מכפר גלעדי לדגל האולימפי: סיפורה של סאלי בקר
כשזהבי פגש את סאלי: דניאל בארנבוים לא היה נושא הדגל האולימפי היחיד שקשור לישראל. נתן זהבי, שזכה להכירה בשנות ה-70, מביא את סיפורה של המתנדבת הסוערת מקיבוץ כפר גלעדי, שצעדה בשבוע שעבר באצטדיון בלונדון
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
רק מעט מאוד ישראלים, ובהם אני, החסירו פעימה כשזיהו על המסך את סאלי צועדת באצטדיון הענק, מנופפת בידה ל-70 אלף הנוכחים באצטדיון ומיליארדי הצופים בבית.
כדי להבין את פשר ההתרגשות נחזור לסוף שנות ה-70, אז הגיעה לקיבוץ חניתה בצפון מתנדבת בת 18 מאנגליה. העלמה היהודייה עושה קצת צרות, והיא ו"חניתה" נפרדים לשלום. קרובת משפחה שלה מבקשת ממני לסדר לה קיבוץ אחר לעבוד בו. אני פונה לחברי הטוב אורי אשכולי בקיבוץ כפר גלעדי והוא מסכים לקחת את ה"סוררת" תחת חסותו.
אף שבאותם ימים מופגז הקיבוץ, השוכן באצבע הגליל, במטחי קטיושות, סאלי בקר שוהה בקיבוץ חודשים ארוכים. החבר אשכולי, המרותק לכיסא גלגלים אחרי שנפצע בעת שירותו כקצין צנחנים על גדות התעלה במלחמת ההתשה, פוקח עין על סאלי, שמגלה אומץ לב ועושה את כל הנדרש ממנה גם כשהתותחים רועמים. בין הקצין הנכה והמתנדבת האנגלייה מתפתח רומן שגורם להרבה הרמות גבה בתנועה הקיבוצית.
הרומן בין השניים מחזיק שנים אחדות, עד שגם בכפר גלעדי עושה סאלי בלגן בכל הנוגע לענייני עבודה, ועם הרבה צער ודמעות היא נפרדת מאשכולי והקיבוץ (השניים נמצאים בקשר הדוק וביקורים הדדיים עד היום).
סאלי עוברת לתל אביב, עובדת קצת בגלריה במלון הילטון, קצת במועדון "עומר כייאם". בין לבין היא מציירת בכישרון רב פורטרטים ומוכרת אותם עד שהיא מחליטה להיפרד מישראל ויוצאת למסע הרפתקאות באפריקה, אסיה ובאירופה, כשגם שם, כמו שהיא מגדירה "אני מסתבכת בכל מיני פרשיות מוזרות בגלל יצר ההרפתקנות של נערה מתבגרת".
ב-1993 מתנהלת בבוסניה מלחמה עקובה מדם. באחד מימי שישי של חודש אוגוסט מועלים לאמבולנס בחשאי, בעזרת אחיות וקרובי משפחה, חמישה ילדים שנפצעו בקרבות בעיר מוסטאר ונזקקו באופן דחוף לטיפול בבית חולים. על ההגה מופקדת אזרחית אנגלייה שהגיעה לעזור לקהילה היהודית המקומית. היא נושאת את עיניה לשמים, מתפללת תפילה קצרה בעברית, ודוהרת עם הרכב תחת אש צלפים מהעיר המופגזת ליעד שתוכנן מראש.
בסופו של דבר מועברים הילדים במטוס לבית חולים באיטליה והם ניצלים. קטע היציאה ממוסטאר וקטע ההגעה ליעד הפינוי צולמו על ידי צוותי הטלוויזיה של סי-אן-אן, סקאי ניוז ובי-בי-סי, ובמשך 24 השעות שלאחר מכן הצילומים פותחים את מהדורות החדשות ברחבי העולם. סאלי בקר הופכת לגיבורת היום, והיא מכונה "אמבולנס של איש אחד" ו"המלאך ממוסטאר".
הסיפורים על מעשיה הנועזים של סאלי במוסטאר מגיעים לכלי התקשורת בכל רחבי העולם וגם לישראל. יואב לימור,
דאניה הופגש עם רודני ג'ונס, עבריין בריטי מורשע שרצה לכפר על מעשיו בהצלת בני אדם, והתנדב כנהג בארגון סיוע הומניטרי. דאניה הוברח בתא סודי שהותקן במשאית, שנסעה כמעט ללא הפסקה מבוסניה עד לחוף הצרפתי, ושם הועמסה על מעבורת והגיעה לאנגליה. סיפור הברחתו של דאניה לאנגליה באופן לא חוקי גרם לרעש גדול. מאוחר יותר הוזמנה סאלי לחקירה, אך מפני שהפכה לגיבורה לאומית (כולל פגישה עם המלכה האם) השלטונות ירדו מהחקירה. יואב לימור לא ידע על הקשר של סאלי לישראל, כפי שמי שסיקר את פתיחת האולימפיאדה לא ידע.
בעוד שבוע יצא באנגליה לאור הספר "פרחי השמש והצלפים", פרי עטה של סאלי בקר, שבו היא מספרת על חייה וההרפתקאות שעברה. הצהובונים באנגליה, שמיררו בעבר את חייה בשל חייה הפרטיים הסוערים, ממתינים בקוצר רוח.
כאשר הוזמנה לשאת את הדגל האולימפי יומיים לפני האירוע כאישה שלחמה למען זכויות אדם, היא הוכתה בשוק. החתימו אותה על הסכם שמירת סודיות, לכן אף אחד ממכריה, כולל אלו שבארץ, לא ידעו על השתתפותה בטקס.
בימים האחרונים ניהלנו מספר שיחות. היא לא יכלה להפסיק לספר על האירוע המרהיב. "כשהציעו לי לשאת את הדגל חשבתי שיש איזו טעות, ורק אחרי שפגשתי את הבמאי דני בויל הבנתי שזה אמיתי. הסודיות, אגב, הייתה כל כך גדולה, שלא ידעתי אפילו מי יישא איתי את הדגל", היא אמרה השבוע.
"כשנכנסו לאצטדיון היה מעין פיצוץ של אור. האווירה הייתה מדהימה ו-70 אלף אנשים החלו להריע. עברנו את תא הכבוד והצטרפנו למוחמד עלי שחיכה לנו בהמשך. לבי יצא אליו כי הוא נראה כל כך שביר ובקושי היה יכול לעמוד, אבל נוכחותו הייתה חשובה מאוד. היינו באצטדיון מעט מאוד זמן, אבל הייתה תחושה של קסם באוויר. אני לא אשכח את החוויה הזו כל חיי, זה כאילו קיבלתי מדליית זהב".
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם