"ירושלמית בגלות": בגובה העיניים עם עלמה זהר
היא נולדה בירושלים, גרה במכמורת ומרגישה שהיא ירושלמית בגלות. היא מפחדת מכל מה שקשור לבנקים, מס הכנסה ומנגנונים ממסדיים וחושבת שאלוהים חמוד מאוד. 1,557 מילים עם הזמרת והיוצרת עלמה זהר (35), נגרית בהכשרתה, שמאמינה שרוחניות זה בררה אבל חוותה הארה אצל קוסמטיקאית ברישיקש
"עיר הולדתי, אני יותר ירושלמית מכל דבר אחר, לפני שאני ישראלית וכולי. זה מין מקום בלתי אפשרי של כל מיני דברים שמהם אני מורכבת. עזבתי בגלל החיים, באיזשהו מקום אני מרגישה שאף פעם לא עזבתי, בתעודת הזהות שלי אני עדיין ירושלמית. אני עדיין מרגישה ירושלמית - אני בעצם ירושלמית בגלות".
רחביה
"המקום שנולדתי בו, המקום שביבי נולד בו, הבית שלנו היה מעל גן הטייסים. אני זוכרת את הגן שלי - גן מזל, אבל זה היה כשהייתי ממש קטנה, לפני שההורים שלי התגרשו, כשהייתי בת ארבע. רחביה היא בעצם המקום האחרון שבו היה לי אבא, אמא ובית רגיל".
ניר ברקת
"לא יודעת עליו כלום. שיהיה בריא. פעם אחרונה שאני בדקתי ראש העירייה היה טדי קולק".
חומוס
"פינתי, למרות שהיום פינתי זה לא כמו פעם. עכשיו יבואו אליי ערסים ויהרגו אותי".
נגרות
"זה המקצוע הרשמי היחיד שיש לי וזה הדבר שתכלס למדתי ויש לי תעודות עליו. מאוד אהבתי את זה ואני מאוד מתגעגעת, אבל גם נראה לי שהתבגרתי מהמקום הזה שלהיות בן - שזה הדבר שדי רציתי להיות בחצי הראשון של חיי".
פלחה
"ביו-פלחה. אני חקלאית מתחילה, אני כבר כמה זמן אוכלת בעיקר מהגינה שלי וזה כיף אדיר ושמחה גדולה. כל הנושא של קיימות. אתה לא מאמין מה הולך פה בגינה, יש לי גינה מפוצצת שעולה על גדותיה בכל טוב, ממש עלמה זהר בכאפייה ומעדר יוצאת לחרוש בשדה, זה אחד הדברים שהכי אהובים עלי בעולם. אני מתעסקת רק בזה, אני יכולה לקום בחמש בבוקר כדי להספיק לעבוד לפני החום".
מוזיקה עברית
"הכי זה עמיר בניון, הוא במרחק גדול לפני כולם, גם הכי עברי והכי ישראלי. אני חושבת שאם יש בכלל דבר כזה מוזיקה ישראלית אז זה עמיר בניון. אני מגדירה את עצמי במוזיקה העברית אבל עם הרבה השפעות של דברים שהם דווקא לא עבריים ורואים שגדלתי עליהם. אני פעם אחת שיתפתי שורה אחת באנגלית, בעבר כתבתי באנגלית אבל אני מאוד באה מהעברית. אולי יום אחד אני אכתוב באנגלית, אני לא פוסלת אבל אני מאוד אוהבת את העברית".
"דברי"
"האלבום ראשון, נקודת מפתח בחיי. אני מאוד שמחה שדיברתי בסוף כי לקח לי הרבה שנים לעשות את זה, הרבה שנים ישבתי בחדר ההמתנה אבל לא ידעתי אם אני הולכת להשתתף ממש בחיים. זה הרגע שבעצם יצאתי לעלום והתחלתי לעשות בו דברים. אני חושבת שהאלבום השני הוא לגמרי תוצאה של 'דברי'. האלבום הזה היה בתום לב, לא חשבתי שאף אחד ישמע אותו, הוא מורכב משירים שהתאספו במשך הרבה זמן והוא נעשה למעשה בשביל עצמי, האלבום השני הוא מעין תגובת נגד
"'דברי' היה לי מאוד קשה, פתאום כולם מסתכלים עלי כשאני הולכת ברחוב, זאת חוויה די מטלטלת, כשבן אדם פשוט מקבל את כל החשיפה הזאת - לא קל לי עם זה. אני חושבת שאני מצליחה לנווט את החיים שלי בזהירות לצד הדבר הזה, בסופו של דבר אני מוצאת את הפינות השקטות שלי הרחק מאור הזרקורים, לפחות ברוב הזמן".
>> "כאן כדי להישאר": בגובה העיניים עם הראל מויאל
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אגו טריפ
"זאת החוויה הראשונה שלי כירושלמית בתל אביב, נפלתי ישר על המניאק הכי מקצועי בעיר, אנחנו חברים טובים עד היום. אגו-טריפ זה בעצם אל תשפוט לפני שתהיה במקומו, כי זה בדיוק מה שקרה לי כמה שנים אחר כך אחרי שהשיר הזה נכתב, אז בעצם בזכותו אני הואשמתי באגו-טריפיות על ידי כל מיני אנשים שלא הבינו מה קרה לי. היום כשאני שרה את השיר הזה אני בעיקר חושבת עלי ועל מה שזה עשה לי, לא כל כך עליו".
כתיבה
"מקצוע לחיים. אני מאוד אוהבת לכתוב, אני עושה את זה המון שנים, זה מעין דחף. אבל זה גם משהו שאני מאמינה שהוא מקצוע, זה לא רק אינטואיציה. אני עד היום שרתי רק שירים שלי, אני יותר כותבת מאשר מוזיקאית או זמרת, אני שרה כי יש ערך מוסף כשאני שרה את הדברים שלי. הכלי שלי הוא מילים - אני קודם כל כותבת ורק אחר כך זמרת, אני יותר מאיר אריאל ומאשר ריטה, זאת המהות שלי.
"למעשה כתיבה זה דבר שתמיד היה בבית, זה משהו שאני מאוד אוהבת ובסוף החודש אני מתחילה גם ללמד את זה בירושלים, אני מלמדת שם כתיבת שירים בטכניקה שלי ואנשים כותבים איתי משבוע לשבוע שבסופו אני חושבת שאנשים יוצאים עם ארגז כלים, וזה באמת לא רק איזה מפגש עם עלמה זהר אלא ממש שיחה על שפה, כתיבה וכדומה. זה גורם לי סיפוק רב להעביר קצת מהכתיבה שלי לאחרים".
יענקל'ה רוטבליט
"שניצלים. הוא אבא שלי החורג, הוא גידל אותי מאז שאני בת ארבע, בשבילי הוא ממש אבא. בדיוק היינו עכשיו בארוחת שישי עם דנה ברגר בירושלים, אז כולם באו לאכול אצל יענקל'ה צהריים, משהו מאוד משפחתי. בשבילי הוא אבא פולני, זה לא שאנחנו יושבים ומדברים על כתיבה ושירה כל היום, זה בעיקר 'מתי תתחתני?' או 'מה יהיה איתך?'".
אבא
"אבא שלי באנגליה, מאוד נעלב כשתמיד מזכירים רק את יענקל'ה ולא אותו. הוא צייר מוכשר והוא איש מאוד יקר. אני מאוד דומה לאבא שלי, כל האש והגופרית היא ממנו, הפעלתנות, המעורבות בכל דבר וגם הידיים הטובות, הנגרות זה מאבא שלי, כל המוזיקאיות זה ממנו ובטוח שלא מאמא שלי. הוא המוזיקלי בבית".
אמא
"אמא זה געגועים, געגועים עזים שרק הולכים ומתגברים עם השנים, אין לי אמא כבר 15 שנה והיא מאוד חסרה לי, הייתה לי אמא מדהימה ויוצאת דופן. היא אולי הדמות שהכי השפיעה עלי בחיי והדמות הכי דומיננטית בחיי למרות שתמיד שואלים אותי על יענקל'ה כי הוא הסלבריטאי. לפני שהיא נפטרה, אמא שלי אמרה לי על סבתא שלי שמאז שהיא מתה הן לא מפסיקות לריב. ככה גם אני מרגישה לגבי אמא שלי - היא מאוד נוכחת בחיי. המשפט של ריקי גל 'איך בתוכי, בעמקי נשמתי דעתך נחושה' מתאר היטב את אמא שלי. היא הייתה דעתנית מאוד, חכמה, חריפה ובעלת תובנות עמוקות על החיים. אני שומעת את הקול שלה בכל דבר שאני עושה בחיים, בכל בחירה, בכל צומת. היא נוכחת מאוד - אמא לא פראיירית".
הדרת נשים
"משהו שאין לו שום קשר ליהדות. מין תופעה מאוחרת שבעצם בכלל לא קיימת במקורות היהודיים, הרבה השפעות נוצריות וגלותיות. אני חושבת שבארץ ישראל אין לזה מקום ואני גם מאוד אופטימית, גם נשים בציבור הדתי והחרדי ילכו ויתחזקו. נראה לי שהפאניקה הזאת סביב הדרת נשים היא דווקא בגלל שנשים מתחזקות, ככה זה מרגיש לי מהיכרותי עם העולם החרדי. אני נולדתי לעולם פמיניסטי, אני לא לוחמנית מאוד וזה לא משהו שחרטתי על דגלי, אבל זו לא חוכמה כשבאים מבית כמו שלי, שהוא מאוד פמיניסטי עם אבא פמיניסט ואמא פמיניסטית, כך שאף פעם לא הייתי צריכה להלחם על זה. אז אני פמיניסטית מלידה".
נישואים
"הייתי נשואה לבחור מקסים, אבל התחתנתי צעירה מדיי, דבר שאמא שלי נהגה להזהיר אותי מפניו. פתאום גיליתי שלא הספקתי לעשות בלגנים, אז הלכתי לעשות בלגן ונרגעתי ועכשיו אני רוצה להתחתן".
בליינות
"אני לא יודעת מה זה. התחתנתי בגיל 20. כשכולם הלכו לבלות אני הלכתי לעבוד, מעולם לא הייתי בליינית וכנראה גם לא אהיה בשארית חיי".
ברנז'ה
"מי זה? מה זה? לא הבנתי את זה אף פעם, אני לא מכירה אותם, אני לא יודעת איפה הם יושבים, מה הם רוצים, אוכלים, שותים - כלום".
סמים
"קשה לעבור את החיים בלעדיהם. יש לי חבר שאומר 'המציאות זה אחלה, אבל אני מכיר דברים יותר טובים'. הכול בגבולות הטעם הטוב ומה שאורגני - זה החוק מבחינתי".
רוחניות
"משהו שלא קשור אליי, זה סתם בררה. משהו שתמיד נמצא בסביבי אבל אני אף פעם לא הייתי חלק ממנו. כשנסעתי להודו בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, החוויה הכי רוחנית שהייתה לי שם הייתה טיפול אצל קוסמטיקאית ברישיקש - ממש חוויתי הארה רוחנית - מאוד מומלץ. חוץ מהרבי נחמן אין לי שום קשר לשום רוחניות".
אלוהים
"הוא חמוד כזה. אני מאוד אוהבת אותו, הוא ממש החבר הכי טוב שלי. אין לי שיר שאלוהים לא מופיע בו, זה חלק מתפיסת עולמי, אין דבר שאין בו אלוהים מבחינתי. פעם כשהביטלס הגיעו לארצות הברית בשנות השישים שאלו אותם אם הם הולכים לכתוב שהם נגד המלחמה בויאטנם אז הם אמרו שכל השירים שלהם הם נגד המלחמה".
פחד
"בנקים, שוטרי תנועה, מס הכנסה, פקחים שרוצים לקחת את הכלב שלי, חוק וסדר, כל מה שקשור למנגנונים, מסים, דוחות - אלה הדברים שמפחידים אותי בחיים. תמיד המערכת הזאת דופקת אותי, לא משנה מה אני אעשה וכמה אני ארצה להיות בסדר. בסוף הם תמיד נופלים עליי - הביטוח הלאומי וכל הרעים האלה, אבל תמיד. בכל שנה אני מקבלת מהם סטירת לחי, למרות שאני משתדלת בכל כוחותיי שהם יעזבו אותי בשקט".
משבר
"או-הו-הו. זה לא ערך, זה מילון. יש כל הזמן ומשם גדלים. לא צריך לצפות שהמשבר האחרון יהיה האחרון כי הבא בתור הוא כבר בדרך וזה חלק מהחיים. היה לי משבר אחרי הגירושים, אחרי שאמא שלי נפטרה, אחרי שיצא התקליט הראשון - בכל שנתיים בממוצע יש לי משבר. ואז אני קמה קצת יותר מחוזקת ומפוקסת ומתקדמת הלאה".
פליטים
"אני חושבת שפליטים זו בעיה שחייבים להתמודד איתה ואין לה פתרונות פשוטים, אלא הם מורכבים ודורשים רצון טוב ואיזון מאוד עדין בין מה שאנחנו יכולים לשאת לבין מה שאנחנו חייבים לעשות מבחינה הומניטארית. הייתי רוצה לראות את ישראל יותר הומניטארית, עם יותר חמלה ואנושיות, אבל מצד שני אני מודעת לבעייתיות של הנושא ואני לא מתעלמת מזה.
"כל המאבק שלי החל במקרה. האמת שלא התכוונתי להיאבק בכלל למען שום דבר, אבל לפני חמש שנים הלכתי להביא שקית בגדים למקלט של פליטים. לא האמנתי למה שראו עיני, לא התקבל על דעתי ואני שם מאז ועד היום. אני תמיד אומרת שכל פעיל זכויות אדם מתחיל את הקריירה שלו בשלוש מילים: 'לא יכול להיות'. כשאתה נתקל בתופעה שלא מתקבלת על דעתך שהיא קיימת, שאתה לא יכול לסבול שהיא מתרחשת בזמן שאתה חי את חייך בשלווה, אז אתה מתחיל להיות אקטיביסט. אני אף פעם לא רציתי להיות פעילה למען שום דבר ואין לי כוח, אבל יש דברים שמוציאים אותך משלוותך וגורמים לך להתעורר".
ישראליות
"אני. עם כל הטוב והרע שבזה. זה משהו מאוד עמוק בזהות שלי".
עלמה זהר
"כפרה עליה. בחורה טובה שמשתדלת לעשות טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם