הנה כמה ראיונות שלא תראו במוספי החג
באווירת קדם חג ורגע לפני המוספים המיוחדים, כמה ראיונות בלעדיים שלא תקראו בשום מקום אחר. או שכן. וגם כמה מילים על הסרט הכי אישי שאורלי ואני עשינו אי פעם
אז לפני שאני מתחיל לייצר מטריות ולהביא בצורת עולמית, אנא סדרו את זה! ממשלות נאורות עשו את זה כבר לפניכם בלא מעט מקומות בעולם. אסור שתהיה פה עיתונות עם אג'נדה אחת ברורה וכל הסבר מיותר.
והנה חידה: מה תהיה הכותרת הראשית ב"ישראל היום" אם אכן "מעריב" ייסגר ומה יכתבו בעיתון "הארץ"? התשובה בסוף הטור.
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
באווירת הקדם חג, אני רוצה להביא בפניכם כמה ראיונות בלעדיים. כמובן שבחג עצמו יהיו פה האימא של הראיונות הבלעדיים, אבל בחג אני מתכוון להוסיף גם עומק לראיונות הבלעדיים כי בכל זאת חג. נתחיל:
אני: מר אולמרט, למה בעצם הודעת שאתה מוותר על הלשכה, הרכב וכל השאר?
אולמרט: כי פתאום הרגשתי שאני לא צריך את זה, אפשר
אני: וממה תחיה? איך תממן את עצמך?
אולמרט: מה בן אדם כבר צריך? מיטה לישון, גג לראשו, לחם לפיו? לא מגיע לי קלון, באמת שלא!
אני: אז במה צריך להחליף את הקלון, עכשיו כשהפרקליטות הודיעה שהיא בכלל לא מבקשת קלון? אולמרט: בשעון. יותר שווה.
אני: ראשית, תודה על הריאיון הבלעדי הזה. מה סיכוייך אדוני לזכות בכהונה שנייה?
אובמה: ירושלים, ירושלים, ירו-שלים!
אני: מה זה קשור ולמה אתה לא עונה לשאלה?
אובמה: ירושלים, אם תשכח ימיני גם כן ירושלים. מה שלום ירושלים?
אני: מה?
אובמה: חומוס בירושלים, מסבחה גם טוב בירושלים, נעמי שמר לא ירושלים? גם כן!
אני: אני מבין שאתה בפאניקה כי שכחת להזכיר את אחדות ירושלים במצע שלך?
אובמה: לאב לאב לאב ירושלים! הכול ירושלים - תל אביב ירושלים, ניו יורק ירושלים, ביי ביי ירושלים. נקסט!
אני: שלום ז', אסור לנו להגיד את שמך המלא ולכן...
ז': זה בסדר. זבל'ה.
אני: למה לקלל?
ז': לא , זה השם שלי, זבל'ה. תתקדם.
אני: טוב זבל'ה. על מה בעצם אתה מתנצל?
זבל'ה: על זה שלא חשבנו עד הסוף, לא ראינו צעד אחד קדימה, לא כיבדנו את האחר, פישלנו.
אני: ולמה זה קרה?
זבל'ה: כי ש' החרא לא הבין שאם כבר גונבים כרטיס אשראי אז דופקים איתו בוחטה והכי גרוע זה מ'!
לחרבן בתוך מכונת כביסה? הכול מתנקה חזרה, מה הטעם? אם כבר להשאיר חותם אז להשתין על התמונה של הילד, הכול חלטורה, אני אומר לך. אם לא תהיה רפורמה בחינוך, אין עתיד לכלום כאן!
אני: שלום אורלי, היה מרגש לראות שאת עדיין מאוהבת בקדאפי הצעיר.
ויינרמן: תשמע, זה יחסים שלא נבנו בחצי דקה, בשקל, ביד אחת...
אני: מה תעשי אם יוציאו אותו בסופו של יום להורג?
ויינרמן: אם זה יהיה בסופו של יום, תהיה לי בעיה כי יש לי ערב-ערב אירועים של סלבס, אבל אם זה יהיה ככה בצהריים, נבוא, למה לא? בטח יחלקו מזכרות!
כלב: אני מבין שאתה ואשתך עשיתם סרט, שיהיה בהצלחה.
אני: תודה, תודה...
כלב: אם הבנתי, זה סרט על זה שאתה לא מסוגל להביא ילדים...
אני: אה... כן, משהו כזה.
כלב: ולא נראה לך מוזר אחרי שיש לך שלושה ילדים והכול בסדר, אתה לוקח כלב חמוד, מוריד לו את הביצים ופתאום אתה הופך לעקר? זה לא מדליק לך שום פרוז'קטור אדום ענקי?
אני: לא, למה?
כלב: כי אני הפעלתי את הקשרים שלי והרב רקסי בן כלב הוציא עליך פולסא ד'זורא והנה, אתה צריך עכשיו תרומת זרע. רוצה ממני? לא תקבל! עכשיו זוז, אתה מסתיר לי את הפרמדיקים של מד"א לא מרשים לדורון נשר להתגלח. זוז!
כן, השבוע יוצג הסרט הכי אישי שעשינו אי פעם. עשינו אותו כי הבנו שאנחנו עוברים משהו שאי אפשר לא לתעד, ובעיקר הבנו שכל כך הרבה אנשים נמצאים באותה הבעיה וחוששים להיחשף ולכן נחשפנו בעצמנו.
למרות היותנו אנשים מוכרים, החשיפה הזו היא הדבר המסובך ביותר שעשינו עד היום. בסופו של דבר, אחרי עצב עצום מכך שלא הצלחנו להביא ילד, הצלחנו לפחות לתעד מאבק שמשותף להמוני אנשים בארץ, מקווה שתאהבו את זה, אנחנו עשינו את הכי טוב שאנחנו יודעים. בעיקר אורלי.
מרדף מוצלח אחרי בעלת כלב שנטען שהיא לא אספה את גלליו הסתיים במעצר מוצלח!
לעומת זאת, הנערים שהחריבו את בית המורה, חרבנו וגנבו מסתובבים נורא-נורא חופשי.
התשובה: זאת לא השאלה. השאלה היא איפה יהיו המסיבות.
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם