טרנד חדש בירושלים: חתונות קהילתיות
זוג שהחליט לחגוג עם כל ירושלים דווקא בשוק מחנה יהודה הצטרף לטרנד הנישואים הקהילתיים ברחובות ובגינות ציבוריות. האירוע המשמח נערך בין רחוב התות לרחוב האגוז, האורחים אכלו במסעדות הסמוכות ובאי השוק הצטרפו לחגיגה
אך אותו ערב באמצע היה יוצא דופן; רבים מבאי השוק באותו ערב לא הגיעו אליו כדי לעשות קניות לקראת סוף השבוע או כדי להתרשם ממה שיש לעיר להציע, אלא היו אורחיהם של עמית ויעל, זוג ירושלמי צעיר שמתגורר בנחלאות, שערכו את חתונתם בלבו של שוק מחנה יהודה הסואן.
משפחה, חברים ואורחים מזדמנים גדשו את מפגש הרחובות שנערכה בו קבלת הפנים, ורבים ממי שהגיעו למקום במקרה כלל לא הבחינו שהם לוקחים חלק בשמחתם של בני הזוג, והניחו שמדובר בעוד ערב טיפוסי בשוק המקומי.
אף שחתונות קהילתיות כמו זו של עמית ויעל – מסיבות חתונה שמתקיימות במקום ציבורי ברחבי העיר ופתוחות לציבור הרחב – טרם התקבעו כטרנד של ממש, נראה שהרעיון מתפשט אט-אט, ומספק קונטרה מהפכנית לתעשיית החתונות המסחריות שפורחת כבר שנים רבות ברחבי המדינה.
הקונספט,
זוגות בעלי מודעות סביבתית וקהילתית מבקשים לחלוק את חוויית החתונה עם קבוצת אנשים שמעבר למשפחה, חברים ומכרים. הרעיון אינו מתאים אמנם לכל אחד, ותהליך האישורים הנדרש לקיום חתונה שכזו מורכב, אך שלושה זוגות שבחרו בנתיב יוצא הדופן מספרים כי לא היו נוהגים אחרת, וכי כלל לא הביאו בחשבון אפשרות אחרת.
הלל וטלילה בן ששון, זוג בני ירושלים, התחתנו בדצמבר 2009 באירוע שעורר כבר אז את תשומת לב התקשורת המקומית, בשל אופי האירוע שבחרו החתן והכלה, ובעיקר בשל המיקום - חתונה קהילתית שנערכה ברחוב. "התחתנו אצל ההורים", הסביר החתן בשיחה עם "זמן ירושלים".
"התחתנו ברחוב שאשתי נולדה בו, שיחקה בו בתור ילדה גדלה בו. התחלנו את האירוע עם קבוצה קטנה של חברים ומשפחה ליד הבית של ההורים שלי ואז יצאנו לדרך, רקדנו עד לרחוב של ההורים של אשתי, והמשכנו שם את החגיגה".
הבחירה הלא קונבנציונלית, אומר בן ששון, הייתה החלטה טבעית לחלוטין לבני הזוג: "כשחשבנו איפה נתחתן, זה נראה לנו מופרך לערוך את השמחה שלנו במקום שמגיעים אליו רק ביום האירוע עצמו. רצינו להתחתן במקום שגדלנו וצמחנו בו, במקום שבו כולם מכירים אותנו והיכן שאנחנו מסתובבים כל יום - ליד הבית. במקביל, החלטנו שאנחנו רוצים לחגוג גם עם כמה שיותר אנשים, ושני הדברים האלה הובילו אותנו לעשות את החתונה ברחוב. היה לנו ברור שככה זה צריך להיות".
האלטרנטיבה השלטת היום, אומר בן ששון, חתונה באולם או בגן אירועים, לא עמדה כלל על הפרק: "לא היו לנו דילמות, היה לנו ברור שזה מה שאנחנו רוצים. לא ראינו חתונה דומה במקום אחר ואמרנו 'איזה מגניב', באמת לא הייתה אפשרות אחרת. אני לא מבין למה כולם לא נוהגים כך. נראה לי מופרך לחלוטין להביא את כל מי שאתה מכיר לגן זר, לאיזה מקום ליד רחובות שהיה פעם חממה. במקום זה הוצאנו כמה כיסאות ושולחנות לרחוב, תלינו מנורות, הייתה מוזיקה, היה אוכל וזהו. התחתנו".
חתונות קהילתיות, כמו זו של הלל וטלילה, שנערכות במקום ציבורי ופתוחות לתושבי השכונה שמוזמנים להשתתף בשמחה, אינן קונספט חדש, כך מתבבר. "בדרך, בלי לכוון לשם, גילינו שהחתונה שלנו הייתה גם חידוש של מסורת ותיקה ועתיקה בכל קהילות ישראל, במזרח ובמערב", מתאר בן ששון. "פעם לא היו אולמות, היו פשוט מתחתנים ברחוב, וככה עשינו. תוך כדי החתונה, הזקנות של השכונה באו והצטרפו לחגיגה וסיפרו שכשהן היו ילדות ככה היו מתחתנים. מתברר שכיוונו לדעת גדולים".
חתונת בני הזוג סחפה מאות עוברי אורח שהצטרפו לחגיגה והצליחה להאפיל אפילו על הייחוס המשפחתי; אביו של בן ששון הוא נשיא האוניברסיטה העברית מנחם בן ששון ואמו היא עדה בורג, רופאה בכירה ואחותו של אברהם בורג; טלילה היא בתם של מיכאל ורשבסקי, מייסד המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, ועו"ד לאה צמל.
זמן קצר לאחר האירוע תיעד אבי הכלה את רשמיו מהחתונה באתר של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, וכתב כי "לפני כשבועיים נערכה בירושלים חתונתה של בתי טלילה. על פי בקשתו של הזוג, מסיבת החתונה לא נערכה באולם, אלא הייתה מסיבת רחוב פתוחה, מסיבה שכונתית המונית, שכאילו בדרך אגב ציינה גם את חתונתם של הלל וטלילה.
ההימור החדשני הצליח הרבה מעבר לציפיות האופטימיות ביותר, ובתום מספר שעות הגיעו כתבים של העיתונות המקומית כדי לראות במו עיניהם את מה שכינו 'החתונה של ירושלים דאז'. הגבול בין האירוע הפרטי לבין המרחב הציבורי בוטל, כפי שבוטלה ההפרדה בין החצרות הפרטיים לבין הרחוב, כפי שבוטל ההבדל בין משפחה ומכרים לבין תושבים ועוברי אורח. רק זקני השכונה זכרו תקדים: 'פעם, לפני הרבה מאוד שנים, ככה התחתנו בירושלים, בשכונה, עם כל השכנים'".
חתונתם של הלל וטלילה, שלקחו בה חלק כאלף איש, עוררה השראה בקרוב משפחה, שאימץ גם הוא את הקונספט הציבורי. נועם פרנקפורטר, בן דודה של טלילה, ונילי מרקביץ', אשתו, התחתנו לפני שנתיים בדיוק בגינת זמנהוף. הגינה, שהוקמה לפני כשלוש שנים וחצי כפרויקט קהילתי, קרויה על שם הרחוב שבו היא ממוקמת בשכונת מחנה ישראל, ובני הזוג אימצו אותה כגן אירועים לחתונתם.
"לא רצינו להתחתן בחתונה קונבנציונלית באולם ועם כל השטויות האלה", מסביר פרנקפורטר. "שנינו ילידי השכונה וההורים של נילי עדיין גרים בה, כך שקסם לנו לערוך את החתונה בגינה בשכונה. טלילה ואני בני דודים ויש לנו בן דוד נוסף שהתחתן בחצר של הבית, כך שנוצר מעין סטנדרט כזה במשפחה. מעבר לזה, אף פעם לא ראיתי את עצמי עושה חתונה קיטשית ורגילה. אם לא הייתי חושב על האפשרות הזו, בטח הייתי מתחתן באיזה יער, אבל הלל וטלילה גילו לנו שאם עושים את כל מה שצריך, אפשר גם להתחתן בתוך העיר, ברחובות, ולשתף את הקהילה – וזה מה שעשינו".
זוג שמבקש להתחתן במקום ציבורי ברחבי ירושלים נדרש לסדרת אישורים מהעירייה ומגורמי הביטחון בעיר, שנחתמים רק בבוקר האירוע עצמו. בני זוג שמבקשים לערוך חתונה קהילתית לא מקבלים את האישור הסופי לקיום חתונתם עד ליום החתונה. במקרה של פרנקפורטר, הוא מספר, נרתמו תושבי השכונה לעזרת בני הזוג וסייעו בשלבים שקדמו לאישור האירוע.
"ההורים של נילי חברים של התושבים שגרים ברחוב של הגינה, ולקראת האירוע הובהר לתושבי הרחוב שהם מוזמנים לחתונה, והם חתמו שאין להם התנגדות לקיומה בגינת זמנהוף. מעבר להסכמה, הרבה שכנים באמת הגיעו לחגוג איתנו".
לבני הזוג סייעה גם נגה עשת, תושבת השכונה וממובילות פרויקט הגינה הקהילתית. נוסף על כך, משום שהחוק אוסר על קיום אירועים פרטיים במרחב הציבורי, חתונות קהילתיות מוגדרות כאירוע ציבורי – מה שמחייב את החוגגים לאפשר לכל השכנים ולעוברים והשבים להצטרף לשמחה.
מעבר לסדרת האישורים, ולחיוב החוקי להגדיר את האירוע כציבורי ולא כפרטי, קיום חתונה קהילתית כרוך באימוץ מאפיינים שאינם מתאימים לכל חתן וכלה. אורחים מזדמנים, למשל, הוא מהבולטים שבהם. "לא מנענו מאף אחד להצטרף לחגיגה, כי זו הייתה חלק מהמטרה שלנו כשבחרנו לעשות אירוע בסגנון כזה, ובאמת, בחתונה שלנו היו הרבה מאוד אורחים מהשכונה שהצטרפו תוך כדי החגיגות", נזכר פרנקפורטר.
"אני יודע שבאופן אישי הזמנו, יחד עם ההורים והמשפחות, כ-400 איש, ולפי כמות האוכל שיצאה, וגם לפי התחושה, היו בחתונה בין 600 ל-700 אורחים. עד היום אני פוגש אנשים שפתאום אומרים לי 'אגב, הייתי בחתונה שלך', או לקוחות ב'מרקייה' (המסעדה של פרנקפורטר במרכז העיר – ג"נ) שאומרים לי שתוך כדי החתונה התקשר אליהם חבר ואמר להם שנורא כיף שם, ושהם חייבים לבוא לחגוג איתנו".
פרנקפורטר ואשתו אף הגדילו לעשות ומינו צמד סטודנטים צעירים מבצלאל לאחראים על האוכל בחתונה. "הם רק התחילו והאירוע שלנו היה האירוע הראשון שלהם בקנה מידה כזה, אבל היה חשוב לנו לפרגן להם ולתת הזדמנות", הוא מסביר.
ההורים, אומר פרנקפורטר, אמנם חשבו תחילה שהרעיון מוזר, אך השתכנעו במהרה. "עשינו את החתונה בגינת זמנהוף פחות בשביל המקוריות, ויותר בשביל לעשות את זה כמו שאנחנו רוצים. הרבה חתונות היום דורשות ממך לנסוע עד לגני לא יודע מה, ואתה תלוי בכל מיני הסעות הלוך וחזור. הרעיון בחתונה שלנו היה שזה קורה קרוב לבית, כל אחד יכול לבוא וללכת מתי שהוא רוצה, בלי להביא מתנות – זו פשוט מסיבה. לא רצינו לכפות את האירוע על אנשים, אלא באמת שכולם יבואו בכיף".
היום, בדיעבד, קובע פרנקפורטר נחרצות כי לא היה מקיים את החתונה במתכונת אחרת. "ברור שהייתי עושה את זה שוב; זו הייתה חתונה כיפית מאוד, ואני חושב שלכולם יש זיכרון נעים ממנה". בעקבות חתונתם של נועם ונילי, זוג נוסף התחתן בגינת זמנהוף, לאחר שראו כי טוב.
החתונה של עמית ויעל, זו שמילאה את השוק בכ-200 מוזמנים ואורחים מזדמנים נוספים, לא רק אירחה את לקוחות הבסטות ביום רביעי בערב, אלא הקפידה לשתף גם את בעלי העסקים בשוק באירוע כולו.
מנות הפתיחה שחולקו טרם החופה, למשל, כללו מנות פלאפל מ"פלאפל לוי", קובה ממסעדת "אמא", סנדוויצ'ים מדוכן "שמה למה" ושתייה משלל הדוכנים שבאזור. במקום מגשים מעוטרים ובהתאם לאווירת השוק, הסתובבו המלצרים עם ארגזי פירות וירקות שעליהם הוגשו המנות. בנוסף חולקו לאורחים פרחים מחנות הפרחים "פרחי רקפת" שבשוק.
"אנחנו חיפאים במקור, אבל גרים כבר כמה שנים טובות בנחלאות, והחיים המשותפים שלנו נמצאים פה", מספר עמית, שהציע נישואין ליעל בגן התות – באותו המקום שנערכה בו בשבוע שעבר החופה של בני הזוג. "כשהתחלנו לחשוב על החתונה רצינו לעשות משהו בשכונה. חשבנו על השוק אבל לא ידענו בדיוק מה, איפה ואיך". את ההשראה ספגו בני הזוג מפסטיבל ה"באלבסטה", ובמיוחד ממיצג שהפיק בפסטיבל קובי פרינג', שכלל בובות ענק בשמלות כלה.
לדברי עמית, בני הזוג הרגישו שהם מתחברים לרעיון של אירוע קהילתי, שהקהילה מוזמנת לקחת בו חלק. "כשהתחלנו לדבר על השוק, הבנו שהדרך הנכונה לעשות אירוע כזה היא לשתף את בעלי העסקים בשוק ולשתף איתם פעולה. ובאמת, כמעט כל מה שהיה בחתונה הגיע מהבסטות במתחם שהייתה בו החתונה". מעבר למנות הפתיחה לאחר החופה ובמקום קייטרינג, האורחים הוזמנו לאכול באחת מחמש מסעדות בשוק – "פסטה בסטה", "מוריס", "קציצות", "פיש אנד צ'יפס" או "מוסלין".
כמו פרנקפורטר, גם עמית מספר כי לקח לו זמן לשכנע את ההורים. "אני בן יחיד, אז לאמא שלי זו הייתה ההזדמנות היחידה לעשות אירוע 'כמו שצריך'. ההורים חששו בהתחלה והיה קשה לשכנע אותם, אבל כשהם סיפרו לחברים שלהם על הרעיון, החברים התלהבו מאוד, וזה גרם להם להאמין בקונספט הזה ולהתלהב בעצמם מהרעיון. עם הזמן הם יותר ויותר קיבלו את זה".
החתונה, הוא מוסיף, הוכיחה את עצמה. "כולם באמת מאוד התלהבו, וזה עבד. גם בעלי העסקים יצאו מרוצים, גם המוזמנים שלנו נהנו, וגם האורחים המזדמנים שעברו בשוק שיתפו פעולה. אני חושב שהיה מאוד מוצלח. פחות או יותר מההתחלה הבנו שלשתף את הקהילה זה חלק ממה שאנחנו רוצים, וזה התברר כדבר נכון. גם הרבה מההומלסים של נחלאות הגיעו לחתונה במקרה והאכלנו אותם, שזה גם חלק מהעניין, היה מאוד נחמד לראות את זה".
תעשיית החתונות, שתפחה בשנים האחרונות לממדים עצומים, מגלגלת מיליארדי שקלים בשנה. החתונה הקהילתית, שמהווה אמנם אלטרנטיבה חברתית, לא בהכרח מהווה חלופה כלכלית. "אני חושב שבסך הכול זה לא פתרון שחוסך בהוצאות על החתונה", מעריך עמית, שפורט את ההבדלים:
"בעבור מי שבוחר להתחתן באולם או בגן, רכיב ההוצאה המרכזי הוא של מנת האוכל. אצלנו, המנות אמנם היו יחסית זולות, כי האוכל הגיע מהדוכנים בשוק, אבל כל השאר לא זול בכלל.
"מי שבוחר להתחתן במקום ציבורי כמו השוק צריך לזכור שצריך לארגן את הכול – הגברה, תאורה, כיסאות, שולחנות, כל מה שצריך. אני לא בטוח שזה יותר זול מחתונה רגילה, אבל תלוי מה משמעות 'חתונה רגילה'". נוסף על כך, בחתונה קהילתית נדרשים החוגגים לשכלל מספר רב יותר של אורחים מאלה שהזמינו בעצמם.
חיליק ויצמן, חבר של בני הזוג ואורח בחתונה, מסכים שהקונספט הייחודי הוכיח את עצמו: "זה רעיון מקורי ומדהים, ורק חבר'ה כמו יעל ועמית יכולים לעשות משהו כזה יצירתי. החתונה השתלבה ממש יפה עם העיר, וזה נהדר שהשוק מארח אירוע כל כך משמח – זו הרי המהות של השוק.
"האווירה הייתה מדהימה. רוב החתונות לא נראות ככה, ואני חושב שהרבה מהאורחים היו בהלם, אבל בהלם חיובי. זה מרשים שכולם לוקחים חלק בחתונה וברחבי השוק כולו מדברים על זה". קרובת משפחה של עמית הוסיפה כי "זה שונה מכל חתונה אחרת שאי פעם הייתי בה – זה רעיון קצת הזוי אבל מקסים. זה מאוד מתאים להם ואף אחד לא ישכח את החתונה הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם