להנציח את זוהר ארגוב, גם את הכתם
זוהר ארגוב שילם את המחיר על האונס שביצע במאסר של שנה, ובמובן מסוים גם בהתאבדותו. הוא היה זמר נהדר, אך אישיות בעייתית מאוד. נכון יהיה לזכור אותו בתור הדמות המורכבת שהיה: בשלט הרחוב שייקרא על שמו יש לציין כי הורשע באונס
>> הקרב על הנצחתו בהרצליה של זוהר ארגוב
הסמים, כמובן, הם החלק הקל. צקצקו בלשון כמה שתרצו, בלעדיהם המוזיקה הפופולרית לא הייתה נראית אותו דבר, אם בכלל. מהנדריקס דרך סיד וישס ועד פיט דוהרטי, כולם היו בעסק. מותו הטראגי של ארגוב הדגיש את הפרט הזה בביוגרפיה שלו, שאצל אחרים נעלם בים של עשייה תרבותית או בענן של נוסטלגיה, ונתפס כאיזו משובת נעורים. מי שחושב ברצינות שקריאת רחוב על שמו תעודד את הילדים לשתות חשיש, באמת לא יודע איפה הוא חי.
נשארנו עם האונס, וכאן הדברים מורכבים יותר. אסור שהסיפור הזה יישכח, אבל אסור גם שיאפיל על מפעל תרבותי יוצא דופן. אם ארגוב יזכה לרחוב על שמו, זה בוודאי לא יהיה בגלל העבר הפלילי שלו, אלא בזכות המפעל הזה. אפשר להבין את החשש מלגיטימציה לעבירות מין, אבל את המאבק הזה עדיף לנהל לא מול המתים אלא מול החיים: אנשים כמו נתן אשל, שכאילו הודח מתפקידו, אבל עדיין
משמש כאיש סודו של ראש הממשלה, או חיים רמון, שעדיין יש מי שרואים בו משיח פוליטי.
לא שזה מוריד מהאחריות של ארגוב למעשיו, אבל צריך לזכור שלא מעט מהאישים המונצחים ברחובות ישראל עשו דברים גרועים לא פחות. חלקם פעלו, לשיטתם, למען מטרות נעלות; חלקם חיו בתקופות שבהן אף אחד לא עשה מזה עניין; ולחלקם היה מספיק כוח כדי שיעלימו עין מה"מעידות" שלהם. בניגוד לרבים מהם, ארגוב שילם את המחיר במאסר של שנה, ובמובן מסוים גם בהתאבדותו.
זוהר ארגוב היה זמר נהדר, שאי אפשר להפריז בהשפעה שלו על התרבות הישראלית, ובו בזמן גם אישיות בעייתית מאוד. ההימנעות מהנצחתו בוודאי לא תפתור את הבעיה הזו. הדבר הנכון לעשות יהיה לזכור אותו בתור הדמות המורכבת שהיה, בלי לטשטש את הכתם; בשלט הרחוב, אחרי תיאור תרומתו לזמר העברי, צריך להוסיף שתי מילים: "הורשע באונס".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם