לא נפסיק לרוץ: קבוצת הריצה שחורשת את שדות השפלה
לפני 27 שנים ייסד ד"ר רפי וישניצר את קבוצת הריצה הכי איכותית בארץ. לפחות שלוש פעמים בשבוע הם רצים ביחד בשדות הקיבוצים והמושבים בשפלה, מקבלים כבוד מרוכבי אופנועים וטרקטורונים ונזהרים מנחשים ארסיים. כעת הם מביטיחים: גם ביריון אחד על טרקטורון לא יפסיק את שגרת אימוניהם
היא רק בת 15, ביטאו, וכבר הבטחה אולימפית. בראיון בלעדי ל"זמן ראשון רחובות" ערב פתיחת האולימפיאדה בלונדון אמרה לנו: "החלום שלי להגיע לאולימפיאדה הבאה שתיערך בברזיל בשנת 2016 ולשיר את ההמנון של ישראל כאלופה. עד כה, במרחקים שאני רצה, 1,500 ו-5,000 מטר, לא העפילה אף ישראלית לאולימפיאדה. אני מקווה שאשנה את זה בקרוב".
ביום שני שעבר הבעת פניה הייתה ספק עצובה ספק מעודדת. מצד אחד היא שמחה שנותרה בחיים ורוב פציעותיה הן בגפיים, אך מאידך היא מבינה היטב את ההשלכות של פגיעת גפיים על אצנית עם שאיפות אולימפיות. את זמנה בבית החולים היא מבלה עם כמה מאחיה וחבריה שלא עוזבים את מיטתה. אחת לכמה דקות היא מתעוררת משנתה, נאנקת מכאבים ברגליים ומתגרדת בכל הגוף. הדבר היחיד בינתיים שקצת עוזר לה הוא כדורי האופטלגין שהאחות מביאה לה אחת לכמה שעות. "אני עוד אחזור לרוץ יותר מהר ממה שאתם חושבים", היא אומרת לכולם.
ביום רביעי בצהריים עצרה המשטרה את יניב פיירובוסקין ממושב בית יוחנן, הסמוך לראשון לציון, בחשד כי הוא זה שדרס את ביטאו וראדט. בית משפט השלום ברחובות האריך את מעצרו בארבעה ימים. "אני מקווה שימצו איתו את הדין כדי שאנשים אחרים יירתעו ולא ירשו לעצמם לדרוס מישהו ולברוח", אמרה ראדט בעקבות מעצר החשוד.
>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
ראדט וטיגיסט הן חלק מקבוצה של 20-30 רצים, שמאז 1985 פוקדת את שדות הקיבוצים הסמוכים לגדרה – שילר וגבעת ברנר, ואזור גדרה, לפחות שלוש פעמים בשבוע, לטובת אימוני ריצה מפרכים למרחקים ארוכים. מדובר ברצים ורצות בכל הרמות ובכל הגילים. מנערים בגיל בית ספר ועד לבני 50. בין האצנים, חובבים ומקצועניים כאחד, נוצרה עם השנים ידידות מופלאה ואחווה הדדית, שמחזיקה אותם יחד למען פיתוח ושימור אצנים ברמה גבוהה לתחרויות.
ד"ר
אתם מגובשים?
"הקבוצה מאד מגובשת. אין אצלנו הבדלים ביחס של חברי הקבוצה למוצא, רמות הכנסה, מעמד בחברה או גיל. כולם שווים. זה לא משהו שרואים בכל מקום. זו נורמה שגיבשנו עם השנים ואנו מתמידים לשמור עליה אחרת נוצרים חיכוכים בין המתאמנים והמוטיבציה יורדת. לקבוצה הזאת יש כוח. נוצרו עם השנים חברויות בין חברי הקבוצה מעבר לשעות האימון. כשמישהו חולה, פצוע או סתם נקרא למילואים השאר דורשים בשלומו והולכים לבקרו".
איך מתקבלים לקבוצה?
"אנחנו לא מפרסמים את עצמנו, כי אנחנו לא רוצים להפוך את זה להמוני. אנו מעוניינים בקבוצה אותנטית. בדרך כלל מי שרוצה להגיע ושמע עלינו מפה לאוזן יכול לבוא. אף אחד לא יגרש אותו. הוא יצוות לקבוצה האיטית ביותר ואני אעקוב אחר הביצועים שלו. הרי חלק מהרצים אצלנו הם חובבנים ובאים בשביל הכיף, והם נדחפים כלפי מעלה בזכות הנוכחות של האצנים המקצועיים והוותיקים יותר".
אתם מתאמנים לקראת יעד תחרותי כלשהו?
"בהחלט. אנו מתאמנים לקראת תחרויות כביש, תחרויות מסלול, חצי מרתון ומרתון, כשכל אחד מתאמן לפי יכולותיו וגילו. ניקח לדוגמא את טיגיסט ביטאו שנפגעה בתאונה, היא כבר זכתה מספר פעמים בתחרויות ארציות, אבל אם רוצים להביא אותה לרמה אולימפית היא צריכה להעלות את ביצועיה ולכן צירפנו אותה לקבוצה. בקבוצה שלנו היא כבר לא מנצחת תחרויות בכזו קלות, ולכן ההשתתפות באימונים איתנו מעלה את רמת הריצה שלה. לפני שנה היא באה להתנסות, התאהבה בקבוצה, וודאג' זבדיה, המאמן שלה, צירף אותה אלינו. מאז היא חלק מאיתנו".
ספר על התאונה בשישי שעבר.
"ביום שישי יצאנו לריצה מהירה לאחר חימום. התחלקנו לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה כללה ארבע בנות, שביניהן היו ראדט וטיגיסט שנדרסו יותר מאוחר. קבוצה זו יצאה ראשונה לריצה. בקבוצה השנייה רצו שישה רצים בקצב מהיר יותר ובקבוצה השלישית רצו מספר גברים שרצו בקצב הכי מהיר ועל כן יצאו אחרונים. כחמישה קילומטרים וחצי מתחילת המסלול הגיעו שלוש הקבוצות לאותה נקודה, ואז הגיח משום מקום טרקטורון. הוא נסע במהירות עצומה כשהוא מעלה ענני אבק לכל עבר. הוא נסע מכיוון דרום לכיוון צפון ושעט לעבר הרצים.
"תחילה הטרקטורון דהר לעבר קבוצת הגברים שסימנה לו שיאט. כשלא נענה לצעקותיהם וסימוניהם, הבינו הבנים שהוא עומד לדרוס אותם ופשוט קפצו לצד הדרך. בשלב זה הוא נעצר, הסתובב והמשיך לדהור במהירות דרומה לעבר קבוצת הבנות. קבוצה זו התפצלה בשלב זה, כששתיים מהן היו מלפנים ושתיים מאחור בצדי הדרך והטרקטורון נסע במהירות באמצע הדרך. שתי הבנות שהיו מאחור - טיגיסט וראדט - לא שמו לב לקיומו של הטרקטורון. כשהכלי פגע בהן, שתיהן עפו באוויר, עשו סלטה לאחור ונחתו בעוצמה על העורף והגב. זה היה פשוט מחזה מפחיד".
מה עשית?
"הגעתי אליהן עם הרכב תוך עשר שניות ומצאתי אותן שוכבות על הדרך במרחק של 15 מטרים אחת מהשנייה. ראדט נפגעה באורח קל, אבל טיגיסט הייתה מונחת על הקרקע ללא תנועות נשימה. עיניה היו מגולגלות למעלה וזה נראה רע מאוד. התחלתי לבצע בה החייאה מפה לפה והיא החלה להזיז ידיים ולהראות סימני התאוששות ואז רווח לכולנו. כעבור כמה דקות הגיע אמבולנס שהעניק לה טיפול מתקדם יותר. טלפנתי לעמיתי למקצוע ד"ר שאול שגיב, מנהל המחלקה האורתופדית בקפלן, והוא הגיע מיד למקום והמשיך לטפל בה. כעת היא מאושפזת כשהיא סובלת משברים בגפיים וחבלות בפנים אבל המצב סך הכול מעודד. הערכות מדברות על זה שתוך חצי שנה היא תוכל לחזור לרוץ. היא אפילו כבר מדברת על זה".
ביקרתם אותה?
"באותו ערב כל הקבוצה הלכה לבקר את שתי הפצועות בקפלן וחלקם נשארו עד השעות הקטנות של הלילה".
מתי תחזרו לרוץ?
"מה שיפה הוא שכבר למחרת, 16 מהרצים שהיו בזירת התאונה חזרו להתאמן. חשבתי שלא יהיה נכון לעצור את הפעילות בגלל האירוע. אנחנו ממשיכים בשלנו".
>> אחרי צינתור: אסף בימרו חוזר לרוץ מרתון
אסף בימרו, תושב קריית עקרון כבן 43, נשוי ואב לחמישה, מתאמן בקבוצה כבר שנים. הוא אלוף ישראל בריצת מרתון תשע פעמים וייצג את ישראל באולימפיאדה באתונה בשנת 2004. "מסלול הריצה מתחיל בקבוצת שילר, רצים לכוון גבעת ברנר, עוברים דרך גשר אירי, עוברים סמוך למושב בית גמליאל ומגיעים כמעט עד גדרה. אחר כך עושים את כל הדרך חזרה", הוא מספר. "המסלול הזה נאמד בכמה עשרות קילומטרים והיות ואנו רצים בחולות הריצה לא קלה בכלל. זו גם הסיבה שאנו רצים בקבוצה. כדי שנוכל להיעזר ולתמוך אחד בשני. אני לא חושב שהייתי מצליח להתמיד בזה לבדי".
יש ההבדל בין אימון לאימון?
"בכל יום בשבוע האימון מקבל אופי אחר, בדרך כלל בהתאם להחלטתו של מאמן הקבוצה ד"ר וישניצר שהוא זקן השבט. הוא זה שקובע את תוכנית האימונים. ביום שלישי אנו רצים ריצות מהירות של 1,000 מטר כפול 12 פעמים או 2,000 מטר כפול שש פעמים או מקטע של חמישה ק"מ ואז מקטע של ארבעה ק"מ, שלושה ק"מ, שני ק"מ וקילומטר אחד. ביום שישי אנו רצים ריצות קצב. כלומר 18 ק"מ בקצב של שלוש דקות לקילומטר. ביום שבת אנו עושים סיכום שבוע עם ריצה אחת ארוכה ומפרכת הנעה בין 38 ל-40 ק"מ. מתחילים בקצב של 3.40 דקות לקילומטר ולאט לאט מגבירים את הקצב".
מי מוביל את הקבוצה בריצה?
"יש שלוש תתי קבוצות המחולקות לפי רמות. אין מוביל קבוע. כל אחד רץ לפי איך שנוח לו. אם אני רוצה להוביל אני יכול, ואם מתחשק לי להישאר אחרון גם כן אין בעיה".
אתם רצים בחולות ובשדות בשעות הערב. האם נשקפת שם סכנה לרצים?
"כמעט בכל אימון אנו נתקלים ברוכבי אופנועים, טרקטורונים. בגלל שאנו רצים כבר במשך שנים, היישובים בסביבה מכירים אותנו ואז כשמגיע אופנוע או טרקטורון הם יודעים להאט. למרות זאת זה תמיד מרגיש מסוכן, כי הם מעלים המון אבק ואז אנחנו לא יכולים לראות אותם והם לא רואים אותנו. גם בעלי חיים אנו פוגשים. נחשים ארסיים ושועלים הם דבר שבשגרה במהלך האימונים שלנו. אבל עד כה, ברוך השם, לא היו היתקלויות, אולם תמיד צריך להיזהר. זו גם הסיבה שד"ר וישניצר מלווה אותנו. מה שבטוח בטוח. אנו מרגישים הרבה יותר טוב כשהוא בסביבה. זו הסיבה שמקרה הדריסה הוא יוצא דופן עבורנו. אנו לא רגילים ליחס כזה. זה אף פעם לא קרה. זה ממש נראה כמו דריסה מכוונת".
חזרתם להתאמן למחרת האירוע.
"כן, ד"ר וישניצר החליט שהכי טוב לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. זה גם יעודד את הפצועות שלנו להחלים מהר ככל האפשר".
חושב על טיגיסט?
"היא מושבתת לכמה זמן, אבל היא תחזור אלינו תוך כמה חודשים. אנו נבקר ונעודד אותה. הילדונת הזאת עוד תנצח את כולנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם