עשור למצעד הגאווה בירושלים: כרוניקה של מאבק
לרגל חגיגות העשור למצעד הגאווה הירושלמי מעורר המחלוקת, יחזור הארוע שיתקיים מחרתיים (ב') למסלול המקורי משנת 2002. "זמן ירושלים" מביא נקודות ציון בהיסטוריה של המצעד, שעורר בתחילה את התנגדותם של החרדים והיום בעיקר את זעמם של אנשי הימין
כשעה לאחר תחילת האירוע החלו כמה מתושבי השכונה, שלא היו מרוצים מנושא הסרט שהוקרן בסמוך לבתיהם, לצאת למרפסות ולהטיח קללות ואיומים לעבר המשתתפים בהקרנה. אחד השכנים, שהניף מקל ואיים לרצוח את הנוכחים, עוכב לחקירה בידי כוחות המשטרה שהוזעקו למקום והובא למחרת להערכת מעצר. ב"בית הפתוח" עסקו למחרת התקרית האלימה בתמיכה במשתתפים שסבלו מטראומה בעקבות האירוע.
החיכוך האלים לא הפתיע את מי שעקב אחרי עלילות מצעד הגאווה בעיר בעשר השנים האחרונות, מאז שהמצעד הראשון יצא לרחובות העיר בשנת 2002. אף שבעמותת "הבית הפתוח" – ארגונה של קהילת הלסביות, הומואים, טרנס וביסקסואלים בירושלים, שהוקם ומנוהל בידי חברי הקהילה - נשארים אופטימיים, האירוע האלים האחרון הוא ראיה לכך שההתנגדויות לקהילה טרם נעלמו מהעיר, גם אם היקפם הצטמצם באופן משמעותי בעשור האחרון.
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
>> החרדים מעכבים תקציבים לקהילה ההומו-לסבית
עמותת "הבית הפתוח", שיוזמת ומארגנת את המצעד המקומי מדי שנה, נוסדה בירושלים בט"ו באב בשנת 1997. חמש שנים לאחר היווסדה החליטו אנשיה לקיים מצעד גאווה בעיר. המצעד, הדגישו בעמותה מאז שהתחילו במסורת שחוגגת השנה עשור, אינו המטרה, אלא כלי להעברת המסר; "תנועות למען זכויות אדם צעדו מאז ומעולם, בין אם אלה קבוצות של פמיניסטיות, שחורים או תנועות אחרות, ואנחנו פשוט הצטרפנו לטרנד", הסבירו השבוע ב"בית הפתוח".
בשלוש השנים הראשונות עבר המצעד במסלול קבוע במרכז העיר, תוך שהוא מתמודד עם הסתה קשה נגדו. ב"בית הפתוח" הפנו אז אצבע מאשימה לכיכר ספרא וטענו שראש העירייה אורי לופוליאנסקי ליבה את האש כשאמר מילים קשות נגד הקהילה ההומו-לסבית, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות מנכ"ל העירייה. גם כלפי ראש העירייה שקדם לו אהוד אולמרט לא חסכו בבית הפתוח בביקורת, וגרסו כי אף שאולמרט לא הסית באופן פעיל נגד הקהילה, הוא לא פעל להרגעת הרוחות.
אף ששלושת המצעדים הראשונים עברו בשקט יחסי, השבועות שקדמו להם היו סוערים ולוו בטקסי פולסה דנורא שנערכו בקהילה החרדית, שאף הציעה פרסים על ראשיהם של מובילי המצעד. מאז ייסודו ועד שנת 2010 התקיים המצעד בירושלים באופן מסורתי בחודש יוני, אך בעקבות הרצח ב"בר-נוער" בתל אביב בשנת 2009 החליטו ראשי הקהילה הגאה בעיר להעביר את המצעד לסוף חודש יולי, סביב יום השנה לרצח.
ההסתה נגד אנשי הקהילה ההומו-לסבית בשלוש השנים
אך גם פסיקת בית המשפט לא שכנעה את המתנגדים; בכיכר ציון נערכה באותה שנה הפגנה נגד המצעד, ובמסגרתה נאם ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ואמר כי "כל מי שרוצה לשמור על חברה מתוקנת - ראוי שיצטרף למאבק נגד מצעד הגאווה. אם לאדם יש בעיה נפשית או סטייה כלשהי, זה לא אומר שהוא צריך להתגאות בה. הסוטים האלה, בהפגנתיות שלהם, פוגעים בזכות האזרחים בחברה הנורמלית".
יו"ר ש"ס אלי ישי גינה גם הוא את המצעד ואמר כי "מצעד הזוהמה צועד בחוצות בירת העם היהודי, וכל מי שנפש יהודית בקרבו ראוי שיבכה. בימים שהעם היהודי נקרע בשאלות מהותיות, באה קבוצת אנשים ומטרידה את עם ישראל במצעדי זימה. במקום שכוחות המשטרה המצומצמים יעסקו בבעיות האלימות השונות הם נאלצים לאבטח מצעד אנטי-יהודי".
במהלך המצעד שנערך באותה שנה קרה האירוע האלים ביותר שנרשם במצעדי הגאווה בעיר: ישי שליסל, צעיר חרדי, התפרץ לעבר הצועדים ודקר שלושה מהם. אחד מהם נפצע באורח בינוני ושתיים אחרות באורח קל. שליסל, שנעצר מיד בידי כוחות המשטרה שאבטחו את המצעד, נידון ל-12 שנות מאסר, אך ההתנגדות העזה לקיום המצעד בעיר לא הסתיימה באקט אלים של אדם בודד; כ-200 צעירים, דתיים וחרדים, התגייסו במטרה לעצור את המצעד, והמשתתפים התלוננו כי תושבים השתינו עליהם מגגות הבתים בזמן שצעדו.
ביולי 2006 היה אמור להיערך בירושלים מצעד הגאווה העולמי. הדבר משך לעיר תשומת לב רבה, וגם הוותיקן נדרש לסוגיה – אך האירוע נדחה בשל המצב הביטחוני הנפיץ, שהוביל בסופו של דבר לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. בהודעה שפרסמו בעקבות החלטת הדחייה ציינו ב"בית הפתוח" כי "עקב מצב הלוחמה בצפון ובדרום, ולאור האתגרים העצומים שהעורף הישראלי והמשטרה מתמודדים עמם, החליט 'הבית הפתוח' לדחות את קיום מצעד הגאווה ולקיים אותו כשהמצב הביטחוני ישתפר".
קודם לביטולו של המצעד מסיבות ביטחוניות, התנהל נגדו קמפיין עיקש בהובלתה של ש"ס. השר אלי ישי צוטט אז כאומר כי "ההומואים מרעילים את בירת העם היהודי", ובהודעה לתקשורת ציינו במפלגה כי "אנו סמוכים ובטוחים כי ראש העירייה אורי לופוליאנסקי יעשה הכול כדי שהמצעד לא יתקיים. ראש העירייה יעשה כל שביכולתו כדי למנוע מחזות זוועה משוטטים בטבורה של בירת העם היהודי".
ראש העירייה עצמו, שבית המשפט המחוזי בעיר חייב אותו מוקדם יותר באותה שנה לנהוג בעמותת "הבית הפתוח" באופן שוויוני ולהעביר לידיה סכום של 350 אלף שקל, חתם על עצומה שקראה לביטול המצעד בעיר, ועודד קמפיין שקרא לגייס מאה אלף חתימות התומכות בביטולו.
בשבועות שקדמו למועדו המקורי של המצעד, בטרם נודע כי האירוע יבוטל, חולקו בתיבות הדואר בשכונת מאה שערים כרוזים שהבטיחו 20 אלף שקל "לכל מי שיגרום למותו של אחד מאנשי סדום ועמורה". הכרוז כלל הוראות מפורטות כיצד להכין בקבוקי תבערה ולהשליכם על הצועדים. במקביל, סיעת יהדות התורה הגישה הצעת אי אמון בממשלה בשל התכנית לקיים את המצעד, הרב יוסף שלום אלישיב קרא להיערך למחאות נגד קיומו והרב עובדיה יוסף כינה את המצעד תועבה, והוסיף כי יש להעבירו לסדום.
אחרי שהמצב הביטחוני השתפר קיוו ב"בית הפתוח" "לקיים מצעד גאווה מרכזי בירושלים במתכונת המקורית, אשר יסתיים כמתוכנן בהפנינג בגן סאקר". אך בירושלים, כך נראה, תכניות לחוד ומציאות לחוד; כוונת "הבית הפתוח" לקיים את המצעד כפי שתוכנן במקור בחודש נובמבר של אותה שנה החזירה אותו לכותרות, והפגנות של אלפי חרדים במרכז העיר, עתירות לבג"ץ וחשיפת מטען מאולתר ביישוב עלי, שהונח כמחאה על המצעד, גרמו לאנשי "הבית הפתוח" לקיים עצרת גאווה מצומצמת בגבעת רם במקום מצעד, שאבטחו אותה כ-3,000 שוטרים.
אנשי ימין קיצוני בהובלת ברוך מרזל, איתמר בן גביר ונועם פדרמן הצטרפו גם הם לחגיגה והודיעו לאנשי הקהילה כי "אתם תצעדו על גופתנו המתה". האיומים לא פסקו גם לאחר תחילת העצרת, ובגן סאקר עוכבו לחקירה חמישה צעירים לאחר שנמצאו ברשותם אקדח, אגרופנים, אלות וסכינים. בעצרת עצמה נעצר גבר לאחר שניסה לקפוץ לבמה תוך שהוא משמיע קריאות נגד הקהילה.
החל משנת 2007 עבר המצעד במסלולים אלטרנטיביים. במשך שלוש שנים צעדו המשתתפים מרחוב המלך דוד לגן הפעמון, ובמשך שנתיים נוספות צעדו עד הכנסת.
ב-2007 חזרו לתמונה מרזל ובן גביר, אז סטודנט למשפטים. השניים סירבו להשלים עם העובדה שניתן אישור לקיים את המצעד בעיר, ועתרו לבג"ץ נגד החלטת משטרת ירושלים לאשר את קיום המצעד. לדברי השניים, "מארגני המצעד יתרמו להפרת הסדר הציבורי ויובילו לפרוץ מהומות רחבות היקף שכמותן לא נראו ולא נשמעו בירושלים". לטענתם, בעוד שבשנה הקודמת הסכימה המשטרה לקיים מצעד מצומצם וצנוע, הפעם היא נתנה אישור לאירוע פרובוקטיבי במתכונת רחבה. הם ביקשו את התערבות בג"ץ משום שקיום המצעד יפגע, לדבריהם, ברגשות התושבים הדתיים בבירה.
במקביל, ברחבי השכונות החרדיות הסתובבו רכבים מצוידים ברמקולים וקראו לציבור החרדי לצאת למחות נגד המצעד. הקריאה התממשה, וכמה עשרות מתנגדים למצעד התקבצו ויצאו להפגין, התעמתו עם המשטרה, יידו אבנים ושרפו פחים. המתנגדים למצעד טענו אז כי מפקד משטרת ירושלים רימה אותם וכי המשטרה מנסה להרוויח זמן לאישור המצעד. לבסוף המצעד יצא לדרכו במתכונת מצומצמת, וכלל 3,000 צועדים שצעדו לאורך כ-500 מ' במשך כשעה. העצרת שהייתה אמורה להתקיים בסיום המצעד בגן הפעמון בוטלה בידי העירייה בשל שביתת כבאים שנערכה באותו זמן. לפי דיווחי המשטרה, היא אבטחו את המצעד בשנת 2007 כ-7,000 שוטרים בעלות של כ-13 מיליון שקלים.
במהלך המצעד נעצרו 23 מפגינים, בהם צעיר חרדי שנמצאו ברשותו ביצים שתכנן להשליך על הצועדים, מפגין שביקש לשפוך שמן על הכביש, מפגין אחר שהצליח להסתנן בין הצועדים והחל לקלל אותם במהלך המצעד ומפגין שניסה לתקוף את אחת מהצועדות ופעילי ימין שניסו לפרוץ למצעד וקראו לצועדים "בהמות, תחזרו לגן החיות"; כ-500 חרדים צעדו ברחוב יפו לעבר מרכז העיר במטרה להתעמת עם הצועדים, תוך שהם קוראים קינות ופרקי תהילים, וכ-50 חרדים הפגינו מול ביתו של ראש העירייה לופוליאנסקי; בסמוך לכביש בר אילן הושלכו חפצים ושמן על הכביש, ברחוב כי טוב יידו עשרות מפגינים אבנים לעבר רכב משטרה ובשדרות שז"ר נמצא תיק ובתוכו דף שנרשם עליו: "יטרידו ויסגרו כל עוד אנו מקיימים את המצעד".
כמה שעות לפני המצעד נתפס מיכאל נקי, חרדי תושב מאה שערים, ברחוב יפו כשבכליו מטען מאולתר; בחקירתו סיפר כי התכוון להניח את המטען בין השיחים ולהפעילו כדי להבהיל אנשים ולמנוע מהם להגיע למצעד. שלוש שנים לאחר מכן נשלח נקי לשישה חודשי עבודות שירות לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון.
בשנת 2008 נראה היה שאף שההתנגדויות מימין הפכו לדבר שבשגרה, ההתנגדויות במגזר החרדי פחתו; בעוד שתגובת החרדים באותה שנה הסתכמה בפשקווילים שקראו "להכין עולמכם למלחמת עמלק", פעילי הימין קראו לבטל את המצעד ושלחו למשטרה מכתב שנכתב בו כי "קיומו של המצעד הוא התגרות בוטה במיליוני יהודים, ערבים ונוצרים ברחבי העולם. המצעד נוגד את רוחה של ירושלים ומנוגד לרצון 99 אחוז מתושביה, לפי סקר מקצועי. לא פלא שהוא גורם למהומות קשות, ועלול הפעם אף להתסיס את תושבי עיר הקודש. בשנה כה מיוחדת, שעם ישראל חוגג בה 60 שנה למדינה ו-40 לאיחוד ירושלים, הנזק של מצעד ה'גאווה' הזה הוא כפול ומכופל, בהיות העיר מלאה אנשי תרבות מכל העולם".
נוסף לכך הופץ ברחבי העיר מכתב הקורא לתושבים "למסור את נפשם נגד מצעד התועבה" שעליו חתם לכאורה ישי שליסל, מי שנידון למאסר לאחר שדקר שלושה צועדים בשנת 2005.
לקראת המצעד ב-2008 החלו ב"בית הפתוח" בהידברות עם גורמים דתיים וחרדיים במטרה להפחית את ההתנגדות. הצעדה יצאה לבסוף מגן העצמאות, עברה ברחובות אגרון ודוד המלך והגיעה לגן הפעמון, תחת אבטחתה של כ-2,000 שוטרים.
באוגוסט 2009 אירע הרצח ב"בר-נוער" בתל אביב. במתקפת הירי נרצחו ליז טרובישי וניר כץ ונפצעו עשרה צעירים נוספים. הרוצח לא נתפס עד היום. בעקבות האירוע החליטו ב"בית הפתוח" להתחיל לקיים את המצעד בערב יום השנה לרצח השנאה. באותה שנה שינה המצעד את מסלולו, והוחלט לחתום אותו בכנסת; המסלול החדש יצא מגן העצמאות והמשיך דרך רחוב אגרון לכיוון כיכר פריז, והסתיים בגן הוורדים. המצעד השמיני, שהתקיים באותה שנה בעיר, עבר ללא אירועים חריגים, בהשתתפותם של כ-2,500 צועדים ובסימן 40 שנה לאירועי סטונוול - הפגנות שהתקיימו בשנת 1969 בארצות הברית במחאה על פשיטות חוזרות ונשנות של המשטרה האמריקאית על ברים של הקהילה הגאה במדינה.
הפעם החרדים בחרו לא להגיב למצעד כדי לא לספק לו יחסי ציבור נוספים. "החרדים לא מעוניינים לחשוף את ילדיהם ואת עצמם לשאלות כגון 'מה זה הומו'", אמר אז גורם חרדי. עם זאת, בכיכר פריז התקיימה עצרת מחאה של כ-150 אנשי "החזית היהודית", בהנהגת מרזל ובן גביר, תחת הסיסמה "סוטים, נמאסתם". בן גביר אמר אז כי "למצעד הגאווה יש כוונה פרובוקטיבית; זוהי אמירה נגד צביון מדינת ישראל, ואנחנו מתכוונים לשמור על צביון ירושלים כיהודית".
ב-2010 נערך המצעד באותה המתכונת של השנה הקודמת. הצועדים הלכו לאורך כשניים וחצי קילומטרים ב-29 ביולי, סמוך למועד יום השנה לרצח ב"בר-נוער". בשנה שעברה נמשכה המסורת והמצעד, שכלל 2,000 צועדים, נחתם בגן הוורדים הסמוך לכנסת. ב-2011 המצעד נערך על רקע המחאה החברתית וקיבל חיזוק מפתיע מפעילי מחאת האוהלים הירושלמית, שהצטרפו למצעד הגאווה המקומי ונשאו שלטים עם הסיסמה "העם דורש צדק חברתי".
במהלך המצעד התכנסו כמה פעילי ימין בסמוך לבנייני האומה, ואיתם ארבעה חמורים, וקראו קריאות גנאי לעבר הצועדים. ראשי הקהילה החרדית לעומת זאת החליטו להמשיך להתעלם מהמצעד, ופרט לכמה חרדים שהפגינו בכיכר השבת במאה שערים וחרדי שזרק פצצות סירחון לעבר הצועדים ונעצר, לא נרשמו תקריות חריגות. השנה, שנת העשור, יחזור המצעד למסלולו המקורי מגן העצמאות לגן הפעמון, ויעבור במקום שנדקרו בו ב-2005 שלושה צועדים.
המצעד הירושלמי, שגדל והתפתח במהלך עשר שנות קיומו, מקפיד לשקף את אופי הקהילה המקומית; עם השנים הוא אימץ אופי מחאתי, בניגוד לאופי המסיבתי של המצעד המתקיים מדי שנה בתל אביב. "חשוב אמנם לעצור ולחגוג הישגים, אבל בירושלים אנחנו מדברים יותר על הזכויות שעוד אין לנו וצריכים להשיג", הסבירו השבוע ב"בית הפתוח", שם מקווים לקיים לפחות עוד עשר שנות מצעד. בעמותה מציינים לחיוב גם את העובדה כי השנה קיבלו לראשונה תקציב מהעירייה מבלי שנדרשו לפנות לבג"ץ – בניגוד לשנים הקודמות. בעשור האחרון עתרה העמותה עשר פעמים לבג"ץ נגד העירייה. "הצלחנו להכניס את המצעד לסטאטוס קוו. נכון שיש עוד הרבה מה לעשות, אבל הנחישות שלנו מבהירה שהמצעד לא נעצר", הם מסכמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם