הטייס: מלחמת יום הכיפורים של רון חולדאי
ב6- באוקטובר 1973 הוקפץ רון חולדאי בן ה29- לשמש כמפקד טייסת .201 על מה שקרה במהלך מלחמת יום הכיפורים הוא לא מדבר מאז, אבל חבריו ויומן המבצעים מסגירים פרטים על הפעולות בהן השתתף
מילים אלה נכתבו ב6- באוקטובר ,1973 ביומן המבצעים של טייסת " 201)האחת,“ כינו אותה), על ידי טייס צעיר, בן 29 אז, רון חולדאי שמו, שמצא את עצמו ברגעים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, כמפקד בפועל של טייסת הפנטומים, חודש בלבד לאחר שמונה להיות סגן מפקד הטייסת.
בספרו "מלחמת יום כיפור - זמן אמת,“ שממנו מובא הציטוט, מתארים הכותבים רונן ברגמן וגיל מלצר את המשבר העמוק שלתוכו נזרק הטייס הצעיר, שלימים יהיה ראש עיריית תל אביב, ושמצא את עצמו בלב אחד הצמתים המכריעים של המלחמה ללא מודיעין מספק, בטייסת שעד סוף המלחמה תאבד שבעה טייסים, וש14- נוספים מטייסיה ונווטיה נטשו את מטוסיהם, נפצעו או נפלו בשבי.
"כשהמלחמה פרצה היה רון חולדאי הקצין הבכיר בשטח מאחר שמפקד הטייסת נמצא בחו“ל, וכך הוא למעשה נהיה המפקד בפועל,“ משחזר סגן אלוף במיל‘ עדי בניה, שהיה טייס במילואים בטייסת 201 כשהמלחמה פרצה.
"באותו הבוקר, עוד לפני שהמלחמה פרצה, היינו אמורים לתקוף בסוריה והיינו כבר ממש לקראת היציאה למטוסים, אבל הפעולה בוטלה ברגע האחרון. לכן כל מי שהיה בארץ כבר היה בבסיס כשהמלחמה התחילה. בגיחה הראשונה הכול היה בוקה ומבולקה, פשוט זינקנו לאוויר ליירוט, בכלל לא לתקיפה, וגם זה בצורה בכלל לא מאורגנת, אלא פשוט מגננה כי
לדברי בניה, אחרי הכאוס של הגיחה הראשונה היה זה חולדאי שהכניס סדר להמשך המבצעים בימים הקרובים, עד שמפקד הטייסת יפתח זמר חזר מחו“ל (לאחר מכן זמר נפצע בקרב והוחלף על ידי מפקד חדש).
"אחרי הפאניקה הראשונה הנוראית חולדאי התארגן להוביל, להכניס סדר בתקיפות של כוחות שחודרים דרך התעלה, סיוע והגנה לכוחות בשטח, פטרול, וכן הלאה - משימות כמו שאנחנו מכירים. בתוך כל זה הוא (חולדאי, ח“מ) התחיל לארגן שיטה של לשלוח את הצעירים, שזו המלחמה הראשונה שלהם, לישון מדי פעם, כדי שיהיו כוחות.
"הוא הבין שהמלחמה הזאת לא תהיה זבנג וגמרנו כמו הקודמת. מכל הימים הראשונים של המלחמה זכור ביותר משפט מרכזי אחד שהוא אמר לנו באחד התדריכים: הוא אמר לנו להסתכל סביבנו, ושנבין שמי שאנחנו רואים עכשיו זה לא מי שיהיה פה בסוף המלחמה. זה הכניס את כולם לפרופורציה. חברים נופלים, חברים נשבים, וזה באמת מה שקרה.“
יום אחרי תחילת המלחמה, ב7- באוקטובר, יצאו טייסי "האחת“ לגיחת קרב ראשונה בדלתא המצרית בשעות הקטנות של הלילה. לקראת הצהריים כבר נשלחו לתקיפה בסוריה, שעתידה להיזכר בתור אחד הרגעים הטראומטיים בהיסטוריה של הטייסת, אם לא של חיל האוויר כולו.
במסגרת המבצע, "דוגמן “5 שמו, נשלחו הטייסים לשורה של תקיפות בעומק סוריה במטרה לפגוע במערכי הטילים נגד מטוסים של הצבא הסורי. מפקדי הטייסת טענו כי לא היה להם מודיעין מספיק על הדרך וכי הם עתידים לעבור בדרכם ממש מעל סוללת נ“מ סורית. הטייסים התקוממו, מחו בפני מפקדיהם, אך ההחלטה נפלה בדרגים הגבוהים של החיל - הנתיב לא ישונה.
ההחלטה גבתה מחיר יקר: עד סוף היום הופלו חמישה מטוסים על ידי אש נ“מ קשה שנורתה על הטייסת, בעוד שטייסות שחדרו לסוריה בנתיבים אחרים יצאו בנזקים קלים יותר. "ההליכה ל‘דוגמן ‘5 לוותה בוויכוח המפורסם אם לשנות את הנתיבים או לא,“ כתב אז חולדאי ביומן הפעילות.
"כבר היה ברור שיש ריכוזי סורים בנקודת החצייה. התשובה שקיבלנו במטה - ואמנם גם נראה לי, שאין זמן לשנות. עדיין היינו במנטליות שהתקיפה חייבת להתחשב בכל הטייסות. בכל זאת ניתנה הנחיה לשנות ולא לצאת ממש מעל הנקודה במידה ורואים נ“מ.“
"היה מידע מודיעיני לא טוב לתקיפה, ואנחנו איבדנו שם כמה מטוסים,“ מסביר בניה. "שם באמת יצאנו לדרך בלי מספיק מודיעין, ובסופו של יום אנחנו גם נפגעים וגם לא עושים הרבה נזק. במקומות שחשבנו שיש מטרה הם כבר לא היו, וצרות נוספות. זאת גיחה שאנחנו זוכרים כולנו טוב מאוד עד היום.“
הימים חלפו, חולדאי חזר לתפקיד סגן, אך המשיך למלא תפקיד מרכזי בטייסת. חבריו מספרים על שתי גיחות שניתן כמעט להגדיר "משימות התאבדות,“ האחת במצרים והשנייה בסוריה, כשבשני המקרים שימש מטוסו של חולדאי פיתיון למטוסי אויב כדי להסיח את דעתם מיחידות תוקפות.
ב18- באוקטובר התרחשה התקיפה במצרים, באזור תעלת סואץ, כשהמטרה הייתה לפגוע במערך טילי נ“מ מצריים. בפעולה זו נפגע מטוסו של חולדאי מטיל אויב, וחולדאי רק בקושי הצליח לנחות בשלום בבסיס רפידים. מטוס נוסף בטייסת נפגע אף הוא ושני הטייסים בו נפלו בשבי המצרי. "כל הדרך מתבצעת תוך כדי שבירות,“ כתב אז חולדאי ביומן המבצעים.
"האזהרות בתא רק על לחץ הידראולי ודלתות אוויר משני הצדדים פתוחות. החלטנו ללכת לנחיתה ברפידים. הקשר הפך להיות חלש ביותר... רק כשאתה יורד מהמטוס והרגליים רועדות אתה מתחיל להבין את המתח ואת רצינות המקרה.“
39 שנה אחרי המלחמה ההיא - איך הסיפורים האלה משפיעים על רון חולדאי של היום? האם הוא עוסק בהם? מדבר בהם? האם הם רודפים אותו? חולדאי, כהרגלו בקודש כמעט, סירב להתראיין לכתבה זו, אך אחד מחבריו הקרובים ניאות לשפוך קצת אור על הנושא.
"בכל שנות חברותנו אני לא זוכר ששמעתי אותו מדבר בכלל על התקופה, או בכלל על שירותו הצבאי,“ אומר יגאל שפירא. "אני מאמין שרון לא אוהב לעשות את הדבר הזה קרדום לחפור בו. מבחינת חבריו לטייסת, זו אחת התקופות המזהירות בחייו והוא היה יכול לנפנף בזה על ימין ועל שמאל. זה פשוט לא האופי שלו. אז ועכשיו הוא עושה את התפקיד ולא חושב שאם אתה עושה משהו כמו שצריך אז צריך למחוא לך כפיים.“
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם