בסופ"ש ב"זמן מעריב": אודטה מחפשת אהבה חדשה
כוהנת הלייף סטייל אודטה שוורץ מדברת על אהבה וזוגיות בגיל 60: "גמרתי לטפל באנרגיות שנמעכו לי בקשר האחרון שהיה לי, ואני הולכת להיפתח בכיף לזוגיות חדשה". מיוחד לט"ו באב. וגם: כל הסיפורים שיעשו את סופ"ש במקומוני מעריב
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
המדור של אודטה: עצות קטנות לחיים וטיפים שכדאי לזכור
הפגישה איתה נערכת השבוע בבית קפה שכונתי, סמוך למקום מגוריה. "זה המשרד שלי", היא מחייכת בשיניים צחורות. מהר מאוד מתגלגלת השיחה לנושא החם של הקיץ שעבר - המחאה החברתית.
"התקציבים הממשלתיים לא הולכים לאן שצריך, וזה החלק של הממשלה בשערורייה הזו", היא אומרת. "למרות הכל, היום הרבה יותר קל להרוויח את 'המשרוקית' שלך, מאשר בעבר. קח את הוריי, למשל. בגיל שש עלינו ארצה מרומניה, ישר למעלות-תרשיחא. אחרי שלושה ימים בחדר בטון חשוף ומדכא, עם חולות מאופק עד אופק, עם ערביות שאופות פיתות בתוך טאבון".
נשמע קשה. איך אמא שלך הגיבה?
"אמא שלי 'התחרפלצה' (שילוב של התחרפנה והתפלצה, מושג חדש מבית היוצר של שוורץ). היא העמיסה את כל המשפחה על אוטובוס בואכה תל אביב, ומעולם לא הביטה לאחור. הגענו לאחותה שגרה אז עם בעלה בשני חדרים, ונחתנו להם על הראש, עד שנסתדר".
בקיצור, התנחלתם.
"נכון, זה מדהים איך פעם זה היה לגיטימי להתנחל, משפחות שלמות, בבתים של קרובים. כיום אתה רואה את זה רק אצל העולים החדשים מרוסיה. הוותיקים כבר אמצו לעצמם מנטאליות שונה".
באיזשהו שלב עברתם לדירה משלכם.
"הוריי הצליחו לשכור צריף אזבסט בהדר יוסף, שהייתה אז סוף העולם. משם הם הגיעו לדירת חדר בדמי מפתח, ורק מאוחר יותר - בגילאי הארבעים שלהם - הם קנו דירת שני חדרים זעירה. הם לא חשבו שמגיע להם משהו ממישהו, ונלחמו בציפורניים כדי להעניק לנו קיום הוגן מינימלי. אני נשמעת עכשיו כמו 'אנו באנו', אבל זו האמת".
איך זה בעצם קשור למחאה החברתית?
"אני אומרת שהמצב של הצעירים כיום נובע גם מהיחס של ההורים. הם תופסים את הילד כשלוחה שלהם ורוצים שיהיה לו 'כל מה שלא היה לנו'. עם הנתינות האלה הם הופכים את הילד לאימפוטנט כלכלי. ההכרח הוא אבי אבות ההמצאה והתושייה, ואין ולא יהיה לילדים הכרח. אני בטוחה שאם הילד הזה ייסע לניו יורק ויצטרך לעבוד ב-700 עבודות כדי לפרנס את עצמו הוא יעשה את זה ויצליח ביג טיים כי הוא יהיה מכוון מטרה. אבל פה, בארץ, ליד ההורים הרחמנים שלו? אין לו צ'אנס".
עם כל הכבוד למחאה החברתית אנחנו נפגשים כדי לדבר על אהבה. "בעיניי, לא רק ט"ו באב, אלא כל יום, מחדש, הוא סיבה טובה לאהבה", היא אומרת בעיניים נוצצות.
"אהבה לכל דבר ולכל אדם, כולל לעצמך. אבל אם אתה שואל אותי על זוגיות, הדבר שהכי משמר אותה הוא קשב הדדי עצום לדקויות, ותקשורת פתוחה וכנה. כזו שלוקחת בחשבון את כל מרכיבי הנפש והמקצבים האמיתיים של הפרטנר".
תסבירי.
"אנשים מבינים מה זה 'שובע' באוכל כי אחרי שהם סתומים ומפוצצים הם לא יאכלו עוד, אבל בזוגיות הם ימשיכו להעמיס על עצמם עוד 'ביחדנס' כפוי. כי הם נשואים, כי הם זוג, כי צריך. והרי גם בזוגיות יש את המקום הזה שבו אתה שבע זמנית מהיחד, ופשוט חייב לגדל לעצמך את הגעגוע מחדש. אז רבים, כדי לייצר לגיטימציה להיפרדות, כדי שאפשר יהיה להדבק מחדש. נו, אז לא יותר פשוט במקום כל זה, להכריז על 'מי-טיים' (זמן עם עצמי בלבד) בלי ריב?".
"רווקה מחדש" היא מגדירה את עצמה בחיוך, ומספרת שהיא כבר מצאה מקום בליבה להרחיב את המעגל המשפחתי סביבה. היא אמא לדנה (בת 33, נשואה ואם לדניאל, ניל ואלכס) ואלון (רווק בן 28).
"אני עכשיו בעיצומם של האודישנים לכוכב נולד הבא של חיי", היא צוחקת. "גמרתי לטפל באנרגיות שנמעכו לי בקשר האחרון שהיה לי, ואני הולכת להיפתח בכיף לזוגיות חדשה".
בעקבות הקשר האחרון יש משהו שאת מצטערת עליו?
"אני לא מצטערת על כלום, גם לא על המקומות הקשים שבהם הייתי. לשיטתי אין טעויות. מה שאנשים מכנים 'טעויות' בעיניי אלה 'התנסויות הכרחיות'. כן, לתקופת מה זה כואב כמו שאול, אבל מגיע הרגע שבו אתה צריך לאסוף את עצמך, כדי לחזור ולשבת חזק על האוכף שממנו נפלת. אתה יכול להתבכיין כמו בטלנובלה טורקית 'אכלו לי שתו לי', אבל בעיניי הדבר היחיד ששווה לשאול הוא רק 'מה השיעור פה'. וברגע שאתה מבין אותו יצאת ממנו לחופשי".
מה את מחפשת בגבר הבא של חייך?
"אין לי שום מפרט של צורה, או גיל, למעט ילדוד'ס שטרם התחילו את החיים. אבל מה שבהחלט אספור זה קודם כל את רמת האנרגטיות שלו, שצריכה להיות ענקית, כמו שלי. הבן אדם הזה חייב להיות 'שחקן טניס' ברמתי, כלומר, כזה שמסוגל לכסות אותי בכל תחומי החיים. כמו שאני – ככה גם הוא".
כולל סקס?
"באארור, יא מצחיק אחד. 'רמה אנרגטית גבוהה' אצל הבנאדם, מכילה בתוכה גם את הרכיב הזה, כמובן מאליו".
בעוד קצת פחות מחצי שנה היא תהיה בת 60, ולא, זה לא מבהיל אותה. "אין לי תודעת גיל" היא צוחקת. "אני ממש לא מפחדת להזדקן, כי לדעתי אני אחיה עד גיל 200, עם כל האנרגיות שלי עליי. עם בריאות, ראש חד, וכל האהובים עליי, איתי, באותו מצב צבירה. יוצא לי להסתכל הרבה על אנשים זקנים בני למעלה מתשעים שהולכים זקופים, צלולים והעיקר, פעילים. רק מכאלה אני לוקחת השראות, ויודעת שאהיה בדיוק ככה כשאגיע לגילם".
בכל זאת, מה מפחיד אותך?
"כלום. כי 'חייו של אדם קצובים לו'. ועד שאני לא מתה אני חיה. אבל במלוא מובן המילה".
הראיון המלא מחר (ו') בזמן השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם