מת לדעת מה החליט אלוהים לגבי עובדי פניציה ומעריב
אם כל מה שיקרה השנה הוא פרי תכנונו של בורא עולם, הייתי מת לדעת אם בתשע"ג הוא ייתן לי עוד צ'אנס או שיקבע שסיימתי את תפקידי בעולם הזה
האנשים האלו שיודעים הכול ונחושים ונחרצים שייכים לחבורה הולכת וגדלה של מטומטמים שקשה להתמודד איתם בוויכוח הגיוני כי מטומטם בטוח שהוא גאון ויודע הכול, ועם אנשים שיודעים הכול אי אפשר להתווכח.
ברוב צניעותי פלטתי יום אחד משפט שאני גאה בו מאוד: "אם הייתי יודע מה שאני לא יודע, הייתי יודע יותר מכל אדם אחר ביקום". ידע הוא דבר נהדר, הוא אין-סופי. לא חשוב כמה תלמד תמיד תוכל להוסיף ידע, להתפרס על פני עוד תחומים, וככל שלומדים יותר מבינים שלעולם לא נדע את כל מה שאנחנו רוצים לדעת.
אני מקנא במטומטמים שחושבים שהם יודעים הכול, אין בעיות, אין לבטים, אין היסוס, הכול מבחינתם נחרץ וברור, יש להם פתרון הכי נכון והכי צודק לכל דבר. אמרתי לאיזה מטומטם ברמיזה שאיינשטיין אמר שיש שני דברים אין-סופיים, שאין להם גבול: היקום והטמטום. המטומטם שאל אם אריק איינשטיין אמר את זה, השבתי לו "אלברט" והוא המשיך בשאלה "אלברט מערוץ הספורט?"
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
לא הייתי נדרש לעניין הידע והיכולת לפתור כל בעיה כהרף עין אלמלא קראתי את מאמרו המלומד של הרב הגאון שמואל ברוך גנוט שליט"א בעיתון החרדי "יתד נאמן", שנשא את הכותרת "המלך!!!" (שלושת סימני הקריאה במקור) ועניינו ראש השנה. בכמה מאות מילים פתר לי הרב את כל הבעיות, המחשבות, הדילמות, ועל כך אני מודה לו מקרב לב ומוח.
וכך כתב הרב: "ראש השנה הוא היום הראשון בשנה החדשה. ביום הזה ברא מלך העולם את העולם. בראש השנה מתחיל הקב"ה בכל שנה 'סיבוב מלוכה' חדש. הרמח"ל מסביר כי בכל ראש השנה כאילו נברא העולם שוב במהדורה חדשה, מהדורת התשע"ג, בלבד. כל ברואי העולם עומדים בסך ומקבלים ביום זה, יום 'הנפקת מהדורת העולם', תפקידים חדשים, המותאמים להם ורק להם באופן אישי, למהלך השנה הקרובה.
"אך בעוד שבבריאת העולם נברא העולם בחסד ובלי שיקדמו אליו זכויות מעשי בני האדם, הרי שהבריאה של ראש השנה התשע"ג תיקבע על פי מימוש התפקידים שקיבלנו לעשות בראש השנה הקודם. מלכו של העולם מתחיל שוב 'סיבוב מלוכה חדש' בן שנה, יושב הוא על כיסא הדין ובורר אחד לאחד, אחת לאחת, את כל בריותיו בכל רחבי הממלכה. עם תחילת מחזור המלוכה החדש צריך לדעת ולהחליט מי חשוב לכתר המלוכה ומי מפריע למלך, לנסיכי הכתר, לעיר המלוכה ולמדינה כולה. ישנם כאלה שמילאו את התפקיד שהטיל עליהם המלך בראש השנה שעבר וישנם שמילאו אותו רק למחצה, לשליש או לרביע.
"כעת יושב המלך על כס המשפט, מביט בספר הזיכרונות, בו נרשם איפה היינו ומה עשינו במהלך השנה החולפת, והוא כותב וחותם, סופר ומונה, זוכר הכול ויודע הכול, ומחליט, מחליט אם כל אחד מאיתנו זכאי לקבל תפקיד
אחרי שקראתי את דברי הרב הגאון חשתי הארה. פתאום הבנתי הכול. לפי התיאור המדויק, אין לי ספק שהרב שמואל ברוך גנוט שליט"א היה אורחו של הקדוש ברוך הוא וראה במו עיניו את כל הדברים. פתאום הבנתי שלא צריך לקחת חיסון לשפעת כי אלוהים מחליט מי יחטוף שפעת ומי לא. הבנתי שעניין הקשיים בפרנסה ופיטורים הם הכול פרי תכנונו האישי של בורא עולם, "המלך", לכל אחד מברואיו. גם בענייני גודל המשרד והתקציב מתעסק המלך וקובע את הגודל על פי התנהגות הברוא בשנה החולפת.
הטיפול של אלוהים הוא אישי ובכל תחום, והייתי מת לדעת מה החליט לגבי עובדי "מעריב" ו"פניציה" בשנת תשע"ג. ניסיתי לצייר בדמיוני איך עובר "המלך" על רשימת ברואיו ומעשיהם בשנה החולפת, ומה הוא חושב עליי: האם הוא יגדיל לי את המשרד והתקציב או יקטין? האם יסדר לי סרטן קטן או ייתן לי לעבור את השנה בריא? האם ייתן לי סימן שהשנה הייתי בסדר והוא נותן לי עוד צ'אנס או שיחליט שסיימתי את תפקידי בעולם הזה והוא רוצה אותי לצדו בעולם הבא?
איך שלא יהיה, אמרתי שבטח בורא עולם בדק בגדול את מעשיהם של הישראלים והישמעאלים והחליט לגביהם החלטות הרות גורל וגם על שאר העולם נתן את דעתו. ניסיתי לנחש ואפילו להיעזר בגימטרייה, כתבתי תשע"ג והנה התוצאה שקיבלתי: תשע"ג = 773 = מהפכה תהיה בכל העולם.
אני הולך לארוז.
מדי שנה אני נוסע לגליל. אוהב לברוח מרחובות העיר הגדולה על מגדליה, הרעש, האוויר המסריח, תושביה המגעילים (ברובם), הידענים, השקרנים, הצבועים, המנופחים.
מאיר שלו מיטיב לתאר את נופי העמקים והגליל, ואני די מקנא בכישרונו לתאר את הטבע. בשפה רזה רק אומר שנדהמתי ואף נפעמתי אל מול עצי הרימון, התאנים, שדות החיטה והתירס. קטפתי רק אחדים מהשזיפים ומהאפרסקים, התפעלתי מצמחי הצבר (סברס) ומעצי הזית הצמודים אליהם, הצופיות והבזים, העורבים והשלדגים בבריכות הדגים, האנפות והיונים. איזה עושר, אילו צבעים מרהיבים.
בכניסה לחולתה החבר אמיר, מזיע ומדושן עונג,מספר בגאווה שהוציא עוד משלוח של כמה עשרות משטחי בצל. ט', המארח שלי, היה איתו בבית ספר. "זה בן אדם שחורש 35 שנים את האדמה", הוא אומר בגאווה. נעצרנו להשקיף על הנוף המדהים - חולתה, יסוד המעלה, איילת השחר, גדות, משמר הירדן. ט' מוציא ערכת קפה מהרכב. עד שהמים רותחים אנחנו אוספים את הטינופת שהשאירו מטיילים בתצפית: פחיות רד בול, שקיות גרעינים, בקבוק וודקה ריק, קופסת סיגריות. כל התצפית הייתה מטונפת. פח הזבל של התצפית היה ריק לחלוטין. ארץ ישראל יפה, האנשים לא כל כך.
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם