כוכבת תערוכה חדשה בחולון: פטרייה הגורמת להזיות
הוא עלה לישראל לפני 13 שנים, לא מדבר מילה בעברית, ניזון מבירה ומחדשות וכמעט אינו יוצא מביתו שבחולון. אומן ציורי הזכוכית סרגיי בונקוב משיק תערוכה חדשה בכיכובה של פטרייה הגורמת להזיות פסיכודאליות
החל מה-6 בספטמבר תוצג תערוכתו של אומן הזכוכית סרגיי בונקוב, הכוללת ציורי זכוכית מרהיבים ביופיים המציגים עולם שונה ומשונה, מלא בסימבולים ובקומפוזיציות מעניינות ונושאת את השם "אַמַנִיטָה מוּסְכַּרִיָה", בגלריית תיאטרון חולון.
בונקוב יוצר בחולון מאז עלה ארצה בשנת 1999, בבית בו הוא מתגורר עם אשתו גלה ושני ילדיו. למרות שהוא מחזיק בפז"מ של 13 שנים בארץ, בונקוב אינו דובר עברית ואשתו גלה מצטרפת לראיון על תקן מתורגמנית.
גלה, העברית שלך מעולה וסרגיי לא מדבר עברית בכלל. איך זה יכול להיות?
"הוא לא מדבר עברית אבל מצייר מעולה. הוא עובד בעיקר לבד מהבית, אז יש לו פחות קשר לאנשים ולשפה. אני עובדת במשרה מלאה מחוץ לבית ולמדתי עברית".
סרגיי, אין לך קשר לקהילת האומנים בחולון ובישראל?
"כמעט ולא, כנראה בגלל זה אני לא יודע עברית, כי אם הייתי מדבר עברית כבר הייתי הורג מילולית חצי מהאנשים שאני מכיר", הוא צוחק.
מי מעצבן אותך?
"לא, זה בצחוק. נוח לי לעבוד ככה, לבד".
למה לא ליצור קשר עם האומנים האחרים? זה מפרה, לא?
"אנשים באים אלי לתערוכות, אנחנו מתכתבים, אני אוהב לראות עבודות של אנשים אחרים אבל אני לא מייצר אומנות מודרנית, אני אומן של המאה ה~20 ועוד 400 שנה קדימה, אז קשה למקם אותי על הסרגל.
"כשהייתי צעיר בן 30, הייתי חלק מקבוצה של אומנים שיוצרים יחד. בשלב מסוים אומן מתבגר ומתבודד. רואים אותי כאומן לא בגלל שאני נמצא בקהילה, אלא כי כל שנה, כבר שלושים שנה, אני מוכן לתערוכה".
בונקוב (47) מציג בעבודותיו עולם צבעוני, הזוי ומגוון ומשתמש לצורך היצירה בטכניקת התזת חול תעשייתית בשילוב כמה תהליכים שהומצאו על ידו. הוא הציג בתערוכות שונות בארץ ובעולם ועבודותיו נמצאות באוסף של מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון הזכוכית בטולדו ארה"ב, מוזיאון מונטריאול לאומנות בקנדה, הגלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל ארה"ב ובאוספים פרטיים.
קירות סלון ביתו חשופים וחפים מתמונות, בסלון מצויים רהיטי גן במקום הספה-כורסה הסטנדרטיות ורק טלוויזיית פלזמה מצאה מקומה על אחד הקירות. הציורים שבונקוב מביא אל הסלון למעני מחדר העבודה מרהיבים ביופיים, משופעים בצבעים עזים, דמויות משונות ולא מציאותיות וסימבולים מעולם הספרות, האומנות, ההיסטוריה והמיתולוגיה של דתות שונות.
עם כל הצבעוניות העזה הזו שאתה מייצר, למה אין כלום על הקירות בבית?
"כי אני אומן, אני רואה ועוסק באומנות כל היום ולכן מעדיף שהבית יישאר נקי".
והטלוויזיה לא מפריעה לך לעבוד?
"אני מאוד מתעניין בחדשות, אקטואליה, אז הטלוויזיה דווקא עוזרת לי. המטרה שלי כאומן היא לגרום לצופים לרדת על הברכיים ולנסות להבין מה יש בציורים שלי".
המטרה הושגה, אני פה כבר חצי שעה וטרם הצלחתי להבין מה המסר של הציורים שמולי. מאיפה ההשראה?
"ההשראה שלי מהפטריות הזיה שאני אוכל", צוחק בונקוב.
אז אתה אוכל פטריות?
"פטריות לא. אני שלושים שנה אומן, ההשראה היא מה שמקיף אותי באומנות".
ובכל זאת, קראת לתערוכה על שם פטריית הזיה. מדוע?
"מדי פעם כשרואים את העבודות שלי באינטרנט, מתעורר ויכוח אם אני לוקח פטריות. טוקבקיסטים שאלו אותי אם אני אוכל פטריות ואני לא רציתי לסרב או להסכים".
אז התבדחת על חשבונם.
"כן, זה מן קוריוז כזה. בעקבות זאת החלטתי לקרוא ככה לתערוכה. אמנית הזבובים, הפטרייה הזו, מוכרת אצל השמאנים באפריקה ובדתות שונות משתמשים בה כדי לראות את העתיד. אני גם אוהב לנסות לדמיין או להבין את העתיד וזה הסתדר לי עם שם התערוכה. אגב, לציורים אני לא נותן שמות".
למה?
"כי אני חושב שברגע שאומן מתחיל לספר על העבודות שלו הוא מעביר את התחום האומנותי לתחום הספרותי ואם זה לא איור של סיפור, לא צריך להסביר".
איזו אוכלוסיה קונה את הציורים?
"כל מיני, אנשים שמבינים בציורים כאלו בעיקר".
איך אתה מתחיל יצירה חדשה?
"אני שם נקודה בדף והיא מתחילה להוליד קו, עוד קו, עוד סימן, עוד התנהגות וככה זה ממשיך. אין תכנון או סקיצות. אני מתחיל להרגיש משהו לגבי מה שקורה על הדף וככה מתחיל למלא את השטח".
כמה עולה עבודה שלך?
"איזו מוצאת חן בעינייך?".
אני מסתכלת פה על שתיים ספציפיות כל הערב, מה המחיר של שתי עבודות למשל?
"בשבילך, מחיר מיוחד של 12 אלף שקלים".
אז באמת אתה יכול להיות מבסוט. יש פרנסה.
"כן, תשמעי, עבודות נמכרות".
בונקוב מעיד כי הוא שוקד כחודש על יצירת ציור ועובד כל פעם על ציור אחד. הוא גם נהנה מרוק רוסי ומוסיקת רוק בכלל, כמו לד זפלין, אבל למעט צריכת אקטואליה, הוא שומר על מעט מעורבות במתרחש בעולם, ומראה מינימום בקיאות במשחקים האולימפיים שהסתיימו בתחילת השבוע.
לא ראית את האולימפיאדה בכלל?
"זה מבחינתי חלק מהמשולש שלי - טלוויזיה, בירה, עבודה. אני לא מתכנן את חיי סביב זה, ראיתי אם היה, לא חיכיתי לזה. מאוד חשוב לי להתעדכן בחדשות מהארץ והעולם, זה בעיקר".
אתה נרגש לקראת פתיחת התערוכה בחולון?
"אני שונא פתיחות של תערוכות. אם הייתי יכול, הייתי נשאר בבית ונותן לגלה לומר את כל הטקסטים. אני ממליץ לך לבוא לתערוכה שלי, אבל בשבת בבוקר בשקט, לא לפתיחה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם