קוראים יקרים, אנחנו צריכים אתכם
דמוקרטיה צריכה עיתונאים. אבל מה לעשות, אנשים, חדלתם לקנות את המוצר, ונהיינו כמו מחלקי הקרח והחלבנים
הפגנת עובדי מעריב. דמוקרטיה צריכה עיתונאים צילום: דני מרון
עוד לא ברורה מפת התקשורת החדשה, ואני עוד לא מצליח לדמיין את עצמי הולך לשירותים עם טאבלט וקורא בהנאה כתבות מגזיניות. גם עם הקפה בבוקר יחסר לי הדפדוף בין ידיעות הספורט, חדשות החוץ, הפוליטיקה והכלכלה.
לא זורם לי כל כך עם הסמארטפון ולא בא לי לחפש את התחומים אותם אני אוהב, כי התרגלתי להגיע אליהם בדפדוף אקראי, או כשמישהו חכם בעיתון משך אותי עם כותרת או תמונה מעניינת.
אבל מה לעשות, אנשים, חדלתם לקנות את המוצר, ונהיינו כמו מחלקי הקרח והחלבנים, כפי שניתח והסביר השבוע אחד הקולגות שלי, דרור פויר מ"גלובס". אתם לא צריכים אותנו. גם גרעינים כבר לא עוטפים בעיתון ומוכרים בקרן הרחוב כפי שהיה בראשון הישנה, כמה מטרים מבאר המים והפלאפל של מדר ברוטשילד. ה"גרעינון", קראנו לאיש, שזה שילוב המילים: גרעינים ועיתון. כיום, מחיר הנייר כל כך יקר, עד שכל הרווח מהפיצוחים ייעלם אם הם ייעטפו בעיתון.
עדיין, דמוקרטיה צריכה עיתונאים, רק שלא בטוח כי הנייר יישאר, ואף אחד עוד לא מצא נוסחה מנצחת אחרת בעולם הדיגיטלי. אבל הרבה אחריות מוטלת
עליכם, קוראים יקרים. אתם תצטרכו לחשוב. עיתון שמוגש לכם על ידי יהודי עשיר שגר באמריקה, ואשר מוכן להפסיד כסף עבור שיווק מדיניותו הפוליטית וקידום האנשים אשר יממשו את חזונו, הוא לא כמו העיתונים שידענו בעבר.
נכון, גם בטייקונים ישראלים צריך תמיד לחשוד. לכבד ולחשוד גם במשפחות ישראליות עשירות המתחזקות שושלת של עיתונאות חזקה. תקראו, תחשבו ותנתחו טוב טוב את הטקסטים. תגלשו ברשתות חברתיות באינטרנט ותנהלו דיונים. מי יודע, אולי תמצאו אותנו שם, כותבים, מגלים עבורכם חדשות ומאירים את דעתכם פה ושם. תטילו ספק. גם בנו תטילו ספק. כל הזמן. על אחריותכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם