ראשי » מקומי » דרום » באר שבע

הנער שסולק מבית הספר הפך למנהל בכיר

מנהל מט"י (מרכז לטיפוח ויזמות) בבאר שבע, ציון ביטון, מגלה: אפשר להצליח בחיים ובגדול גם אם סולקת מבית הספר בגיל 16

בשעה טובה, נפתחה היום (ב') שנת הלימודים תשע"ג ועשרות אלפי תלמידים ברחבי הנגב נכנסו לכיתות, מי בפעם הראשונה ומי בשנה האחרונה. הצלחה בלימודים, כך יסבירו להם המורים וההורים, היא המפתח לכל:

12 שנות לימוד, ציונים טובים ותעודת בגרות יפתחו להם דלת לחיים בוגרים ומסודרים. החברה אינה מתייחסת בסלחנות למי שאינם הולכים בתלם. "לא ייצא מהם שום דבר טוב", אומרים על צעירים שנושרים מהלימודים בגלל התנהגות חריגה או בגלל ציונים נמוכים.

כשפוגשים את ציון ביטון, מנכ"ל מרכז טיפוח יזמות (מט"י) בבאר שבע, מתקשים לראות אותו עושה צרות למורים שלו ולהאמין שהיה ילד שובב. מי שידברו אתו לא יוכלו לנחש אפילו שהוא גדל בסביבה לא קלה. "אתה יודע, מהשכונה שלי יצאת או מוצלח או עבריין. המרחק היה קטן, כחוט השערה", הוא מודה. כאשר הוא מדבר עם יזמים בתחילת דרכם על העצמה אישית ועל התגברות על מכשולים שבדרך, זה בא לו מבפנים. הוא יודע מה עובר עליהם, כי הוא היה שם.

ציון ביטון, בן 55, נולד למשפחה ובה חמישה אחים וגדל בשכונה ב' בבאר שבע. ההורים פרנסו את המשפחה בכבוד ולילדים לא חסר דבר, במונחי אותם ימים. "כשאתה ילד,

אתה לא מודע אם אתה עני או לא. אתה לא חש מחסור. אתה פוגש בדברים האלה כשאתה יוצא אל העולם הבוגר יותר. רק אז אתה פוגש כאלה שיש להם יותר ממך", מספר ציון.

"אני גדלתי בשכונה ב' של פעם, מקום לא קל. היינו אנחנו, חבורה של ילדים כמוני, והיו ילדים יותר מסודרים. היו הורים שלא רצו שהבנים שלהם יתחברו אלינו".

ביטון למד בבית הספר היסודי נתיבות בשכונת מגוריו: "הזיכרון הכי חזק שלי מבית הספר הוא פרוזדור ארוך ולאורכו כיתות לימוד. לא כמו בתי הספר של היום, מבנה ארוך ומדכא. אני זוכר, שבכיתה ה' או ו' נתנו לנו להעביר את הכיסאות ואת השולחנות למבנה הישן של מקיף ג'".

"האם הייתי תלמיד טוב?", שואל ביטון בציניות, "שלטתי בחומר, אבל הייתי עושה המון צרות. כל הזמן היו קוראים להורים שלי לשיחה. הייתי בלגאניסט, לא היה לי ראש לשבת. אולי זה קשור לחברים שהיו לי או לסביבה.

"אצלנו בשכונה היו ילדים מכל העדות. אם רצית לראות אינטגרציה, היית צריך לראות את בית הספר שלנו: ותיקים ועולים, יוצאי כל העדות. אבל כמו שהיו ילדים טובים, היו גם ילדים ובני נוער שנגררו לדברים לא טובים. לעבירות ולסמים. היו לי חברים גם כאלה וגם כאלה - הייתי ילד ולא הייתי מודע. אני זוכר, שפעם לא הרשו לנו להיכנס לבתים או למועדונים ואז הרגשתי את ההבדל.

"בשכונה היה קן של הנוער העובד והלומד, שהיה עוגן לילדים. מי שהלך לשם, לא הסתובב ברחובות ולא נגרר למעשים רעים, אבל היו מי שנגררו לסמים. לצערי, אחי הבכור, משה זכרו לברכה, נפטר בגלל סמים. זה הכה במשפחה".

קשה לדמיין את האיש השקול, המנהל את המרכז לעסקים קטנים בבירת הנגב,  כעושה צרות. קשה להבין איך המנכ"ל נעים ההליכות, המתמצא בכלכלה, ביזמות, בארגון, האיש שמוביל יזמים מתחילים ביד ממש ועוזר להם להצליח, היה ילד בעייתי. הוא אומר, שדווקא המצבים הקשים שעבר בחיים והלקח שלמד מהם היו בשבילו מנוף להעצמה אישית.

"כאשר הגיע גיל התיכון, בקושי הצלחתי לגמור כיתה ט'. שוב, המורים היו אומרים שאני תלמיד טוב, אבל ההתנהגות שלי הייתה מתחת לכל ביקורת. זה מאוד הכעיס את הוריי. בכיתה י' פשוט עפתי מבית הספר. הייתי בן 16 בלבד והחלטתי שאני יורד לאילת, לעבוד. ההורים שלי לא קיבלו את זה יפה, אבל אני עבדתי בבניין והתפרנסתי יפה מאוד. לפעמים, קיבלתי יותר מאבא שלי ז"ל. הייתה פרנסה טובה".

הנער העצמאי עלה על דרך חדשה. "כשהייתי באילת, קיבלתי את צו הגיוס הראשון. לא רציתי להתגייס. לא ראיתי את עצמי בשריון או בגולני, לא ראיתי את עצמי מתנדב, אבל כך התברר, בצבא ראו בי דברים שאני לא ראיתי. פתאום באתי למסגרת, שלא שפטה אותי בגלל המקום שבאתי ממנו או השכונה שבה גדלתי. בצבא קיבלתי הזדמנות שווה.

"התגייסתי להנדסה קרבית. יצאתי לקורס קצינים. ההזדמנות הזו להוכיח את עצמי, את הטוב שבי, את היכולות שלי, גרמה לי לשינוי. סיימתי 12 שנות לימוד ואחרי זה, תוך תשעה חודשים, עשיתי בגרות מלאה. כקצין, למדתי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים בבר אילן, הספקתי להיפצע במלחמת שלום הגליל ועם פרישתי מצה"ל, בדרגת סגן אלוף, סיימתי תואר שני בהצטיינות, באוניברסיטת בן גוריון".

"אלמלא המפנה בחיי, האנשים בדרך, הצבא, ייתכן שמצבי היה היום אחר לגמרי", אומר ציון. "מי יודע מה הייתי, עבריין בכיר? כי זו הייתה המציאות. אני חושב שאז, במערכת החינוך, התמודדו אחרת עם נוער בעייתי. המורים היו אחרים. אני זוכר שאחת המורות, למשל, הזמינה את כל ילדי הכיתה לקבלת שבת, אצלה בבית. היום זה היה קורה? לא נראה לי".

מזה חמש שנים, הוא מנהל את מט"י (מרכז לטיפוח ויזמות) באר שבע. רק במהלך השנה האחרונה סייע ל-202 עסקים חדשים והעניק מימון בסך 11 מיליון שקלים לעסקים בתחילת דרכם. בין הפעולות שביטון יזם היו הקמת שלוחה ייעודית למגזר הבדואי, שלוחה לנתיבות ולנגב המערבי ומרכז עסקים, שבו שוכנים 20 עסקים חדשים בתחילת דרכם.

מט"י מלווה אותם, מה שנקרא, "יד ביד" - עוזר להם לעזור לעצמם. באזור באר שבע והנגב יש כ-17 אלף עסקים ורובם המכריע הוא עסקים זעירים (עד חמישה עובדים) ובינוניים (עד 30 עובדים). המציאות הכלכלית היא, שרק שליש מהעסקים ישרדו בשנה החמישית לקיומם. עיקר הסיכון, כך עולה מדברי ביטון, נמצא בתחום המזון והבידור, שם התחלופה גדולה, ומט"י מהווה עוגן לעסקים רבים.

בזמן המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית, בשנת 2008 ולאחר מכן, בעת מבצע עופרת יצוקה, רשם מט"י עלייה במספר בעלי העסקים שפנו להתייעץ במומחיו ולהיעזר בשירותיו. לפעמים, דווקא כשהמצב נראה חסר מוצא - סיעור מוחות, חשיבה מחוץ לקופסה, היערכות מחודשת ונשימה עמוקה יכולים לעשות את ההבדל.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...