ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

ארון הקודש: קבלו את המניין הגאה של תל אביב

זהורית, בת למשפחה דתית, נשואה ואם לשני ילדים, עזבה לפני כמה שנים את הבית ועברה לחיות עם בת זוגה. הגעגועים לתפילות מבית אבא גרמו לה לייסד יחד עם כמה חברים את המניין ההומו-לסבי הראשון, שייפעל ביום הכיפורים זו השנה הרביעית בגן מאיר בתל אביב

י"ל פרץ ניסח את זה כמו שצריך. סיפור נוגע ללב שחיבר עוסק בהתחבטויות של נער נבער, שמגיע לבית הכנסת בתפילת כל נדרי של יום הכיפורים. הנער השתוקק להשתתף בתפילה, אך מאחר שלא ידע קרוא וכתוב נמנע ממנו לקחת חלק במעמד המרומם. כל כך רצה הנער הזה להתפלל לאלוהיו, עד שלפתע יצאה מפיו שריקה ארוכה וחדה.
 
כל בית הכנסת נדם, הפנה מבטו לעבר הנער וחלק מהמתפללים אף חשבו לעשות בו שפטים. אך אז קם שליח הציבור והיסה בהם. הוא הסביר כי דווקא שריקה זו של נער, שיצאה ממעמקי לבו לאלוהיו, היא יותר מכל פתחה את שערי שמיים לתפילותיהם.

כמו אותו נער גם זהורית שורק, גידי גרונברג וחבריהם המשתייכים לקהילה הלהט"בית (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים ובי-סקסואלים) הדתית רצו למצוא מקום שיאפשר להם להתפלל ככל האדם.

התפילה והנוכחות שלהם, כהומואים ולסביות מוצהרים, נחשבו לאותה שריקת נער. אך הם התעקשו לבוא לתוך בית הכנסת, מקדש מעט, ולהרוויח את הזכות לעמוד מול ארון הקודש ולשאת את תפילתם – במניין גאה.

זו השנה הרביעית שבה הם מתכנסים במרכז הגאה שבגן מאיר בתל אביב ומקיימים שם את תפילות החגים. זה סיפורם וסיפורו של מניין שפותח את דלתותיו בפני מי שרק רוצה לדבר עם בוראו ולהרגיש שייך.

זהורית שורק (37) גדלה במשפחה מהזרם הדתי-לאומי. היא התחנכה באולפנה, הכירה בחור והתחתנה עימו בגיל צעיר. השניים, ממש לפי השבלונה בחברה הסרוגה, הביאו שני ילדים לעולם, בן ובת, וקיימו יחד תא משפחתי דתי שנראה כמו עוד סיפור אהבה מהאגדות. אלא שהיחסים בין שורק לבעלה הלכו והתערערו ובמקביל היא מצאה את עצמה מנהלת קשר טלפוני במסגרת העבודה עם בחורה בשם לימור.

במשך חצי שנה השתיים שוחחו שיחות נפש אל תוך הלילה, כשזהורית יודעת שלימור היא לסבית מוצהרת.

>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

"זה לא הרתיע אותי. להיפך, דווקא סיקרן מאוד", היא מודה היום. אחרי חצי שנה, מבלי שהספיקו לפגוש אחת את השנייה, החליטה זהורית לקיים שיחה פנים אל פנים עם לימור.
"בפעם הראשונה היא הבריזה לי", נזכרת שורק. "אבל אז נפגשנו ביום שישי אחד. חצי שעה אחרי שנפגשנו התקשרתי אליה ושאלתי איך היא הרגישה במפגש. היא ענתה שהכל בסדר, ואני הפתעתי אותה ואמרתי, 'אצלי בדיוק ההיפך'. בגיל 29, בפעם הראשונה, הרשיתי לעצמי לומר שיש לי רגש כלפי אישה".

בנקודה הזו החליטה שורק לעזוב את בעלה ולפעול לפי הלב. היא לקחה את שני ילדיה ועברה לחיות עם לימור. ההחלטה החריגה בעולם ממנו באה, לחיות כלסבית עם אישה, גרמה לנתק של כמה שנים מהוריה.

אולם למרות המעבר החד וההחלטה המורכבת

שקיבלה, שורק מודה: "לא רציתי לוותר על החיים שאהבתי והכרתי. חיפשתי קהילה דתית להשתייך אליה. מצאתי קהילה שנחשבה ליברלית ומקבלת. בבית הכנסת בצפון תל אביב הייתי חלק מהקהילה והכל היה טוב ויפה. אחרי תקופה מסוימת לימור ואני רצינו להינשא. רצינו לערוך קידוש בבית הכנסת, אולם הרב והקהילה סירבו, וערב לפני הקידוש הם הודיעו לנו על כך.

"אחת מחברות הקהילה התקשרה אליי ואמרה, 'אם תערכו את הקידוש בבית הכנסת, או אף מחוצה לו, לך ולחברה שלך אין מקום אצלנו'. מישהי קיבלה תואר פרופסורה באוניברסיטה וערכו לה קידוש, ואבל לנו סירבו לחגוג".

השתיים לא ויתרו וערכו קידוש בגינה ליד בית הכנסת. "היה מרגש ויפה, אבל ידענו שבכך אנחנו למעשה מסולקות מהקהילה הזאת".

לפני ארבע שנים, כשהלכו וקרבו חגי תשרי, החליטו שורק וכמה מחברי הקהילה הגאה-דתית, שהם לא מוכנים להיות מנודים מבתי התפילה.

שורק וחבריה פנו למנהל המרכז הגאה שבגן מאיר, סיפרו לו על רצונם לקיים תפילות בחגים. אנשי המרכז מצדם הקצו עבורם אולם, ואת יתר המטלות לקחו על עצמם החברים.

"ארגנו סידורים וכיפות ואמרנו למנהל שאנחנו מאמינים שיבואו גג מאה איש. אמרתי לו שאם באמת יבואו מאה איש זאת תהיה הצלחה גדולה", מספרת שורק בסיפוק.

גידי גרונברג, מראשי ארגון "חברותא - הומואים דתיים", נזכר גם הוא בהכנות למניין הגאה הראשון. "באותו יום כיפור לא התפללתי את תפילת 'כל נדרי', שהיא התפילה הראשונה בחג, מסיבה פשוטה - הייתי עסוק כל הזמן בלהוריד עוד ועוד כיסאות לאנשים שהמשיכו לזרום למקום. הגיעו 350 איש ל'כל נדריי' ול'נעילה'- התפילה האחרונה, הגיעו כבר 400 איש ואישה. הבנו שיש צורך עצום של חברי הקהילה הגאה במקום שהם יכולים לבוא ולהתפלל בו ולהיות עצמם. מדובר באנשים שעד עכשיו הדירו את רגליהם מבתי כנסת רגילים, וכעת מצאו בית חם ומקום להתפלל בו מבלי שאף אחד ישפוט אותם או יעמיד אותם במקום שלא נוח להם".

בתפילות שנערכות במסגרת "המניין הגאה", מי שעורכים את התפילות הם הומואים ולסביות דתיים. "המניין אמנם שוויוני, אבל במסגרת ההלכה", מסביר גרונברג. "כך למשל רכזת התפילות והגבאית היא אישה, בחורה בשם תהילה. אצלנו נשים עולות לתורה, נשים מנהלות את התפילות כשליחות ציבור, כמו 'כל נדרי'. למשל, החזנית בתפילת 'כל נדרי' השנה תהיה יעל קורן, אחת ממקימות ארגון 'בת קול' ללסביות דתיות. גם הוצאת ספר התורה תיעשה השנה על ידי אישה".

בית הכנסת של המניין הגאה מחולק, כפי שגרינברג מסביר, בצורה מעט שונה ממה שאנחנו מכירים בבית כנסת אורתודוכסי. "למעשה יש לנו שלוש עזרות. אחת היא לגברים בלבד - יש כאלו שרוצים להתפלל ולהרגיש כמו בבית הכנסת של בית אבא. אותו דבר קיים לגבי לסביות דתיות שמעדיפות הפרדה ולשבת בעזרת נשים. העזרה השלישית, וזו שיש בה הכי הרבה מתפללים, היא המעורבת, בה עומדים ומתפללים נשים וגברים יחדיו. כמובן ששלוש העזרות מופרדות ביניהן".

הגיוון במניין הגאה בא לידי ביטוי בשנתיים האחרונות גם בהחלטה לערוך את תפילת "נעילה" בנוסח עדות המזרח, בניגוד לשנים הקודמות בהן כל התפילות נערכו בסגנון אשכנז. "זה מקסים וזה מביא איתו עוד יותר מתפללים", מסכם גרינברג. "אנחנו צופים שהשנה יגיעו לא פחות מ-400 מתפללים, ואם יבואו יותר – מה טוב".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...