סלבס, חגיגה ויותר מדי אלכוהול: הלילה הלבן של ב"ש
אמנים מובילים כמו דני סנדרסון דודו טסה והבלקן ביט בוקס הופיעו בלילה הלבן של באר שבע. רק חבל שהאירוע הגדול היה רווי אלכוהול, בטח בעיר שמחוקקת חוק עירוני נגד שתיית אלכוהול בפרהסיה
למה? כי התחבורה הציבורית נפסקה כמו ביום רגיל – ב-23:00. בבאר שבע, בניגוד לתל אביב, אין קווי לילה. אמנותית, ב"לילה לבן" בחמישי שעבר היו לפחות שתי פנינים: הפרברים עם הסינפונייטה במוזיאון הנגב ודני סנדרסון ברחבת מרכז הצעירים. ברווח ביניהם שלטו הבנאליה, האלכוהול והמסחרה.
באוויר הייתה הרגשה של ימי פומפיי האחרונים: בקרוב כולנו נחטוף גרזן. שנת 2013, כך אומרים לנו יודעי דבר, הולכת להיות השנה הכלכלית הקשה ביותר. לא ברור למה, כי רק לפני כמה חודשים סיפרו לנו כמה נפלא פה וכמה ישראל היא צוק איתן בים כלכלי סוער.
יום חמישי, 21:00. נהג האוטובוס בקו 9 מבהיר לכל מי שעולה לכיוון העיר העתיקה, שהשירות נפסק בשעה 23:00. האוטובוס היה מלא בצעירים, שרצו לחגוג. חופש גדול עכשיו, בבאר שבע אין בריכות שחייה ציבוריות במחירים עממיים ובילוי בקולנוע מצריך משכנתא.
"לילה
עשרות אלפים ירדו לעיר העתיקה ולמתחמים השונים ובילו בה עד עלות השחר. מזג האוויר הים תיכוני, על לחותו המעיקה וירח ענקי, היו תפאורה מעולה לשלל האירועים. בערב אחד, היה גם ים תיכוני, גם קלאסי וגם זומבה. ואפילו היה איפה לעשות פיפי (ולא בחדר המדרגות המזדמן).
בין ההופעות המוקדמות הייתה זו של הפרברים, עם סינפונייטת באר שבע, ברחבת מוזיאון הנגב. הצמד הוותיק חבר, ולא בפעם הראשונה, לתזמורת המקומית המצוינת.
זוהי הופעה שכולה תענוג. הצמד שר, בליווי תזמורתי, את כל הלהיטים שלו, בהופעה שנמשכה למעלה משעתיים. הקהל, רובו אנשים מבוגרים, שר איתם, התמוגג ושכח לרגע מהקיצוץ הצפוי בקצבאות. אבוי למתייאש, אומר השיר, הלילה יש לשמוח.
מי שרצה לתדלק בהופעה של הפרברים, היה לו בר. בכלל, בשביל עיר שמחוקקת חוק עירוני נגד שתיית אלכוהול, היו יותר מדי דוכני שתייה חריפה מפוזרים בשטח. אבל, הקהל של הפרברים הוא לא קרחאניסטים. אלה אנשים מיושבי דעת, שנהנים ללגום יין טוב לצלילי "האברה טו פוארטה סראדה".
במסורת "שני במוזיאון", גם כאן הכרטיס למופע נמכר במחיר מסובסד. אבל, היו רבים שגם 15 שקלים זה הרבה עבורם ושליש מהכיסאות נותרו ריקים וחבל. חבל מאוד. אלה שכן ישבו במופע היו ברקיע השביעי. חורחה, שמכיר את שירי הפרברים עוד מתנועת הנוער בארגנטינה, 40 שנה בארץ ועוד עם מבטא, כוס יין ביד, שר את כל השירים. "חביבי, תלמד ליהנות. אני מודה למי שארגן את זה. תעריך את זה שמביאים לך תרבות על כפית של זהב. הפרברים זה באמת זהב".
בכלל, לדרום אמריקאים הייתה נציגות גדולה בקהל: הצמד הישראלי מאוד מוכר בקרב הקהילות היהודיות באמריקה הלטינית ובשנות ה-60' הם נחשבו לכוכבים גדולים מאוד ביבשת, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. היום, איך נגיד בעדינות, המצב אחר לגמרי.
איך שהסתיימה ההופעה של הפרברים, רבים רצו לראות את דני סנדרסון ברחבת מרכז הצעירים. סנדרסון, בליווי להקה מצוינת, נראה ונשמע ממש טוב. הוא שר את כל להיטיו, מכוורת, דרך גזוז ודודה, ועשה את כל השטיקים - הבדיחות, הריקודים, התנועות.
הרחבה הייתה גדושה, מלאה עד אפס מקום. היו שם הורים בני 50 פלוס, בני נוער בגילאי העשרה, היו שם ילדים. כולם הכירו את כל השירים. סנדרסון "הרגיש" את הקהל, התרגש ונתן הדרן מכל הלב. גם אצל הפרברים וגם אצל סנדרסון, היה סאונד מצוין. תענוג לאוזניים.
מכאן, הערב רק התחיל. בין היתר, היו הופעות של אמנים מובילים, כמו דודו טסה והבלקן ביט בוקס. הייתה מסיבת זומבה, טרנד ספורטיבי שיש לו אוהבים ושונאים באותה מידה. רחוב סמילנסקי המה אדם, אפילו יותר מבפסטיבל סמינלסקי. בתי הקפה היו מלאים. אפילו באחת בלילה, אנשים נשארו לבלות ולהסתובב בעיר העתיקה. הייתה אבטחה היסטרית וטוב שכך. מבחינה מספרית, האירוע היה הצלחה כבירה.
בימים אלה של מחאה חברתית ובמיוחד בעיר כמו באר שבע, קצת מקומם שהיו שניצלו את "לילה לבן" לעשות קופה. עשרה שקלים לפחית שתייה, זה, איך נאמר בעדינות, קצת ניצול. גם צורם לעין, שעיר שחורטת על דגלה מלחמה באלכוהול, מרשה כל כך הרבה דוכני תדלוק.
אגב, יש חוק עזר עירוני שחוקק לאחרונה, שאוסר שתיית אלכוהול בפרהסיה. החוק מטיל קנסות כבדים על מי שייתפסו בפארק או מקום ציבורי, כשברשותם שתייה חריפה. עד כמה שזכור לנו, גם בירה היא שתייה חריפה. בתיאוריה, פקחי העירייה יכלו לעשות בפסטיבל יופי של קופה, שתספיק לבנות עוד מזרקה. מקומם שבאירוע כל כך יפה, מנסים לעשות עלינו קופה. והיו קופות יפות.
עוד יותר מקומם, זה שכוס בירה עלתה 24 שקלים. בירה מחבית, בכוס פלסטיק, בעמידה. מחירי המזון בבתי הקפה המובחרים והקוקטיים, הבריחו את העמך לחלופות העממיות, שמאפשרות למלא את הקיבה במחיר השווה לכל נפש: שני הסניפים של בית הפול ופלאפל אסולין, שנשארו פתוחים עד מאוחר.
בעיה קשה אחרת הייתה התחבורה. אל בעיות החנייה בעיר העתיקה, יש להוסיף את העובדה שלא הייתה תחבורה ציבורית אחרי השעה 23:00. באירוע מרכזי שכזה, אפשר היה לתאם עם זכיינית התחבורה העירונית, שהשירות יימשך לפחות שעתיים נוספות.
בפועל, היו נהגי מוניות שניסו לגבות מחירים גבוהים יותר. מי שמתגורר סמוך לעיר העתיקה, בשכונות כמו א' או ט', יכול היה ללכת ברגל. מה יעשו צעירים שגרים בשכונת רמות, למשל? בתקווה שיהיה "לילה לבן" גם בשנה הבאה וכולנו נהיה בריאים ושלמים. אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם