התקווה החדשה של "המשולש הכי שחור בתל אביב"
אחרי שנים של הזנחה וחיים בין מסילת רכבת לכביש 1, תושבי מתחם לודוויפול בתל אביב יכולים לנשום לרווחה עם הפקדת תוכנית להפיכתו לאזור תעסוקה ומסחר
אבל אז עוברת עוד רכבת מכיוון מזרח או ממערב, והאדמה רועדת מעט משקשוק הקרונות, או שמשאית נוספת צופרת בקול באחד הכבישים המהירים המקיפים את המתחם הקטן, והתמונה האידילית נסדקת.
אבל זוהי לא רק התמונה. גם קירות הבתים מלאים סדקים. חלקם סדקים ישנים שהולכים וגדלים ואפשר כבר להעביר דרכם יד אדם, חלקם בינוניים וקרני שמש של קיץ מסתננות דרכם לתוככי הבתים, וחלקם חדשים מהשבועות האחרונים. כל תיקון לסתימת סדק יכול להחזיק מקסימום חודש, מספרים התושבים. הגדרות והחומות, ואפילו כמה מקירות הבתים, נוטים בזוויות משונות, ומדי פעם חלון נקרע מציריו ונופל, ואת הדלתות מדי פעם צריך לנסר, כי תזוזת הבתים תוקעת אותן במשקופים.
בשירותים של איציק אהרון, מי שבעבר גר בשכונה ועכשיו מפחד קריסת ביתו הפך אותו לסדנת עבודה מאולתרת, בכל פעם שמורידים את המים - נופלת חתיכה נוספת מהקיר. החלונות וריהוט הגינה בכל השכונה מכוסים כתמים שחורים מעשן המכוניות, את הכביסה מייבשים רק בתוך הבית, מאותה סיבה, ואיש לא מעז לגעת בפירות ההדר שעל העצים – שלדברי התושבים נצבעו בשחור עד לעומק של כשני סנטימטר מעבר לקליפה. על כל אלה נוסף הרעש הבלתי פוסק של המכוניות, והרכבות שעוברות כל כמה דקות, ושההדף שלהן הוא שיוצר את העיוותים הקשים בקירות הבתים.
"בעקרון יש כ-20 משפחות עם קרקע בבעלותן בשכונה. גרים פה משהו כמו 40 אנשים, אבל הרבה בורחים", מספר דוד שבח, תושב השכונה ואחד ממובילי המאבק למען עתידה, שבוע לאחר שתוכנית חדשה שעתידה לשנות את חייהם לטובה אושרה בעירייה.
"אנשים מגיעים לפה, חושבים שזה מקום נפלא למשפחה, נכנסים - ובורחים מכאן אחרי חודש כשהם מבינים מה זה המקום הזה. אנחנו קוראים לזה המשולש הכי שחור בתל אביב".
לא תמיד היה המצב במתחם לודוויפול גרוע כל כך. בשנות ה-30, ה-40 וה-50 התושבים עוד קראו לשכונה "שוויצריה הקטנה". באותם ימים מכל עבר השתרעו פרדסים, ושכונות שפירא וקריית שלום היו מעיין המשך טבעי ורציף של אוסף הבתים הכפריים. עם השנים הדברים התחילו להשתנות: מסילת ברזל עם יותר ויותר רכבות עליה הופיעה ממזרח, ואליה הצטרפו הנתיבים
מדרום הוקמו גשר ומחלף קיבוץ גלויות, ממערב נוסף לכביש חיל השריון גם הגשר של איילון דרום, ובשנה שעברה, גם על גשר זה, הונחו פסי רכבת לכיוון דרום. כבר עשרים שנה שהמתחם הקטן אשר מונה שני רחובות – לודוויפול וקנטור - לכוד בין כבישים מהירים שנבנו על קרקעות שהופקעו מהתושבים, ונתון תחת איסור בנייה מוחלט, לרבות סגירת מרפסות ושיפוצים.
"נתקענו במצב אבסורדי שבו אסור לבנות, אסור לשפץ בצורה שתייצב את המבנים מפני השוק החזק שנגרם מהרכבות מסביב, אבל באותה הזמן גם לא מפנים אותנו מפה עם פיצויים כדי שנלך לחיות במקום אחר", מסביר שבח, שסביו היה מראשוני המתיישבים במתחם שלצד ערוץ נחל האיילון. "רק לקחו פה קרקעות, ולא נתנו תוכנית בנייה שתאפשר ליזמים לבנות פה ולנו לצאת".
מזה 18 שנה, מאז 1994, נמצאים תושבי המתחם הקטן במאבק על עתידם ועתידו. באותה שנה הם הגישו שורה של התנגדויות לתוכניות שעלו אז להרחבת הכבישים והמחלפים שסביבם, והסכימו להסיר אותן רק בתמורה להבטחה מצד העירייה שתאשר תוכנית בנייה מסיבית במתחם, תוכנית שתמשוך יזמים ותאפשר להם להתנות ממנו. לתושבים הובטח שהתוכניות יאושרו תוך חצי שנה, אלא שאלה נתקעו בצנרת הבירוקרטית, והתושבים נתקעו בלי מענה.
"לאורך השנים כל פעם נגסו להם עוד טיפה במגרשים מסביב, והם הפכו למעיין מובלעת שבה קשה מאוד לגור עד בלתי אפשרי", אומר האדריכל הלל שוקן, שהכין תב"ע (תוכנית בניין עיר) חדשה למתחם מטעם התושבים, כזו שאמורה לאפשר להם להתפנות כראוי. "חלק מהבניינים סדוקים מאוד כתוצאה מרעידות שנוצרות מהתחבורה מסביב, והשכונה מוקפת כבישים מהירים שמקשים על ההתאיידות".
"המכולת הקרובה ביותר אלינו היא במרחק רבע שעה הליכה לכל כיוון, דרך כבישים מהירים, וקשישי השכונה נסמכים על זה שהילדים שלהם באים במיוחד ועושים להם קניות", מוסיף שבח. "ואני כבר לא מדבר על גנים ובתי ספר לילדים, או בתי קפה, או כל עסק שהוא.
"בשביל כל דבר, גם הכי קטן, צריך לצאת ברכב. בנוסף, בגלל שזה אזור יחסית נידח וחשוך, ובגלל שהמשטרה לא מגיעה לפה אף פעם, בלילות מגיעים לפה זרים שישנים ברחוב, וגרוע מזה – יש פה כל מיני עסקאות מפוקפקות. אתה רואה שני BMW שחורות מגיעות באמצע הלילה, חונים אחד ליד השני, עושים משהו, ונעלמים".
ב-2007 נמאס לתושבים מלרדוף אחרי העירייה, והם פנו לבית המשפט המחוזי, שהורה לעירייה, לחברת נתיבי איילון ולוועדות המקומית והמחוזית לתכנון ולבנייה לפעול בלוח זמנים צפוף לטובת אישור תוכנית בנייה - או פינוי של התושבים.
בשנים האחרונות התקדמו התוכניות לאיטן, בעיקר בתקשורת ישירה בין מתכננת המחוז, האדריכלית נעמי אנג'ל, לבין האדריכל שוקן. במסגרת תוכנית המתאר לתל אביב, שאושרה לאחרונה, נקבע שמתחם לודוויפול יהפוך לחלק ממרכז העסקים הראשי שלאורך ערוץ האיילון, ותותר בו בנייה לגובה.
ביום רביעי לפני כשבועיים אישרה הוועדה המקומית בתל אביב להעביר להפקדה את תוכניתם של שוקן והתושבים, שכוללת זכויות בנייה בהיקף של כ-57 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ומסחר בגובה של עד 24 קומות.
"הגיעה אלינו תוכנית עם המלצה מצד הוועדה המחוזית, שתאפשר הקמת אזור תעסוקה חדש עם אפשרות לתמהיל של עד 25 אחוז מגורים", מסביר יו"ר הוועדה, סגן ראש העיר דורון ספיר. "אנחנו עדיין מתלבטים לגבי שאלת המגורים, כי מצד אחד הם הופכים את האזור לחי בלילה, ומצד שני יהיה קשה להשאיר מגורים באזור כזה. את העיצוב של המתחם החלטנו להעביר לסטודנטים לארכיטקטורה, שיעשו תחרות כדי להבטיח שהמתחם הזה שיהיה בכניסה לתל אביב יהיה בעל איכויות מיוחדות".
את הבשורה על קידום התוכנית לקראת אישור בוועדה המחוזית קיבלו התושבים בשמחה מהולה בזהירות, כשהשאיפה העיקרית היא שהאפשרות לבנות מתחם עסקים חדש בתל אביב תמשוך יזמים עם כסף גדול שיוכלו לקנות מהתושבים את הקרקעות שבבעלותם, וכך לאפשר להם לעקור לבתים חדשים. "אחרי שנים של הבטחות, זהו צעד חשוב ומאוד מחמם את הלב בשביל אנשים שחיים במקום בתנאים לא תנאים", אומרת עו"ד מלכה אנגלסמן, המייצגת את התושבים.
"מרגע שהתוכנית אושרה בוועדה המקומית, אנחנו מקבלים טלפונים מיזמים ומתחילים בפגישות", מוסיף חיים כהן, גם הוא חבר בוועד הפעולה של התושבים. "אחרי סבל של שנים אנחנו מאמינים שנוכל לעזוב את המקום הזה, שרק עשה לכולנו סרטן ומחלות אחרות, ולהתחיל חיים חדשים".
שבח, לעומתו, מנסה לשדר פחות התלהבות. "צריך להודות שאנחנו עדיין קצת סקפטיים, וננשום לרווחה רק אחרי שהתוכנית תאושר והיזמים יבואו", הוא אומר. "אנחנו עדיין לא יודעים מה לוח הזמנים עכשיו, כמה זמן ייקח לתחרות העיצוב הזאת, ואם דברים קטנים ייתקעו שוב לחצי שנה או לחמש שנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם