למה כולם רוצים לעבוד בנמל אשדוד?
לא פחות מ-4,500 מועמדים הגישו מועמדות לתפקיד סוור בנמל אשדוד. "זמן הדרום" יצא לבדוק למה מדובר בג'וב כל כך אטרקטיבי. הסוור אורי גלינה: "אנחנו שווים כל שקל שאנחנו מרוויחים"
נדמה שעל חברת נמל אשדוד לא משפיע המצב הכלכלי, איומי המלחמה באיראן ונתוני המשק הישראלי. בנמל לא תשמעו על קיצוצים, על פיטורים או על הפסדים תפעוליים. גם בתקופות הכלכליות הקשות ביותר למדינה, עובדי הנמל רגועים וחברי ההנהלה מרוצים.
לפני כשבועיים, לדוגמה, פורסמו נתוני ההכנסות במחצית הראשונה של שנת 2012. מי שציפה לירידה בשל ההאטה הגלובלית כנראה לא מכיר את הנמל. חברת הנמל רשמה דווקא עלייה, של לא פחות מ-15 אחוז ברווחים. וכאשר חברה צומחת בקצב כל כך מהיר, בלא קשר לתנאי השוק, ברור שהעובדים שלה הם המרוצים ביותר.
אבל עם כל הכבוד לגידול בהכנסות, הנתון הכי מדהים שיצא מנמל אשדוד נוגע לעובדה שלמעלה מ-4,500 תושבים הגישו מועמדות למכרז שהוציאה החברה לתפקיד זוטר יחסית – סוור. היה ברור שתהיה היענות למכרז, והיענות לא קטנה, לאור האמור לעיל. אבל עד כמה היא תהיה עצומה – איש בנמל לא תיאר.
סביר להניח גם שרוב הניגשים למכרז כלל לא יודעים מהי מהות תפקיד הסוור ושהם אפילו לא שמעו על תפקיד זה מעולם. למרות זאת, מילות הקסם "נמל אשדוד" עשו את שלהן. נדמה שכל מי שעמד בתנאי הסף, הדי מינימליים, שפורסמו במכרז,
המכרז נפתח בתחילת חודש אוגוסט, ומיד התחיל הטירוף. בתוך יממה אחת בלבד נרשמו יותר מ-1,200 מועמדים. בתאריך 14 בספטמבר נסגר המכרז, כאשר בסך הכל, כאמור, נרשמו אליו יותר מ-4,500 נרשמים. דרישות התפקיד הצנועות היו 12 שנות לימוד, ומגורים ברדיוס של 30 קילומטר מהנמל.
אז מה בעצם הסוור עושה ומדוע נרשמה ההתנפלות ההמונית על התפקיד? אז ככה: סוור הוא למעשה פועל פריקה וטעינה על אוניות. מדובר, לכל הדעות, בתפקיד קשה מאוד מבחינה פיזית. אבל למגישי המועמדות למכרז כלל לא אכפת.
העיקר, מבחינתם, הוא להיות עובדי נמל אשדוד, ליהנות מתנאי העסקה הטובים ביותר, מהטבות ובונוסים, ועד עובדים חזק, יציבות תעסוקתית, והכי חשוב – שכר גבוה שרק עולה ככל שהזמן חולף. אגב, העבודה מיועדת גם לנשים, כאלה שחושבות שהן יצליחו להתמודד עם הקושי הפיזי של העבודה, ועם הרבה לכלוך וזיעה.
אז מה סוור עושה במהלך יום העבודה שלו? תכנית העבודה של סוור בנמל היא כזו: הסוורים בנמל עובדים בשני סקטורים שונים. סקטור תפעול, הכולל אתנים וסוורים, וסקטור ציוד מכני, בו עובדים מפעילים ציוד נייח ונייד, כגון שופלים, מלגזות, מנופי גשר, מנופי שער וכו'.
הסוורים הינם חלק מצוות תפעולי שתפקידו לבצע פריקה וטעינה של מטענים מהאוניה ואליה. מדובר בעבודה פיזית, המבוצעת באמצעות כלים שונים, כגון שרשרות, מנופים וחופנים. העבודה מתבצעת בגובה רב, בכל תנאי מזג האוויר ובכל שעות היממה.
למרות העבודה הקשה, הסיבה העיקרית להיענות הגבוהה היא השכר. גורמים יודעי דבר מוסרים כי בתוספת שעות נוספות, סוור בנמל יכול בקלות לעבור את רף ה-20 אלף שקלים. בנוסף לשכר כאמור, מדובר במקום עבודה המציע הטבות ותנאי עבודה מהטובים ביותר במשק, ביניהם קביעות הניתנת לאחר ארבע שנות עבודה.
האלפים שנרשמו למכרז ייאלצו לעבור דרך ארוכה בטרם יוכלו לפרוק ספינות בנמל אשדוד. ראשית, כל המועמדים נשלחים למבחנים פסיכוטכניים ולמבחני דינמיקה קבוצתית. שם יחול הסינון הראשוני שלהם. על פי ההערכות של אנשי הנמל, כ-40 אחוז מכלל המועמדים יעברו את הסינון הזה ויזומנו לתהליך הראיונות הראשוני, שיחל בחודש נובמבר.
מבין כל המרואיינים, ייבחרו בסופו של דבר 37 מאושרים שיזכו לג'וב החלומות שלהם: סוור בנמל. המועמדים הנבחרים יחלו מיד את עבודתם בנמל. אלה שלא ייבחרו, יצטרכו לחכות אל ההזדמנות הבאה, שמי יודע מתי תגיע.
אחד הסוורים בנמל אשדוד הוא אורי גלינה (39). גם הוא ראה את המודעה על המכרז לתפקיד הסוור בעיתון, לפני שש שנים והחליט לגשת. מובן שאז היו "קצת" פחות מועמדים לתפקיד הנחשק, וגלינה הצליח להרשים את המראיינים ולהתקבל.
"הרבה זמן לפני שהתקבלתי לעבודה בנמל רציתי להגיע לשם", סיפר גלינה השבוע, "ממש שמחתי כשגיליתי שבאמת התקבלתי. מי שמסתכל קדימה לחיים, מי שיש לו אישה וילדים, חייב למצוא מראש בסיס של יציבות, וזה בדיוק מה שהעבודה בנמל מציעה".
בגלל זה כל כך הרבה מועמדים נרשמו לתפקיד הפיזי המתיש הזה?
"תראי, אני יכול להבין איך כל כך הרבה אנשים מגישים מועמדות לתפקיד כזה, במיוחד לאור המציאות הכלכלית של ימינו".
ספר לי על העבודה. מה אתה עושה בכל יום, מתחילת המשמרת ועד סופה?
"אנחנו עובדים במשמרות. משמרת א' מתחילה בשש וחצי בבוקר, כך שצריך להתייצב בנמל כבר בשעה שש. כשאנחנו מגיעים לנמל, אנחנו מקבלים את סידור העבודה, ואז אנחנו יודעים איפה כל אחד שובץ. אנחנו מתאימים את עצמנו לסידור העבודה, לפי אופי העבודה ולפי צורכי העבודה. לפעמים יוצא לאנשים פה לעבוד שבוע אחד במשהו מסוים, ובשבוע שלאחר מכן במשהו אחר. למשל, עבדתי שבוע אחד במכולות, שבוע לאחר מכן בגופרית, ושבוע אחרי כן בפחם".
ואיך העבודה עצמה?
"כל יום הוא יום אחר. המשמרת בנויה על שמונה שעות עבודה, מתוכן אנחנו בהפסקה 30-45 דקות. לפעמים העבודה שלנו דורשת משמרת נוספת לאחר המשמרת הראשונה, כך שאנחנו עובדים בשתי משמרות רצופות, ובסך הכל 16 שעות".
מה התפקיד של הסוור בפועל?
"התפקיד של הסוור הוא בעצם פריקה וטעינה של סחורה. במידה ויש פריקת סחורה, אנחנו צריכים לעבוד בצורה בטיחותית, להוציא כמה שיותר מטענים בצורה הטובה והבטוחה ביותר, ולאחר מכן לשלוח את האוניה. כך גם בטעינה: אנחנו צריכים שהאוניה תצא כמה שיותר מהר, וכך גם התפוקה גבוהה יותר. ככל שאנחנו עושים את הדברים מהר יותר וטוב יותר, כך השם שלנו טוב יותר".
העבודה קשה?
"דרגת הקושי באה לידי ביטוי לא רק בעבודה הפיזית, אלא גם בתנאי מזג האוויר הקיצוניים: בחורף כשקפוא בחוץ, ובקיץ כשיש שרב כבד. לפעמים, בחורף יש רוחות עזות, קור אימים, וזה קשה מאוד. חוץ מתנאי מזג האוויר, הקושי הוא הסיכונים הגבוהים שאנחנו עומדים בפניהם. אנחנו צריכים להשגיח על כל דבר קטן שאנחנו עושים, עם אחריות רבה, כי כל תאונת עבודה בתפקיד כזה היא קשה מאוד, שתקופת החלמה בה היא לא פחות מחודשיים".
אז תסביר לי למה הג'וב הזה כל כך מבוקש.
"תראי, מדובר בעבודה שוחקת לאורך זמן, אבל אני יכול להבין איך כל כך הרבה אנשים מגישים מועמדות לתפקיד כזה במיוחד במציאות של היום. פה לא מלקקים דבש כל היום ולא יושבים רגל על רגל, אבל בשביל זה מקבלים משכורות גבוהות. אנחנו עובדים קשה מאוד, והשכר והתנאים שלנו הם בהתאם.
"במגזר הפרטי, אדם עובד תשע שעות ומרוויח פחות מ-10 אלף שקלים, אז ברור שירצו לעבוד פה. אם המגזר הפרטי היה משלם לעובדים כמו שצריך, אז יכול להיות שהביקוש פה לא היה כזה גדול. הכלכלה של היום והמציאות העגומה מאלצים את האנשים לבחור במשהו טוב ויציב, והעבודה בנמל נחשבת היום להכי טובה והכי יציבה, וזה מה שאנשים פה בארץ צריכים".
תגיד, אפשר להתקדם מתפקיד של סוור לתפקיד בכיר יותר?
"ודאי, קחי אותי כדוגמה: עבדתי כסוור במשך חמש שנים. לאחר חמש שנים קודמתי לתפקיד ראש קבוצה, וזה נחשב לקידום מהיר יחסית. לפני שעבדתי כסוור עבדתי בחברה קבלנית בתפקיד דומה והכרתי את אופי העבודה, אז ידעתי הכל פחות או יותר. אני כבר שנה ראש קבוצה, ויש לי אחריות רבה, ואני מאמין שמי שעושה את העבודה טוב, יקודם".
המשרה הזו פונה גם לנשים. אתה חושב שנשים היו עומדות בעבודה כזו?
"העבודה פה מצריכה הרבה דברים מעבר לקושי הפיזי. סתם לדוגמה, אחרי יום עבודה כולם פה מתקלחים, יש מלתחות לגברים, ונראה לי לא לעניין שנשים יתקלחו כאן. צריך להתאים את העבודה הזו לאנשים. יכול להיות שנשים יסתדרו, יכול להיות שלא.
"מניסיוני האישי, אני מאמין שיהיה להן קשה. בנוסף, אישה שרוצה להיכנס להריון, או נמצאת בהריון בחודש מתקדם, לא תוכל לעבוד בעבודה הפיזית שלנו. העבודה שלנו היא לא עבודה מנהלתית, אנחנו מתלכלכים פה בגריז ומסריחים אחרי יום עבודה".
מה הדבר הכי טוב בעבודה שלך?
"הנוף פה פסטורלי. איזה כיף זה לעבוד במקום שאתה גם עובד וגם רואה את הים, רואה את השקיעה בכל יום. יש פה גם גיבוש מיוחד והווי מיוחד. היום, כשאני רואה מה קורה בחוץ מבחינה כלכלית, שאנשים רעבים ללחם ויש מחאה חברתית, אני רואה איפה אני עובד ואני אומר ברוך השם.
"הנמל גם מציע יציבות. כל מי שחושב על לעבוד כאן יודע שזה מקום מבוסס, יציב, דואג ואחראי לעובדים שלו.
"יש פה ועד עובדים חזק, ולאו דווקא כדי לעשות שביתות, אלא הרבה מעבר לזה. הם נותנים מענה לבעיות שבשום מקום עבודה אחר לא היו חושבים בכלל על לתת מענה שכזה. אם מישהו נפצע, עוזרים לו עד שהוא חוזר לעצמו. לעומת זאת, במגזר הפרטי, אדם שנפצע – אומרים לו לך הביתה. יש פה כתף, יש פה הווי, יש פה ביטחון. בגלל זה כולם רוצים לעבוד פה".
גם השכר הגבוה הוא סיבה לא רעה.
"לא כל המגזרים בנמל מרוויחים אותו הדבר. אגב, סוור מתחיל מרוויח בממוצע 12 אלף שקלים ברוטו, בניגוד לפרסומים אחרים. אבל אלה שמרווחים יותר עבדו קשה בשביל זה. כל האנשים שמדברים על המשכורת הגבוהה פה כדבר מוגזם כנראה לא מבינים כמה קשה עובדים פה בשביל משכורת כזו.
"יש המון דיבורים עלינו כאוכלי חינם. אבל מי שלא בא לנמל ועושה סיבוב, עולה לאוניה ורואה בדיוק מה הולך פה – עדיף לו שלא ידבר. מי שכן יעשה זאת, אני מאמין שהפרגון יהיה גדול יותר באופן טבעי. שיבואו ליום אחד, לעשות סיור, ויבינו שאנחנו שווים כל שקל שאנחנו מרוויחים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם