אביו של הנער שנורה: "כשהוא התחיל לדבר הרופאים בכו"
ביום ראשון רצח אלי יחיא את אשתו בת שבע, פצע את בנו החורג והתאבד. כעת, אביו הביולוגי של הנער בן ה-14 מספר על מצב בנו ("הוא התעורר וזוכר את כל מה שקרה") ומגיב לטענות כי לא היה מעורב כלל בגידול הילד ("עשיתי הכול למענו ולמען גרושתי"). מיוחד ל"זמן חיפה"
באירוע הטרגי שאירע ביום ראשון בנשר רצח אלי יחיא בן ה-49 את רעייתו בת שבע, ירה בבנו החורג בן ה-14 ולאחר מכן שם קץ לחייו. יממה לאחר הירי חזר הנער להכרה ושוחח עם אביו הביולוגי.
ב', האב שהתגרש מאימו של הנער לפני תשע שנים, מבטיח עכשיו כי ילווה לאורך כל הדרך את השיקום הארוך הצפוי לבנו.
"מצד אחד, אני מודה לאלוהים שהבן זוכר הכל, יודע ומבין", ממשיך ב', האב הביולוגי. "מצד שני, יש פחד מאיך שהוא יתמודד עם מה שהוא ראה ועבר באותן דקות ארורות. כמובן שהוא עדיין חלש מהתרופות ומההרדמה, אך הוא ידע לספר על כל מה שקרה".
לדברי האב: "הוא סיפר לי הכל בפרוטרוט, כך גם לרופאים שמטפלים בו. תודה
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
ב', שנפרד מאשתו כשבנם המשותף היה פעוט, זוכר כל פרט בהתפתחות של בנו. השמועות לפיהן לא היה מעורב כלל בגידול הילד מכעיסות אותו, והוא עומד על כך שהיה מעורב בכל שלב בחיי בנו.
כשבנם של ב' ובת שבע היה תינוק, חלתה בת שבע, כשבגופה התגלה גידול ממאיר. היא נאלצה לעבור אז טיפולים קשים בתל השומר. "אני היחיד שגידלתי את הילד בזמן שהיא חלתה", סיפר ב' השבוע. טיפלתי בו ועשיתי הכל למענו ולמען גרושתי, אז אשתי. נסעתי כל יום לתל השומר להיות לצידה, רזיתי 15 ק"ג ובמקביל דאגתי לגידול הילד בסיוע של אמי".
אז היית מעורב בגידול של הילד, ידעת הכל עליו?
"בוודאי. ולא רק שהייתי מעורב, אני הוא זה שעסק ממש בגידולו. אני זה שקניתי והאכלתי אותו במטרנה, אני חיתלתי, רחצתי והייתי צמוד אליו כל יום - כל היום. אני הוא זה שהלך איתו לקבל את כל הטיפולים והחיסונים בטיפת חלב. זה הבן שלי ואני ראיתי, ועדיין רואה, חובה לעשות את זה. אין אדם אחד בנשר שלא יעיד על כך.
"כשגרושתי הייתה חולה, אני קבלתי סיוע מהעירייה, שם אני עובד. אפשרו לי להגיע לעבודה מאוחר בבוקר, כדי שאוכל לטפל בילד שהיה למעשה תינוק עדיין. בכל הגנים הציבוריים ראו אותי תמיד עם הילד, יותר מגרושתי. גם אחרי שהתגרשנו, ידעתי תמיד מי הם החברים שלו, איפה הוא לומד איפה הוא מסתובב ועם מי.
"אין פרט בחייו שלא ידעתי ולא הייתי שותף לו. כבר לא מעניין אותי מה אומרים. מיום ראשון, מהרגעים הטראגיים האלו - הכל השתנה, כלום לא כמו שהיה. מה שמעניין אותי זה רק הילד כרגע ושום דבר אחר. כולם יכולים להגיד מה שרוצים, אני יודע את האמת ומי שצריך לדעת יודע".
לדברי ב', הוא ואשתו נפרדו כי לא הסתדרו ביניהם. לטענתו לא שמע על אלימות שנקט יחיא כלפי רעייתו לשעבר: "הסיפור שלי ושל בת שבע היה כמו של אלפי זוגות רבים שמחליטים להתגרש, כי הם לא מסתדרים. כל אחד המשיך בדרכו, היא מצאה לה מישהו אחר, את יחיא, וזה היה בסדר.
"המשפחה שלי נשארה איתה בקשר טוב מאוד, כולם עזרו לה עם הילד, ובמיוחד אמא שלי. יש דברים אחרים שלא יכולים לדבר עליהם עכשיו. היא הסתדרה עם אותו אדם ואני הלכתי לכיוון שלי. כרגע אני בקשר עם בחורה שמתאימה לי. אני לא שמעתי על דברים חמורים שקרו בבית".
לגבי תהליך החלמתו של בנו, אומר ב': "הדרך להחלמה שלו עדיין ארוכה. נמתין שיתאושש קצת יותר. לפי הרופאים, מדובר בתהליך מתמשך וארוך. אמנם, תודה לאל, הוא יצא מכלל סכנה ולעומת מה שהיה ביום הראשון, זה הבדל של שמים וארץ, אבל כרגע מה שמטריד הכי הרבה, זה מצב היד. היד נפגעה מאוד, נפגעו כלי דם רבים, השכבה העליונה עד העצם. המצב לא הולך להשתפר בצ'יק, אבל יום- יום, שעה-שעה נתקדם ונודה לאלוהים".
הילד זיהה אותך מייד?
"זה מאוד מוקדם, הוא אמנם די מטושטש מהתרופות וחלש, אבל הוא מזהה ויודע הכל. הוא מדבר לגמרי לעניין ואפילו הרופאים לא האמינו איך הוא התאושש מהמצב בו שרה ביום ראשון. הרופאים והאחיות שהיו סביב המיטה החלו לבכות כשהוא התחיל לדבר איתנו.
"לא הייתה עין שנשארה יבשה, אפילו בני מיעוטים שהיו כאן במחלקה בכו, חבל על הזמן. אני לא מאחל לאף אחד לעבור דבר כזה. מה שכרגע צריך זה סבלנות".
ש', סבתו של הנער ואמו של ב', שנותרה ביחסים טובים עם כלתה לשעבר בת שבע, סיפרה השבוע ל"זמן חיפה": "הלב כואב לי, אני בוכה כל הזמן עליה. היא הייתה בחורה טובה, היינו בקשר חם. היא גידלה בצורה הכי טובה שיש את הילד ותמיד הוא היה מבריק ומסודר. היא הייתה אישה נהדרת. חינכה את הילד ודאגה לו להכל".
גם ב' מציין את הכאב הגדול שפקד את כל המשפחה עם מותה הטרגי של בת שבע: "אמנם לא הסתדרנו כזוג, אבל זו טרגדיה גדולה במיוחד עבור הבן שלי. אני עדיין לא יודע איך הוא יתמודד עם זה. זה נורא מה שהוא עובר ומי יודע מה הלאה? אנשים בוגרים נכנסים לטראומה ממקרה כזה, קל וחומר ילד בן 14. אני רק מקווה לטוב, שהוא יתאושש עם הפציעה ונראה אחר כך מה יהיה".
היית בהלוויה של בת שבע?
"אני לא הייתי, אבל אמא שלי והאחים שלי היו. כולם אהבו את בת שבע, היא הייתה אמא למופת עבור הבן שלנו. הלוואי על כולם אמא כזו. כולם עצובים על הטרגדיה הנוראית הזו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם