ראשי » מקומי » ירושלים

האם ייפתח בית ספר ערבי בגבעה הצרפתית?

ערב פתיחת שנת הלימודים, ערבים המתגוררים בגבעה הצרפתית בירושלים דורשים מהעירייה לפתוח עבורם מוסדות חינוך שיעבדו לפי תכנית הלימודים הישראלית. האם פתיחת מוסד לימודים ערבי בשכונה תמשוך אליה תושבים נוספים מהמגזר?

ימים ספורים לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ג צפה מחדש מתיחות שמאיימת על מרקם החיים העדין בין ערבים ויהודים המתגוררים בגבעה הצרפתית בירושלים, כשהפעם, סובב הדיון סביב ילדי הגנים בשכונה.

קבוצה של כ-20 משפחות ערביות-ישראליות המתגוררות בגבעה הצרפתית פנו לראש העירייה ניר ברקת, בבקשה לפתוח לילדיהם בגיל הגן מסגרת חינוך ייעודית שתתאים לצרכים של תושבי ישראל שאינם יהודים, אשר מצאו עצמם ללא גן הולם.

>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
>> ירושלים: החילונים הפסידו בעוד קרב נגד ההתחרדות
>> הג. הצרפתית: השכירה את דירתה לערבים, ומוטרדת ע"י פעילים

"מערכת החינוך לגיל הרך לא מציעה מסגרות חינוכיות לילדי משפחות ערביות-ישראליות", נטען במכתב שנשלח לראש העירייה ולראש מנח"י על ידי יוסף עטייה, אב המתגורר בשכונה עם משפחתו ואסתי קירמאיר, מזכירת מחוז ירושלים של מפלגת העבודה.

לדברי הפונים, "הגנים הערביים בירושלים שייכים ברובם לחינוך במזרח העיר, שם מונהגת תכנית הלימודים הפלסטינית. גני הילדים הפועלים במסגרת החינוך הערבי-ישראלי בשכונת בית צפאפא מלאים עד אפס מקום, וכך גם הגנים בכפרים ממערב לעיר

- באבו גוש, בעין נקובא ובעין רפא. הגנים הפרטיים שפועלים במסגרת בית הספר הדו-לשוני מלאים אף הם, ומדי שנה נותרת רשימת ממתינים ארוכה ללא מענה".

בפני ההורים הערבים-ישראלים שמתגוררים באזור עומדות שתי אפשרויות: לשלוח את ילדיהם לגני החינוך הממלכתי היהודי, בו מודגשת המורשת יהודית; או להצטרף למערכת החינוך במזרח העיר, שבה תכנית הלימודים פלסטינית – תכנית שלא תואמת את ערכי הערבים-ישראלים, ואף עלולה להקשות על הילדים להשתלב בחברה הישראלית בעתיד.

עטייה, שהשתקע בגבעה הצרפתית לאחר שהשלים תואר שני ביחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית והיה בעבר עובד בכיר בחברת קוקה-קולה ישראל, מסביר: "ערבים-ישראלים רבים מגיעים מצפון הארץ לירושלים כדי ללמוד, מקבלים תואר אקדמי, מתחילים להתפרנס, מתחתנים, מביאים ילדים ומשתקעים בעיר, וגם בגבעה הצרפתית. רבים עובדים כעורכי דין, רואי חשבון ועובדי מדינה במשרדים ממשלתיים, והופכים למעין גשר בין מזרח העיר לממסד הישראלי".

עטייה פנה לראש העירייה בשם כ-20 משפחות המתגוררות בשכונה. לדבריו, "כל 20 המשפחות שאני בקשר קבוע איתם צמאים לגן ישראלי ולמערכת חינוך ישראלית לילדינו - מהגן ועד לבית הספר התיכון. אנחנו פשוט מחפשים את החינוך הכי טוב לילדים שלנו, הן מבחינת איכות הלימודים והן מבחינת התפתחות הילד. במזרח העיר בתי הספר פועלים על פי תכנית הלימודים של הרשות הפלסטינית, שהיא תכנית לימודים ירדנית ואינה מתאימה לחיים שלנו.

"אנחנו רוצים שילדינו יקבלו השכלה בהתאם למערכת החינוך הישראלית, כמו שקורה למשל בחיפה, בלוד ובנצרת. אנחנו מחפשים את מערכת החינוך הזאת, אבל בירושלים לא מאפשרים לנו להיות חלק ממנה - והבעיה הקשה ביותר היא בגני הילדים. בשונה מדור ההורים שלהם, אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו עברית ויקבלו בגרות, כך שיוכלו להיטמע בישראל".

את מורכבות הנושא ניתן להבין מדבריה של קירמאיר, אשר מסייעת למשפחות הערביות בפנייתן: "אין לאוכלוסייה הזו, שרובם עובדי מדינה ועובדי המגזר הציבורי, מסגרות הולמות לשלוח את הילדים שלהם. הם נמצאים במצב בעייתי - הם צריכים לבחור בין מסגרות חינוך שאף אחת מהן לא להם מספקת פתרון מתאים. מחד ישנה מערכת החינוך הפלסטינית שהם לא מזדהים עם התכנים שלה, ומאידך ישנם גנים ישראלים-יהודיים, ששמים דגש על תכנים יהודיים - וגם עם זה יש להם קושי".

נוסף על הטענות מן הצד הערבי, עולות לאחרונה קריאות גם מן העבר השני, הורים של ילדים יהודים אינם מרוצים מכך שילדיהם שובצו בגן לצד ילדים ערבים. בשכונות כמו פסגת זאב, למשל, אף החליטו הורים להעביר את ילדיהם למוסד חינוכי אחר בכדי להימנע מהמפגש עם ילדים ערבים-ישראליים.

קירמאיר מוסיפה כי "מה שיוסף אומר, ולצדו קבוצה הולכת וגדלה של הורים, זה שיש מספיק ילדים כדי לפתוח באזור הגבעה הצרפתית גן עם תכנית לימודים ישראלית שמתאימה למגזר הערבי. במכתב ששלחנו הסתכמה הדרישה שלנו מהעירייה בתביעה לקיים דיון בנושא, כדי להעלות את הנתונים המספריים שידועים לעירייה. יכול להיות שהמסקנה מדיון כזה תהיה שכדאי לפתוח מסגרת נפרדת לילדים הערבים-ישראלים, ואולי לא - אבל לפחות צריך לשקול את התועלות ואת המחירים שמשלמים הילדים על הגזענות החבויה והגלויה".

קירמאיר מציינת עוד כי "העירייה צריכה להתמודד עם הבעיה ברצינות ולנסות להוריד את המתיחות שקיימת בחלק מהגנים, תוך שתאפשר לילדים תכנית לימודים הולמת – וזה יכול להיעשות. צריך לזכור שהתקצוב לדבר כזה לא מגיע מהעירייה אלא ממשרד החינוך, כך שפתיחת הגן אפילו לא תדרוש מהעירייה לוותר על תכניות אחרות בגבעה הצרפתית. כל ההורים ששותפים ליוזמה הזאת עובדים בתפקידים מכובדים שמשרתים את האוכלוסייה הערבית ואת האוכלוסייה הכללית, אלה אנשים שמעורים בחברה הישראלית ומבקשים שייקחו את הצרכים שלהם בחשבון".

גדעון יגר, שהיה יו"ר המנהל הקהילתי בגבעה הצרפתית, חזה כבר לפני כשלוש שנים כי הציבור הערבי בשכונה ימשיך לגדול, עד שיחל לבקש מוסדות קהילתיים משלו. נראה כי המכתב ששלחו כעת 20 המשפחות לראש העירייה מגשים את הנבואה של יגר, שהטיל גם הוא השבוע את האחריות לפתרון הבעיה על העירייה:

"בעירייה יודעים בדיוק לאיזה סדר גודל של אוכלוסייה מגיע גן על פי חוק, והם צריכים להתחיל לקבל החלטות. למיטב ידיעתי אין בשכונה אוכלוסייה ערבית גדולה מספיק  שמצדיקה פתיחת גן, אבל אם כן – קטונתי, ומגיע להם", קובע יגר, ומוסיף: "אם מגיע להם אז מחובתה של העירייה להקים גן, אבל אם המשפחות רוצות לפתוח גן ילדים בכדי לעודד הגירה נוספת לשכונה - לזה אנחנו לא נסכים".

עם זאת, יגר מוסיף כי האתגרים הניצבים בפני השכונה גדולים מפתיחת גן הילדים המדובר: "אני מאשים את העירייה, שמתמהמהת למצוא פתרונות לאוכלוסייה החרדית והערבית ולא מקדמת תכניות בתוך עיסאוויה. יש בעיסאוויה מחסור ומגיעים להם שירותים ציבוריים כמו שמגיעים לנו.

"אין בעיסאוויה מרכז מסחרי ואין שם דואר - מה שמחייב נשים מבוגרות לצעוד ברגל עד לגבעה הצרפתית. למה שלא יקימו שם סניף דואר? אם היו דואגים להם, הלחץ אצלנו היה יורד. אבל העירייה הולכת עם הראש בקיר ולא מסתכלת שנה קדימה. לתת תשובה לגבי גן ילדים זה לא מספיק, נדרשת תשובה כוללת לסוגיית הפיתוח של המגזר הערבי שגר בסמוך לנו. אחרת, לגן ילדים אחד אין משמעות".

עוד אומר יגר כי "אנחנו רוצים לשמור על הצביון היהודי פלורליסטי של הגבעה הצרפתית, ולכן לא נעודד בניית בתי כנסת נוספים כמו שלא נעודד בניית מוסדות לערבים~ישראלים. צריך להבין שאנחנו נמצאים סמוך מאוד לאוניברסיטה, ואם רוצים לשמור על האוניברסיטה, צריך לשמור על האוכלוסייה שגרה כאן בשכונה. אם השכונה תהפוך חרדית או ערבית, זה יחסל את האוניברסיטה".

כיום, על פי הערכות לא רשמיות, מתגוררות בגבעה הצרפתית כמה עשרות בודדות של משפחות ערביות-ישראליות. יחד עם הסטודנטים הערבים שמתגוררים באזור, מאכלסת הקהילה הישראלית-ערבית כ-100 דירות ברחבי השכונה.

יחסי השכנות בין היהודים והערבים בגבעה הצרפתית עלו לכותרות בחודש יולי 2009, כשראש הממשלה נתניהו ושר החוץ ליברמן ביקשו להוכיח לנשיא ארצות הברית ברק אובמה שערבים יכולים לגור בכל מקום בעיר. אך מבט מהיר במציאות גילה תמונה אחרת: במקום דו~קיום פורח, שררה אז איבה בין הצדדים.

גם היום, מודה עטייה, קיימים גורמים קיצוניים משני צדי המתרס שמלבים את השנאה: "קיימת תחושה כזו, אבל אני משתדל לא להתייחס לשוליים. אני לא מכחיש שיש אנשים שלא מוכנים, למשל, להשכיר או למכור בתים לערבים, וגם בצד הערבי יש בעיות שמרתיעות יהודים. זו המציאות שאנחנו חיים בה, אבל אני מאמין שהיום מדובר באחוזים שוליים בשני הצדדים. אנחנו חיים במזרח התיכון ואי אפשר להתכחש למה שקורה ברחוב, אבל צריך לקחת את החיובי ולנסות לחיות יחד".

היום, אומר עטייה, דאגתו העיקרית היא למצוא גן שיתאים לבתו הקטנה: "אני נמצא בדילמה לא פשוטה. לשבץ את הבת שלי בגן ישראלי-יהודי זה טוב עד גיל מסוים, אבל מאיזשהו שלב אני רוצה שהיא תכיר גם את התרבות שלנו. אני מאוד בעד דו-קיום והיטמעות בחברה, ואם היה לנו גן ערבי~ישראלי ששם דגש על התרבות הישראלית אין לי ספק שאפשר היה למלא אותו. אנחנו רוצים לקחת חלק במערכת החינוך הישראלית, ולחנך את הילדים שלנו בה – אבל חייבים להפסיק להרחיק אותנו".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...