ילד הפלא של הפועל ב"ש חולם להיות עו"ד
פעם לאף אוהד כדורגל בבירת הנגב לא היה ספק שזוהר חוגג יהיה הכוכב של הפועל באר שבע. בפועל זה לא קרה והוא מצא את עצמו מחוץ למועדון. היום הוא מתכנן את היום שאחרי הכדורגל ומפנטז על גלימה של עורך דין. ראיון
במקום להתדפק לשווא על שעריה של קבוצת נעוריו, חבש חוגג את ספסלי 'המרכז האקדמי למשפט ועסקים' ברמת גן וסיים שנה ראשונה בהצטיינות, עם ממוצע ציונים של 90. ביום בהיר עיניו כבר משקיפות לעבר גלימת עורך הדין. עוד שנתיים וחצי למנייאק.
הפועל באר שבע פלטה אותו כאילו מדובר באישיות לא רצויה, ולא באחד משחקני הבית המוערכים שצמחו בה ושירתו אותה במסירות. אבל, כל עכבה לטובה: ביום שהראו לזוהר את הדרך החוצה, היה ברור לו שהגיעה העת לחשוב על היום שאחרי הכדורגל.
"אם בגיל 24, כשהייתי בורג מרכזי בהפועל באר שבע, היית אומר לי שבגיל 27 אסיים שנה ראשונה במשפטים, הדבר היה מעלה חיוך על פניי", אומר חוגג בראיון מיוחד לזמן כל-בי. לא קלה הייתה דרכו מהמגרש הירוק לזירה האקדמית. ככה זה כשאתה מתאמן על בסיס יומי, מבריז משיעורים ומבלה את סופי השבוע במשחקים רשמיים. הרבה זמן לשינון החומר לא היה לו, ובכל זאת עלה בידיו לעבור את בחינות סוף
ברמה הפילוסופית, חוגג שלם עם המהלך שעשה, גם אם נאלץ להקדים אותו בכמה שנים טובות. "בתוך תוכי ידעתי שברגע שאסיים את הקריירה שלי ככדורגלן פעיל אתחיל ללמוד", הוא אומר. "בוא נקרא לילד בשמו, ברמות השכר של הליגה הלאומית אתה לא יכול לבנות עתיד כלכלי. משכורת של 8,000 שקלים בקושי מספיקה כדי להחזיק רכב ולצאת לשני בילויים, והופ, נגמר הכסף".
אפשר להגדיר אותך בתור קשר שהפך לחלוץ ההולך לפני המחנה?
"כל שחקן צריך לחשוב על עתידו הכלכלי, כי רמת השחקנים בארץ שלא צריכים לדאוג אחרי פרישתם מכדורגל מגיעה לעשרה אחוזים. בינינו, כמה שחקנים כמו גילי ורמוט ומאור מליקסון מסתובבים בשוק"?!
באופן הדרגתי הזדכה זוהר על שק החפצים באפסנאות של ג'ימי אבו-חצירא והחתים כרטיס בספרייה. בני משפחתו עקבו אחריו בהשתאות. "בהתחלה היה להם קצת מוזר, כי היו בטוחים שאמשוך לפחות עד גיל 33-30", מנסה זוהר לנתח את הסיבה להרמת הגבות הקולקטיבית שליוותה את צעדו האמיץ. "כשחושבים בצורה רציונאלית מבינים שאין ברירה אחרת. למרות שאני אוהב את המשחק, ולא קל לוותר על הקריירה בכזאת קלות, סדרי העדיפויות השתנו".
הלימודים ברמת גן מתקיימים שלוש פעמים בשבוע, מה שהקשה על השילוב בין עולם המשפט לבין המשפטים המחוזיים של המנכ"ל המיתולוגי יוסי אורה והאוהד המיוסר צ'יצ'ו, שליוו אותו במכבי באר שבע בעונה האחרונה. בשיעורים שהנוכחות בהם הייתה חובה, הוא נאלץ לוותר על אימונים.
"בתקופת המבחנים היה קשה להתרכז בכדורגל, ומלחמת ההישרדות של מכבי באר שבע בליגה הלאומית תפסה אותו בעיצומו של שלב השלמת החומר. "אנשים טובים וידידות חביבות שלמדו איתי עזרו לי להתגבר על הקשיים", הוא מספר. "בתקופת המבחנים בקושי יצאתי מהבית".
אפשר להגיד שהגלריה האנושית במכבי באר שבע גם היא שכנעה אותך ללמוד משפטים?
"אין קשר בין הדברים. בתחילת השנה שעברה החלטתי שאני הולך על זה. במכבי עזרו לי מתי שצריך, ולזכותם ייאמר שבאו לקראתי. עכשיו אני מתלבט. עדיין לא החלטתי אם להמשיך בכדורגל או להודיע רשמית על פרישה מוקדמת".
אתה משווה בין לימודי משפטים לבין שוטטות בליגה נמוכה. מדוע אתה מתלבט?
"את העונה האחרונה סיימתי עם שישה שערים ושבעה בישולים, מה שמאפשר לי לבחור קבוצה חדשה. אלמלא הייתי בכושר טוב, ייתכן שההתלבטות הייתה פחות קשה. עם זאת, צריך לזכור שלימודי משפטים נמשכים שלוש וחצי שנים, ועוד שנה אחת של התמחות במשרד של עורך דין פעיל.
"שנת הלימודים השנייה במשפטים קשה יותר, ולא תהיה לי הפריבילגיה להיעדר מהרצאות ולהשלים את החומר במועד מאוחר יותר. קשה מאוד ללמוד ברמות הגבוהות ביותר ולהשתלב בצורה טובה במסגרת מקצוענית".
אז אתה שוקל לפרוש מכדורגל?
"כן. יכול להיות שאפרוש. בגיל 27 אתלה את הנעליים, ואם הכל יתנהל כשורה אקבל את רישיון עריכת הדין בגיל 30".
באיזה תחום אתה מתכוון להתמחות?
"המגמה היא להתמקצע בתחום הקשור לספורט".
עד לפני מספר שנים זוהר חי בכיף בחברת עוד כמה סורוקאים. הוא היה מסתבן בביתו בשכונת רמות ומסובב את ברז המים ב-וסרמיל. בהפוגה שבין הפציעות, תרם את תרומתו להפועל באר שבע וחיכה לשעת כושר כדי לבצע זינוק בעלייה.
"לפני שנפצעתי גיא לוי פנה אליי והציע לי להיות קפטן, אבל לרוע מזלי הפציעה בגב שיבשה לי את כל התכניות. עברתי לבת ים לעונת השאלה, וכשסיימתי את העונה הזאת, החזירו אותי לארבעה אימונים ובסיומם החליטו שתם הפרק שלי בהפועל באר שבע".
ניסית להבין מי נתן את ההוראה?
"בגדול, הם טענו שאני לא מתאים מבחינה מקצועית. מה יכולתי לעשות? בכדורגל אם רוצים אותך, הכל בסדר; אם לא רוצים אותך, חבל לך על הזמן".
אתה רומז שהייתה כאן יד מכוונת?
"אני לא יודע אם מישהו מכוון את הדברים כך ששחקני בית מסוימים יורחקו מהמועדון, ורוצה לחשוב שמדובר בצירוף מקרים. בפועל, גם ינון ברדה חווה את אותה חוויה שאני חוויתי. לפני מספר שבועות אמרתי לו שזו טעות להגיע למבחנים. לפעמים אני שואל את עצמי אם שמו איקס על הדור של זוהר חוגג, מיקי עטיה, יחיאל צגאי, ינון ברדה ועוז יפרח. הפרק שלנו בהפועל באר שבע תם מזמן. למעשה, היחידי ששרד מהדור שלנו הוא אביתר אילוז".
חשבת על האפשרות שהדברים קשורים להשתייכותו של הדור שלכם ל"פרשת רעננה"?
"אי אפשר לשלול את הדברים. ואולי הדברים קשורים להחלטה לקדם צעירים".
על איזה צעירים אתה מדבר?
"האמת היא, שאת המקום שלי לא תפס אף שחקן צעיר. במקומי הביאו שחקנים כמו ננאד קיסו ונג'ובו. אולי ראו בהם דברים אחרים שאני ועוד אנשים עדיין לא ראינו. אני רק מקווה בשבילם שהדברים ייראו יותר וטוב ומאחל להם המון הצלחה בעונה הבאה".
השינוי באורח חייו השפיע על תפיסת עולמו. בוגר ומחוספס בהשוואה לימי התום, אין לו בעיה לנעוץ סיכות בשק הסנטימנטים האדום. זוהר רואה את הדשא מצהיב ומתקשה להחריש. כשמפעילים עליו לחץ פיזי מתון הוא מפסיק ללמד סנגוריה על האדומים ומתייצב על ספסלי הקטגוריה.
וכן, מפריע לו שזרים לא מספיק טובים וישראלים מעבר לשיאם, חלקם "מרותכים", ינקו מהדדיים של הקופה הציבורית. כולם שתו לרוויה - מאוקפלה עד סקוריה, מהרווה סונארה ועד ליאור ג'אן וננאד קיסו. ולא נודע כי בא אל קרבם.
חוגג: "כל מאמן בא עם השיקולים שלו, כל אחד מהם רוצה להצליח ומיד. אם הוא לא יגלה כישרון יוצא דופן, לא תהיה לו סבלנות לבנות צעיר מבטיח".
אולי המקומיים לא מספיק טובים?
"לא מכיר את השחקנים הצעירים שעלו לבוגרים. אם הם בסגל, סימן שראוי לשלב אותם יותר. בואו נקווה שיהיה יותר משחקן בית אחד בהרכב".
אתה עוקב אחרי המתרחש ב-וסרמיל?
"רק בטלוויזיה. קשה לי להתקרב למקום שכל חיי הייתי מזוהה איתו, וכל הזמן עולה בי המחשבה שגם היום יכולתי להיות בקבוצה ולתרום לה. לצערי, תמיד היה יותר קל להביא שחקנים מבחוץ".
שכחת שבעל המאה הוא בעל הדעה?
"הבעלות היא פרטית, והמועדון פועל בהתאם לרצונה של בעלת הבית. אתה יכול להעיר, אבל לא מעבר לכך. למרות שהעירייה מזרימה סכומי כסף משמעותיים לקבוצה, המדיניות היא כמו שאלונה מכתיבה אותה, לא כמו שרוביק מכתיב".
את צעדיו הראשונים בקבוצה הבוגרת עשה חוגג כשחקן המשנה הטוב ביותר בהצגה מול מכבי חיפה (0-3 לבאר שבע) בחצי גמר גביע המדינה ב-2003, כשהיה בן 18. הזרקורים הופנו לעברו גם בהמשך, אבל לרוע מזלו אורות הבמה כבו בהדרגה ובמקומם נדלקו האורות האדומים. "לפני כעשר שנים עשיתי את הבכורה בבוגרים, והכל נראה ורוד", הוא נזכר.
תסכים איתנו שהפציעה בגב טרפה לך את הקלפים?
"בוא נגיד שמאז אותה עונה הספקתי לשחק שנתיים בבת ים ושנה אחת במכבי באר שבע. בשלוש השנים האלה החמצתי שלושה משחקים בגלל פציעות".
מרחב התמרון של השחקן הבאר-שבעי צר כעולם הנמלה. למעט הוד מלכותה, אין עוד קבוצה בתחום השיפוט של חוגג וחבריו שמשחקת בליגה מקצוענית, ופליטיה נפוצים לכל עבר.
מכבי באר שבע, ערד, עירוני נתיבות, פ.צ. דימונה וצעירי רהט הן אטרקטיביות כמו ה"אמא תרזה". גם מכבי ירוחם ואופקים הסירו את מועמדותן מהשלב המוקדם בתחרות מיס עולם. "בניגוד אלינו, לשחקנים במרכז הארץ יש אינספור מקומות להשתלב בהם", פוסק חוגג.
כדורגל הוא לא מדע מדויק. המיקום הגיאוגרפי משפיע על מסלול ההתקדמות. מזל וקשרים מועילים לא פחות מכישורים. מוצאו הבאר-שבעי שם אותו לעיתים ללעג ולשנינה בעיני חבריו ב"מרכז הארץ". בקטנה, הסתלבטו על חשבונו ועל חשבונה של העיר באפור.
"יש אנשים שעדיין חושבים שמסתובבים אצלנו גמלים ברחובות, וקשה למחוק את הסטיגמה הזאת", אומר המשפטן לעתיד ומגלה את אמריקה. "התדמית של באר שבע היא לא משהו. מה שלא אגיד, תמיד יעקצו אותי. היו מקרים שבסיום אימון בבת ים ניגשו אליי חבריי לקבוצה ושאלו אותי למה אני חוזר הביתה, לעיר שכוחת אל שבטח הכל סגור בה אחרי השעה שמונה בערב".
היפותטית, כיצד תגיב אם הפועל באר שבע תציע לך לחזור הביתה?
"הסיכויים שזה יקרה דומים לסיכוי שיגידו לי 'בוא נוותר לך על שנתיים נוספות של לימודים ושנה אחת של התמחות וניתן לך עכשיו את תעודת עורך-דין. הסיכוי שאשחק בהפועל באר שבע הוא אפסי".
שכחו אותך בבית?
"שכחו אותי בחוץ".
ככה חולפת לה תהילת עולם?
"הפרק של הפועל באר שבע ייזכר אצלי לטובה, בעיקר בזכות האוהדים. אני לא חושב שיש עוד שחקן בית שיזכה לאותה אהדה מהאוהדים כפי שאני זכיתי לה".
בעונה האחרונה נפצעו ולא חזרו לאיתנם עוד שני שחקני בית חשובים – יניב אלול ויוסי אלקיים. אתם דור הולך ונעלם?
"יוסי אלקיים הוא סיפור עצוב. בחור מאוד מוכשר שכואב לי עליו ברמה האישית. אני מקווה בשבילו שימצא את הדרך הנכונה בחיים. גם אלול נפצע במכבי באר שבע, אחרי שעשה קריירה יפה. חבל שהוא לא סיים אותה בצורה טובה".
לסיום, מה תרצה שנאחל לך?
"בריאות והצלחה בהמשך דרכי האקדמית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם