ריאליטי? איה כורם בחיים לא תשתתף
אחרי שנאלצה לעבוד לפרנסתה בפאב, אחרי שהחליטה לא לחכות לחברות התקליטים שמתנכרות והוציאה אלבום עצמאי ואחרי שהבינה שבישראל ממהרים לשכוח מי אתה, איה כורם לא מפסיקה להופיע. וגם: מה דעתה על המחאה של דודו אהרון, מה יש לה נגד ריאליטי ולמה היא סולדת מלהקות צבאיות
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
>> צפו: איה כורם מספרת על המופע החדש
>> הירות, רימון: איה כורם רק נראית תמימה
האלבום "לאלף את הסוסים", השלישי של איה כורם, יצא בדיוק לפני שנה ועדיין מחזיק בתואר אחד האלבומים הישראליים הטובים של הזמן האחרון. בין בלדות מרגשות לשירי מחאה ואהבה, פופ ורוק, והכל במעטפת קליטה שלא חורגת ממסגרת הזרם המרכזי, כורם נשמעת בוגרת וחזקה מאי פעם. לאחר שני אלבומים שיצאו בתמיכת הגב החזק של חברת "הד ארצי", האלבום השלישי של כורם, שיצא בהפקה עצמאית, הוכיח שכורם לא זקוקה ליד מכוונת כדי ליצור מוזיקה משמעותית וגם להגיע אל לב הקהל.
בהתאמה, ההשוואה וההשתייכות של כורם ל"חבורת רימון", שכללה את מירי מסיקה וקרן פלס איתן למדה יחד בבית הספר למוזיקה ועד לא מזמן היhתה בלתי נמנעת, נדמית היום כחסרת טעם. כורם הצליחה להתעלות מעל להצלחה המטאורית לה זכתה עם יציאת אלבום הבכורה שלה שכלל, בין היתר, את הלהיטים "שיר אהבה פשוט", "קיץ" ו"קליפה",
"בראייה אחורה, ומפרספקטיבה של זמן, זה פשוט לא משנה", מסבירה כורם כיצד היא תופסת היום את התיוג בחבורת רימון ואת ההתמודדות עם הההצלחה המהירה. "אפשר להתווכח על זה. לאנשים חשוב לתייג ולהכניס למגירות. יותר קל להם ככה. אבל בתכל'ס, קריירה של אמנים רציניים, כמו שאני מתכננת להיות, נמדדת בעשרות שנים ובהמון אלבומים. עם פריצה מטאורית לא קל להתמודד, החיים משתנים בצורה קיצונית תוך רגע ולוקח המון זמן להסתגל. קשה שלא לאבד את הראש ולהתבלבל. אבל גם אמנים שעוברים את ההיפך המוחלט, דרכם לא בדיוק סוגה בשושנים, קשה לעבוד ולא לקבל שום הכרה. ככה שסך הכל, אני ממש לא מתלוננת".
כורם מחזיקה במידות תואמות של צניעות, ביטחון ואמונה עצמית. לאחר שכל צעדיה נוהלו על ידי חברת תקליטים מובילה ושני אלבומיה הראשונים הופקו על ידי אורי זך, (מפיק צעיר ומוכשר אך שמרן, הפיק לדני רובס, רוני דלומי ומירי מסיקה, לה הוא נשוי), החליטה כורם לצאת להרפתקאה לא פשוטה של הפקה עצמאית, דרך שהרבה אמנים נאלצים או בוחרים ללכת בה לאחרונה, כשהיא בעצמה מגבשת ומנהלת את תהליך היצירה.
תוך כדי עבודה על האלבום היא גם כתבה את "המדריך להפקת אלבום עצמאי", שמפרט צעד אחר צעד את תהליך היצירה וחושף את הקשיים, הלבטים, הסיפוק ותחושת ההישג הנלווים לו בפתיחות רבה. הניסיון שצברה נסך בה ביטחון לקחת חלק גדול אף יותר בפרויקט הבא שלה וכיום היא גם לומדת פוטושופ כדי לעצב אותו בעצמה. היא מראה לי ספרון שהכינה כמתנת יום הולדת לאחייניתה בת השלוש, אותו כתבה ועיצבה בעצמה, והאמת? קשה שלא ליפול בקסמו, על חרוזיו, שנינותו ועיצובו.
תרצי לעסוק בתחומי יצירה נוספים, כמו כתיבת רומן או ספר ילדים למשל?
"כתיבת שירים לעולם תהיה המרכיב המרכזי בעבודה שלי. אין דבר שמרגש או מספק אותי יותר. כל דבר מסביב יכול להיות מהנה, כמו כתיבת ספר ילדים, תסריט או כל דבר יצירתי אחר, אבל הם יצטרכו לחכות לתקופות רגועות יותר או לחילופין, משברי כתיבה".
איך מרגיש המעבר לעבודה עצמאית? זה משתלם יותר?
"האלבום השלישי שלי הוא הדבר שאני הכי גאה בו עד היום, בקריירה הקצרה שלי. לעובדה שהפקתי אותו עצמאית יש חלק גדול בכך. אין ספק שמדובר בצעד גדול מאוד, כלכלית, ניהולית ואמנותית, אבל כן, זה בהחלט יותר משתלם לאמן, מהסיבה הפשוטה שפחות אנשים אוכלים מהעוגה. גם יותר ויותר קשה לי למצוא אנשים שאני מוכנה להפקיד בידיים שלהם את הדבר היקר לי מכל - המוזיקה שלי. אני מניחה שנכוויתי מספיק".
מאז יציאת אלבומה השלישי וסיבוב ההופעות שנלווה לו, הספיקה כורם גם להעלות מופע מיוחד, "אשה אחת ששרה", כולו מחווה ליוצרות שהשפיעו עליה וכולל גרסאות כיסוי לשירים של לאה גולדברג, טורי איימוס, תרצה אתר, סוזן ווגה, קרול קינג ועוד. בעקבות המופע הוזמנה כורם לקחת חלק בפסטיבל "לא בשמיים" שנערך בשבוע שעבר בגליל העליון במסגרת ערב "מנהג נשים" בהשתתפות ג'קי לוי, יאיר אטינגר וד"ר עליזה לביא.
מה הביא אותך להעלות את "אשה אחת ששרה"?
"אגואיזם טהור! גיליתי שנורא כיף לי לשיר שירים של אחרים, מה שכיוצרת לא יוצא לי לעשות יותר מדי. במיוחד נהניתי לבחור את השירים שליוו אותי כל חיי והיו פסי הקול של תקופות מסוימות, אלו היו שירים עם מטענים גדולים והתרגשתי מאוד לבצע אותם על במה".
הקשר של כורם לצפון ולגליל מתחיל מינקות. היא נולדה וגדלה בנצרת עילית, היתה פעילה בתנועת הצופים בשבט "איריס" המקומי והוריה עדיין גרים בצפון הארץ. היא שירתה בצה"ל כמדריכת שריון ועם תום השירות למדה ב"רימון". מזה מספר שנים שהיא מתגוררת בתל אביב, כיום יחד עם החבר אדם בן-אמיתי, זמר וגיטריסט מוכשר בזכות עצמו וגם הבטחה גדולה במוזיקה הישראלית.
פרט להיות המוקד הישראלי לתעשייה בידורית, העיר הגדולה גם מלאה בפיתויים לחובבת אופנה כמו כורם שמטפחת אוסף מרשים של עשרות זוגות נעליים בקופסאות צחורות, בסדר מופתי, עם תמונת הנעל על הקופסה.
איך היה לגדול בנצרת עילית?
"נצרת עילית הייתה, לפחות עד לפני כמה שנים, עיר קטנה מאוד. זו הייתה ילדות פשוטה ושמחה ואני מאושרת שגדלתי במקום כזה ולא בעיר גדולה במרכז. עד היום אני מצליחה לזהות בעיניים של אנשים אם הם מגיעים מהפריפריה. נכון לעכשיו, לגור בכל מקום שהוא לא תל אביב, זה כמובן, בלתי אפשרי. העבודה שלי, והחיים, נמצאים כאן".
ניסית, כמו אמנים רבים, להתקבל ללהקה צבאית או לגל"צ?
"לא הייתה לי שום כוונה ללכת ללהקה צבאית. לא ניסיתי אפילו להתקבל. היה לי ברור שאני רוצה לעשות שירות משמעותי יותר. כך, כבת למשפחה של שיריונרים, התקבלתי לתפקיד מדריכת שריון. לא היה פשוט בכלל, אבל היה מספק ומעניין. אני אגב בטוחה, עד היום, שלג'ובניקים השירות עובר הרבה יותר לאט. כמה בנות זיהו אותי בשבוע שעבר ברחוב, סיפרו שהן מדריכות שריון ושאלו האם זה נכון שגם אני הייתי. התנפחתי מגאווה".
איפה את הכי אוהבת לקנות בגדים?
"אני קונה המון ברשת. ברגע שמתרגלים, זה פינוק אמיתי וגם הרבה יותר זול, ברוב המקרים. אני נוסעת הרבה לחו"ל ועורכת הרבה מהקניות שלי שם. חוץ מזה, יש כמה חנויות אהובות עלי מאוד בתל אביב: 'לימקה', 'בוטיק 5', 'תאודורה'".
מה הפריט היקר ביותר שקנית?
"הפריט הכי יקר בארון שלי עלה 1,500 שקל. אני לא מרגישה בנוח להוציא סכומים גבוהים מזה על בגדים וזה לא קשור לאם יש או אין. פשוט לא מרגיש לי סביר".
כמה זמן את ואדם ביחד? אתם גם עובדים יחד?
"אדם ואני שנה וחצי יחד. רק לאחרונה התחלנו לכתוב יחד וזה מתגלה כאושר צרוף. נעים וקל לנו לתקשר מוזיקלית מעבר לזה שהוא גאון, ואני לגמרי אובייקטיבית! אנחנו מאוד מאוד מעריכים האחד את השנייה ולתחושתי, משלימים בהרבה מקרים. אם אני נתקעת עם שיר - הוא ממשיך, אם הוא לא מוצא מילים ללחן, אני מנסה. כיף".
הקשר של כורם למעריצים ולגולשים בכלל, לא מסתיים במדריך למוזיקאי העצמאי שכתבה. כורם גם פעילה ברשתות חברתיות ומחזיקה בלוג אישי, שמעבר להיותו פלטפורמה אינטרנטית למוזיקה שלה גם חושף פרטים אישיים על חייה ותמונות לצד דעות, מסרים ומחשבות, בין היתר בהקשר למחאה החברתית.
"ברגע שהבנתי שראיונות הם לא הדרך הטובה ביותר לספר על עצמך לקהל שרוצה להכיר אותך באמת בגלל יותר מדי גורמים מתווכים בדרך - עיתונאי, עורך, מדיום, פתחתי בלוג וטוויטר. היום, מי שאני מעניינת אותו באמת יכול לדעת בדיוק מה עובר לי בראש ומי אני מקרוב. זה לא פתרון מושלם, אני מודה. לא חסרים ווירדוז, או סתם אנשים מרושעים שישלחו הודעה חסרת פשר בפייסבוק או תגובה מגעילה, כמו ההצעות המגונות שאני מקבלת מפעם לפעם, או סתם אנשים שחושבים שהמוזיקה ממש, אבל ממש מחורבנת. בכל אופן אחרי זמן מה זה מפסיק להעליב. זה רק פתטי".
בנוסף לפתיחות שלך ולהשתתפות הפעילה ברשתות חברתיות את גם חושפת הרבה דעות שלאו דוקא מייצגות את דעת הרוב, את לא פוחדת שזה ירתיע אנשים?
"אני באמת ובתמים מאמינה שהדעות שלי בהחלט מייצגות את הרוב. רוב האנשים רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד, לקבל תמורה למיסים שהם משלמים בחינוך, בבריאות וברווחה, לחיות במדינה דמוקרטית ולחלוק שווה בנטל. השאלה היחידה היא מי אתה מאמין שייצג את הדעות שלך בכבוד בכנסת ויעשה ככל יכולתו למען איכות החיים במדינה הזו. אני מתכוונת לכתוב ולשיר על מה שמעניין אותי וחשוב לי. פעם אלו היו שירים יותר אישיים, וככל שאני מתבגרת, אני מגלה שהעדשה מתרחבת ומתרחבת".
מה יש לך להגיד על המחאה של דודו אהרון?
"אחד הדברים הראשונים שאתה לומד במקצוע הזה, הוא שזה מקצוע לא פשוט, לכן יש לי כבוד בראש ובראשונה לכל חבריי במקצוע. המהלך עצמו נראה לי קצת תמוה, אבל שכל אחד יעשה מה שטוב לו".
ואיך את תופסת את מצב המוזיקה בארץ?
"בהתאמה למצב המוזיקה בעולם, יש יותר אמנים ופחות כסף. אני מניחה שזה אומר שרק החרוצים ביותר ישרדו. כמובן שהעובדה שבישראל יש מעט מאוד קהל מלכתחילה, מקשה עוד יותר על האמנים כאן, אבל זה המחיר של לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב בעולם, כל יום כל היום. מי שלא מסוגל להתמודד עם הקשיים, והם אכן רבים, יצטרך לפנות למקצוע קצת יותר בטוח".
אחרי עשר שנים של "כוכב נולד", בקרוב עונה שניה ל"דה ווייס", איך את חושבת שהריאליטי המזמר השפיע על המוזיקה הישראלית?
"בסופו של יום, התוכניות הללו השפיעו על כמות האמנים שמסתובבים כאן, שמוציאים אלבומים ומנסים להצליח. הן מוכרות את החלום שאומר: אתה טוב כמו שאתה חושב. חלום שקרי לגבי רובנו, רובנו לא טובים כמו שאנחנו חושבים וגם אם אנחנו ממש טובים, עדיין, אין שום ערובה לכך שנצליח. התוכניות הללו מספקות טלוויזיה מהנה אבל אני תמיד מוצאת את עצמי קצת מרחמת על הילדים האלו".
את צופה בריאליטי?
"אני צופה ב'פרוייקט מסלול', צופה נאמנה. מציצה ב'כוכב נולד' ו'דה ווייס'. ראיתי כמה עונות של 'הישרדות' האמריקאי, שממש לא צהוב כמו הישראלי ובלי קלוז אפים של תחת. כטלוויזיה, חלק מהתוכניות האלו מספקות. רובן נראות לי אכזריות ולעיתים מבזות ולכן אני לא רואה את עצמי לוקחת חלק בשום דבר דומה לזה אפילו. לאמן יש אוצר אחד יקר לשמור עליו - קלאסה. בנוגע לתרבות הריאליטי, לא הייתה לי בעיה עם זה, אם היה מקום גם ליצירה איכותית בטלויזיה. אבל הז'אנר משתלט על המסך. לא הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי בכזה רקע, של תחמנות, תחרותיות וסקס. פרט לריאליטי אני אוהבת את 'שובר שורות', 'ניוזרום' החדשה ו-'30 רוק'".
עם מי היית רוצה לעבוד בארץ ועוד לא יצא לך?
"הייתי מאושרת לכתוב לגידי גוב שיר. דואט כבר יצא לנו לבצע יחד. אני מעריכה מאוד מאוד את מיכה שטרית, הוא בעיני אחד הכותבים הטובים בארץ והייתי שמחה לשיר איתו".
ומה הלאה?
"נכון להיום, אני עובדת על האלבום הרביעי שלי. הוא ודאי יצא במהלך 2013 ואני מתכננת שוב להפיק אותו עצמאית, כמו את האלבום הקודם. זה פחות או יותר מה שמעניין אותי עכשיו. אני רואה את עצמי ממשיכה לכתוב וליצור אלבומים ככל שאוכל וככל שהקהל ירצה לשמוע. היית גם שמחה להשתפשף יותר בתחום ההפקה המוזיקלית ולהפיק לעצמי ולאחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם