הילדה הרעה שרוצה להיות כוכבת גדולה

הילדה הקטנה שלמדה פסנתר בקונסרבטוריון בחולון כבר בת 29. היא שירתה בלהקה צבאית, עשתה ג'ינגלים לרדיו, דיבבה להפקות ילדים, אבל שום דבר לא דומה לאלבום הראשון והפרובוקטיבי שלה שייצא בקרוב. לימור דרור פלוס פאה שחורה על הראש בריאיון בכורה

טלי בנדו לאופר | 12/9/2012 15:32

"הנה זה מגיע ודופק חזק / בתוך הראש שלי וזה כואב / כל הגוף סחרחורת פועם עכשיו / וזה זמני"
(מתוך "זמני", לימור דרור)

בתשע בבוקר אני פוגשת אלילת רוק בהתהוות. בעצם לא ממש אלילה, גם רוק זה אולי לא המינוח המדויק. את המוסיקה שלה היא מגדירה כ"אלקטרו פופ אורבני". היא כבר בת 29, לימור דרור, וערב שנה עברית חדשה פורצת לחיינו. שני הסינגלים הראשונים שלה ("כמה טוב עכשיו" (ו"זמני") מתוך אלבום הבכורה זכו להשמעות נאות ברדיו.

לפגישתנו היא מגיעה באיפור מינימלי, סטרפלס ירקרק וחיוך כובש. "באתי לשלוח לך הודעה שתזהי אותי לפי החולצה", היא אומרת בקול צרוד מעט כשאני פונה אליה באמצע בית הקפה ושואלת אותה אם אכן מדובר בה. טוב, זה לא באמת היה ניחוש פזיז נוכח אוכלוסיית בית הקפה המתבגרת.

לימור דרור. ''על הבמה אני מופרעת ומשוחררת'' צילום: שגיא לייבמן

דרור, בת לאם אחות ראשית בבית חולים ואב הנדסאי חשמל, התחילה את דרכה בעולם המוסיקה כבר בגיל שש בקונסרבטוריון בחולון, עיר ילדותה. "התחלתי ללמוד נגינה על פסנתר ובתיכון הרחבתי את הלימודים למוסיקה והיסטוריה", היא אומרת, ופתאום עוצרת להציע שאולי לא כדאי שאכתוב היסטוריה. "זה לא מגניב", היא מנמקת. בעיני דווקא כן. "התיכון זו התקופה הכי יפה שלי. מנגנים, שרים, הרבה כיף", אומרת דרור.

בתום לימודיה התגייסה לשירות מתבקש בלהקה צבאית, שאחריו התברגה במיני הפקות, כולל דיבוב להפקות ילדים. "עשיתי את 'שיר נולד', שהייתה המקבילה של הפסטיגל עם יהודה ונינט", היא מנסה להזכיר לי, "בהפקה הזו הם הכירו. אני ראיתי אותם מתאהבים, זה נרקם לנגד עיני", היא מגלה, "בהפקה הזו הייתי בלהקת הבית. בנוסף עשיתי ג'ינגלים לרדיו ובעיקר הייתי עסוקה בחיפוש עצמי שקשור במוסיקה".

מה זאת אומרת "חיפוש עצמי"?
"התחלתי במוסיקת ג'אז ועברתי לרוק. עשיתי הופעות קטנות, חיפשתי את הנישה שלי ותמיד כתבתי, עד שהגעתי לסגנון שלי היום".

את החיפוש הקדחתני לא חוותה לבדה. עזר כנגדה היה אסף אברבוך, מי שהיה בן זוגה במשך שש שנים ארוכות, זמר, יוצר, מלחין ומשתתף העונה השלישית של "כוכב נולד". "היינו יחד מגיל 17 עד גיל 23", היא משתפת, "נפרדנו רגע לפני שעברנו לדירה משותפת. למה נפרדנו? לא הייתה בגידה או משהו עסיסי. חיפשנו דירה כי היינו צריכים, אמרנו נגור שנה~שנתיים ונתחתן, ופשוט הבנו שלא".

איך לקחת את זה?
"בהתחלה הייתי פשוט בשוק. זה כמו שאתה מסיים צבא ואתה שואל - לאן עכשיו? 14 שנים אומרים לך לאן ללכת: בית ספר וצבא, אתה במסלול, אתה במסגרת, ואז פשוט מנתקים לך את כל החבלים ואתה ברשות עצמך. אז אצלי גם לחפש מה לעשות עם עצמי וגם לבד בלי אסף. לא ידעתי אם אני הולכת ללמוד או להופיע, אבל לאט לאט נעמדתי על הרגליים. אגב, אנחנו עדיין חברים טובים".

ואז היית לבד?
"התחילה בעצם תקופה שלי עם עצמי. התחלתי לצאת, להכיר את עצמי וככה נולד האלבום הזה, שהעבודה עליו נפרשה במשך שלוש שנים. זה אלבום שעשיתי בשיתוף נפשי ומקצועי עם חן מצגר שהוא חבר טוב שלי. התקליט הוא לגמרי דוקומנטרי. לא ידעתי שאני הולכת לעשות תקליט כזה, פשוט התחלתי לכתוב שעות. כתבתי אל תוך הלילה, חייתי את זה, הלחנתי וככה יצא".

מה זה אומר תקליט דוקומנטרי?
"תקליט שהוא על החיים שלי".

גם השירים "זמני" ו"כמה טוב עכשיו"?
"השירים לא, אבל האלבום כולו כן".

למה לא?
"כי אני לא חושבת שזה נכון מבחינתי. כל הוויית האלבום יחד היא דוקומנטרית, אבל רק חלקים לא".

גופיה ותחתונים

"אז מתיישבת על קופסא שתעשה לי טוב / ומקשיבה לדיבורים / לא בהכרח מעניינים / זה מרוקן את ההרהורים"
(מתוך "כמה טוב עכשיו" לימור דרור)

הסינגל הראשון שבחרת לצאת איתו הוא "כמה טוב עכשיו". למה דווקא הוא?
"וואו, אין לך מושג. הבחירה נעשתה אחרי התייעצות עם היח"צנית ועם האנשים סביבי. לא עשיתי שירים מתוך מחשבה שהם יהיו ה~להיטים. מבחינתי כולם ילדים שלי, אני אוהבת את כולם ולכן לא היה לי מושג".

השיר הזה די פרובוקטיבי. גם הקליפ שלו.
"די הרבה פרובוקטיבי, פלוס אפילו", היא מגחכת, "אני חושבת שבכל האלבום הזה יש משהו פרובוקטיבי".

ככה את, חובבת פרובוקציות?
"אני לא חושבת שיש לי תשובה, זאת אני. אגב, הדמות בקליפ ובתמונת הסינגל זו אני עם פאה, זה לא השיער שלי. בא לי לחבוש פאות על הבמה כדי ליצור חיץ בין לימור של החיים ולימור של הבמה. זו לא אותה לימור".

מדוע?
"זה יעזור לי להתפרק, סוג של מסכה".

בתמונות של הסינגל ובקליפ לא רואים פנים, זה בכוונה?
היא משתהה בתשובתה. "האמת שאיכשהו נוצרה עריכה כזאת שלא מראה פנים".

זה מכוון?
"זה רק סינגל שני ויהיו עוד הרבה תמונות. אני חושבת שהתמונה מאוד יפה, לא כי אני נמצאת בה ורציתי להשתמש בה. בעיני לא חשובות הפנים, שיזהו אותי, חשוב לי לגעת באנשים".

ריקי גל. ''אמרו לי שאני מזכירה אותה'' צילום: אמיר מאירי

נוח לך עם הגוף שלך?
"כן, למה שלא יהיה לי? אני בחורה מאוד משוחררת".

מאיפה השראה לשורה: "מתיישבת על קופסה שעושה לי טוב"?
"מדובר על קופסת סיגריות, אבל זה כיף שכל אחד מפרש את השורות לעצמו כראות עיניו", היא קורצת אליי בסיפוק.

מה המסר מבחינתך?
"זה שיר מאוד ציני. השיר הוא על לבד. היא מדברת על כמה לבד היא וכמה שזה רע".

בעטיפת הסינגל הראשון את מצולמת מהגב, עומדת בפיסוק עם גופיה ותחתונים. איך הגיבו במשפחה?
"לאבא שלי היה קשה עם זה, אבל אף אבא לא שמח לראות את התחת של הבת שלו. זה גם היה מופץ בטירוף בכל תל אביב. אבל זאת אני במאה אחוזים. אני עומדת מאחורי זה".

ולחשוב שאת באה ממוסיקה קלאסית.
"אנחנו בשנת 2012 והכל מאוד אלקטרוני ומאוד אחר. אנחנו לצערי לא בשנות השבעים".

לצערך?
"כן, כי בטח הייתי עושה מוסיקה שונה ולא הייתי חשופה לכל הקדמה הזאת: לפטופ והסמרטפון, אני מהאנשים שצמודים לזה. אין לי ברירה אחרת. אגב, באלבום מנגנת תזמורת כלי מיתר קלאסית. לאלבום יש בסיס קלאסי מודרני, שזה מושפע מכל מה שלמדתי".

יש לך מודל לחיקוי?
"מדונה", היא עונה בהחלטיות, "מדונה בעיני היא וואו אחד גדול. לאו דווקא בהכרח בקול, היא כישרון! לראות הופעה שלה זו חוויה מטורפת, היא פרפורמרית אדירה".

במשפחה התרגלו לכך שהילדה זמרת?
"אבא שלי טען תחילה שמוסיקה זה לא מקצוע, אף הורה לא רוצה את זה לילד שלו, זה מקצוע מאוד קשה נפשית. בהתחלה הוא לא תמך אבל היום הוא לגמרי שם. עם הזמן הוא פשוט חי אותי וראה שזה מה שאני רוצה. אני בטוחה שאעשה עוד דברים בחיים כמו לטפל באנשים, זה הייעוד שלי, אני מאוד אוהבת לעזור".

תפילה לגלגל"צ

כאמור היא בת 29, אבל את הפרט הפשוט הזה קשה מאוד היה לחלץ ממנה. כמו סוד מדינה. "זו נקודה רגישה אצלי", היא מסבירה, "בחיים לא הודיתי בגילי האמיתי".

אז בת כמה את?
הנה היא שוטחת בפניי את האמת המרה. "אני עוד מעט בת 29", היא מנחיתה את הפצצה. "יש בך משהו מרגיע אז הרשיתי לעצמי לספר".

29 זה צעיר.
"קשה לי עם ההתבגרות ובכלל עם ימי הולדת. בדרך כלל ביום הזה הפלאפון שלי סגור", היא משתפת במבוכה, "אני חרדה ליום הזה, חודש לפני אני בסטרס ממנו. מתנות מאוד מביכות אותי כי אני תמיד מרגישה חייבת".

טוב, נדבר על משהו אחר. את לומדת צרפתית עכשיו.
"כן, אני לומדת בשגרירות צרפת כי יש לי חלום להוציא דיסק בצרפתית. זה נורא קשה אבל כיף לי ממש. הייתי תקועה על מספרים המון זמן. אני שומעת הרבה מוסיקה בצרפתית כמו קרן אן ויעל נעים, זה דרייב מאוד חזק שלי".

את מושפעת מהן?
"בהחלט. מאוד מחוברת אליהן".

למי עוד?
"לריקי גל. הרבה אמרו לי אחרי הסינגל השני שאני מזכירה אותה וזה עשה לי מה זה טוב. היא מדהימה בעיני, עכשיו עם מתי כספי וגם בעבר".

אשמח לשמוע את דעתך על עוד זמרות ישראליות.
"מה, את רוצה לקבור לי את הקריירה עוד לפני שהתחילה?".

חלילה. מה לגבי מירי מסיקה?
"אני פחות מתחברת לסגנון המוסיקלי שלה. בתור מגישה היא מרטיטה, היא מרגשת בהגשת טקסטים אבל אני לא מתחברת אליה".

מה עם ריטה?
"לרמי אני יותר מתחברת", היא פוסקת ומצביעה על הרמקולים מהם בוקעת מנגינה של קליינשטיין, "ריטה זמרת אדירה אבל בואי נגיד שלא גדלתי עליה. גדלתי על אורית שחף מהיהודים, אני גם אוהבת מאוד את דנה ברגר. יש לי את כל האלבומים שלה".

מה לגבי הזמרת הכי מצליחה בישראל - שרית חדד?
"תראי, היא מוכשרת, אין עוררין על זה, אבל את יודעת, לא תראי אותי מבלה בהופעה שלה בפלאקה".

דן שילון. ''העידן של המעגל נגמר ואין חשיפה לזמרים צעירים'' צילום: יהונתן שאול

היא לא מופיעה רק שם. גם בקיסריה.
"אני לא אלך להופעה שלה. אין סיכוי. תראי, אין ספק שלזמרות יותר קשה בארץ. מאוד קשה להתברג לתוך הפליייליסט ברדיו כי לצורך העניין אין היום את המעגל של יגאל שילון או דודו טופז לצורך חשיפה של זמרים צעירים. הטלוויזיה היום מתחילה ונגמרת בריאליטי שזה לא דבר רע בעיני, פשוט אני באופן אישי לא בנויה לז'אנר הזה".

אז לא היית הולכת.
"כשאסף היה בכוכב נולד זו הייתה חוויה מאוד קשה. אני הייתי אחראית על גיוס הצבעות וכל זה, אני ליוויתי אותו בכל".

וזה מה שגרם לך להבין שזה לא בשבילך?
"אני חושבת שריאליטי זה יותר קטע של להיות מפורסם וזה פחות מעניין אותי. שיראו אותי לדוגמא הולכת ברחוב ויגידו 'הא, הנה לימור' - זה פשוט לא מעניין אותי. יותר מרגש אותי אם מישהו ישמע אותי ויכתוב לי 'שמעתי אותך והתרגשתי והזדהיתי'. מעניין אותי לעשות לאנשים בלב סיבוב. אבל היום אתה לא יכול להצליח לגעת באנשים בלי שהם יכירו את הפנים שלך וזה מאוד קשה, כי אין כל כך הרבה תוכניות אירוח מלבד תוכניות בוקר שכמובן אני לא שוללת. אני קוראת לעם להחזיר את המעגל!".

בואי נדבר רגע על הדרך של אמנית צעירה בישראל.
"אני חייבת להגיד שאני אדם בלי הרבה תסכולים", היא אומרת לאחר מחשבה קצרה. בכלל דרור נוהגת לחשוב רבות אחרי כל שאלה ולא יורה תשובות חפוזות מהמותן.

"אני נוטה לראות את חצי הכוס המלאה. אני קשורה להרבה אמנים ואני רואה את ההתנהלות שלהם, במיוחד ביום רביעי שזהו יום קריטי לאמנים בתעשייה, כי בו יש ישיבת פלייליסט בגלגל"צ ויש מתח אם השיר שלך ייכנס או לא, ולא ישנים בלילה, ובדרך כלל השיר לא נכנס. ואז מתאכזבים נורא ונכנסים לדאון".

יש הרבה ביקורת כלפי גלגל"צ.
"אני חושבת שזו אחלה תחנה. היא לא סתם הכי מושמעת - היא מאוד מעניינת. היא מאוד מגוונת ומדברת לכולם".

אותך משמיעים?
"לי אישית לא היו השמעות בגלגל"צ, הלוואי ואמן שיהיו".

יש רגעים קשים? דיכאונות?
"יש, אבל משתדלים לא להישאב לזה. אני פשוט חוזרת ואומרת לעצמי שזה לא פשוט לקום יום אחד ולהיות הכי מושמעת או מוכרת. זה לוקח זמן".

לדעתך יש מקום בביצה הקטנה שלנו למוסיקה שלך?
"כרגע כן, אני חושבת. אני בתחילת הדרך ואין לי מושג, אני כרגע מנסה, מחפשת את המקום שלי. ואני מנסה את זה, לא כי אני רוצה להיות בפסגה אלא כי זה חי בי. אני חייבת לעסוק בזה. אם לא פה אז איפה? אני רוצה לגעת באנשים, לשתף אנשים".

את האלבום את מפיקה מהון עצמי?
"כן וזה מאוד קשה. צריך המון אמונה וכוח רצון. אני עובדת קשה ואת כל כספי אני משקיעה בזה. שעות נוספות לנגנים, יחסי ציבור ועוד - הכל מכספי. אבל אני לא מתבאסת. אני לא חושבת 'כל הכסף הלך ולא קניתי בגדים בזארה'".

חברות תקליטים דחו אותך?
"האמת שלא. לא ניסיתי בכלל. לא עניין אותי. רציתי לצאת עם זה באופן עצמאי, ללכת ליחסי ציבור שאני סומכת עליהם ולעשות הכל בעצמי. יש לי יחסי ציבור ומנהל אישי כרגע, אבל סביר להניח שמתישהו ייכנסו עוד אנשים למערך".

לימור דרור. ''סקס תופס מקום חשוב וטוב'' צילום: שגיא לייבמן

זוגיות עם ברנדון

בואי נדבר קצת על גברים,
"אני לא לבד. אני אף פעם לא לבד. תמיד סובבים אותי אנשים".

סקס?
"סקס תופס מקום חשוב וטוב אצל כולם, לא?".

מה עם זוגיות?
"כרגע אין לי. אבל אין לי סטנדרטים לגבר המועדף, המושלם".

הוא צריך להיות קשור לעולם המוסיקה?
"לא. מוסיקה זה דבר ראשון בשבילי, אבל הסובבים אותי לא צריכים לחשוב ככה, אפילו עדיף שלא. אין לי קריטריונים. אני רוצה ילדים, בטוחה שיהיו לי מתישהו, אבל כרגע אני לא שם. לא רואה את עצמי בגינה עם בעל וילדים וכל זה. בעל בכלל זה רחוק ממני".

בניגוד לגינה, כלב בהחלט יש לה. "ברנדון הוא החיים שלי", היא אומרת ועיניה בורקות. "אנחנו יחד שנתיים וחודשיים. אני זוכרת את זה על החודש כמו זוגיות צמודה". בשבע השנים האחרונות היא עובדת באולם האירועים "רוז'נסקי" בראשון לציון, המתמחה באירועים מוסיקליים. "יש לנו מלצרים מזמרים אז אני בונה איתם הופעות וכאלו. כיף גדול. זה הבית השני שלי, הבעלים הם הורים שניים וכל המלצרים יודעים את מילות השירים שלי. זה כבר מזמן לא רק מקום עבודה", היא אומרת.

מה את רואה בעתיד שלך? מה היית רוצה שיקרה?
"יש לי תמונה בראש של הופעה בקיסריה", היא מורידה את עיניה אל השולחן במבוכה, "וכן, אני עפה, אני יודעת, אבל אני חושבת שאם אתה לא מפנטז בענק אתה לא מתחיל להגשים את זה. אני רואה אותי בהופעה גדולה שכולם שרים איתי את השירים שלי. זה חלום. כשאני עוצמת את העיניים אני רואה מלא אנשים שרים את השירים שלי".

ואיך זה ייראה - בסגנון מדונה? מיטות ושפיצים על החזה?
"הבמה תהיה ענקית עם מסכי תאורה מטורפים. יהיו פחות שפיצים, יותר מעוגלים", היא פורצת בצחוק. "אני אהיה אני על הבמה, אולי פרובוקטיבית".

עם קפה הפוך נטול וקוקו צמוד מוקפד זה לא נראה ככה עכשיו.
"כי את נפגשת איתי בבוקר. בואי תפגשי איתי בלילה ונשתה יחד, תראי אולי מישהי אחרת. על הבמה אני מאוד משוחררת. לא יודעת אם פרובוקטיבית, אבל מה שכן אני מאוד מופרעת ומאוד משוחררת. אם תבואי להופעה את תגידי את זה בעצמך. ההופעה תהיה משהו לא רגיל".

לקח לך המון זמן להתבשל.
"הוצאתי סינגל ראשון לפני שבועיים בגלל המימון העצמי שהוא קשה לביצוע, זה היה לא קל וההוצאות גדולות. סיימתי להקליט אלבום שלם, לא רק שיר בודד כמו שיש כאלו שעושים. תהליך הקלטת השירים הוא ארוך וקשה ואני קונטרול פריק. אני מעורבת בכל פיפס קטן. לכן זה לוקח זמן".

טוב, לי זה נראה עולם קשה מדי.
"אבל טוב לי. זה לא שאני אומרת 'אוף לא משמיעים אותי', אני באמונה שלמה שזה לוקח זמן ושאני פה כדי להישאר".

מאיפה את שואבת נחמה?
"מברנדון שלי, מהכלב הקטן והתומך שלי. יש לי גם סביבה מאוד תומכת של העבודה שאיתי שנים וגם בית ומשפחה וזה עוזר לי להתקדם ולהמשיך. תיכף ייצא לי סינגל שלישי עם קליפ שאני מקווה שייתן לי את הבום שאני צריכה".

הבום?
"הבום שייתן לי להתחיל להופיע".

די, תני לי משהו פרובוקטיבי כבר!
דרור צוחקת בשחרור. "מה להגיד לך? שמה פס על ביבי?".

נו באמת.
"אם תהיה לנו עוד פגישה", היא אומרת רגע לפני סיום, "כדאי שנצא יחד בלילה ושנשתה. לא קפה אלא אלכוהול, אבל ללא נהיגה! למדתי על בשרי את המשפט 'אם שותים לא נוהגים'. הייתי בשלילה 11 חודשים בגלל בדיקה מביכה ומשפילה", היא מגלה, "עשו לי בדיקת הליכה באמצע הצומת עם מיני צמוד ועקבים. היה לי מאוד קשה עם זה".

מה שתית באותו יום?
"לא כזה הרבה אבל בגדול - אני אישה של ויסקי".