צעיר שסובל מפיגור הפך לדי-ג'יי מצליח
הוא סובל מפיגור, אפילפסיה ולא יודע קרוא וכתוב. זה לא מפריע לאורחי דרור מהוד השרון לשמש די-ג'יי ולהקפיץ בליינים באירועים. "מוזיקה היא כל עולמי. זו תרפיה לנשמה, אני מסוגל לבכות כשאני שומע צלילים"
דרור, הסובל מפיגור שכלי ומבעיות נוספות, מצליח לתקשר עם אנשים זרים בעיקר דרך המוזיקה. מבלי לדעת קרוא וכתוב הוא מצליח ליצור אלפי רמיקסים באמצעות מערכת מיוחדת שקיבל.
"אתה לא מבין מה המערכת הזאת נתנה לי", הוא אומר. "מוזיקה תמיד הייתה דבר ענק בשבילי, אבל מאז שיש לי את המערכת העולם שלי נע רק סביב המוזיקה. היא מצליחה להרגיע אותי גם כשאני הכי כועס בעולם. זו כמו תרפיה לנשמה. אני מסוגל לבכות מצלילים".
כשהיה בן שנה הבחינה משפחתו של דרור, תושב הוד השרון, שמשהו בו שונה. "הייתי מניחה אותו על הגב והוא לא היה זז", משחזרת האם אמירה. "בעוד שילדים אחרים מנסים לזחול אורחי היה יכול להישאר שעות באותה פוזיציה. זה היה נורא מלחיץ".
לאחר פנייה לטיפת חלב ולמכון להתפתחות הילד קיבלו אמירה ובעלה משה את הבשורה הקשה: אורחי סובל מפיגור שכלי, שיתוק מוחין, אפילפסיה וליקוי התפתחותי. ואם זה לא מספיק, הוא אובחן גם כסובל ממום ורבלי שלא מאפשר לו להביע את עצמו בצורה ברורה.
"להגיד לך שזה היה קל יהיה שקר גס", אומרת אמו. "חוסר התקשורת שלו גרם לבעיות רבות. זה הגיע למצב שהוא התנהג באלימות ונשך את עצמו. היו שנים שהיד שלו הייתה נגוסה קשות. זה לא היה מראה מלבב".
הוא היה אלים גם כלפי הסביבה?
"בהחלט. כשהיינו מבלים בים הוא היה ניגש לאנשים ומנסה לדבר איתם. אם הם לא הבינו אותו הוא נתן להם סטירה. לפעמים הייתי יוצאת עם אורחי לגינה הציבורית ובגלל שנזל לו ריר אנשים היו בורחים. זה נורא פגע בנו, אבל מעולם לא התביישתי בבן שלי, להיפך".
בשלב הזה נכנס בעלה, משה, בצליעה (זכר לתאונת סקי מים שעבר בשבוע שעבר). "הציבור נחלק לשניים", הוא מסביר. "יש את אלה שלא מבינים בנושא הזה שום דבר ואת אלה שפועלים מתוך רחמים. אז יש לי משהו לחדש לאותה קבוצה: אנחנו ממש לא צריכים את הרחמים שלכם. יש לנו מזה מספיק".
גם אורחי מנסה לבטא את עצמו.
אחד מאותם רגעי משבר התעורר כאשר אחיו הצעיר של אורחי הוציא לפני כחצי שנה רישיון נהיגה. לא רק שאורחי לא מסוגל לנהוג, הוא גם מפחד לנסוע באוטובוס. "אורחי הוא פריק של חדשות", אומרת אמו. "מאז תקופת הפיגועים הגדולה שהייתה יש לו חרדה מאוטובוסים. כמה שאנחנו לא מנסים לשכנע אותו לנסוע עליהם, הוא פשוט לא מוכן".
מתוך רגעי המשבר הגיעה נקודת המפנה בחייו של דרור. "יום אחד אחיינית שלי הביאה הביתה בחור שהכירה. מסתבר שאותו בחור הוא די-ג'יי וגם לו יש אח בעל צרכים מיוחדים", מספרת אמירה. "כבר מהרגע הראשון הוא נקשר לאורחי וסיפר לו על המקצוע שלו. לאחר כמה ימים הבנתי שהוא החליט לתת לאורחי את מערכת הדי ג'יי הישנה שלו. מאותו יום החיים שלו השתנו מהקצה לקצה".
עד כדי כך?
"חבל לך על הזמן. הוא לא מפסיק לחרוש על המערכת. הוא מסוגל לשבת שעות בחדר, לשים אוזניות ולהתנתק מהעולם. מה שמדהים אצלו הוא שלמרות שהוא לא יודע קרוא וכתוב יש לו אלפי דיסקים של שירים צרובים ורמיקסים. הוא יודע להבדיל בין כל דיסק ודיסק באמצעות שרבוטים שהוא עושה עליהם. יש לו זיכרון צילומי. צריך לראות את זה כדי להאמין".
השנה החל דרור לתקלט במסיבות רחוב ובאירועים עירוניים לקהל הרחב. "אני כמו חייל. מנגן מה שמבקשים ממני", הוא אומר בחיוך. "אני מעדיף לשים להם מזרחית, אייל גולן, קובי פרץ. אין, אני חולה עליו".
מה החלום שלך?
"יש לי חלום אחד: להופיע בחתונות ולשמח את החתן והכלה. אני רוצה להשתפר ולהופיע בכמה שיותר אירועים. המוזיקה היא החיים שלי. הלוואי שאוכל לעסוק בה לתמיד".
בינתיים, צופים מן הצד זוג ההורים באורחי המאושר, אך למרות הכול מספרים על חשש אחר לגמרי אשר התעורר אצלם בשנים האחרונות. "לאורחי אין אפילו חבר אחד", מסביר משה. "המוזיקה היא החבר היחיד שלו. הוא מסוגל להתעסק איתה מהבוקר ועד הערב, אבל לנו חשוב שיצליח לפתח גם קשרים חברתיים. זה עולה לנו בבריאות".
אז מה עושים?
"אנחנו מעוניינים לארגן מפגשים חברתיים עבור בעלי פיגור שכלי קל מכל קצוות הארץ. הבעיה היא שאנחנו לא הולכים ונהיים צעירים. לאורך זמן לא נוכל לדאוג לאורחי כפי שאנחנו עושים כיום. אנחנו רוצים לראות אותו מתרומם על הרגליים ומוצא זוגיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם