חלום חייו: ליאן וילדאו מסתער על שידורי האולימפיאדה
הוא התחיל ברדיו דרום והגיע עד הערוץ הראשון. ליאן וילדאו (31) מגשים חלום ילדות ומתחיל לשדר את תחרויות השיט באולימפיאדה: "זה השיא המקצועי שלי"
את הדרך להגשמת החלום הוא החל עוד לפני השירות הצבאי, כמפיק בתכנית הספורט של רדיו דרום. את ההזדמנות הראשונה ככתב הוא קיבל אצלנו, בעיתון זמן הנגב, מרשת מקומוני מעריב, מעט אחרי שחרורו מהצבא.
עד להגעתו לערוץ הראשון של רשות השידור, הוא הספיק לעבוד שוב ברדיו דרום, כמו גם בעיתון מעריב, באתר האינטרנט דרומי, בערוץ צ'רלטון ובערוץ הטלוויזיה המקומי. במקומות אלו הוא צבר ניסיון וידע ככתב, שדר, קריין ועורך, במגוון רחב של תחומים, לאו דווקא בספורט. במקביל, וילדאו גם רכש השכלה בתחום וסיים לימודי תואר ראשון בתקשורת, מטעם מכללת ספיר.
מסוף
רגע לפני ההמראה ללונדון, פגשנו את וילדאו בשבוע שעבר, שלא הסתיר את התרגשותו מהנסיעה למשחקים. "בדיוק עכשיו התחלתי לארוז ואז הגיעה גם ההתרגשות. אפשר בהחלט להגיד שזה השיא המקצועי שלי. אולימפיאדה היא חלום של כל אדם שעוסק בספורט. להגיע לאירוע כזה ולחוות את החוויה הזאת, זה ללא ספק אירוע מרגש".
איך זה להיות חלק מנבחרת שדרים מרשימה כל כך?
"להיות בשורה אחת עם האנשים האלה, זה כבוד גדול. עם חלקם כבר עבדתי בעבר. לשמחתי, כשעבדתי עם יורם ארבל, מאיר איינשטיין ועמית הורסקי, גיליתי שהם אנשים נחמדים ומפרגנים. אלה אנשים עם קילומטראז' וידע גדול בשידורי ספורט, ככה שאני יכול ללמוד מהם".
מטבע הדברים הערוץ הראשון, שהוא כלי התקשורת הישראלי היחיד שישדר את המשחקים בשידור ישיר, הקצה את שדריו הבכירים ביותר לענפי הספורט הפופולאריים. בימים הראשונים של האולימפיאדה, וילדאו יעסוק בעיקר בהכנת כתבות מגזין מלונדון. מספר ימים לאחר מכן, הוא יעזוב את מרכז העניינים בכפר האולימפי ויגיע לעיר החוף הקטנה ווימות', שם ייערכו תחרויות השייט, אותן הוא ישדר.
עשר שנים לפני שחזון המים של ראש העירייה רוביק דנילוביץ' בנוגע לפארק נחל באר שבע, יהפוך למציאות, הפך וילדאו לאחד מתושבי באר שבע בעלי הידע הרב ביותר בספורט ימי.
"האמת, שאף פעם לא יצא לי לשדר שייט, אבל אני חושב שאסתדר עם זה. השידור הראשון שלי בערוץ 1, היה בתחרות קפיצות למים ושחייה צורנית, ממשחקי המכבייה האחרונה. עברתי את השידור בשלום. לפני כל שידור, אפילו משחק כדורגל, אני משתדל להתכונן וללמוד את הפרטים הרלוונטיים. עכשיו אני לומד את ענף השייט. הייתי כבר באירועים של איגוד השייט וחלק מהשייטים כבר מכירים אותי".
אמנם השהייה בווימות', מרחק של שעתיים נסיעה מלונדון, היא לא החלום הרטוב של שדר הספורט המתחיל, אבל היא טומנת בחובה פוטנציאל גדול. שבעה שייטים ייצגו שם את ישראל, כשכל אחד מהם הוא פוטנציאל לזכייה במדליה. אגב, שלוש מתוך שבע המדליות האולימפיות של ישראל, מאז ומעולם, הגיעו מהשייט.
המועמדת הבולטת ביותר לזכייה, מבין כל המשלחת הישראלית ללונדון, היא אלופת העולם בפעם השלישית בגלשני 'ניל פרייד', לי קורזיץ. אף אחד לא יופתע אם גם מדליסט הארד מאולימפיאדת בייג'ינג 2008 ב'ניל פרייד', שחר צוברי, יהיה שוב על הפודיום.
גם שאר השייטים: צמדי ה-470, ורד בוסקילה וגיל כהן; גידי קליגר וערן סלע, כמו גם הגולשת בדגם 'לייזר רדיאל', נופר אידלמן, נמצאים בצמרת העולמית ויכולים לחזור עם מדליה. במילים אחרות, וילדאו עשוי למצוא את עצמו במוקד העניינים של הספורט הישראלי באולימפיאדה. סביר להניח שהאדם הראשון שלי קורזיץ ושחר צוברי יתקלו בו ביציאה מהמים, בתום שיוט הגמר, יהיה ליאן וילדאו מבאר שבע.
חשבת כבר על השאלה הראשונה שתשאל את אחד השייטים, אם הוא יזכה במדליה?
"האמת היא, שעוד לא יצא לי לחשוב על זה. אני מאמין שהשאלה תהיה בהתאם להתפתחויות לקראת הסיום של התחרויות. סביר להניח שאם שחר צוברי יזכה, אשאל אותו על כך שעד לרגע האחרון הוא בכלל היה בספק לאולימפיאדה הזו".
ה"בייבי פייס" של וילדאו יכולים להטעות. כשצריך הוא יודע להיות גם עיתונאי נשכן ולשאול שאלות לא נעימות. יעיד על כך מנכ"ל הפועל באר שבע לשעבר, אבי שכטר, שוילדאו הביך אותו כשחשף את חגיגת יום ההולדת הפרטית שערך לבתו וחבריה, על כר הדשא של איצטדיון וסרמיל.
וילדאו יודע שיכול מאוד להיות שהוא גם יהיה זה שיצטרך לשאול את השאלות הקשות, במקרה של כישלון במים. "בניגוד לשידורי ספורט קבוצתיים, שם תמיד יהיה צד שמח וצד מאוכזב, כאן האכזבה של הספורטאי היא ברמה לאומית של ישראל. כשדר אני תמיד משתדל להיות אמפטי. אפשר לשאול שאלות קשות, לא בדרך אגרסיבית או אלימה".
יכול להיות מצב שלקראת שיוטי ההכרעה יחליטו בערוץ הראשון לשלוח כתבים בכירים יותר במקומך. אתה מתכונן למצב כזה?
"תשמע, זאת בסך הכל האולימפיאדה הראשונה שלי. אני אהיה מוכן לשדר בה כל דבר, אפילו תחרות דוק. עצם זה שנבחרתי להיות בין הכתבים והשדרים האלה, זה כבוד גדול ומראה על האמון בי. ברור לי שבמקרה של צפי למדליות, צוות השידור צריך לגדול. סביר להניח, שיהיה שדר ומישהו נוסף למטה, קרוב לספורטאים".
העיר באר שבע הצמיחה אנשי תקשורת בכירים רבים. למשל, שדרי החדשות יעקב איילון (במשך תקופה קצרה) ודני קושמרו, שגדלו בעיר, כמו גם הכתבת המדינית של הערוץ השני רינה מצליח. אולם, לוילדאו אין שאיפה להפוך לכתב חדשות בכיר, אלא לשדרן ספורט מוביל.
"החלום הוא לעבוד במשרה מלאה כשדר ספורט. עכשיו אגשים את החלום של לשדר באולימפיאדה ובעתיד ארצה לשדר במונדיאל. כשהייתי ילד, החלום הגדול שלי היה לשדר את הפועל באר שבע ב'שירים ושערים' והגשמתי אותו. אני מסמן 'וי' על דברים שרציתי לעשות כילד.
"הגשמת חלום גדול, עוברת דרך הגשמת חלומות קטנים. לפני 'שירים ושערים' ברשת ב', שידרתי את הפועל באר שבע ברדיו דרום. בכלל, ברדיו דרום היו לי אירועים מאוד מרגשים. את הראיון האחרון עם שחקן הפועל באר שבע שנפטר, צ'סוואה אנסופואה ז"ל, אני עשיתי. לאחר מכן, במשחק לזכרו, השמיעו את הראיון באיצטדיון וזה ריגש מאוד.
"להבדיל, שידרתי את הפועל באר שבע בכדורסל ברגעי ההכרעה, כשהקבוצה כמעט עלתה על המפה, לליגת העל. בחלק מהמשחקים המכריעים, ממש הייתי על סף התחרפנות, מרוב מתח. המשחקים האלה היו מהחוויות הגדולות שלי. אגב, את אשתי מיטל, הכרתי שם. היא העורכת הלשונית של התחנה. אפשר להגיד שעשינו עיניים אחד לשני, דרך הזכוכית באולפן".
החלום שלך הוא להיות שדר ספורט במשרה מלאה, אבל כבר שנים שאף אחד לא הצליח להצטרף לשלישיית השדרים הבכירה: יורם ארבל, מאיר איינשטיין ורמי וייץ. אתה מאמין שאתה תצליח?
"מי שטוב בסוף מצליח. אני מאמין ביכולות שלי. אני מנסה לעשות את המקסימום, גם כשנותנים לי תפקיד שלכאורה הוא קטן. עובדה שעד עכשיו זה השתלם לי".
זה שהסתלבטו עליך בתכנית "טלוויזיה במיטבה", בערוץ 2, זאת עוד הוכחה לזה שאתה מצליח?
"גם אני צחקתי מהקטע הזה. הראו אותי משדר ויש 'דיליי' (עיכוב) של מספר שניות, בין האולפן לשדר בשטח. בגלל זה יוצא מצב של כמה שניות של שתיקה. דודו ארז הסתלבט על זה, כשאמר שמי שידבר ראשון, ילך לישון כפיות עם דוד ויצטום.
"בגלל שידעתי שזאת לא טעות אישית שלי, אלא מצב טבעי בטלוויזיה, לקחתי את זה בהומור. לפעמים אני לוקח קשה טעויות שהן שלי. חוץ מזה, סתם שתדעו, דוד ויצטום הוא אדם מאוד נחמד".
בניגוד לאנשי תקשורת באר-שבעים רבים שעובדים בכלי תקשורת ארציים, אתה נשארת לגור בבאר שבע. איך אתה מסתדר עם זה?
"לשמחתי, אני מצליח לשלב בין העבודה, שרובה בירושלים ותל אביב, לבין המגורים בבאר שבע. פה גדלתי, זאת העיר בה אני אוהב לחיות, כאן המשפחה שלי וגם אשתי עובדת פה. בבאר שבע, כאחד שהקים משפחה צעירה, אני יכול להרשות לעצמי לחיות ברמת חיים גבוהה יותר, מאדם כמוני במרכז הארץ.
"אין ספק, שהרכב שלי עושה קילומטראז' גדול. לפעמים אני אפילו נוסע באוטובוסים ואז הדרך מאוד מתארכת. אבל עדיין זה שווה את זה. אנשים בעבודה שואלים אותי 'איך אתה מגיע לכאן כל יום מבאר שבע?'. הם לא מבינים שהמרחק בין באר שבע לתל אביב וירושלים הוא מקסימום שעה וחצי. גם בן אדם שגר בראשון לציון וצריך להגיע לשם, לוקח לו שעה וחצי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם