ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

מנטרלי אסון צ'רנוביל מתחננים לסיוע ממדינת ישראל

110 תושבים בחולון ובת ים חווים בכל יום על בשרם ונפשם את השפעתה הנוראה של קרינה רדיואקטיבית. סיפורם המיוחד של מנטרלי אסון צ'רנוביל, המשוועים לתמיכה כספית

מבחינתם של כמאה תושבים בחולון ובת ים, אסון גרעיני הוא מציאות. הם לא צריכים את הפצצה הגרעינית האיראנית, או מכת הנגד של מדינת ישראל, או שניהם גם יחד חלילה, כדי לדעת – על בשרם ממש – שמגרעין מתפוצץ לא יוצא שום דבר טוב. שקרינה רדיואקטיבית היא מלאך המוות בכבודו ובעצמו. שפיצוץ גרעיני הוא שער הכניסה לגיהינום.

הם כבר היו שם, בצ'רנוביל, לפני 26 שנים, בתפקיד כפוי טובה: לנטרל ככל שניתן את ממדי ונזקי האסון האקולוגי הנחשב בידי רבים כחמור ביותר במאה ה-20. את צ'רנוביל עזבו מזמן ועלו לישראל, אבל צ'רנוביל, לחרדתם, לא יצאה מגופם ומנפשם עד עצם היום הזה.

ב-26 באפריל 1986 בשעה 1:23 לפנות בוקר אירע פיצוץ בכור גרעיני המייצר חשמל בצפון מערב אוקראינה (אז חלק מברית המועצות). קרבתו יחסית לעיר צ'רנוביל – 18 ק"מ משם, נתנה לאסון הנורא את שמו. במשך עשרה ימים אחרי הפיצוץ נפלטה מהכור כמות גדולה של פסולת רדיואקטיבית, אך ממשלת בריה"מ הסתירה את דבר הפיצוץ. רק מדידות קרינה חריגות בשבדיה חשפו את האירוע למערב.

בעקבות הפיצוץ שלחה ממשלת בריה"מ "צוותי ניקוי" – מנטרלים או מסייעים כינויים, כדי לשקם את הנזק ולקבור את הפסולת הגרעינית תחת כיסוי בטון. לפי דוח מטעם מרכז מחקר והמידע של הכנסת בנושא "מנטרלי אסון צ'רנוביל", כמאתיים אלף מנטרלים עמלו באזור צ'רנוביל בשנים 1986-1987, ללא הגנה מספרת ותוך חשיפה

לקרינה רדיואקטיבית. שכך, אלה מצויים בקבוצות סיכון למחלות שונות, כגון סרטן על שלל סוגיו.

גלי העלייה לארץ הביאו לכאן לא מעט מנטרלים, שגילו לחרדתם כי מהרגע שעזבו את בריה"מ ועשו עלייה הם איבדו את זכאותם לפיצויים ומענקים מהממשלה הרוסית. על מנת לסייע להם, חוקקה הכנסת בשנת 2001 את חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל המעניק לאותם מנטרלים סיוע רפואי, סיוע בדיור ומענק הבראה ונופש.

לפני כשבוע וחצי דנה ועדת העלייה והקליטה של הכנסת בראשות ח"כ דני דנון בשדרוג ההטבות למנטרלים. לפי ח"כ דנון, "מדובר באוכלוסייה יקרה, חשובה ומתבגרת, שפעילותה למען הכלל מנעה אסון כבד -  וחובה לדאוג לה. לא מדובר בעלויות משמעותיות לאורך שנים רבות".

לפי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, בישראל גרים 1,594 מנטרלים שהוכרו על ידי המדינה, מתוכם 40 גרים בחולון ו-70 בבת ים. יו"ר עמותת מנטרלי אסון צ'רנוביל בישראל, אלכסנדר קלנטירסקי, מתגורר בבת ים. "אנחנו מקבלים פעם בשנה דמי הבראה של 5,570 שקל, וזה לא מספיק לתרופות ולשכר דירה", הוא אומר השבוע, "יש בערך 600 מנטרלים שעוד מחכים לדיור ציבורי".

הוא כבר בן 71. נולד במוסקבה, ובשנת 1963, לאחר שסיים את לימודיו במכון להנדסת בניין בעיר הולדתו, החל לעבוד עבור המשרד לתעשייה אטומית של ברית המועצות. "התחלתי כמנהל עבודה והתקדמתי לתפקיד מנהל ראשי במתקן בנייה בקנה מידה גדול", הוא מספר.

"ביום שבת, 26 אפריל, 1986, המשרד כינס את הצוות הניהולי העליון כדי לבדוק את ביצועיו בשנה האחרונה. בשעה 11.00 בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מידיד טוב שלי, שעבד במשרד המטה. הוא הודיע לי שהיה פיצוץ בכור בצ'רנוביל. הוא אמר: 'סשה, אתה לא יכול לדמיין את מה שקרה שם'.

הבנתם מה קרה?
"לא. במשך שבועות היו המון שמועות, עד ששירותי ניטור הקרינה בשבדיה התחילו לרשום רמות קרינה מוגברות בארצנו. לא הבנו בזמנו את גודל האסון. רק ב-14 במאי גורבצ'וב הודיע לאומה בטלוויזיה על הפיצוצים בתחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל.

"למחרת, 15 במאי, יצאה הודעה למשרדנו להקים צוות מיוחד לעבודה בצ'רנוביל. היינו יחידה מסווגת ותוך שבוע וחצי הקמנו צוות מיוחד לעבודה בצ'רנוביל, כצוות הנדסה ראשי. הגענו לאוקראינה ב-3 במאי והתמקמנו במתקנים תעשייתיים בעיר איבאנקובו הסמוכה, אשר ננטשו על ידי הצוותים שלהם. הם ברחו בבהלה". 

בוצעו פעולות כלשהן למיתון הקרינה לפני שהגעתם? הרי עבר כמעט חודש וחצי מהפיצוץ.
"היו פעולות, אבל שגויות. החל מה-27 באפריל שפכו מסוקים של חיל האוויר 40 טון של יסוד כימי אל מתכתי בשם בור, 800 טון דולומיט, 1,800 טון חול וחימר ו-2,400 טון של עופרת. כשהגענו למקום, הבנו שזה היה בזבוז משווע של משאבים וגרם נזק לעבודתנו כמנטרלים".

באיזה אופן?
"פשוט שקיות עם חומרים שנזרקו מהמסוקים פגעו בגג היחידה ההרוסה וגרמו להפרשה נוספת של אבק רדיואקטיבי. אני כמובן לא מפחית בשום אופן מגבורתם של טייסי חיל האוויר, שנאלצו לטוס בגובה מאוד נמוך מעל הכור ההרוס ללא ציוד מגן ראוי מפני קרינה".

ולכם היה ציוד מגן?
"היה, אבל מסתבר שלא יעיל. בימים הראשונים של חודש יוני עדיין היו תהליכים רדיואקטיביים בתוך המבנה ההרוס של הכור הרביעי. הועלתה השערה על ידי אנשי אקדמיה כי ריכוז גבוה של חומרים רדיואקטיביים בצד הכור ההרוס עלול להתקרש לכדי 'בועה', ושריפה שלה תגרום לאדים שיחדרו אל מתחת לפני השטח להתפוצץ ולגרום זיהום קרינתי של הנהרות הגדולים של אוקראינה.

"מדובר בזיהום מהיר ביותר שיותיר את הרפובליקה ללא מי שתייה. לאור שיקולים אלה, הוחלט לקרר ולאטום את הכור על ידי יחידת בטון. הבנאים החלו להרכיב מבנה מפלדה ובטון מצויד בצינורות להובלת גז קירור. כהכנה לכך, היינו צריכים לבנות מנהרה של 136 מטרים אורך וכמעט שני מטרים רוחב. כורים ועובדי הבניין שעבדו על המנהרה עבדו ממש מתחת לכור ונחשפו לקרינה ברמה גבוהה מאוד. כולנו עבדנו במשמרות 24 שעות ביממה".

"בעלי היה מהנדס שם ואני עבדתי שם כרופאה", מספרת ד"ר פולינה פולסקי (58), תושבת חולון. "היום בעלי על כסא גלגלים אחרי שבץ מוחי. אנחנו חיים בשכר דירה וצריך לשלם על תרופות כל חודש 500 שקל, אחרי כל ההנחות. מדינת ישראל לא חייבת לנו כלום, אבל אנחנו מבקשים עזרה לפחות בדיור. שיהיה לאנשים איפה לשים את הראש. אם לא אנחנו, מה היה בכל העולם? לא היה כלום".

פולסקי היא רופאת משפחה בישראל ובזמנו הייתה קרדיולוגית בעלת דרגה בכירה בהחייאה. "יום אחרי הפיצוץ גייסו אותי ממקום העבודה, דרך הצבא, לצ'רנוביל", היא נזכרת, "הייתי שם עד 11 במאי. טיפלנו בחולים, עשינו פינויים, עזרה ראשונה, הרבה אנשים מתו לי בידיים.

"דרגות הכוויה והחשיפה לקרינה כל כך חמורות שזה בלתי נתפס. רוב הפציעות היו כוויות דרגה ג'. זה היה ברור שתוך מספר שעות האדם לא ישרוד, ומה שנשאר זה לשלוח אותם למתקני טיפול במוסקבה או מתקנים שהוקמו במחנות שלנו להשגחה עד שהם ימותו".

איך את מסבירה את מצבך הבריאותי הטוב יחסית?
"אנחנו לא תפסנו קרינה ישירה, אלא בעקיפין. מה שנשאר בגוף מתחיל להתפרק אחרי 25 שנה. לי יש מזל. רוב האנשים חווים בעשר השנים הראשונות בעיות עם בלוטת המגן ואחרי עשר עד 15 שנים יש סרטן בבלוטות המגן. התופעות המיידיות הן בעיות לב וריאה ובעיות ברשתית העין".

היו לכם אמצעי הגנה?
"לא היה לנו שום אמצעי הגנה", מתקוממת פולסקי "אפילו לא מסיכה, רק חלוק לבן. החיילים היו נכנסים עם בגדי צבא, בלי הגנה. עמדתי 600 מטרים מהריאקטור. ברוך השם, חוץ מבעיות ברשתית העין אין לי עוד בעיות".

גם אמה גוליאשב, בת 72 מחולון, נשלחה לצ'רנוביל. "עבדתי במכון לאלקטרוניקה אטומית במוסקבה, אני מהנדסת לאלקטרוניקה אטומית בתפקידי", היא מסבירה, "ולכן ברגע שקרה אסון צ'רנוביל מיד גייסו אותי לשם".

כמה זמן היית שם?
"בהתחלה הייתי 40 יום, אחר כך נסעתי הביתה. וכך במשך שנה שלמה. עשיתי בדיקות למצב הדליפה הרדיואקטיבית. מדדנו את הקרינה ואת מצב הזיהומים".

איזה אמצעי הגנה נתנו לכם?
"אני לא ממש זוכרת אבל היו חליפות. הבעיה היא שברגע שעזבנו את המקום אף אחד לא מדד ובדק כמה קרינה קלטנו בגופנו. זו הייתה אינפורמציה סודית וזה נשאר בסוד הממשלה".

גוליאשב סובלת היום ממלנומה סרטנית ואינה זכאית לאחוזי נכות. "אני חיה בשכירות, ביטוח לאומי נותנים לי משהו, קצת. בקשר לצ'רנוביל, לא הכירו בי בשום דבר. אני גם חולת סרטן עור, יש לי מלנומה, שכבתי חודש באיכילוב ואני בקושי הולכת. אז אני אחיה עם מה שיש, מה אני יכולה לעשות?".

ארקדי ברודצקי, בן 77 כיום ותושב בת ים, שימש בזמן אסון צ'רנוביל כנהג אוטובוס והוביל את המנטרלים לאתר האסון. לדבריו, קיבל להגנה אישית מסיכה בלבד. "בכור נתנו לאנשים חליפות ואני לא מבין למה אני קיבלתי רק מסיכה", הוא קובל, "הנה עכשיו אני משלם את המחיר".

מאלו מחלות אתה סובל?
"הרגליים לא הולכות לי, הגרון כואב, הכל זה מהקרינה".

אתה מקבל עזרה מהמדינה?
"שום דבר. לא מספיק לי הכסף לתרופות ולא עוזרים לי. אם אני לא הייתי לוקח את התרופות לא יודע איפה הייתי היום".

היו"ר קלנטירסקי הוא עדות חיה למצבור הבעיות שיצרה הקרינה. "התגוררנו באגמים הכחולים", הוא נזכר, "וזה היה קיץ חם, 30 מעלות בממוצע בצל. האתר המשיך לפרוק קרינה והיא התנדפה לכיוון השמיים והתעבתה עם העננים. כל פעם שירד גשם, הוא היה רווי קרינה. האתר היה מרוחק מהמגורים שלנו מרחק כמה שעות נסיעה, ואתה לא יכול להחליף בגדים או להתרחץ באתר, בשביל זה אתה צריך לחכות עד הערב. באותו הקיץ של 1986 החלו לי כאבי ראש שמעולם לא חוויתי קודם לכן.

"היו לי גם פעימות לב חזקות וקוצר נשימה, דברים שלא היו לי מעולם בעבר. היחידה שלנו הייתה בכושר מצוין, ולמרות זאת רבים מהעובדים גילו תסמינים של דילול טונוס השריר כתוצאה מעבודה מאוד קשה ואינטנסיבית. רבים התלוננו על פעימות לב חזקות, וידעתי ממקור ראשון שזה לא היה שקר. היו לי כאבי גב איומים.

"היינו שם תחת לחץ נוראי, העצבים היו מתוחים, בכל רגע יכולים להפיל עלינו משימה קשה ופתאומית ביותר שצריכה להתבצע באופן מיידי, וחלק מהאנשים נשברו תחת הלחץ. בשלב מסוים, מוסקבה שיגרה מהנדס מומחה מהשורה ראשונה ליחידה שלי. הוא נשבר אחרי ארבע ימים במקום, אשפזו אותו במרפאה לבריאות הנפש ליד קייב. רק בסוף חודש יולי, לאחר שבנאים השלימו את הסרקופג' שהגיע לגובה שמונה~תשעה מטרים, הקרינה החלה קצת לרדת. הבנאים שפכו טונות של בטון באתר וזה עזר קצת".

האוכל לא היה גם הוא ספוג קרינה?
"האוכל שלנו היה טוב. הם נתנו לנו תלושי מזון והיו המון דברים לבחירה. ובכל זאת, בפעם הראשונה בחיי, הייתה לי בעיות קיבה רציניות. אני חושב שזה קרה בגלל שאכלנו את הארוחות שלנו בחוץ, חשופים לחול ואבק דק. אחד הרשמים הבלתי נשכחים שלי מצ'רנוביל זה אבק וחול, צפים באוויר. לאן שלא הלכתי – שם הם היו".

קלנטירסקי אושפז באוקטובר 1986 בבית חולים במוסקבה עקב דימום חזק בבטן ובמעיים, לאחר חודש שוחרר ושב לצ'רנוביל: "בניית מתחם הסרקופג' התקרבה לסיומה, ואני, כמהנדס ראשי בענף, הייתי חייב לחתום על תעודת סיום לכל עבודה. עבודת הקירוי הושלמה ב~30 בנובמבר ובאותו היום עזבתי את צ'רנוביל".
עשו לכם בדיקות לאחר השהייה בצ'רנוביל?
"עברנו בדיקות דם כל חודשיים-שלושה אבל לא דיווחו לנו על ממצאים מחשידים אם מצאו כאלו. כשהייתי בן 46 איבדתי את כל השיניים שלי. בשנת 1987 פיתחתי אלרגיה לרוב המזונות וטיפלו בי בזריקות וכדורים בזמנו.

"כמה שנים לאחר אסון צ'רנוביל, הרבה מהעובדים באתר כבר נפטרו מסרטן. היו למנטרלים גם בעיות פסיכולוגיות קשות. היה עלינו להתמודד עם ניסיונות התאבדות בקרב מנטרלי צ'רנוביל בישראל. בנו של אחד המנטרלים נפצע קשה בפיגוע בדולפינריום בתל האביב והפך לנכה, ותלה עצמו בסוף. במקרה אחר, אחד המנטרלים נכנע לדיכאון וניסה להצית את הדירה שלו".

ד"ר מיקי דור, ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות, דוחה את הטענה שלמנטרלים בעיות בריאותיות מיוחדות בגלל פעילותם. לדבריו, "כל מעקב הראה שאין אצלם שכיחות של מחלות יותר מהמקובל באוכלוסייה הכללית. גם האמריקאים עשו מחקרים כאלו והגיעו לאותה מסקנה, וכיוון שכך הם הפסיקו את מימון חלק מהמעקב בארץ. לפני שנתיים גם משרד הבריאות הגיע למסקנה שאין טעם בהמשך המעקב". לדברי ד"ר דור, כל מחלה, במידה שהיא קיימת, מכוסה כבר בסל התרופות.

"הוא מדבר המון שטויות!", מזדעקת פולסקי, "הוא אומר את זה כי הוא רוצה להתנער מאחריות. הליפיטור - תרופה מקורית לעודף כולסטרול בדם, אינה כלולה בסל התרופות והיא עולה 270 שקל בחודש. החלופה, אוטורבסטטין, שהשפעתה קטנה משמעותית, נכללת בסל ועולה שישה שקלים".

דבריו של ד"ר דור מעוררים התקוממות גם בקרב גוליאשב: "עובדה היא שהמון אנשים מבין המנטרלים כבר נפטרו מסרטן, וגם לי אמרו בזמנו שעכשיו אני לא מרגישה אבל הקרינה הזו הורסת את האורגניזם באופן מצטבר, ותוך עשר שנים זה יתבטא באופן יותר משמעותי. ככה אמרו לי עוד ברוסיה. זה מצחיק אבל בדיוק אחרי עשר שנים הכל התחיל להתבטא אצלי בגוף.

"הבעיה שברוסיה אין עם מי לדבר, קיר אטום. בצ'רנוביל הרופא המטפל שלי שלח אותי לסדר נכות, ואני כל פעם הלכתי לשם ואספתי עדויות ומסמכים אבל מי שהיה אמור לטפל בזה היו שתי נשים שחיכו רק לשוחד. שלוש פעמים הגשתי מסמכים לנכות ולא קיבלתי. אני אישה עם עקרונות ואני לא אתחנן לכך".

ברודצקי מקבל מהמדינה עזרה בדמי השכירות אך מקווה לתמיכה כלכלית נוספת שתעניק לו מרווח נשימה: "אנחנו חיכינו הרבה זמן עד שקיבלנו דירה, נכנסנו לחובות ורוב הכסף הולך לתרופות. אנו צריכים גם לחיות ובלי תרופות אני בכלל לא יכול לחיות".

"כל החיים שלי חלמתי לבוא לכאן", אומר קלנטירסקי, "בגלל שעבדתי במתקן בעל סיווג ביטחוני גבוה יכולתי רק לחלום על עלייה לישראל. אבל הייתה לי זכאות לפרישה מוקדמת על פי החוק הסובייטי, מאחר שהייתי קורבן אסון צ'רנוביל, והגשתי בקשה לאישור לצאת לישראל.

"כך אני פה מאז 1992. רוסיה, אוקראינה, בלארוס וכל המדינות האחרות של ברית המועצות לשעבר לקחו את כל התשלומים והטבות הפיצויים שלנו, להם היינו זכאים בשל עבודתנו בכור, בגלל שעלינו לארץ אבותינו. ניסיתי לערער על כך בבית המשפט במוסקבה, ודחו את הערעור שלי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...