רוצים מהפך טוטאלי? תנו לנשים לנהל את המדינה
אם אנחנו רוצים שינוי אמיתי, הגיע הזמן להעביר את ניהול המדינה לידי נשים, שיפתרו את הבעיות שהגברים האימפוטנטים לא מצליחים לפתור
להעביר את כל המשרות המשפיעות לידיהן של נשים שינהלו את המדינה, יביאו אולי סוף-סוף לשינוי בסדר היום הציבורי ויפתרו את כל הבעיות שהגברים האימפוטנטים לא הצליחו לפתור.
יש בישראל עשרות נשים מוכשרות, מקצועניות, חכמות, יפות, שיכולות למלא כל תפקיד שממלאים גברים, ואני בטוח שהרבה יותר טוב מכל נושאי המשרות הציבוריות, שעד עכשיו לא הוכיחו שהם מי יודע מה משהו.
כצעד פתיחה הנה המבנה שחשבתי שיתאים לתחילת המהפך, והוא מורכב ברובו מנשים מוכרות שנבחרו לכנסת או שימשו בתפקידים ציבוריים:
- ראש ממשלה: ציפורה לבני שפיצר.
- שרת הבריאות: אורלי וילנאי פדרבוש מרוז.
- שרה להישרדות: דליה איציק.
- שרת הבטחון: פאינה קירשנבאום (מי לא מפחד ממנה?).
- שרת החוץ: ציפי חוטובלי.
- שרת האוצר: שרי אריסון.
- שרה לבטחון פנים: לימור לבנת.
- רמטכ"לית: מירי רגב.
- ראש המוסד: חנין זועבי.
- מבקרת המדינה: שלי יחימוביץ'.
- שרת החקלאות: רוחמה אברהם.
- שרת התיירות: גילה גמליאל.
- שרת התמ"ת: יוליה שמאלוב.
- שרת החינוך, התרבות והכסאח: אנסטסיה מיכאלי.
- שרה בלי
- שרה עם שקית: עינת וילף.
- שרת האיפור: רונית תירוש.
- שרת הפריפריה: אורלי לוי-אבקסיס.
- שרה לענייני ניסים: לאה מס.
- שרת הדתות: זהבה גלאון.
- שרה לשירה בציבור וריקודי עם: אורית זוארץ.
- שרה לאיכות הסביבה הקרובה: אורית נוקד.
במידת הצורך יתמנו נשים נוספות למשרות בכירות לתפארת מדינת ישראל.
הארה-הערה: במינוי חברת הכנסת חנין זועבי לראש המוסד אין משום רמיזה שהגברת זועבי שימשה במשך שנים רבות כסוכנת סמויה ותרמה רבות לביטחון ישראל.
בשבוע שעבר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בנתניה נגד דבור וצרינוביץ, 31, ולימור דרורי, 38. השניים עמדו בתור לבנק והיה נדמה להם שקשיש בן 86 מנסה לעקוף אותם. לימור המקסימה חסמה את דרכו של הקשיש, ובתרגיל של וונדר וומן מנעה ממנו את הכניסה לבנק ושחררה קללה. החבר וצרינוביץ, שחשש לשלומה של לימור, הביא ביד אחת לפיתת צוואר לקשיש ההמום וביד השנייה תפס בחגורת מכנסיו, הרים אותו באוויר והטיחו במדרכה.
הקשיש ההמום נפל על הגב, נחבט בראשו והחל לדמם. זה לא הפריע לזוג המקסים לעבור לשלב הבעיטות: הם כיסחו את הקשיש המייבב עד שהגיעו אנשי מד"א, והם העבירו אותו לאשפוז בבית החולים לניאדו.
השבוע, כמו בסדרת המשך, התדפקו שני צדיקים על דלתם של זוג הקשישים צאצשווילי בירושלים. הקשיש שאל מי דופק על דלת ביתו. כששמע שהם מהביטוח הלאומי פתח את הדלת, ספג חבטות, הושכב על הרצפה, סתמו את פיו ואת לנגד עיניה ההמומות של אשתו. שני הגברים המסוקסים חיפשו אחרי מטמון, ואחרי שהפכו את הבית נעלמו כלא היו.
התופעה של אנשים צעירים וחסונים שמכים קשישים בצורה אכזרית היא תופעה מתמשכת שרשויות החוק טרם הצליחו לשים לה קץ. הגיע הזמן שבית המחוקקים הישראלי ובתי המשפט יבינו שצריך לחסל את התופעה הזו ולשחרר את החברה הישראלית מתוקפי קשישים ל-20 ו-30 שנה בבית סוהר עם עבודת פרך. המחשבה שישנם אנשים שמסוגלים להתאכזר בצורה כזו לאנשים חסרי ישע חייבת לעורר פלצות בקרב מקבלי ההחלטות. עכשיו דמיינו את הוריכם הקשישים או את הסבא והסבתא שלכם סופגים מכות אכזריות וקללות מהנבלות שמבצעים את הפשעים: מה הייתם עושים להם?
השבוע קראתי קטע שהביא לי את הסעיף: עו"ד יוסי שגב העיד במשפט המתנהל נגדו באשמת אי תשלום מע"מ בסך 2.8 מיליון שקלים לרשות המסים. וכך אמר וצוטט עו"ד שגב: "15 מיליון שקלים, עם כל הכבוד, לא היו סכום נכבד. במשרדנו שכר טרחה היה במקרים רבים יותר מ-100 מיליון שקל".
נכון למועד כתיבת שורות אלו, מתנהל משא ומתן על קניית "מעריב" על יד איש העסקים שלמה בן צבי מאיש העסקים נוחי דנקנר. הסכום שעליו דובר בתחילה היה 85 מיליון שקל. אתם מבינים? מצד אחד מדובר בקניית עיתון, מדובר במקום עבודה של 2,000 אנשים שכנראה יפוטרו בסוף החודש. במקביל נשמעת זעקתם של 400 העובדים של "פניציה", שכנראה ימצאו את עצמם ברחוב בקרוב, ונזכיר את עובדי "פרי הגליל", שכמעט נסגר בעבר בגלל עשרה מיליון שקלים. ומהצד השני משתחצן עורך דין שמשרדו גובה שכר טרחה של 100 מיליון שקלים וש-15 מיליון שקלים עבורו זה כסף קטן.
זה לא נשמע לכם מוטרף?
כל גופי התקשורת נמצאים בעיצומו של פסטיבל שנור, שבו מתבקש הציבור לתרום 100 אלף סלי מזון, 200 אלף סלי מזון, מספרים אסטרונומיים. כל שנה מספרים העומדים בראש העמותות שהשנה המצב גרוע מבשנה הקודמת. בכל שנה מביאים לידיעת הציבור סיפורים קורעי לב על מצבה העגום של משפחה א', אם חד-הורית ב' וניצול שואה ג'.
אל אתרי חלוקת המזון טרום החג מגיעים צוותי טלוויזיה שכאילו הגיעו במקרה למקום. בפריים טיים מארגנים מופעים עם מיטב האמנים שקוראים לציבור לתרום. במהלך המופעים תוקעים פרסומת גלויה וסמויה, וכל הצדדים שעשו הכול "בהתנדבות" גורפים קופונים.
יומיים אחרי החג חוזר הכול לקדמותו: הרעבים נשארים רעבים, אלו שאמורים לפתור את הבעיות בצורה יסודית ורצינית חוזרים מחופשה בחו"ל, העמותות וראשיהן מתארגנים לסיבוב הבא, וכולם מקווים ואומרים שבעזרת השם המצב בשנה הבאה יהיה יותר טוב. אולי מישהו כבר יאתר את המשיח שנמצא על פי הפרסום בתל אביב ויבקש ממנו למלא אחר מה שמצופה ממנו?
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם