בגיל 100: קשישה מנתניה לא מפסיקה להתנדב
בגיל 100 רות ראובן מנתניה לא מפסיקה להתנדב. היא מלמדת קשישים אנגלית ולא מפסיקה לסייע לזולת. אז מה הפלא שאפילו המלכה אליזבת שלחה לה מכתב ברכה?
כילידת הממלכה, זכתה ראובן לברכה מהמלכה, ששיבחה אותה, בין השאר, על פעילותה ההתנדבותית. "לא כל אחד זוכה למכתב מהמלכה", סיפרה ראובן בגאווה.
היא נולדה בשנת 1912 בעיר לידס באנגליה בשם רות פלדמן להורים מהגרים מליטא, שהעניקו לבתם חינוך מסורתי וציוני. "מאז שהייתי ילדה ההורים שלי חינכו אותי לכך שצריך לעשות בכל יום מצווה עבור אדם אחר", היא אומרת.
בזכות החינוך הזה ראובן הקדישה את חייה לסיוע לזולת. "עשיית מצוות היא המקור להפיכתו של אדם לטוב וערכי", היא אומרת. "הייתי הולכת בכל יום לשכנים ושואלת האם יש להם מצווה בשבילי שאוכל לעשות. כשהייתי
בגיל 18 התקבלה ללימודים באוניברסיטה המקומית בלידס, שם התעקשה על לימוד בעברית, אך בסופו של יום נאלצה לזנוח את הלימודים על מנת לסייע לכלכלת הבית. "עבדתי כמורה בחדר. הייתי מלמדת תלמידים יהודים על תורה, דת והיסטוריה של העם שלנו. זו הייתה חוויה נהדרת".
את תקופת מלחמת העולם השנייה נאלצה ראובן להעביר תוך כדי הפצצות כבדות של גרמניה הנאצית. את הכאב הגדול ביותר ספגה לאו דווקא מצי המטוסים והטנקים הגרמניים, אלא דווקא מבית.
"האנטישמיות בבריטניה הייתה גדולה מאוד באותה תקופה", היא נזכרת בעיניים נוצצות מכאב. "היו קוראים לנו 'יהודים מלוכלכים'. כל יום הייתי שומעת קריאות כמו 'תחזרו כבר לפלסטין, מי צריך אתכם?'".
כדי לשכוח את הצרות לקחה ראובן תחת חסותה שלושה ילדים יהודים שהיו מיועדים לגירוש אל מחנות ההשמדה בהיותה בת 28 בלבד. בשנת 1969 היא עלתה לארץ עם בעלה סולי.
תחילה שוכנו השניים באשדוד, בני ברק ולאחר מספר שנים הגיעו לנתניה. "האמת היא שהייתי בטוחה כשאגיע לישראל שהכול יהיה ורוד ומקסים", היא אומרת. מהר מאוד הדימוי של ארץ הקודש התנפץ. "בחודשים הראשונים שהגעתי לארץ שמעתי שיש כאן רציחות, מכות לנשים ומקרי אונס. לא זו המדינה שייחלתי לה. כנראה שהייתי נאיבית".
כיום מתגוררת ראובן בבית הדיור המוגן "נופי השרון". "אמנם העיניים והאוזניים כבר לא משהו, אבל לפחות הראש עוד עובד כמו שצריך", היא אומרת. כיאה למי שעסקה בהתנדבות עוד בבריטניה, בשני העשורים האחרונים היא מתנדבת למען הקהילה. בין התפקידים המרכזיים שביצעה במהלך השנים ניתן למצוא התנדבות ללימוד אנגלית במועדון פנסיונרים בנתניה, שזיכה אותה בפרס יקירת העיר לשנת 2001.
בגלל מצבה הבריאותי מעבירה ראובן בשנים האחרונות את השיעורים במתחם הדיור המוגן, אליו מגיעים אחת לשבוע עשרות פנסיונרים מהעיר. "כך חונכתי וכך אמשיך עד יומי האחרון", היא אומרת.
ויש לה רק בקשה אחת מהחיים: "אני מרגישה שמיציתי. נתתי מעצמי במהלך חיי לא מעט. הדבר הטוב ביותר שאפשר לאחל לי הוא לסיים את חיי במהלך השינה, ללא כל סבל או ייסורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם