף הים אין בעיר הזאת אתרים שיכולים למשוך בימאים ואנשי קולנוע לצלם בה סרטים. זה המצב ועד שזה לא ישתנה, אין אפילו מה להתחיל לערוך השוואות".
לא כולם מתרשמים מעשרות אולמות הקולנוע שהצטרפו לעיר בשנתיים האחרונות, אפילו לא מאולמות ה-VIP. "זה שיש כמות לא תמיד מצביע על האיכות", מתייחס מנכ"ל היכל התרבות והסינמטק ("סינמה קלאס"), גיל בלאט, לטרנד בתי הקולנוע המרהיבים בראשון לציון.
"כשעיר מסוימת רוצה להתהדר בהיותה מרכז בתחום כלשהו, הרי שהיא חייבת לשים את האצבע בראש ובראשונה על איכות. הרי הכמות איננה מעידה על המקצועיות בסופו של יום. כך גם בראשון לציון בתחום הקולנוע.
"זה שמקרינים הרבה סרטים אצלנו בעיר, זה כיף גדול, אבל מכאן ועד להפוך אותנו למעצמת קולנוע, המרחק תהומי. יש יצירה תרבותית ענפה בראשון של תיאטרון ומוסיקה, אבל לצערי דווקא בקולנוע משהו מתפספס, אין מספיק יוצרים מקומיים. זה לא מצב אידיאלי.
"חייבים להתמקד במגוון של יצירות דוקומנטריות מקומיות, מרכּוז היצירה לכזו שאיננה מתמקדת אך ורק בז'אנר של פעלולים ונופים, אלא מנסה באמת לחדור גם לעולם המשחק המקצועני. החלום שלי הוא שנוכל לראות סרט ישראלי ראשוני מקורי בבתי הקולנוע שלנו, כזה שיצליח לסחוף אותנו ולגרום לנו לרצות לדבר עליו בדרך חזרה הביתה. הלוואי שנזכה להגיע למצב שכזה".

"מתחמי קולנוע זה נחמד ויפה לעין, אבל הגיע הזמן שבעיר כמו שלנו יהיה גם פסטיבל סרטים איכותי", מבהיר השחקן, הקומיקאי ותושב העיר ספי ריבלין. "בחזון שלי אני רואה איך אפשר להפוך את ראשון לציון לבונבוניירת הקולנוע של ישראל.
"חובה לנצל את משאב הטבע המדהים שלנו, קרי חוף הים, לקיים לאורכו פסטיבלים עם מסכי ענק ושטיחים אדומים. אולי אפשר יהיה לבנות אפילו מלון שיוכל לארח אושיות קולנוע מהעולם. זהו לא דבר בלתי אפשרי, ההיפך הוא הנכון".
ריבלין (64), חתן פרס האקדמיה לטלוויזיה, איננו מקל ראש במפלצות הקולנוע שקמו בעיר, אך שב ומסביר מהם סדרי העדיפויות המהותיים מבחינתו: "חייבים שתהיה משמעות מאחורי בתי הקולנוע. לא מספיק שתהיה לנו את המעטפת החיצונית המרהיבה, חייבים שגם מבפנים יהיה לנו במה להתגאות".
בניגוד לקולנוע בעיר, שכאמור לא מצליח לתפוס תאוצה באמצעות יוצרים ותעשיות סרטים מקומיות, הרי שתחום חיי הלילה דווקא הולך ומתעצם משנה לשנה ואף מושך אליו המוני בליינים מחוץ לעיר. חיי לילה וחיים בוהמיינים, כידוע, מהווים כר גידול עשיר לאינספור סרטים.
"יש בראשון תרבות נהדרת של חיי לילה", אומרת אורלי רצ'יסטר, בעלת פאב ה"שגו בר" באזור התעשייה החדש בעיר ומשליכה את עולם הבילויים אל תחום הקולנוע. "עצם העובדה שאחרי הסינמה סיטי מקימים כאן עכשיו את היס פלאנט, רק מוכיח שאנשים בכל זאת צמאים לתרבות בעיר".
בד בבד, רצ'יסטר סבורה כי מיתוג סצנת חיי הלילה תסייע לבימאים ולתסריטאים למצוא את ההשראה שלהם דווקא בראשון לציון. "מי שנולד כאן לא ייסע בחיים לתל אביב בשביל לראות סרט", היא מבהירה.
"אנחנו צריכים לעשות הכול על מנת שיגיעו כמה שיותר תושבים מבחוץ ויבינו איזה פוטנציאל חיי לילה יש לעיר הזאת. בין אם זה במסעדות, ברים או מועדוני לילה. אסור לשכוח גם את המכללה למנהל שמושכת אלפי צעירים בשנה. ברגע שנצליח להעצים את המותגים שלנו, באופן טבעי נחווה התקדמות בכל התחומים, כולל גם בהתעניינות של בימאים ואנשי קולנוע בעיר".
ראשון לציון, כאמור, לא נתברכה ביותר מידי הפקות סרטים תוצרת בית. הסרט המפורסם ביותר שסצנות רבות שלו צולמו בעיר היה "זוהר" (1993), שחלק ניכר מעלילתו מתרחש בשיכון המזרח, אז שכונה קשת יום וכיום מעצמת נדל"ן בהתהוות. הסרט, נזכיר, מגולל את סיפור חייו של זוהר ארגוב, אחד מגדולי הזמר המזרחי שידעה ישראל מאז ומעולם.
למרות זכיית הסרט בתואר הפסקול והשחקן הטוב ביותר (שאול מזרחי), הרי שהעובדה שראשון לציון היוותה מצע לצילום אחד מהסרטים המוכרים שנעשו במחוזותינו, די נעלמה מהרדאר של מבקרי הקולנוע. "בשביל להיות עיר סרטים אמיתית צריך שיהיה בה בסיס תעשייתי והפקתי רחב וזה עדיין משהו שראשון לציון לא חזקה בו", כך מנתח פרשן הקולנוע גידי אורשר.
"מלבד זוהר, אפשר לספור בקושי על יד אחת את כמות הסרטים שצולמו בראשון לציון. נתון שכבר מדבר בעד עצמו. חוץ מלמתג את העיר כעיר היין, לא נעשה עד היום שום ניסיון על מנת לשווק אותה גם בצורה אחרת, בטח שלא בנושא הקולנוע".
אורשר אינו מוצא קורלציה בין התחרות של שתי הענקיות יס פלאנט וסינמה סיטי על לבו של הצופה לבין השבחת ענף הקולנוע בעיר. "זה ששתי המפלצות הללו תיאבקנה אחת בשנייה לא תביא שום בשורה קולנועית", הוא מבהיר בנחרצות.
"התוכנית בכל אזור גוש דן בשנים הקרובות מדברת על הקמת עוד מאה בתי קולנוע, מה שאומר שההיצע לעיתים רבות יהיה גבוה מהביקוש. בראשון יעשו נכון אם יכוונו גם לבתי קולנוע שכונתיים/אזוריים. כבר עשרות שנים שאי אפשר לרדת בנעלי בית לראות סרט. דווקא זה מה שיכול להעיר את התעשייה המנומנמת לעתיד טוב יותר".

בחזרה לסעיף הראשון ולהשוואה המתמשכת לתל אביב הגדולה. למרות היותה עיר בה מתגוררים כרבע מיליון בני אדם, נדמה כי ראשון לציון לא ממש הצליחה לייצר חבורת סלב'ס אמיתית.
מלבד אלין לוי, פליטת האח הגדול, ש-15 דקות התהילה שלה נמתחות במלאכותיות על ידי סוללת יחצ"נים, ורוני סופרסטאר, ילידת העיר שכבר הספיקה מצידה לחזור לתל אביב, קשה עד בלתי אפשרי למצוא ידוען אמיתי ונוצץ מראשל"צ, המככב בקביעות במדורי החברה והברנז'ה, ועוד כזה שהגיע מתחום המשחק. מבחינה תודעתית, ריכוז מוגבר של ידוענים בשטח גיאוגרפי מוגדר, יוצר תחושה של עשייה, של אבק כוכבים, של יצירה – ומהאשליות הללו בדיוק אפשר ליצור קולנוע.
לפיכך, פרנסי העיר מוזמנים לתת לסלבים המבקשים לנטות את אוהלים בראשון הנחות יפות בארנונה.