ראשי » מקומי » השרון » רמת השרון/הרצליה

יו"ר יד לבנים משוחח עם בנו המנוח מטרקטורון מעופף

יו"ר ארגון יד לבנים, אלי בן שם, מדבר על השיחות שהוא מקיים בשמי השרון על הטרקטורון המעופף שלו עם הבן שנפל באסון המסוקים ועל המאבק לשוויון בנטל

מדי שבוע עולה יו"ר יד לבנים, אלי בן שם, על הטרקטורון המעופף שלו, ומרחף בשמי השרון. מדי פעם הוא עובר מעל בית הקברות במורשה, שם קבור בנו קובי, שנפל באסון המסוקים, ומשוחח עימו.

"זה הזמן שבו אני מתייחד עם קובי", הוא אומר השבוע. "אחרי שקובי נפל כעסתי עליו, כי הוא ביקש שאחתום לו כדי לאפשר לו לעלות ללבנון. לא רציתי לחתום לו והוא רב איתי. בגלל זה לא הלכתי לבית קברות אחרי שהוא נפל. במשך שנה לא הלכתי, אבל בטיסות הללו, שנעשות בגובה נמוך, אני מדבר איתו על כל מה שקורה".

הטיסות בבקאי הן לא הדבר היחיד שבן שם (62) החל לעשות בעקבות האסון הכבד. לאחר שהפך לאב שכול החליט להקים משפחה מחדש, נישא בשנית והביא לעולם עוד שלושה ילדים קטנים, בנוסף לשתי בנותיו מנישואיו הקודמים.

"הילדים הקטנים שלי הם בגיל של הנכדים שלי", הוא אומר בחיוך. בנוסף, הוא מכר את חברת הבנייה שלו, והחל לעשות הכול כדי לשנות את החברה הישראלית ולהפוך

אותה לערכית יותר.

בחודשים האחרונים הוא מתרוצץ בין הפגנות מחאה שונות במטרה לקדם את השירות הצבאי והאזרחי בקרב כלל אזרחי המדינה, ובמטרה להחדיר ערכים ציוניים בקרב בני הנוער.

"האסון הפך אותי לאכפתניק. המשפחות השכולות שילמו מחיר מאוד כבד, וזה הופך אותך ליותר אכפתי. הדם של הילדים שלנו נשפך בכל מקום בארץ, וחשוב לנו שהמדינה תמשיך להתקיים".

עד 4 בפברואר 1997 אלי בן שם היה קבלן ואיש עסקים מרמת השרון (לאחרונה עבר למשמרת) אלמוני. שנים ספורות קודם לכן הוא איבד את אשתו, שנאבקה במחלה קשה ונותר עם שלושה ילדים.
אותו יום מר ונמהר, שנחרט לדיראון עולם בתודעה הציבורית, שינה את חייו של בן שם.

שני מסוקים, שנשאו 73 חיילים, התנגשו בצפון הארץ בעת שהיו בדרכם למוצבי צה"ל בלבנון. האסון, שהיה אחד האסונות הכבדים ביותר בצבא, צירף למעגל השכול עשרות משפחות, ביניהן משפחת בן שם, שבנה, קובי, שהיה קצין מודיעין, והיה בן 21 במותו.

אלי, אביו של קובי, מצא עצמו בפעם השנייה בחייו מתמודד עם אובדן. "כשקובי נהרג לא הייתה לי את הפריבילגיה לשקוע ולהסתגר בבית, כפי שעשו הורים אחרים. הייתה לי ילדה בת 8, שני, שהייתי צריך לקחת לבית ספר. זה נתן לי הרבה כוח. היה לי בשביל מה לקום. אבל כששני גדלה, והתחילה לצאת עם חברים, הרגשתי ריקנות. המשפחה התחדשה, אבל הכאב נשאר. קובי הוא הכי אהוב, ואני כל הזמן מתגעגע אליו".

בעקבות האסון הצטרף בן שם לארגון יד לבנים וכיום הוא עומד בראשו. "לאחר האסון הבנתי שהיה טיפול גרוע במשפחות. בעקבות כניסה של הורים מאסון המסוקים לארגון השתפר הטיפול במשפחות. הקמנו 22 מועדונים להורים השכולים והוצאנו מאות מהם לחוגים. צריך להבין שמדובר באנשים לא הרשו לעצם לבלות ולצחוק".

אתה נאבק לא רק למען משפחות השכול, אלא גם למען השוויון בנטל.
"אני כבר הרבה זמן משתתף בעצרות ומלווה את המאבק גם באופן אישי וגם במסגרת התפקיד של ביד לבנים".

המטרה שלך היא שכל החרדים והערבים ישרתו?
"זאת טעות להתמקד בחרדים. יש ערבים שלא עושים כלום, יש גם הרבה יהודים שאצלם לא לשרת זה מכובד. כשאני שירתי מי שלא היה בצבא לא היה מקבל רישיון והיה מתבייש לצאת לרחוב. היום יש כל מיני מודלים לחיקוי כמו שחקנים, דוגמניות ואנשי בוהמה שלא לא משרתים".

אז מה צריך לעשות?
"בוא נהיה ריאלים, הצבא לא מסוגל לקלוט את כל הערבים ואת כל החרדים. לכן צריך להיות שירות לאומי. מי שיכול - שילך לצבא. מי שלא - שילך לשירות אזרחי. מי שרוצה זכויות שיעמוד גם בחובות".

מי אשם במצב שהגענו אליו? נתניהו?
"אני לא איש פוליטי ולכן אני לא נכנס לשאלה מי אשם. הייתה כאן קואליציה שלא הייתה הרבה שנים והיו הסכמות, אבל בגלל כל מיני תת סעיפים ואנשים שלא יכולים להתעלות על עצמם, השאירו את הצבא במצוקה. בשורה התחתונה אין אדם אחד מעל גיל 18, למעט בעלי בעיות, שלא יכול לשרת".

לדברי בן שם, רוב הבעיות בתחום נובעות מכך שהמדינה לא השכילה לחנך את הנוער. "ביקרתי פעם עם הרמטכ"ל בבית ספר בירושלים. הוא שאל מה כבשנו בששת הימים, ואחד החיילים אמר שכבשו את מצדה. אנשים צוחקים, אבל אנחנו ביד לבנים בוכים מזה".

זה עניין של בורות.
"לא, כי המודל לחיקוי זה אלירז שדה, לא משה דיין. בזמני זה לא היה ככה, היה לנו מודלים לחיקוי. בבתי ספר לא מלמדים על מלחמות ישראל".

בסך הכול זה מעיד על כך שהחברה בישראל בריאה יותר.
"אני מסכים איתך שלפני דור הייתה לנו תרבות מלחמות, אבל היום זה התהפך ב-180 מעילות. היום יודעים מי גיבורי האח הגדול ותוכניות הריאליטי, וזה בסדר כי לא צריך לחיות רק על גיבורי מלחמות, אבל צריך לדעת בזכות מי אנחנו כאן. צריך להיות איזון. זה עניין של חינוך לערכים".

מאבק נוסף עמו מתמודד בן שם הוא על הנצחת חללי מלחמת לבנון. מתברר כי המלחמה שהייתה בלבנון בין שנת 1982 ל-2000 מעולם לא הוכרה על ידי הממשלה באופן רשמי, ולכן על קברי החללים לא נכתב שהם נהרגו במלחמת לבנון, דבר שגרם לעוגמת נפש להורים השכולים. "האבסורד הוא שיש הכרה רשמית במלחמת לבנון השנייה אבל לא במלחמה הראשונה".

איך הדבר הזה קרה?
"לא היה קונצנזוס על המלחמה. עכשיו אנחנו פועלים לשנות את המצב. יש הורים שפירקו את המצבות כדי להוסיף את הכיתוב 'מלחמת לבנון'. אצל הבן שלי כתבו שהוא נהרג בעת שירותו. הלכנו לבג"ץ שחייב את משרד הביטחון לשנות הכיתוב".

אתה חושב מה קובי היה יכול להיות היום?
"אמא שלו נפטרה שלוש שנים לפני מותו. הוא יכול לשרת קל"ב, ולמרות זאת החליט לעלות למוצב דלעת. זה הכול בזכות החינוך שקיבל, בזכות תנועת הנוער שלו ברמת השרון. אין לי ספק שבן אדם איכותי כזה היה צריך להיות היום בעמדה בכירה במשק".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...