ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

תושב כפ"ס שניצל מחמישה פיגועים נלחם בביטוח הלאומי

הוא ניצל מחמישה פיגועי טרור ובעקבות זאת נקלע למצוקה ואיבד את כל עולמו. למרות זאת, הביטוח הלאומי מסרב להכיר ביעקב אמיר כנפגע פעולות טרור. היום, כשהוא בן 52 ואחרי שנאלץ להתגורר ברחוב, הוא קרוב להרים ידיים: "חבל שלא נהרגתי בפיגוע, אולי לא הייתי מגיע למצב הזה"

גיא פישקין | 13/8/2012 12:17

תגיות: יעקב אמיר, פיגועים, ביטוח לאומי

ליעקב אמיר מכפר סבא יש מזל בחיים, אבל לא כזה שתרצו להתחלף איתו. לא פחות מחמש פעמים הוא ניצל מפיגועי טרור, מצבו הידרדר עקב זאת, והוא איבד את כל שהיה לו בחייו. מאיש עסקים מצליח הוא הפך לחסר דיור שמתגורר ברחוב, נאלץ להתגרש ונותר חסר כל. אך למרות זאת, הביטוח הלאומי לא הכיר בו כנפגע פעולות איבה.

"החיים שלי הם סיוט אחד גדול. אני לא ישן כבר עשר שנים. התמונות עולות לי שוב ושוב. בשר כמעט והפסקתי לאכול. הדבר היחיד שאני בכל זאת מצליח לזכור הוא את הריח הנורא של הגופות. פשוט אי אפשר לתאר את הזוועה הזאת במילים", הוא אומר בכאב.

יעקב אמיר. מנהל מערכה נגד הביטוח הלאומי צילום: אסף פרידמן

2002 הייתה שנה קשה. פיגועי הטרור גרמו לנזקים כבדים ולאבדן בחיי אדם. אמיר (52) נקלע לחמישה פיגועי טרור: בחדרה, בנתניה, בגבעה הצרפתית בירושלים, פיגוע באוטובוס חיילים ליד המושב נווה ימין ובקניון ערים בכפר סבא.

"עד אותה שנה ארורה היו לי רק הצלחות בחיים", מספר אמיר בעיניים נוצצות מדמעות. "שירתי בצבא בהצטיינות בחיל השריון, הגעתי למעמד של סגן אלוף ישראל ברכיבה על אופני כביש והחיים חייכו אליי. הייתי מסוג האנשים שתמיד שאפו להשיג דברים וגם הצליחו בהם".

גם בעסקים הוא נחל הצלחה. הוא הצטרף לאביו כשותף בחברה

הקבלנית המשפחתית ובהמשך הקים בעצמו מפעל לשיווק מוצרי עץ שהעסיק כעשרים עובדים. אלא שאז הגיע הפיגוע הראשון בחדרה - פיגוע ירי בו הרג מחבל שישה אזרחים ישראלים באולם שמחות - ושינה את חייו מן הקצה אל הקצה.

"מצאתי את עצמי תוך מספר חודשים נחשף לטרגדיות ולמראות הכי קשים שבן אדם מסוגל לראות", מספר אמיר בבכי. "הייתי נוסע במסגרת העבודה שלי מאות קילומטרים ביום וההרגשה הייתה כאילו התופת רודפת אחריי. גם בנתניה ובנווה ימין הייתי רחוק מטרים ספורים עם הרכב מהאירוע. הצרחות והפחד הם דברים שמהדהדים לי בראש עד היום".

הנישואין התפרקו

את השיא חווה אמיר בנובמבר 2002 עת שהה בסמוך למקום הפיצוץ בפיגוע בקניון ערים בכפר סבא. "בדיוק הגעתי לחנות תכשיטים בקניון בשביל לסדר לאשתי טבעת. עוד לא הספקתי להיכנס לחנות ועפתי באוויר. לפני שהבנתי מה קורה, ברחתי מהמקום לספסל על מנת לשבת אליו".

לא נכנסת ללחץ?
"כשראיתי שאני בסדר סירבתי להתפנות לאמבולנס, מה שהסתבר בהמשך כטעות הכי גדולה בחיי. העדפתי לאפשר לאלה שנלחמים על חייהם את הטיפול הראשוני. סוג של פייטר, בכל זאת אני איש צבא".

מאז אותה שנה ארורה הפכו חייו לסיוט מתמשך. "הפכתי לאדם אחר", הוא אומר. "בשלוש השנים הראשונות לאחר הפיגוע איבדתי את רוב הזיכרון. זה הגיע למצב שהייתי הולך לפגישות עם מנכ"לים במסגרת העבודה ומקליט אותם כדי לזכור מה אמרתי כמה שעות לפני כן. פתאום הייתי שוכח דרכים. במקום להחזיר את הילדים מחוגים הייתי שוכח ונוסע ישר הביתה".

אם חשבתם שכאן תמה תקופת השפל בחייו של אמיר - טעיתם. "עד היום הביטוח הלאומי בכפר סבא מסרב להכיר בי כנפגע פעולות איבה מהסיבה הפשוטה שלא עליתי לאמבולנס לצורך טיפול. אתה קולט? יש לי רסיסים בגב, אני עם סיוטים שנים על גבי שנים, חי על זריקות וטיפולים נפשיים ועדיין לא מאמינים לי. איפה שמעת על דבר כזה?".

אמבולנס. סרב להתפנות צילום: מקס ילינסון

מה שלא הצליחו הפיגועים לעשות עשתה הבירוקרטיה. "גמרו אותי", הוא אומר בשקט. "אני כבר לא יכול לספור את מספר הפעמים שהגעתי לבתי משפט ולבתי הדין לעבודה. הביטוח הלאומי פשוט מתעלם ממני".

איך אתה מסביר את זה?
"הלוואי שהיה לי הסבר. כל מה שאני יודע זה שבמקום שהביטוח הלאומי ידאג לרווחת הפרט הוא הפך לק.ג.ב ישראלי. במשך שנים היו עוקבים אחריי עובדים של המוסד הזה במטרה אחת: להוכיח שאני משקר ולמעשה אני בריא לחלוטין. לא עזרו מאות המסמכים וחוות הדעת שהבאתי להם. מבחינתם זה היה לא יותר מנייר טואלט".

ההידרדרות של יעקב כללה בין היתר פירוק הנישואין ("אשתי לא הייתה מסוגלת עוד לטפל בי ולהיאבק ברשויות") ומגורים ברחוב ("גרתי חודשים ארוכים מחוץ לביטוח הלאומי ברחוב ויצמן כמו כלב. אף אחד לא התייחס אליי").

בקיץ שעבר חבר אמיר לפעיל החברתי תמיר חג'ג', ששובת רעב כבר למעלה משבוע מול בנייני הכנסת בירושלים, ויחד איתו הוא משתתף בהפגנות המחאה ברחבי הארץ. "אני מסתובב עם מצלמה בכל ההפגנות. זה חלק מהשיקום שלי - לנסות לתעד את המראות הקשים מהזווית של המצלמה. לפני כמה שבועות יצא לי לתעד את הטרגדיה של משה סילמן ז"ל. צילמתי את רוב הרגעים בהם עלה באש. העליתי את זה מיד ליוטיוב. זה הגיע כבר לכמעט 8,000 צפיות".

מה קורה איתך היום?
"לאחר שהלחץ של תמיר משרד השיכון מסייע לי ב-1,270 שקלים שכר דירה, מתוכם כמעט 1,000 שקל הולכים על מיסים ושכר דירה. נשארים לי 150 שקל בחודש כדי לחיות. אני משתדל לאכול רק לחם וביצים כל יום, כי אני לא יכול להרשות לעצמי יותר. אם לומר את האמת, לפעמים אני מצטער שלא נהרגתי באחד מהפיגועים הללו. ככה אולי לא הייתי מגיע למצב הזה".

תמיר חג'ג'. מאבק משותף צילום: אלי דסה

הביטוח הלאומי: שישתף פעולה

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: ""יעקב אמיר הוכר, בעקבות פסק דין, על ידי הרשות המאשרת במשרד הביטחון כנפגע פעולות איבה, מפיגוע שאירע ב-4 בנובמבר 2002. הוועדה מדרג ראשון קבעה לו דרגת נכות בשיעור 12 אחוז. שתי ועדות הערר שהתקיימו בעניין זה, לא שינו את החלטת הוועדה הראשונה ואחוזי הנכות נותרו כבתחילה.

"בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו, שולם לו בינואר 2010, מענק חד פעמי בסך 63,793 שקל. במסגרת התגמולים לנפגעי פעולות איבה ממומנים כל הטיפולים הרפואיים לבעיות מהן סובל הנפגע אשר יש להם קשר סיבתי לפגיעה באירוע איבה. ועדת ערר אחרונה קבעה כי לא נותרה למר יעקב נכות נפשית מאירוע האיבה, לכן אין באפשרותנו לממן לו טיפולים בתחום זה.

"באפשרותו לפנות, כמו כל אזרח, לקבל טיפול נפשי במסגרת הקהילה. למר יעקב הוצעו מספר הצעות לבדוק את האפשרויות להשתלב בתוכניות שיקום, אך הוא דחה את כולן. מר יעקב מוזמן גם כעת להגיע אל מחלקת השיקום בסניף הביטוח הלאומי המקומי ובלבד שישתף פעולה".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-