ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

תעשו כבוד למפקד של הרובוטים בצה"ל

בגיל חצי שנה איבד את אביו שנפל בקרב. בגיל 18 התגייס לפלוגת האלקטרואופטיקה של חיל החימוש. לפני עשר שנים זכה לפרס מפעל חיים והפך לקצין בזכות הצטיינותו. סיפורו של רס"ן יצחק יהנה, האיש שכל הרובוטים בצה"ל סרים למרותו

אל בסיס ג'וליס, בקרבת העיר קריית מלאכי, מגיע בכל יום בדיוק בשעה 7.00 בבוקר רס"ן יצחק יהנה היישר מראשון לציון. רס"ן יהנה, בן 45 וחצי, נשוי ואב לארבעה ילדים, מפקד על יחידת התיקון והטיפול ברובוטים בפלוגת האלקטרואופטיקה בחיל החימוש.

השם המפוצץ מכיל בתוכו הרבה מאוד חומר טכני, אך לדברי יהנה בעיקר חומר אנושי. פסיפס האנשים שעובדים לצדו יצרו במרוצת השנים יחידה מגובשת שאחראית על תיקון התקלות בשני סוגי הרובוטים הפועלים בצה"ל, וכמו כן על מערכות הנשק המתקדמות ביותר, לרבות זו של טנק המרכבה סימן 4.

בתחילת המפגש שלנו, יהנה מפנה אותי למעבדה של היחידה במסגרתה עורכים החיילים במקום שלל תיקונים. "זה הפוסטר מילר, וזה האיי רובוט", הם מציגים לי את הרובוטים שלהם. נעים מאוד להכיר.
שני הרובוטים הללו, שנמצאים בשימוש מלא בצה"ל ובעיקר בחיל ההנדסה, משמשים לסריקת מבנים חשודים ומנהרות. הרובוטים נשלטים מרחוק על ידי חיילי צה"ל, שצופים בנעשה ומפעילים בהתאם לכך את הרובוטים. כישוריהם הטכניים של הרובוטים מגיעים לכדי פירוק מטענים והסרת מכשולים.

"התפקיד שלנו הוא לוודא שהרובוטים הללו חוזרים לכשירות במצב הטוב ביותר", מסביר יהנה. "העבודה של הרובוטים ושידור הממצאים נעשית באמצעות סיבים אופטיים. בכל שבוע מגיעים אלינו שני רובוטים ומטרה היא להחזירם לכשירות כמה שיותר מהר".

היחידה המיוחדת שעליה מפקד יהנה ונותנת שירות למאה וחמישים יחידות צה"ליות, לא עוצרת כאמור בתיקון רובוטים. החיילים, חלק מהם המשיך לשירות קבע,

חלקם בשירות הסדיר, פיתחו עם הזמן יכולות נוספות. "במקום לקנות מצברים לרק"מ, הצלחנו לתקנם באופן ייחודי ובכך להביא לחיסכון בעלות של הרבה מאוד כסף", הם מסבירים בגאווה.

לדבריהם, לאחרונה גם פיתחו מזוודה ניידת המאפשרת לתקן את המערכות המשוכללות המותקנות בטנק מרכבה סימן 4. על הפיתוח הזה זכתה היחידה בפרס הרמטכ"ל. החיסכון, אגב, הוא כשישה מיליון שקל, לפחות.

מחוץ למעבדה אני נתקל בעץ מיוחד ורב מידות. זה לא עץ אמיתי, אלא כזה שצויר על הקיר ומכונה "עץ הישגים". כשמו כן הוא, ובו נתלו זכיותיה של היחידה בשנים האחרונות. העץ כאמור ענק בגודלו מתפרס על פני קיר שלם. כעת יהנה מתיישב בכיסא בלשכתו ונראה נרגש. "צמחתי מלמטה. הייתי כאן חייל רגיל, לאחר מכן חתמתי קבע לזמן מצומצם ומאז נשארתי. עברתי את כל התפקידים ביחידה הזו כך שאני יכול לדעת בדיוק מה עובר על החיילים שלי. אני יודע כמה נדרש לביצוע כל משימה".

כיוונת לכך שיום אחד תפקד על היחידה?
"זה הגיע באופן טבעי שאני אפקד על היחידה".

מאחורי החזות הקשוחה והרצינית שמפגין יהנה, בטח ליד חייליו המסורים, מסתתר סיפור כואב ורגיש. "גדלתי בלי אבא", הוא מספר, "כשהייתי בן חצי שנה הוא נפל בגבול עם ירדן. צלף ירדני ירה בו במהלך פעילות של צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים. הוא היה פצוע קשה, ומאוחר יותר נפטר".

אברהם יהנה ז"ל, רק בן 31 במותו, נולד בבגדד, עיראק. בפברואר 1958 התגייס לצה"ל והשתתף בפעולת תגמול ובמערכת סיני. עם שחרורו מהצבא עבד כנהג והיה ידוע בטוב לבו ועזרתו לחבריו.

כשפרצה מלחמת ששת הימים שירת כנהג בחטיבת "הראל", ולאחר שובו מן המלחמה נקרא לשירות מילואים. אשתו התחננה כי יגיש בקשה לדחיית השירות בגלל מחלתה ומחלת בנו הקטן, אך למרות היותו בעל מסור לאשתו ואב נאמן לילדיו לא נענה לבקשת אשתו, ואמר לה: "אני רוצה לגמור את הדבר ולהתחיל לעבוד באופן סדיר".

אבל לא כך רצה הגורל, ובנובמבר 1967 נפל אברהם בתקרית יריות עם הירדנים באזור אום שורט. הוא הניח אחריו אישה ושני ילדים – בת ובן.

בלשכתו של בנו רס"ן יצחק יהנה, סמוך מאוד למחשבו האישי, תלויה תמונה ממוסגרת של האב החייל המנוח עם סיפור נפילתו. "בכל חג, בכל אירוע, זה מלווה אותי, תמיד. אבא היה חסר לי מאוד בילדות. עד היום אני מרגיש חוסר", אומר יהנה.

מה הרגשת בילדותך?
"אל האסיפות בבתי הספר ההורים תמיד היו מגיעים בזוגות, ואצלי רק אמא שלי הגיעה. לפעמים היו פעילויות בהשתתפות שני ההורים ואצלי זה לא היה כך".

כשהיה תלמיד בכיתה ד', עזבה המשפחה לראשון לציון, שם למד תחת שרביטו של מנהל בית הספר דאז ד"ר שמעון שיבר, שלימים הורשע בהטרדה מינית וריצה עונש מאסר בפועל. "אני זוכר אותו טוב מאוד. הוא היה מחייב אותנו להגיע עם מכנס בצבע חום וחולצה כתומה. הייתה אצלו משמעת ברזל".

אהבת אותו?
"לא באופן מיוחד. יום אחד התמרדנו נגדו".

מה עשיתם?
"עשינו הפגנה מחוץ לבית הספר. הוא לא הכניס אותנו לבית הספר כי לא רצינו ללבוש את הבגדים שהוא חייב אותנו לבוא איתם".

באוגוסט 1985 התגייס יהנה לצה"ל לפלוגה ייעודית. שבועיים לפני שחרורו הוא חתם קבע, בוחר הלכה למעשה בקריירה צבאית.

עד כמה אובדן אביך השפיע עליך?
"מאוד. זה בהחלט נדבך חשוב בעיצוב דמותי. יכולתי לשבת ולבכות ולהתדרדר למקומות אפלים, אבל בחרתי שלא לעשות את זה. בחרתי להביט קדימה בגישה חיובית. אחד הדברים שהיו קשים יותר מכל היה שלב הגיוס שלי לצה"ל. יש לי אחות גדולה אחת וזהו. שמתי בצד את כל הטבות השירות שהגיעו לי, ויתרתי על הכל. בעצם לא, רק בחגים התעקשתי לצאת הביתה. לא יכולתי לחשוב על כך שאמא שלי תישאר לבד. אני רק חושב על התקופה הזו שהיא הייתה אמא בגיל 22 וללא בעל לצדה, וזה כואב לי".

איך הקשר שלך עם ילדיך?
"קשר חם מאוד. הם יודעים שאני תמיד שם עבורם, תמיד. אני חבר שלהם. אני מנסה להיות מה שלי באופן אישי לא היה. אני מרגיש חופשי לדבר עם הבנות שלי על כל נושא, וזה מה שאנחנו עושים".

במהלך מלחמת לבנון השנייה, מעיד יהנה, חשיבות היחידה הייתה מכרעת. "עלינו לצפון לסייע לכוחות בכל הקשור לתיקון תקלות. התפקיד שלנו היה לדאוג שמי שיוצא לקרב יהיה מוכן מבחינה טכנית. השתדלנו לתת מענה אחזקתי. הרגשנו שהאחריות הגדולה נמצאת על הכתפיים שלנו".

על המקצועיות של יהנה אין עוררין. "אנחנו לא פחות טובים מהמהנדסים האחרים שפיתחו את הרובוטים ואת המכשירים. בשנה שעברה הייתה תחרות הנדסית וזכינו במקום הראשון על חשיבה יצירתית".

למה לא נותנים לכם את הכלים לפתח בעצמכם? למה רק לתקן?
"שאלה טובה. אני לא יודע. רצינו מאוד לפתח רכבים בלתי מאוישים. יש לנו את הידע והיכולת, ולצערי המכרזים יוצאים לחברות חוץ. גם בנושא הרובוטים לא רצו לתת לנו, אבל אני התעקשתי ולכן קיבלנו את הנושא הזה לידינו. לפעמים אני מרגיש פספוס שלא משתמשים ונעזרים בנו יותר".

מדוע לא נעזרים בכם?
"אני לא יודע. אולי החברות האזרחיות מפחדות, כי אנחנו נותנים מענה דומה מאוד למעה שהם נותנים. תוך שנה של חפיפה אנחנו מדביקים את הפער ובמקרים רבים עוברים ומקדימים אותם. אנחנו במסגרת צה"לית ולכן אין הרבה תקציבים. בשל העובדה הזו אנחנו מאוד יצירתיים".

יהנה חתום בצה"ל עד שנת 2015. עדות לעשייתו והערכתו הרבה מצד מפקדיו ניתן לראות בקירות במשרדו. הוא זכה לפרס מפעל חיים בשנת 2002 ובפרס החייל המצטיין בשנת 2004. עד לפני כשנה וחצי הוא היה על תקן רנ"ג ולא קצין. במהלך הרמת כוסית לחג הפסח הוענקו לו דרגות הייצוג. ההפתעה אחזה ביהנה, שהתרגש עד דמעות. "הביאו את אמא שלי, כל המשפחה והחברים. זה היה מעמד מאוד מרגש. מאה איש הגיעו לפה".

כמה אביך היה חסר לך באותו המעמד?
"בוודאי שהוא חסר. אני מאמין שהוא גאה בי. אני רוצה לקוות שכך הוא מרגיש. הרבה ילדים שגדלו בלי אב הגיעו למקומות אפלים, ולכן הגדולה הייתה של אמא שלי, שידעה לנתב אותי למקומות הנכונים בחיים. על זה אני מודה לה עד היום ואמשיך להודות לה כל חיי".

איך תבלה בחג?
"אני מאוד אוהב באולינג. המשחק הזה מיוחד במינו. אני 16 שנים שחקן מקצועי ומשחק פעמיים בשבוע".

ממש הרבה.
"כן, אני משחק בקניון ערי החוף. יש לנו קבוצה מסודרת שמתמודדת בליגה".

מה השיא שלך?
"300 נקודות. השלט תלוי מעל המסלול. קבעתי את השיא בשנת 2007".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...