הילד העני הפך לבעלים של אימפריית צעצועים
אבי כץ, מייסד רשת "כפר השעשועים" מספר על עוני שחווה בילדותו ("היינו אוכלים עוף פעם בשבוע"), על אובדן האב ("התבגרתי בתוך שניות") ועל החוש המסחרי שהתגלה בבית הספר היסודי ("בסופו של דבר היה לי יותר מזל משכל"). ראיון
כאחד מטייקוני הקמעונאות הגדולים בישראל, הוא שווה כמה מאות מיליוני שקלים. רק לפני שנתיים הוא מכר את קבוצת "בי קמעונאות" (שהחזיקה בשורה של רשתות שיווק) לרשת הריבוע הכחול ב-180 מיליון שקל. אך הילד העני מהמשפחה החרדית ממשיך לחיות בלבו של כץ. כיום, כשהוא עומד בראש קרן שמסייעת ליזמים בראשית דרכם, יש לו מסר אחד: "95 אחוזים מההצלחה שלי מקורם במזל".
אבי כץ נולד לפני 50 שנה למשפחה חרדית בבני ברק. כאשר היה ילד לקה אביו בסרטן, ולאחר מאבק ממושך במחלה הקשה הלך לעולמו. "התבגרתי בתוך שניות", משחזר כץ את היום הטראגי שבו גילה על מות אביו דרך מודעת אבל אקראית ברחוב.
"הייתי האח הצעיר במשפחה ולא היה הגיוני לקחת אותי להלוויה", הוא מספר על החלטת משפחתו להסתיר ממנו את מות אביו. "למרות זאת, אחד האחים שלי מצא את השם של אבא שלי תלוי על מודעת אבל והחליט לספר לי על כך. באותה שנייה לא ממש הבנתי מה קורה, אבל בדיעבד אני מבין עד
לצד האובדן נאלצה המשפחה להתמודד עם מציאות כלכלית לא פשוטה. מתוך אותה מציאות קשה החליט כץ, חרף גילו הצעיר, להתחיל לעשות עסקים. וכבר בכיתה ב' זכה לתואר "איש עסקים". "הייתי יוצא בהפסקות עם קופה ליד משחקי גולות", הוא נזכר. "כבר אז הייתה לי משיכה לכסף. בגיל 10 עשיתי משלוחים של ירקות, יותר מאוחר כבר התחלתי לעבוד בצבעות ואפילו למכור סברס. העיקר להכניס קצת כסף הביתה".
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
באותן שנים הוא הבין שהמטרה שלו היא לעשות כסף, והרבה. את הכסף הגדול הוא התחיל לעשות באמצעות סחר עודפים ברחבי הארץ. "הייתי קונה סטוקים של עודפים מכל מיני תחומים ומוכר אותם ברווח", הוא נזכר. בהמשך עבר לעשות עסקים גם עם אנשי העולם הגדול בסין ובאירופה, שם גם חווה משבר כספי לאחר שנעקץ.
"קניתי תכולה גדולה ממפעל צעצועים באיטליה, רק שהסחורה שהגיעה לארץ הייתה קטנה משמעותית מזו שרכשתי", סיפר כץ על תרגיל העוקץ שסיבך אותו כלכלית בשנת 1993. בשלב זה, כשהוא אובד עצות, החליט להקים את רשת החנויות "כפר השעשועים", שכללה את התכולה המצומצמת איתה נתקע.
בסופו של יום ההימור הצליח ובגדול. אלפי לקוחות מרוצים פקדו את הרשת ונהנו מאסטרטגיית שבירת מחירים בה נקט כץ. "כשהייתי ילד הייתי צריך לחכות למתנת אפיקומן אצל הדוד העשיר. היום אני מוכר מתנות בעשרה שקלים. יחי ההבדל הקטן".
לאחר שנתקל ברשת הקמעונאית "הכול בדולר" הוא החליט להביא אותה לארץ בשנת 1995, ובהמשך התרחב לתחום כלי הבית ורכש את הרשתות "ששת", "ורדינון" ו"דוקטור בייבי". כל הרשתות הללו נכללו בקבוצת "בי קמעונאות", שבאמצעותה השתלט על השוק הישראלי. בשיאה מכרה הקבוצה ברווח של 800 מיליון שקל, סוג של סגירת מעגל עבור הילד העני מבני ברק.
מה היה הסוד שלך?
"אני מאמין במשפט 'כל חרוץ יכול לנסות'. ראיתי את כל סוגי המצליחנים: חכמים, טיפשים. עצלן לא היה ביניהם. בכלל, אם להיות אמיתי, ההצלחה שלי קשורה ב-95 אחוז למזל, סוג של עזרה משמיים. רק חמשת האחוזים הנותרים קשורים בשכל, אבל בינינו גם אותם הייתי מחליף במזל".
על מה אתה מדבר?
"קרו לי המון מצבים בחיים שהייתי בצמתים ונאלצתי לבחור. לא סתם אומרים את המשפט יש לו מזל יותר משכל".
כץ, אב לחמישה וסב לשניים, מתגורר כיום בכפר סבא. "אני חולה על העיר הזאת", הוא אומר בחיוך. "גרתי עשרים שנה ברעננה ואת האמת, אין מה להשוות בין שתי הערים. הן אמנם קרובות גיאוגרפית אבל עם הבדלי תרבות תהומיים".
מה הכוונה?
"תנסה לבקש ברעננה לעקוף בתור לרופא או בסופר, גם אם יש לך סיבה טובה. אני חותם לך שרוב האנשים לא ייתנו לך לעבור. העיר הזו קרה ומנוכרת לחלוטין. היא אמנם ממותגת מבחינה כלכלית, אבל המצב הסוציו-אקונומי בה הרבה פחות טוב מזה שבכפר סבא, שהיא עיר מסבירת פנים וסימפטית באופן קיצוני. אי אפשר שלא לאהוב אותה".
בחזרה לעסקים. בשלוש השנים האחרונות מטפח כץ, שהספיק כבר למכור את הקבוצה שבבעלותו, בייבי חדש: "קרן הגשמה". מדובר במיזם שנועד לאפשר גם לאדם הממוצע להפוך למשקיע במיזמים ופרויקטים מבטיחים.
"המצאתי פטנט", הסביר כץ בגאווה. "הרצון שלי היה לאפשר גם לאדם הפשוט, זה שאין לו הון גדול ורוצה להיכנס שותף במיזמים חדשניים לעשות זאת".
איך זה עובד?
"פשוט מאוד. מי שמעוניין להצטרף לקרן צריך להצהיר ולהוכיח הון עצמי של כחצי מיליון שקל שלאחריו הוא נרשם אצלנו כחבר מן המניין. הוא רשאי להשקיע סכום אחיד וקבוע של 100 אלף שקל בשמונה מיזמים שונים, לא יותר ולא פחות. הכול מתרחש בלי דמי חבר ובלי התחייבות להשקיע בעולם".
הקרן משקיעה במגוון פרויקטים ומיזמים בארץ ובעולם וכוללת התעסקות בנדל"ן, עסקים מסחריים קיימים שזקוקים להון נוסף וכלה בסטארט-אפים שזקוקים לדחיפה כלכלית ראשונית על מנת "להרים את הראש מעל פני המים".
"אני מרגיש שהשגתי דבר אחד או שניים, אבל הראש אצלי תמיד חושב על העסקה או על ההזדמנות העסקית הבאה", הוא מסכם. "כנראה שזה קשור לאופי שלי שהוא תאב בצע מטבעו. בכל יום יוצא לנו לראות את מלאך המוות לוקח את חייהם של אנשים כאן. לפחות במפגש איתי הוא יידע שהוא הפסיד. הרי השגתי הכול: ילדים, נכדים, עסקים. שילמד לא להתעסק איתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם