הילד עם שיתוק המוחין הפך לקצין ביחידה מובחרת
כשברוך (שם בדוי) היה בן שנה, קיבלו הוריו בשורה רעה: התינוק סובל משיתוק מוחין. כשהגיע לגיל 18, ברוך התעקש להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל. עכשיו הוא סיים בהצלחה קורס קצינים ביחידה מובחרת
הוא החליט שהוא מתכוון להתגייס לצבא, ולא רק זאת – גם לבצע שירות משמעותי. כשבישר על כך למכריו, הם אומנם עודדו אותו, אך בתוך תוכם לא האמינו לרגע כי החלום הזה יכול להפוך למציאות.
אבל לפני כשבוע וחצי, כאשר סיים בהצלחה את קורס הקצינים בו השתתף, כולם הבינו באופן הברור ביותר: אין גבול לדברים שאפשר לעשות בעזרת הרבה כוח רצון.
ברוך מוגדר כנכה 100 אחוז, כתוצאה משיתוק מוחין, שנגרם בשל סיבוך במהלך הלידה. מסיבה זו, איש לא האמין שהוא יוכל להתגייס לצבא. צה"ל כבר ויתר עליו, עם מכתב ששלח ובו בישר לו שהוא מוזמן להגיע לוועדה שתפטור אותו מהשירות. אבל לברוך היו תוכניות אחרות לגמרי.
"כשברוך היה בגיל שנה, קיבלנו את הבשורה כי הוא לקה בשיתוק מוחין שישפיע על כל חייו", מספרת אמו יפה. "למרות זאת, קיבלנו החלטה לגדל ילד רגיל לכל דבר. מבחינתי, כל צעד שהוא עושה בחיים הוא מובן מאליו. זה ברוך. הוא מניע את הסירה ואנחנו שטים איתו".
ההורים קיבלו החלטה אמיצה: לא לשקוע ברחמים עצמיים, אלא לעשות הכל כדי שברוך יגדל כילד רגיל, למרות המגבלות הפיזיות
אביו של ברוך, דודו, עבר עם בנו כברת דרך ארוכה. כאשר עמד ברוך בפני מסלול הליכה בטיול השנתי בבית הספר, אביו היה שם כדי לשאת אותו על גבו. את ואדיות הנחלים הוא עשה עם בנו בג'יפ ששכר, בעוד שאר בני כיתתו נוסעים באוטובוס. "כל החיים שלנו סובבים סביב ברוך", אומר דודו, ללא טיפה של מרירות. "הבתים בהם אנחנו גרים, הטיולים, המסיבות. שום דבר לא מתרחש לפני שמסיימים לסייע לברוך".
ברוך הוא הבכור במשפחה, אח למור המשרת בימים אלה במשטרת ישראל. למרות נכותו, ברוך תמיד למד בבתי ספר רגילים, כשסייעת הייתה צמודה אליו. המגבלות הפיזיות לרגע לא ריפו את ידיו. את בחינות הבגרות סיים עם ממוצע ציונים גבוה. כאשר חבריו קיבלו צו גיוס ראשון, הוא קיבל זימון לוועדה שתפטור אותו מהשירות.
ברוך התייצב, אבל הודיע לחברי הוועדה: לא רק שאני אתגייס לצה"ל, אני גם אעשה שירות איכותי ומועיל ואפילו קורס קצינים". כאשר הבינו הוריו עד כמה הוא נחוש בהחלטתו, הם החליטו לסייע לו.
אבל את הגורמים הרלוונטיים בצה"ל, כוח הרצון האדיר של ברוך לא הרשים. הוא זומן לעוד ועדה, ועוד ועדה, בתקווה שבשלב מסוים הוא ירים ידיים ויבין שהמשימה הזאת קצת גדולה עליו.
אבל כולם טעו בהערכת עוצמת הנחישות של ברוך. הוא עבר מבחני כניסה לשירות בצה"ל בהתנדבות, בדיקות כשירות ואפילו חוות דעת של פסיכולוג. במשך שבעה חודשים טורטר ברוך מוועדה לאבחון – עד אשר קיבל את הבשורה שרצה: צה"ל יקבל אותו לשורותיו.
כמו כל אזרח ביום האחרון לפני הגיוס לצה"ל, גם ברוך קיים לעצמו מסיבת גיוס. אל המסיבה, באופן מפתיע, הגיעה הזמרת סי היימן. היא פגשה את ברוך לראשונה כמה חודשים קודם לכן, במסגרת ערב התרמה לעמותת "אתגרים", ומאז נוצר ביניהם קשר מיוחד.
ביום הגיוס, השתלב האב דודו בכל שרשרת החיול, כדי לסייע לברוך. האב דודו הגיע עם בנו ללשכת הגיוס בבאר שבע ומשם המשיך איתו לבקו"ם בתל השומר. ברוך עבר את כל תהליך החיול הרגיל, תוך שצה"ל מעניק לו מדים עם סגירות סקוצ'ים כדי להקל עליו. "לא היה מאושר ממנו בעת לבישת מדי צה"ל", מעידים עליו בני משפחתו.
ברוך התגייס ליחידה מסווגת באגף המודיעין, והכל בשל התעקשותו לשרת שירות איכותי. הנסיעות לבסיס וחזרה היו בתחילת הדרך על חשבון ההורים, עד שתורם אלמוני סייע במימון נסיעות לכיוון אחד.
"מבחינתו של ברוך, השירות בצה"ל הוא תמצית החיים", אומר אביו. "כל חופשה מהצבא מבחינתו היא אסון. הוא גם לא מסכים שיוותרו לו על תורנויות. הוא עשה שבתות וחגים בבסיס, כדי להקל על חבריו, שיצאו הביתה לחופשה. אנחנו, ההורים שלו, לא יודעים כלום על השירות שלו. הוא שומר על שתיקה וסודיות ואנחנו מכבדים את זה מאוד".
היחידה של ברוך הלכה לקראתו. הבסיס הונגש לנכים, החיילים מסייעים לו להתנהל בצורה רגילה, והוא קיבל הרבה אמפתיה ממפקדיו, עד אשר הודיע להם כי בכוונתו להתמודד למבחנים לקורס קצינים. "המפקדים היו בהלם", אומר אביו.
"אבל עד מהרה הם הבינו איזה בנאדם נחוש עומד לפניהם ופתחו בפניו כל שער אפשרי. הם סייעו, תמכו ועודדו, וברוך, חזק ואיתן בדעתו, הגיע לקורס שארך מספר חודשים בו עבר את כל המסלול הרגיל של הקצונה.
"לא סתם קם ילד כזה והולך לקצונה. זה מתחיל מהרגע שבו נודע לנו על המוגבלות שלו. הוא וגם אנחנו התעקשנו על כל דבר, ולא הרמנו ידיים. הוא עבר עשרות טיפולים וניתוחים. אין ספק שההתעקשות שלו שינתה את מסלול חיינו. לא תמיד עשינו את מה שרצינו. הכל היה תלוי מה קורה עם ברוך".
האם יפה מסכמת: "אני מרגישה גאווה גדולה. אני גאה בו מאוד, וברור שההתרגשות היא גדולה. תמיד האמנתי בו, ולשמחתי כל הדלתות נפתחו בפניו אחרי המלחמות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם