ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

לא רק מועדונים וברים: גם תל אביב מתחזקת

העיר העברית הראשונה נעה בין קצוות מנוגדים. מכתבות משתפכות על מנת חזיר מקורית במסעדה חדשה וטרנדית לשיעור יהדות באולם עמוס עד אפס מקום. בין ליברליזם כמעט דקדנטי לבין קהילות חדשות המתקבצות סביב בית כנסת שלפתע נולד מחדש. בין מסרונים ל"אח הגדול" לבין סדר ערב בישיבה חילונית. כך הפכה תל אביב לכור היתוך רוחני משגשג

ערב תל אביבי נוזלי. השמש גולשת לחוף בוגרשוב, חתול רחוב רושף לעברי, ואני מתלבט לאן יובילו אותי רגלי. האם ל“ראש יהודי“ או למרכז "שורשים,“ ובצוותא יש ערב לנשים, או שאולי בכלל נגלוש ליפו, למרכז "מלכות,“ לשיעור קבלה, אחר כך נמשיך לשיעור במשנת ימימה ובסוף הלילה נקנח בסדנה ליצירתיות יהודית ב“מקום“ ברחוב ברנר.

כיונה היוצא בשליחות האל, גם אותי שלח העורך לבדוק את הדופק היהודי של תל אביב. עיר החטאים ללא הפסקה, עיר התאווה, השרצים וברים של פיק אפ, עיר שזופה, פתיינית. לפני עשור שנים גרתי ברחוב מרכז בעלי מלאכה, היהדות הייתה שמועה רחוקה מירושלים.

לפעמים הייתי פוגש חסידי בעלז במעלה רחוב שינקין, מתהלכים בזהירות של מוצגים מוזיאונים. נוכחות דתית-לאומית בורגנית הייתה בשכונות הצפון הישן. תל אביב הייתה עבורי מחשוף ענק, רוחש תאוות, חטאים וסודות. יצר מתגבר. אלא שכעת תל אביב מתבררת לי כמקום שבו הדרישה התרבותית והרוחנית ליהדות על גווניה וצדדיה השונים מתגברת מיום ליום.

אין טעם לברוח מנמל יפו לתרשיש, ואין זמן לחפש קיקיון לשבת תחתיו. תל אביב שבעבר הייתה העיר החנוונית, הזעיר בורגנית של חנוך לוין והתפתחה והתעצמה להפנינג ללא הפסקה, לבכחנליה קיצית בניחוח נתזי מלח ים, אלכוהול וזיעה.

תל אביב הזו, שמצד אחד מנוגבת מכל עניין יהודי, שיש בה אלקטורט הולך וגדל של ישראלים שמדינה יהודית ריבונית והציונות נתפסות על ידיהם כרעיונות ארכאיים, מציעה מצד שני בחמש השנים האחרונות היצע מגוון ועשיר של יהדות וקהילות חדשות שנוצרות

מלמטה למעלה.

בשבת למשל, אדם יכול להתפלל בקהילת יקר הליברלית או באחד מחמשת המניינים של "איחוד עולם“ בבן יהודה. אפשר לנסות את אחד מבתי חב“ד הפזורים בעיר. יש "ראש יהודי“ ו“שורשים“, בני ברוך ו“התהוות“ בבן אביגדור, שם הרב יובל דיין (בעלה של נועה ירון) מלמד ברסלב. בימי שלישי במרכז "מודעות“ בנווה צדק, מיסודו של הרב שיינברגר ותנועת האומה, אי אפשר להכניס סיכה.

הרב יובל אשרוב מעניק שיעור כפול. מי שרוצה לתפוס מקום מקדים ובא לשיעור הראשון. אולם מלא ב-300 איש. סלבריטאים רבים. עודד מנשה ועדן הראל, גיא זוארץ ויעל בר-זוהר שלא מפסיקה לכתוב במחברת את דברי הרב. צופית גרנט, דוד ד‘אור, קובי אפללו ועוד רבים וטובים. הרב אורי שרקי מלמד ב“ראש יהודי,“ אינטלקטואל אדיר, שיעורים שהם חוויה רגשית ושכלית. וישנם הברסלבים, הרב עופר גיסין, הרב ארז משה דורון ועוד רבים וטובים.

רועי אטיאס, (34) רווק, עורך דין פלילי, ירושלמי חילוני במקור שמתגורר ברחוב ארנון, מסדר עבורי את המהפכה היהודית. "המילה ’קהילה‘ לחלוטין מבטאת כיום השתייכות לקבוצה וירטואלית כזו או אחרת“, הוא אומר, "ובמקביל מתמעט ללא הכר הממד הפיזי והרוחני לעובדה שהאדם הוא בעצם יצור חברתי שמקיים ומתקיים מסביבתו.

"הבעיה היא שיצור חברתי לעולם נידון לבידוד וכליה אם לא יקשיב לחובה הקיומית והמוסרית שלו להיות חלק מחברה. אני לא רוצה לדוש בתהליכים והסיבות שבעטיים רבים מאיתנו, אקדמאים חילוניים, מסורתיים ודתיים-לאומיים לא מסתפקים ולא שבעים מתוכן השגרה וההוויה המודרנית בתל אביב.

"טעמנו מהכל - זה אנדרסטייטמנט. אבל כל החוויות, הלימודים, הבילויים וההתנסויות כולם הותירו רבים מאיתנו פעורי פה ונפש, משתוקקים למשהו אחר. בר קיימא, כזה שלא ממאיס או ממצה את עצמו בעונה השלישית. קח לדוגמה את המחאה החברתית של הקיץ שעבר, זה היה ביטוי לייאוש הכללי, לאיבוד המשמעות והערכים, יחד עם הרצון הטבעי להשפיע ולשנות. אבל יש גם צעקה מסוג אחר, כזו הנשמעת היטב ברחבי העיר, בדמות קהילות חברתיות ממשיות, המתהוות ומתאחדות סביב השורשים היהודיים של כל אחד ואחד מאיתנו, פה בעיר תל אביב.

"חלקן במסגרת תפילות וסעודות השבת בבתי כנסת המוניים המאכלסים בעיקר אוכלוסייה צעירה בגילים 40-20 וחלקן במרכזים רוחניים במסגרת   לימודי יהדות כאלה ואחרים. המשותף לכולם הוא, שאין מדובר בחיבור לצורך נקודתי מסוים, נניח שיעור או תפילה, אלא בפלטפורמות שדרכן לוקחים המשתתפים חלק פעיל בקהילה על ידי השפעה ומעשים טובים דרך קבע. כלומר לא רק שבת אחים גם יחד, אלא ’עשייה‘ גם יחד“.

רועי מספר על בית הכנסת שלו, בית הכנסת המרכזי לצפון שבמשך שנים עמד עזוב בשיממונו עד שנגאל על ידי קהילת .NCS קהילה שנולדה בשטח והתפתחה לממדים של מאות אנשים בתקופת זמן קצרה יחסית של שנה אחת בלבד.

הוא מספר על שני בחורים בשנות העשרים לחייהם, אבישי נעמת ומשה ג‘פנדפר, שהחליטו לעורר את בית הכנסת המרכזי לצפון, מבנה ארכיטקטוני מרהיב שהיה שומם ועזוב ב-20 השנים האחרונות, יחד עם מאות בתי כנסת אחרים שפקדו אותם קהילות ובמשך השנים ננטשו.

יריית הפתיחה הייתה מיד לאחר זכייתו של דייר הרחוב הסמוך, נתן בשבקין, בתוכנית "הישרדות“. בשבקין החליט לתרום חלק מזכייתו בפרס להכנסת ספר תורה לבית הכנסת. סביב האירוע נחנך מחדש בית הכנסת. כיום, בשבתות וחגים, אחרי כמעט 20 שנות שממה, צריך להזדרז להגיע לבית הכנסת על מנת למצוא מקום פנוי.

סביב פעילות השבת, הכוללת תפילות וסעודות המוניות של מאות אנשים, נרקמו לאיטם שיעורים ופעילויות נוספות, ומה שהתחיל כשיעור תורה חד שבועי, הפך לשלושה שיעורים קבועים שאליהם מגיעים חברי הקהילה ואחרים בהמוניהם, ומה שהוקם כפעילות חד פעמית לביקור חולים קבוצתי באיכילוב, הפך למיזמים חוזרים ונשנים של חלוקות מזון ועזרה לזקנים במסגרת פעילות הקהילה, ולמה? "כי מסתבר שיותר מאשר העגל רוצה לינוק, רוצה הפרה להניק“, מסביר רועי.

"הקלות הבלתי מתפשרת של הקמת ’איוונט‘ בדף הפייסבוק של הקהילה גילתה שאנשים בסך הכל מאוד מעוניינים להשפיע. הרי כולנו נשבח מיזמי חסד ותרומה, אבל מי באמת יתאמץ ויתור אחר פעילות כזו באתרי יד שרה או עזר מציון? יחידי סגולה. אבל שאתה מקבל הזמנה מהחבר‘ה להצטרף למבצע חלוקת מזון, פלא פלאים, מסתבר שכולם רוצים לבוא. בימים אלה שוקדים חברי הקהילה על איחוד כוחות עם ארגונים התנדבותיים אחרים כגון ’שכן טוב‘ ופלטפורמות אחרות, לצורך עידוד הקהילה לצאת ולהשפיע".

"ואנחנו לא לבד,“ מדגיש רועי, "כמותנו מתהוות קהילות ומרכזים רוחניים רבים אחרים שמאחדים את תושבי העיר סביב לימודי יהדות שונים. ישנם ’מודעות‘, ’שורשים‘, 'התהוות‘, ’שמים‘, ’ממעל ממש‘, ’ראש יהודי‘, ’לב יהודי‘, בתי חב“ד ועוד רבים נוספים, שמהווים מרכז עבור עשרות אלפי תושבים שמבקשים היום יותר מתמיד, משמעות ותוכן“.

"ראש יהודי“ ברחוב בוגרשוב היא אחת העמותות הוותיקות בתל אביב העוסקת בזהות יהודית ומזוהה עם הזרם הדתי-לאומי-תורני, דהיינו, החרד“לים. על פי חזון מקימיה, המרכז הוקם על מנת לענות על הצורך התרבותי והרוחני הקיים בהתמודדות עם שאלת הזהות העצמית, התקשורת הבין אישית, הזוגיות, המודעות והפסיכולוגיה היהודית.

על פי תעודת הזהות ברשת: "המרכז מעמיד אלטרנטיבה יהודית מקורית לשיטות ה‘המזרח‘ מחד ולתרבות המערב מאידך, ומהווה מקור ללימוד על צמיחה רוחנית המחוברת לחיים“.  ב“ראש יהודי“ יש פעילות שוקקת, הנושאים מגוונים, משיעורי תנ“ך, מחשבת ישראל, חסידות ועד מבנה הנפש, זוגיות ופסיכולוגיה יהודית. בהתאמה לתפיסת המקום, לתורת הרב קוק - הגותו, חייו, מאמריו ושיטתו - יש מקום מרכזי. אי אפשר כמובן בלי סדנת "ימימה“ לגברים ונשים. ימים נפרדים.

אין תנאים מוקדמים להשתתפויות בפעילויות, ואין צורך לחבוש כיפה. כמו כן, הארגון סייע בהקמה של גרעין תורני ביפו המורכב ממספר משפחות שמטרתו לחזק את האוכלוסייה ולתת "מענה רוחני שיבהיר לשם מה חשובה הנוכחות היהודית בעיר“.

במרס 2009 חנך הארגון פנימייה לחוזרות בתשובה בתל אביב, בסמוך לכיכר דיזנגוף. יש למרכז ערוץ טלוויזיה באינטרנט ובקרוב גם ערוץ טלוויזיה בכבלים, לאחר שהקבוצה ניגשה יחידה למכרז עבור ערוץ המורשת. בשיחה עם יושב ראש ומקים הארגון ישראל זעירא הוא מדגיש ש“ראש יהודי“ ממומנת מכספי תרומות ופועלת כעמותה ללא מטרות רווח. "היום הפוסט מודרניזם שאכל את הנפש הבריאה יצר באופן הפוך על הפוך פתיחות לשמוע יהדות,“ מסביר זעירא, "כל ההתנגדויות והדחייה נעלמו, נשארו רק הרצון להתחבר ולב פתוח“.

בשנת 1994, לאחר החתימה על הסכם אוסלו, חששו תושבי היישוב היהודי בחברון שיפנו אותם. כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות, החליטו אנשי היישוב, ביניהם אנשי ישיבת שבי חברון, לצאת במסע ההסברה "חברון מאז ולתמיד“.

בעקבות הצלחת הקמפיין החליטו מנכ“ל הישיבה דאז, ישראל זעירא, והאברך גיא עשת, להעביר את מרכז הפעילות מחברון לתל אביב, כדי להפיץ שם את תורת הרב קוק ולקרב את עם ישראל לגישתם. בעקבות פגישה עם מוטי קרפל, פרסומאי שחזר בתשובה בעצמו, הוחלט על השם "ראש יהודי“.

זעירא מספר על ההתחלה, "אצלי הסיפור התחיל מקמפיין ’חברון מאז ומתמיד‘, אחרי רצח גולדשטיין עלה חשש לפינוי היישוב היהודי בחברון. הקמפיין העלה את התמיכה ביישוב היהודי בחברון מ-40 אחוז ל-60 אחוז. הבנו אז שאם רוצים לנצח בחברון, צריך להיות נוכחים גם בתל אביב.

"כי בתל אביב מנצחים בקרב שהוא לא רק מאבק על ארץ ישראל אלא על הכל, על שבת, על חינוך ילדים, על היכרות של עם ישראל עם המשמעות העמוקה שלו. רצינו ליצור דיאלוג עם כל חלקי העם. מקום שבו ילמדו תורה, יתחברו דרך המשותף, באמצעות מכנה משותף עמוק ולא רדוד. לא לדבר על השוני אלא על תורה. רצינו ללמוד וללמד“.

אבל במשך שנים, אני אומר לו, הציונות הדתית לא הייתה חלק ממשחק ההחזרה בתשובה, להפך, כאילו אמרו, אנחנו שותפים של הציונות החילונית ולא מנסים להחזיר בתשובה. "מה שהשתנה“, אומר זעירא, "הוא ההבנה שצריך לעבור מהכלל לפרט. מלדבר על עברנו לדבר אל. להתחבר ולא רק לדבר על התחברות.

"ומי שתרם לתהליך הכי הרבה היו רבין ואריק שרון. הם הכניסו את הציונות הדתית לפינה. ההתנתקות גרמה לציונות הדתית להבין באופן מהיר ועוצמתי את החשיבות של ההשפעה החברתית. בתהליך תשובה אי אפשר לכופף אחד את השני. לציונות החילונית נגמרה הרוח והיא מחפשת שורשים“.

מה השתנה אצל החילונים, אני מקשה. "כבר לא נבהלים“, מסביר זעירא, "והנחשונים היו האמנים. הם חזרו בתשובה, עברו ליצור גם בקודש, והקהל שלהם לא נבהל. כשאורי זוהר חזר בתשובה, הייתה חרדה. הוא הוקע. שים לב איך כעת חזרה בתשובה של אמן מתקבלת בטבעיות.

"החיבור בין המגזרים, השבטים מתגבר. נוצרת דיפוזיה בין החלקים השונים בעם. אחד לומד חברותא, שני דף יומי. כל בנאדם שאתה מקלף, אתה מגלה אצלו רצון לרוחניות. כי כולם מחפשים. השאלה שלנו היא אחת, האם נהיה ראויים ללמד תורה. החילוני מחפש אותנטיות לא בגלל החיבור למודרנה. אם תהיה אמיתי, תהווה אלטרנטיבה רוחנית, ואם תהיה שטחי, יקלטו אותך מהר וינטשו.“

יאיר שלג, עיתונאי "מקור ראשון“ ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, חיבר את הספר "מעברי ישן ליהודי חדש“. "חשוב להבחין בין שתי תופעות ואפיקים של רנסנס יהודי - יש חיפוש יהדות ויש חיפוש אלוהים“, מבהיר שלג.

"חיפוש  יהדות במובן האינטלקטואלי-תרבותי נוסח בתי מדרש כמו ’אלול‘, ’בינה‘ ו‘עלמא‘ לעומת חיפוש אלוהים, מגמה שנולדה בשטח ומקיפה המונים. ברסלב היא התופעה הכי דומיננטית. אלו שבאים ללמוד בבית מדרש ’אלול‘ אינם אלו שבאים לברסלב, אבל התזמון זהה.

"בעיתונות, הפוקוס הוא על חיפוש יהדות במובן התרבותי-אינטלקטואלי, בגלל שהעיתונות מעצם היותה קול אשכנזי חילוני עוסקת בעצמה. אבל התופעה היותר רחבה היא חיפוש האלוהים. וזו תופעה שצומחת מן השטח ולא בגלל מימון של מיליונרים אמריקאים. אנשי טסים לאומן לא בגלל מימון של קרן אבי חי“.

שלג מבחין בין התופעה הרוחנית לתופעה התרבותית, בין הסיבות להופעתן, אופיין והאותנטיות שלהן.  התופעה התרבותית מתבטאת בעיקר בלימוד מקורות יהודיים במסגרת קהילות לומדות, בתי מדרש וכו‘ והיא מצומצמת יותר, מבוגרת יותר, אליטיסטית יותר.

המגמה הרוחנית מתבטאת בחיפוש אקלקטי שנע בין הנשגב לתפל, בין שטחי ותמים לעמוק. יהדות רוחנית, רליגיוזית, שלפרט בה משקל כבד. הם לומדים ימימה, קבלה, חסידות, הכל ביחד. שתי המגמות נבדלות מהמסגרות הדתיות המוכרות (אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים) אולם הן פועלות בהשקה ולעתים אף משתלבות. התופעה התרבותית מתפשטת בסיוע סבסוד חיצוני, קרנות, מימון של מיליונרים אמריקאים. תופעה תלוית מימון. וכשהיכולת לממן נפגעת, כמו בשנים האחרונות, הפעילות מואטת אם לא משותקת.

התופעה הרוחנית צומחת מהשטח, היא משוחררת יותר, אנרכית יותר, ואלוהים עומד במרכזה, או ליתר דיוק, הקשר בין הפרט לאלוהים. במגמה התרבותית, אלוהים יכול להיות נוכחנפקד. לא דורשים אותו. דורשים את הטקסטים שנכתבו בשמו. אף על פי שהתופעה רוחניתדתית באופיה, היא אינה חלק מהציבור הדתי והחרדי במובנו הישן. זהו סוג חדש של דתיות שאף חותר תחת הדתיות המקובלת. דגש על אינדיבידואליזם, על החוויה הדתית, על התעלות.

"שתי התופעות באות על רקע של כמה משברים“, מסביר שלג. "בפן התרבותי, קרי אשכנזים חילוניים, אליטות ישנות, יש משבר של עוגנים אידאולוגיים. משבר הציונות הסוציאליסטית, הצירוף הרעיוני בבסיס התודעה של האליטות הישנות יצר צורך בעוגן אידאי ותרבותי חדש.

"היהדות נתפסה כעוגן מתאים, בין היתר מתוך   תחושה שהמשבר נותר כי עזבנו את היהדות. מאידך, אין תחושת מחויבות לקיום מצוות ולעצם האמונה באלוהים. במידה רבה, התופעה התרבותית היא גלגול של ביאליק וברל כצנלסון. תשובה לווידוי הכאוב של יעקב חזן, מראשי השומר הצעיר, ’רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות‘.

"אם בשנות השישים האליטות חזרו אל ברנר, אל המיתוס של ’שכול וכישלון‘, היום ביאליק הוא המודל. חלק מהמשבר קשור במשבר התפרקות הקהילתיות ומעבר להוויה כללית יותר ולא בכדי ראשי התופעה הם יוצאי קיבוצים ותנועות נוער. אם האפיק הראשון של חיפוש תרבותי הוא תופעה ישראלית, האפיק השני של חיפוש אלוהים מחובר גם לתופעות אוניברסליות, לניו אייג,‘ למשבר הקפיטליזם והפוסט מודרניזם“.  

האם התופעה של חזרה לדת היא חלק מהפוסט מודרניזם או מרד בו, אני תוהה. "אני חושב שהחזרה לדת היא מרד“, אומר שלג, "הפוסט כלא אותם במבוי סתום. אין אידאות, אין היררכיות. אבל בני אדם צריכים עוגן. הפוסט מודרניזם במהלכו החותר תחת התרבות שבר את הכל.

"לא בכדי פוקו הגיע עד להערצת חומיניזם. האדם מחפש משמעות ואיזון לצד החומרי. דווקא אחרי שגמרתי את הספר הבחנתי שאותם שני עשורים של אומת הסטארט-אפ - המקבילה של תהליך הקפיטליזם המואץ של החברה הישראלית - קיבלו את תשובתם, הנגדתם ואיזונם מתוך הרנסנס היהודי. תראה אפילו אצל הטייקונים. למי הם הולכים? למי הולכים האנשים החזקים במשק? לרבנים“.

תם ולא נשלם. העיר העברית הראשונה נעה בין קצוות מנוגדים. מכתבות מתפעלות ממנת חזיר מקורית במסעדה חדשה וטרנדית לשיעור יהדות באולם עמוס עד אפס מקום. בין ליברליזם כמעט דקדנטי לבין קהילות חדשות המתקבצות סביב בית כנסת שלפתע נולד מחדש. בין מסרונים ל“אח הגדול“ לבין סדר ערב בישיבה חילונית.

עברתי בין המוקדים, ביקרתי בכמה שיעורים. יש עניין רב. לא כל השיעורים שווים ברמתם אך לא לי לשפוט. ב-1980, במפגש אמנים בעין הוד עם ז‘אן פול סארטר, התייחס האחרון לחיבתם של אמנים ישראלים לתרבויות זרות. סארטר אמר שבמרתפי הבנקים של התרבות היהודית יש מיליארדים של דעת ואילו אנחנו הולכים ומבקשים הלוואות בבנקים זרים. "אתם יודעים כמה אתם עשירים?“, שאל. ואנחנו עשירים מאוד. ואם שולחים יד ולוקחים, אפילו קורט, הנפש מתחיה, הלב שופע והשכל נובע.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...