ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

מפעיל החרצופים משחזר את התאונה ששינתה את חייו

חשבתם שבובות זה עסק לילדות קטנות? הצחקתם את אילן סביר מכפר סבא, האיש שמאחורי דודידו והחרצופים: "טעות לחשוב שמדובר רק על בובות ברבי"

בדיחה מפורסמת אומרת שההבדל בין גברים לנשים נובע מכך שבנות בילדותן משחקות עם בובות ובנים עם חיילים, אבל בגיל מבוגר יותר זה מתהפך. עבור אילן סביר מכפר סבא בובות זה לא רק משחק, אלא גם פרנסה ואורח חיים. כבובנאי העומד מאחורי הבובות בתוכניות כמו "החרצופים" ו"דפנה ודודידו" סביר מבין שמדובר בעסק רציני.

"השפה העברית עושה לנו עוול מכיוון שאין הבדל במינוח של בובת צעצוע לבובת תיאטרון בעוד שבאנגלית בובת צעצוע נקראת doll בובת תיאטרון נקראת  puppet", הוא אומר. "עולם תיאטרון הבובות לא מזוהה עם מין מסוים ולכן טעות לחשוב שמדובר רק על בובות ברבי".

דרכו של סביר לעולם הבובות החלה אחרי תאונת דרכים שעבר בכיתה ג' בהרצליה, בעקבותיה נשלח לשיקום ממושך. "בדיוק מצאתי מטבע חדש של 25 אגורות", נזכר סביר בתירוץ השטותי שלשמו ספג שבר בכתף וברגל ממכונית חולפת. "רציתי להראות את המטבע לילדה שאהבתי וקפצתי לכביש. זה כנראה לא היה הצעד הכי חכם לעשות באותו רגע".

בתקופת ההחלמה, שנמשכה כמה חודשים, היה לסביר הרבה זמן לחשוב לאן מועדות פניו. "בבית החולים האחיות חיפשו לי תעסוקה כיוון שהייתי נורא משועמם", הוא נזכר. "בהתחלה הן נתנו לי לחתום על טפסים, אבל גם זה לא

עניין אותי. כשהגעתי כבר הביתה עדיין עם הכיסא התחלתי להתחבר לעולם הבובות. הייתי משחק איתן, מעצב אותן. סוג של עולם משלי שהרגשתי בו מאוד בנוח".

בעוד חבריו בבית הספר עמלים בהפסקות על משחקי ספורט שונים המשלבים אגלי זיעה על גופם, העדיף סביר להתעסק בעולמו השקט יותר בדרך להפיכתו לעצמאי כבר בגיל 12. הוא העלה מופע בובות יחיד שצבר תאוצה בהרצליה, רשפון וכפר שמריהו והפך אותו לילד הכי עשיר בשכונה. "סופי השבוע שלי היו עמוסים בהופעות. זה היה קצת מפתיע בהתחלה, אבל עם הזמן התרגלתי ומאוד נהניתי בעבודה".

נשמע מרשים. בכל זאת, לא כל אחד פותח עסק בגיל 12.
"זה נכון, אבל לזכותי ייאמר שמגיל קטן ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאגדל. העולם הזה נורא משך אותי. באותה תקופה לא היו תוכניות ריאליטי וכוכב נולד, לכן החלום שלי היה להתקבל ללהקה צבאית. דרך תיאטרון הבובות הייתי בטוח שאצליח לשפר את מרכיבי השירה והמשחק שלי במטרה להגשים את החלום. בסופו של דבר זה לא קרה. התגייסתי לשריון, אבל האהבה לבובות כבר הפכה לחלק בלתי נפרד ממני".

בדיעבד, לא הציקה לך העובדה שבחרת בכיוון שונה מבני גילך?
"ממש לא, עשיתי זאת מתוך מודעות אמיתית. הייתי ילד אקטיבי ופעיל בוועדות קישוט ובאירועים כיתתיים, אבל כשזה הגיע לקטע החברתי הייתי קצת יותר סגור. כששאר הילדים שיחקו כדורגל, אני לא ממש התלהבתי. היום אולי אני עושה תיקון באיזשהו מקום כי הבן שלי משחק כדורגל, אבל עדיין אני לא מצליח להבין מה זה פנדל. אי אפשר לומר שהייתי מהמגניבים בכיתה, אולי יותר סוג של עוף מוזר שסירב ללכת אחר העדר".

עם שחרורו מצה"ל נכנס סביר עמוק יותר לעולם תיאטרון הבובות כמפעיל בובות בסדרות טלוויזיה ובהצגות תיאטרון. בשנת 1985 הוא הקים יחד אופירה ארכוני, מי שתהפוך לימים לאשתו, את תיאטרון "בבואה", שם העלה את מופע הבכורה הרשמי שלו "הארנבת והצב". בהמשך התפרסם גם כמפעיל בובות בתוכנית עטורות רייטינג כמו "החרצופים" (ערוץ 2) , "דפנה ודודידו" ו"המחסן של כאילו".

"אני נהנה בכל בוקר ממה שאני עושה", מבהיר סביר בכנות את שביעות רצונו ממקור הפרנסה שלו. "הצבתי לעצמי מטרה בעבודה עם ילדים: להעביר מסרים חינוכיים דרך ההופעות שלי. כך, למשל, על מנת להוכיח שאין הבדל בין גבר לאישה אתן לבובות משני המינים את אותו יחס ואת אותו זמן במה בכדי שיישמר ביניהן השוויון. הניסיון שלי הוא לשמור על איזושהי תמימות בהצגות הללו בלי להיקלע לסוגיות מעוררות מחלוקת".

בד בבד, דוחה סביר בתוקף את הטענות כי בובנאות היא ענף ילדותי שמתבסס אך ורק על בובות. "העיסוק שלי כבובנאי כולל בתוכו הרבה רבדים", מבהיר סביר. "מבחינתי, זו אמנות הבמה הנעלה ביותר שכוללת הרבה מרכיבים אמנותיים. צריך לשלוט בקול כדי שלכל בובה יהיה גוון אחר, צריך להכיר את גוף האדם ואת שפת הגוף על מנת להיות מסוגל להנפיש את הבובות, גם את אלו שלא תמיד מגיעות עם פנים ויזואליות. המימיקה הפיזית והקולית שאני יוצר דורשת הרבה עבודה".

מה החוויה הכי גדולה שלך כבובנאי עד היום?
"היו המון חוויות, אבל יש סיפור אחד שלא אשכח לעולם. יום אחד, מספר דקות לאחר שסיימתי עוד מופע עם עשרות ילדים, ניגש אליי אחד מהם אל מאחורי הבמה. הוא פנה אל בובת הצב שהפעלתי במופע והחל לשוחח איתה. הוא לא הבין מדוע היא לא עונה לו בחזרה. הסיפור הזה רק הוכיח לי עד כמה ההשפעה שלי על הילדים חזקה ועד כמה הם מאמינים בקיום של הבובות ובתוכן שהן מעבירות במהלך המופע. אותי זה ריגש".

אפשר להגדיר אותך כסוג של שחקן תיאטרון?
"בהחלט. אני גם משחק בהצגות, אמנם אני מוסתר ולא נגלה אל מול הקהל, אבל זה לא סותר את העובדה שאני שחקן. עצם העובדה שלא רואים אותי מאפשרת לי להיות יותר משוחרר וגם לטיפוסים ביישניים אחרים לדעת שאפשר להצליח גם מבלי לחשוף פנים וגוף".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...