מלחמת העולם השלישית ממש מעבר לפינה
צפייה בטלוויזיה האמריקנית מעלה בי את החשש שהעולם נמצא במלחמה. וכמו תמיד, גם הפעם כל הרוע והטירוף הם בשם אלוהים
והנה חידה: מתי הריטואל של לפטר אנשים אחרי החגים הפך להיות האירוע המסורתי והעקבי ביותר בארץ? התשובה בסוף הטור.
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
בעוד אנחנו תקועים בבעיה הקטנה שלנו - תהיה משכורת או לא תהיה משכורת, יחזירו לנו את המשכנתה או דווקא לא - העולם נמצא כנראה בעיצומה של מלחמת עולם שלישית. זה לא נראה כמו מלחמת עולם, זה לא דומה למה שאנחנו מכירים מהסרטים האלה בשחור -לבן עם צ'רצ'יל והסיגר שלו, אבל זה כנראה כבר כאן. שלושה ימים אני צופה כל בוקר בטלוויזיה האמריקנית (אגב, אלה לא תוכניות ממש, אלא מקבצי פרסומות ארוכים שביניהם מסבירים מה יהיה מזג האוויר), שמראה את שריפת הדגלים האמריקניים ברחבי העולם המוסלמי ומספרת על אלה שנהרגו. הם טורחים להדגיש
שהמהומות נחלשות, אבל זה מריח אחרת, זה מריח שלכולם קצת נמאס.
המוסלמים כל כך רוצים שכולם ייראו כמו מוחמד ובניו, בעיקר הכופרים האמריקנים, הם כל כך רוצים להעלים אותנו מהגלובוס. בעיקר המנהיגים שלהם, אני בטוח שהערבי הממוצע רוצה להגיע הביתה בערב לראות את ה"רעלה והחנון" וללכת לישון.
והאמריקנים
אני מבקר כאן את הבן שלי שמנסה ללמוד אמנות בניו יורק, וחושש שהדור שלו ושל ילדיו לא יהיה פנוי לעסוק באמנות. כשנפלו התאומים הייתי בטוח שהתחילה מלחמת העולם השלישית. בסוף זה נגמר בהרבה פחות, אבל הכול צף עכשיו, הכול מתחיל לנוע בחוסר שקט, וכן, גם הסיפור הישראלי-איראני לא מאוד עוזר.
לא, אני לא אומר להיכנס למקלטים, אני רק מציע לא להתרחק מהם מדי. מה שבאמת מוציא מהדעת ששוב, כמו בכל שלבי ההיסטוריה המטורפת של העולם, הכול למען, בשם ובידי אלוהים. כל הרוע הזה, כל הטירוף - למען השם. אז אם יש שם "שם" למעלה, לא משנה באיזה צבע ועם איזה אביזרים ומלבושים - דבר איתם, תגיד להם שהכול שטויות וגם לך בא קצת לנוח, לשכב על הספה בסלון ולראות "הישרדות". אתה גם יכול לנצח בזה. תודה, ואל תתקשר אליי, אני אתקשר אליך בבוא הזמן.
כלב: תשמע, החלטתי לצום השנה.
אני: באמת? זה מאוד יפה. אתה מתחזק?
כלב: אם היית מתחזק לא הייתי אוכל? לא, אני עושה את זה למען עובדי "מעריב", אולי זה יעזור.
אני: זה מקסים, לא ידעתי שממש אכפת לך מעובדי "מעריב".
כלב: גם זה לא מדויק. פשוט הבנתי שאם אתה תפסיק לכתוב פה, אני אעלם וייגמרו 15 הדקות שלי. כרגע טוב לי בסלבריטאיות ולא בא לי שכל היופי הזה ייגמר. אז אני צם ותנסה לא להסתובב לידי עם מזון, גם ככה אני לא סובל אותך.
אני: עוד משהו או שאני יכול להמשיך לכתוב את הגיגיך?
כלב: כן, עוף לי מהעיניים, אתה מסתיר לי את נתן זהבי שוב מסביר למה אתה ואשתך זבל, בעיקר אתה. זוז!
שני ילדים באמת מקסימים תרמו חלק מכספי הבר מצווה שלהם למען נזקקים. דיברתי עם אחד מהם והוא הסביר שלא יכול להיות שלו יהיה כל כך הרבה, ולאחרים לא יהיה מה לאכול. כל כך הגיוני ומקסים.
אני יודע שהקומוניזם לא צלח (הוא אגב מעולם לא נוסה באמת), אבל זה לא מטורף שלחלק מאתנו יש כל כך הרבה וחלק אוכלים גם בחג מפחי הזבל? סליחה על הנאיביות, אבל כשממש חושבים על זה, זה כל כך משוגע.
התשובה לחידה: זאת לא השאלה. השאלה היא מתי נקום אנחנו ונפטר אותם.
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם