ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

נרצח על כלום: כרוניקה של רצח בגלל סיגריה

בשבוע שעבר נגזר מאסר עולם על אייל דמסה (21) שרצח את משה פרנקנטל (65) מחדרה בגלל סיגריה. משפחת הנרצח מספרת על הקלות הבלתי נסבלת בה מאבד אדם בישראל את חייו ומאשימה: הכתובת הייתה על הקיר

כמו בכל בוקר, יצא לפני שנה ושלושה חודשים משה פרנקנטל ז"ל מחדרה השכם בבוקר,  לקניות במכולת השכונתית ברחוב בו התגורר בלב העיר. הוא לא ידע כי כמה דקות מאוחר יותר, ייקלע לריב מיותר על סיגריה עם אחד משכניו - דבר שיביא למותו האכזרי.

שכן אחר שעבר במקום מאוחר יותר, הבחין בגופתו של פרנקנטל מוטלת על רצפת הבניין המשותף בו התגוררו, והזעיק מייד את כוחות המשטרה ומד"א. אלה חשו למקום, אך נאלצו לקבוע מייד את מותו, לאחר שהתבוסס זמן מה בדמו.

דבר מותו של פרנקנטל, היכה בחודש אפריל 2011 בהלם ובזעזוע את הרחוב החדרתי. שכניו העידו באותו היום, כי מדובר באדם חביב אשר לא עשה רע לאף אחד. המעשה, שבתחילה כלל לא פוענח, גרם לרבים לתהות פעם נוספת על הקלות הבלתי

נסבלת בה מוצאים את מותם אזרחים תמימים, למרות שכלל לא רצו להסתבך עם אף אדם.

בשבוע שעבר גזר בית המשפט השלום בחיפה מאסר עולם על הרוצח, אייל דמסה, העונש המרבי הניתן על רצח בכוונה תחילה - מאסר עולם.

רחוב בן צבי בחדרה הוא רחוב שקט בדרך כלל. ברחוב השקט הזה התגורר משה פרנקנטל, בן ה-65. פרנקנטל, רווק, נכה צה"ל והלום קרב ממלחמת ששת הימים, חי לבדו בדירה בניין משותף ברחוב, והיה נצפה מדי יום יושב מתחת לבלוק, מעשן את סיגרית הבוקר שלו ושותה קפה.

כך היה גם ביום שישי ה-1 באפריל 2011. פרנקנטל הלך לקניות השכם בבוקר, וכשחזר לביתו נתקל לפתע באחד משכניו,  אייל דמסה בן ה-21. "תביא לי סיגריה", פנה דמסה אל פרנקנטל, כך על פי המתואר בכתב האישום.

פרנקנטל סירב, ובין השניים התפתח דין ודברים, כשבסביבה אין נפש חיה. אז, כך נטען, דחף דמסה את פרנקנטל, איש נמוך ורזה, והפיל אותו לרצפת הבניין. אך גם לאחר שהאחרון היה על הקרקע, לא חדל התוקף ממעשיו, ואף החל להכות אותו בגרופים מספר רב של פעמים.

הוא בעט בו, ודרך עם רגליו על ראשו וצווארו, אך גם לאחר המהלומות הקשות האלה לא בא דמסה על סיפוקו. הוא רץ לביתו, לקח סכין וחזר אל פרנקנטל חסר האונים ששכב עדיין על הרצפה בחצר הבניין, מתבוסס בדמו. דמסה דקר את פרנקנטל שבע פעמים בבית החזה ובגב על מנת להביא למותו. בסופו של דבר הוא הצליח במשימתו.

החבלות בגופו של פרנקנטל היו חמורות במיוחד, וגרמו למותו. לאחר מציאת הגופה, היא הועברה למכון לרפואה משפטית על מנת לברר את הסיבה המדויקת למוות. אז התבררה גודל הזוועה: נזק חמור ללב ולריאות, איבוד דם נרחב מפצעי דקירה, חבלות בראש, שפשופים, שברים ועוד.

נגד דמסה הוגש כתב אישום חמור, ובו צוין כי דמסה גרם למותו של פרנקנטל בכוונה תחילה, לאחר שהחליט להרוג אותו בדם קר. כתב האישום מציין, כי למקרה לא קדמה התגרות מצד התושב המנוח, ובכדי לסיים את משימתו - אף הלך להביא סכין.

המשפט, שהתנהל למעלה משנה, לא היה כל כך פשוט. בגרסה ראשונית למקרה טען דמסה, כי היה בדרכו לבנין בו התגורר פרנקנטל, נתקל בארנק, שבדיעבד הסתבר כי הוא ארנקו של פרנקנטל, ובקופסת סיגריות, אותן הרים. אז ראה את הגופה מוטלת על הארץ. בעודו עומד ליד הגופה, יצא מהבניין שכן - והוא נבהל וברח מן המקום. בהמשך טענו דמסה ועורך דינו אחמד ותד, כי ההודאה בעניין נגבתה ממנו שלא מרצונו החופשי.

"הודאותיו נלקחו ממנו שלא מרצונו החופשי והטוב, תוך הפעלת אמצעים פסולים, דבר אשר שלל ואף כבל את רצונו. הנאשם טען לתחבולות אסורות, מניעת מפגש עם עורך דין, הפעלת לחץ נפשי אדיר, אשר שברו אותו לרסיסים תוך צעקות וטריקות על השולחן, לעג לעורך דין, הצגת מצגי שווא והטעיות משפטיות", נכתב בסיכומיו של עורך הדין.

למרות הדברים, לא התרשמה המשטרה יותר מדי מטענות עורך הדין. "הנאשם הודה בקטילת המנוח", טענו במשטרה, "שחזור הרצח נעשה על ידי הנאשם, לאחר הודאתו. בנוסף לכך, הונחו בפנינו חוות הדעת הפתולוגיות לאחר נתיחת הגופה, וממצאי זירת הרצח, ביניהם סכין המטבח שנתפסה בבית בו מתגורר הנאשם, אשר על פי בדיקת DNA שנערכה נקבע, כי היא המרכיב העיקרי בפרשה".

גם במהלך כתיבת הכרעת הדין התייחס השופט אלרון לטענות דמסה, כי נעשה שימוש כנגדו במניפולציות על מנת לקבל את הודאתו ברצח. "חקירה, מעצם טבעה, ובמיוחד כאשר מדובר בחקירת פשע חמור, היא עבודת דיבוב מורכבת ורגישה, לעיתים 'מלחמת מוחות' בין החוקרים לחשוד", כתב אלרון והוסיף:

"החוקרים עושים הכול על מנת ללמוד על צפונות ליבו של החשוד, וניסיונותיו לשמור מכל משמר את ה'סוד' אותו הם מבקשים לגלות. לא מצאתי פסול בפעולות המשטרה, כמו שנטען על ידי עו"ד הנאשם, בדבר הצגת מצגי שווא והטעייה משפטית".

עם זאת, ציין אלרון: "מן הראוי, כי חוקרי המשטרה יקפידו טוב יותר להזהיר אזהרת חשוד בכל אחת מן החקירות, ולא יסתפקו באזהרה חד פעמית, כמו שנטען במקרה הזה כנגד חוקריו של הנאשם".

השופט אלרון הבהיר כי אין חובת הוכחה על המניע לרצח, וציין כי  הפעם הוצגו ראיות בדבר מניע הנאשם לביצוע הרצח, מהן ניתן ללמוד כי פרנקנטל סבל מהטרדות שכניו בני העדה האתיופית, אשר נהגו להתנכל לו. התבטאויותיו כלפי דמסה, בן העדה האתיופית לפני הרצח, מהווים מניע לרצח עצמו. בכך דחה השופט את טענת דמסה, כי: "ביצע את הרצח אחרי שתיית אלכוהול, מכיוון שנדמה כי אין כל אמת בטענות אלו".

לבית המשפט הגיעו בשבוע שעבר שניים מבני משפחתו על פרנקנטל, על מנת לשמוע את גזר הדין. אחת מהם היא ליאת עשת, אחייניתו. "אנחנו היינו איתו בקשר, ואשתו של אבי ז"ל דיברה איתו לעיתים תכופות. בכל מקרה היינו משוחחים איתו פעם בשבוע לפחות, ואף נפגשים איתו בביקורים מידי פעם".

עשת, שאינה מתגוררת בחדרה, מספרת כי דבר מותו של פרנקנטל נחת על המשפחה כרעם ביום בהיר. "למשה יש שני אחים - אחד גר בשבדיה ואבא שלי, שאמנם נפטר לפני 12 שנה, אך לפני זה הוא היה מטפל בו בצורה אדוקה מאוד. לאחר שאבי נפטר, עמותת 'אנוש' לקחה את הטיפול המאסיבי יותר במשה".

עשת מוסיפה, כי כשהיא נזכרת בתקופה שקדמה למותו - פרנקנטל היה מספר על שעובר עליו ברחוב בו התגורר. "הוא סיפר לנו לא פעם שאיזה ילד אתיופי מתנכל לו בגלל סיגריה, ומבקש ממנו כל הזמן סיגריות", נזכרת האחיינית, "והוא היה אומר לו שילך לעבוד. משה לא דיבר כל כך ברור בשנים האחרונות, מכיוון שהיה חירש.

"הוא נכה צה"ל שסבל מהלם קרב, וקיבל במשך שנים טיפול בכדורים. כנראה שהכדורים האלה פגעו לו בשמיעה. היו לו מכשירי שמיעה, אבל לא בטוח שהם היו איתו באותו הבוקר של הרצח. למרות ההתנכלויות האלה אני לא יודעת, ולא יכולה להגיד, האם אותו הילד מהסיפורים שלו - הוא אותו אחד שעשה את המעשה".

בת המשפחה מעידה כי פרנקנטל היה חביב על הבריות, ולא הסתכסך עם איש, מלבד התקלים שהיו לו עם הנערים בשכונתו בנושא הסיגריות. "ביום שפינינו את דירתו לפני כשנה, פגשתי שני שכנים שאמרו עליו רק מילים חמות. אמרו שהוא היה אדם טוב ושקט, אחד שאהב בעלי חיים והאכיל חתולים על בסיס קבוע.

"בנוסף, הוא טיפל בגינת הבניין המשותף, והיא הייתה יפה ומטופחת. הוא גם אהב ציור, והיה מצייר ציורים מדהימים, שחלקם אף נתרמו על ידינו לעמותת 'אנוש', שמצידם הציבו את הציורים במסדרונות הבניין שלהם. הרבה פעמים הוא היה יושב בחוץ בלילה ומעשן, אבל את זה ידענו. ידענו שקשה לו להירדם בלילות, אז הוא יוצא החוצה כדי להירגע.

"לאחר מותו עברה עלינו סערת רגשות גדולה מאוד. כל השנה ביכינו את מותו, והיינו עצובים מאוד. כל יום הוא חסר לנו. התובע במשפט אמר לנו, שהוא לא רוצה להראות לנו את התמונות מזירת הרצח, על מנת לחסוך לנו את עוגמת הנפש. לא מגיע לאף אחד סוף שכזה".

אל בית המשפט הגיעה עשת בחששות מאוד גדולים, במחשבות שאולי יקלו בעונשו של הרוצח. "היינו חייבים להאמין שימוצה עם הרוצח כל הדין", היא אומרת. "התלבטנו אם להביא לבית המשפט תמונה של משה או לא, על מנת להראות שמאחורי הסיפור הזה היה אדם טוב לב שלא הזיק לאיש.

העונש ניתן לדמסה על ידי הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, בראשות סגן הנשיאה יוסף אלרון, כשבדיון מצטרפים אליו השופטים עודד גרשון ואברהם אליקים. הם קבעו כי מדובר ברצח בכוונה תחילה, ועל כך גזרו עונש של מאסר עולם. בני משפחתו של דמסה, הגיעו לבית המשפט ותמכו בבנם, ולאחר הקראת גזר הדין נותרו בהלם דקות ארוכות  באולם המשפט.

"עכשיו, אחרי גזר הדין, משה יכול לנוח על משכבו בשלום -  המוות שלו לא היה לחינם", אומרת עשת. "למרות זאת, גם לאחר שהוא קיבל מאסר עולם, אנחנו חושבים שהעונש קל מדי. אבל מצד שני זה העונש המרבי במדינת ישראל, אז לא יכולנו להתנגד לכך. אני רוצה להודות לשופטים ולבית המשפט שעשו כאן דין צדק, לא ריחמו עליו ודנו אותו לפי חומרת הדין בלי שום הנחות. לא בגלל גיל, לא בגלל מוצא ולא בגלל שום דבר אחר".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...