רוכבי ההארלי דייוידסון קורעים את העיר ולא דופקים חשבון
רוכבי ההארלי דייוידסון מאזור השרון לא מוכנים לתת לשום דבר להפריד בינם לבין הכלי שלהם. "זה ג'וק שמכרסם בך כל החיים", הם מסבירים את משיכתם לאופנוע הכבד, ונשבעים כי דרכו הם זוכים באמת לחופש
למרות שעבר כמה וכמה דברים בחייו, הרעש מחריש האוזניים שבוקע מהאגזוז של כלי הרכב הדו גלגלי מרגש אותו. "אתה קולט? זה החופש הכי טוב שיכול להיות. בלי לדפוק חשבון לאף אחד. הכיף בהתגלמותו".
בכר, כך נראה, אינו לבד. באזור השרון יש לא מעט משוגעים לאופנוע הכבד, שהפך לאייקון תרבותי ולהתגלמות החופש מאז הסרט "אדם בעקבות גורלו". כמו בכר, גם ערן רום (52, רעננה), עמית הלחמי (37, הרצליה), עמית פלד (35, כפר סבא) ויובל כהן ("יוקי", 47 הוד השרון) מוכנים לתת את חייהם למען ההארלי.
"הארלי זה ג'וק שמכרסם בך כל החיים עד שאתה נכנע לו", מסביר בכר שהתיישב על כיסא ההארלי לראשונה רק לפני חמש שנים. "מאז שישבתי לראשונה על האופנוע לא הפסקתי לחשוב עליו. בסופו של יום נכנעתי לג'וק והלכתי לרכוש לי הארלי משלי. מאז אותו יום אני קם כל בוקר עם חיוך. שותה את הקפה רק בעבודה, כדי שאקום לנסוע ישר עליו. זו הדרך המושלמת לפתוח את הבוקר".
"ההארלי גורם לך להרגיש מלך", מוסיף יוקי, שעם אין ספור הטבעות שהוא עונד והגולגולות המעטרות את אופנועו, נראה כמו חבר מן המניין במלאכי הגיהינום - הכנופיה הידועה לשמצה המזוהה עם הארלי דייוידסון. "זה אופנוע עם לב ונשמה", הוא מבהיר. "כל אחד מאיתנו מוסיף לו משהו מהאישיות שלו, וכך יוצר לעצמו באמצעות האופנוע הזה סמל סטאטוס משמעותי. הבעיה היחידה שהוא נורא מרעיש.
"השכנים אצלי בבניין עושים לי את המוות כל הזמן בגללו. זה הגיע למצב שבו אני צריך להתניע אותו במרחק כמה מאות מטרים משם, אחרת כולם מתעוררים. מצד שני, הילדים בשכונה מתלהבים ממנו מאוד. כל פעם מבקשים שאקפיץ אותם לסיבוב. אני משתדל לעמוד בכל הבקשות".
את החבורה שחבריה לבושים בשחור ומעוטרים בלא מעט קעקועים (עוד סממן של אנשי ההארלי), פגשתי השבוע על שפת המרינה בהרצליה. לאחר מספר פניות מצד עוברי אורח שונים שהתקשו להסתיר את ההתלהבות מהכלי המאסיבי, ניסיתי לתהות מה בכל זאת הופך את חתיכת המתכת הזו לעולם ומלואו עבור אותם אנשים.
"רכיבה על הארלי זו תרבות ודרך חיים לכל דבר ועניין", מבהיר הלחמי. "אין לנו את הרצון של ילדים בני 16 להרשים בחורות או להרגיש יותר גברים. הקטע כאן הוא של סיפוק עצמי בלתי רגיל. אז נכון, אי אפשר לומר שאנחנו לא נהנים מלקבל תשומת לב, אבל הנוכחות הזו עושה גם משהו לביטחון העצמי".
בכל זאת, לא מרגיש קצת ילדותי להסתובב עם אופנועים וקעקועים אתם כבר לא בתיכון.
בכר: "אני אגלה לך סוד. אורח החיים שלי הוא לא בוגר באופן טבעי. הרכיבה על ההארלי היא רק חלק ממנו. אני נוהג לצאת לפחות חמש פעמים בשבוע לרקוד במועדונים. השילוב הזה של רכיבה לריקודים בלילה נותנת לי חופש לא נורמלי. הארליסטים זה אופי, והגיל לא משנה. אנחנו סוג של משפחה אחת רחוקה. מספיק שאני רואה עוד רוכב הארלי לידי ברמזור אדום. אין סיכוי שלא אפתח איתו בשיחה. קצת מזכיר את אחוות הלוחמים בצה"ל".
רום: "אנחנו לא מנסים להרגיש יותר צעירים, אבל למרות הכול הרוח שנותן לנו ההארלי היא תוספת כוח אדירה. בכלל, זו המתנה הכי טובה שיכולתי לקנות לעצמי".
סיפורו של האופנוע הכבד והמסורבל מתחיל בראשית המאה ה-20, כאשר המכונאי הצעיר ויליאם הארלי ושלישיית האחים לבית דייוידסון ממילווקי שבארצות הברית החלו לבנות את האופנוע הראשון שלהם, שהיה למעשה אופניים עם מנוע עזר זעיר בנפח 116 סמ"ק.
מהר מאוד הפכה ההמצאה להצלחה מסחררת, כזו שהגיעה אפילו עד למחוזות הצבא האמריקני בשנות ה-40. בשלב מסוים וכתוצאה מההתעניינות הגורפת ב"אופניים הממונעים" החליטו קברניטי הצבא לגייס לשורות היחידות השונות סדרה של 90 אלף אופנועים שבהמשך שימשו את הכוחות לצורך הקרבות העיקשים במלחמת העולם השנייה.
אגב, בין הדמויות המוכרות שנהגו להשתמש בשירותי האופנוע הכבד, ניתן למצוא את מנחה "כוכב נולד", צביקה הדר, ואת שחקן הקולנוע הדגול, קלינט איסטווד. "צביקה לא רוכב מי יודע מה, יש לו עוד על מה לעבוד", מבהירה החבורה.
"האופנוע הזה הוא חתיכת בהמה", חוזר פלד, שלמרות היותו הצעיר שבחבורה, הוא הפסיק לרכוש לא פחות משלושה אופנועי הארלי. "האופנוע הכי קל שוקל כ-250 קילו ויכול להגיע ל-400 קילו, בטווח מחירים שנע בין 80 עד 200 אלף שקל".
אלא שאת פלד, שעד לאחרונה עבד כטכנאי קול בהבימה, הנתונים המספריים לא ממש מעניינים. לפני מספר שנים היה מעורב האחרון בתאונת דרכים קשה, בה ראשו נחבט בתא מטען של מונית. "ראיתי כבר את החיים שלי הולכים להיגמר", הוא נזכר ברגעי האימה.
"מרגע שפתחתי את העיניים הבטחתי לעצמי שאעזוב את ההארלי. אבל אם לומר את האמת זו הייתה פשוט חצי שנה של סבל טהור. הרגשה שמישהו לקח את הרגליים שלי. בסוף קניתי עוד אופנוע. בכל זאת צריך ללכת אחר הלב".
אז למה בעצם לרכוש אופנוע כזה?
בכר: "עצם העובדה שאתה שואל מעידה על כך שאתה לא באמת מתאים לרכוב עליו. הארלי זה קטע רגשי, לפחות אצלי. אני חולם עליו בלילה ובבוקר כבר לא יכול לחכות עד שאני יוצא לחרוש איתו את הארץ. לפעמים אני מוותר על הקפה הראשון של הבוקר בשביל להגיע אליו מהר. עבורי הרכיבה עליו שווה ערך למפגש עם אלוהים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם