איפה ג'קי מייקה? כותב שיר אהבה לברצלונה
בשנות ה-80 ג'קי מייקה כתב שיר אהבה לבית"ר ירושלים והפך לכוכב גדול. אבל בשנים האחרונות לא שמענו ממנו. עכשיו הוא מנסה לחזור, כותב שיר לברצלונה ומשוכנע שאחיו ששמם נקשר בכנופייה הירושלמית השאירו את עולם הפשע מאחור. פרק נוסף בפרויקט על הכוכבים שכבו אחרי להיט אחד
ג'קי מייקה, 57, נשוי + 2, גדל בשכונת קטמונים בירושלים, והיה אחד הזמרים הבולטים בשנות השמונים. הוא בכלל התחיל כשחקן כדורגל ושיחק בין היתר עם אורי מלמיליאן ודני נוימן. אך לבסוף מייקה החליט שהמוסיקה היא התחום שלו ותלה את הנעליים.
אחיו, התאומים יוסי וסם מלכה, עלו לכותרות במהלך השנים, לא בהקשרים חיוביים (כחברי ה"כנופיה הירושלמית"), אך הוא בטוח שהם כבר עלו על דרך הישר. כעת הוא חוזר עם אלבום חדש וטוען: "לא אשיר שירים של הזמרים שמככבים היום בהופעות שלי". וגם מספק תובנה על ההבדל בין הזמרים הירושלמים לאלו התל אביביים. לא קשה לנחש לאן נוטה ליבו.
"אני עובד על אלבום חדש ומגוון, שישלב קצת נוסטלגיה עם חומר מחודש, וקצת דברים חדשים וים תיכוניים. הוא לא נע על קו אחד", פותח מייקה.
האלבום הזה יוצא אחרי קרוב לחמש שנים שלא הוצאת אלבום.
"נכון, ובשנות השמונים הייתי מוציא כל שנה אלבום".
אז מה עשית בשנים האחרונות?
"אני מנסה להופיע פה ושם באולפן הקלטות, עובד עם אומנים מתחילים, עושה הפקות לברכות כלה וכו'. בנוסף אני גם מפיק זמרת, קרן לוי, שהיא בעצם אשתי. צריך לצאת לה אלבום בקרוב, והיא שייכת למוזיקה של 'היום', כלומר אלבום ים תיכוני. היא הוציאה להיט לפני שנים, והיום היא חוזרת שוב לבמה. אין מה לעשות, השוק קשה, ואין לנו ציפיות שאנחנו הולכים לפרוץ מחסומים, אבל אנחנו מנסים".
איך בכלל מתמודדים זמרים שהם לא שרית חדד או אייל גולן? איך מתפרנסים?
"אני בדעה כזאת, שאם הזמר לא מגיע לרמות גבוהות של הכנסות והצלחה גדולה - הוא צריך לעסוק בעוד עיסוק ביומיום, שיהיה לו שכר קבוע, ואת המוזיקה הוא צריך לקחת כתחביב. ואם זה עובד, ומגיעים לרמה של אייל גולן או שרית, או לגל האחרון שיש לנו בשוק - אז אתה יכול להרשות לעצמך להתמקד רק במוזיקה, מכיוון שזה מביא לך הכנסות ואתה יכול להסתדר עם זה לכל החיים.
"בתקופה שאני פרצתי, לא היה מדובר בסכומים כאלה. הופעתי המון אז, שלוש הופעות בערב, אבל לא מדובר בסכומים כאלה גבוהים כמו שנותנים היום. היינו אני, שימי תבורי, אבנר גדסי, ניסים סרוסי, אבל לצערי לא הרווחנו הרבה. הייתה להקה, ואמרגן והכל. לא יכולת להתפרנס רק מהמוזיקה".
אתה לא מצטער שנולדת בתקופה ההיא?
"אין לי בעיה עם זה, שכל אחד ירוויח ושיהיה לו לבריאות".
אתה בכלל התחלת כשחקן כדורגל, איך הגעת למוזיקה ?
"המוזיקה תמיד הייתה בתוכי, עד שיום אחד זה התפרץ. לא ציפיתי שאעשה עם זה משהו, למרות שתמיד אהבתי לשיר. לא חשבתי שאעשה קריירה, זה בא לי במקרה. הכדורגל היה העיקר בשבילי, והייתי צריך להיות שחקן במאה אחוז. שיחקתי בזמנו עם אורי מלמיליאן ודני נוימן, ובמקביל אהבתי את כל הזמרים של אז: ניסים סרוסי, אבנר גדסי ועוד, וניסיתי לחקות אותם ולשיר כמותם בשכונה.
"אחד החברים בנוער העובד והלומד שהיה מנגן בגיטרה שמע אותי, התלהב שאני שר טוב, ופנה לבני ברזילי, שהיה אז האמרגן של שימי תבורי. בזמנו ברזילי היה מסוכסך עם שימי תבורי, וחיפש אומן אחר. הגעתי אליו לפגישה, הוא התלהב מאוד וחתמנו חוזה לחמש שנים. התחלנו להקליט ולהוציא שירים, ולאט לאט הרגשתי שאני מזניח את הכדורגל ונכנס יותר למוזיקה. היה פה פיתוי גדול, עם חוזה ואמרגנות, וכך זה התמזג מבלי להבין למה אני עוזב את הכדורגל ונכנס למוזיקה.
"כך יצא גם שמבלי להתכוון התפרסמתי, ויצאו להיטים כמו 'לא חשוב לי לאן', קהל ומעריצות. שאלתי את עצמי לאן נעלם הכדורגל, והרגשתי שאני חייב להחליט בין המוזיקה לכדורגל, אז בחרתי במוזיקה".
אתה גדלת עם אורי מלמיליאן בממילא, אתם שומרים על קשר?
"אני בקשר טלפוני עם אורי, מדי פעם אנחנו משוחחים וגם לא מזמן עשו סרט תיעודי על ממילא בתקופה ההיא, ואיך היא היום. לצורך הסרט הזמינו את אורי ואותי, והוא הוקרן בסינמטק.
"בגיל 15 היינו באותה שכונה, ואז עברתי לקטמונים. אבל מכיוון שסבתי גרה בממילא - הייתי בא לבקר, וממשיך להיפגש עם אורי שם. היינו הולכים לימק"א להתאמן, הלכנו יחד לנוער בית"ר, זכינו באליפות המדינה בנוער, ואז כל אחד הלך לכיוון שלו".
שתה גדלת בקטמונים , שנחשבת לשכונה קשה בירושלים אשר רבים מילדי השכונה הידרדרו לפשע. איפה אתה היית בסיפור הזה?
"אמנם היו חוויות טובות מהשכונה, אבל היה שם גם עוני ועבריינות. כן, היו שהידרדרו, אבל הם לא הרגישו שהם מידרדרים - פשוט המצב הביא אותם לזה. אני התרחקתי מזה, והתעסקתי הרבה בכדורגל ובמוזיקה".
ובכל זאת שינית את שם משפחתך למייקה, ולא השארת את השם המקורי מלכה, למה?
"האמרגן לשעבר שלי החליט, שנשנה את שם המשפחה. הוא טען שג'קי זה יפה, אבל את מלכה צריך לשנות. לפני שנים הרבה זמרים היו משנים את שמות המשפחה, כמו שימי תבורי ששינה את שמו מטווילי, זוהר ארגוב שהיה עורקבי ועוד.
"היום כל הזמרים משתמשים בשמות המשפחה האמיתיים שלהם, כמו מושיק עפיה, אבל אני טוען שאם יש לך שיר טוב ויחצ"נות טובה - אתה מצליח. שינינו למייקה, וזה עבד .אני לא יודע אם זה עבד בגלל השירים, או בגלל השם, אבל זה עבד. בתעודת זהות אני רשום מלכה מייקה, אני לא יכול להתכחש לשם משפחה המקורי שלי".
טענת בעבר כי אחיך יוסי וסם, שנחשבו כחברים ב"כנופיה הירושלמית", חזרו למוטב. אבל לאחרונה התפוצצה פרשה שנקשרה באחיך יוסי, בנוגע להפצת חומרים אסורים לפיצוציות. אתה חושב שנטפלים אליהם בגלל שהם האחים מלכה?
"בכל הקריירה שלי אולי יצא לי לדבר פעם אחת על האחים שלי. הפרדתי תמיד, ולא דיברתי עליהם אף פעם. פשוט לא היה צורך. הם אחיי היקרים לי עד מאוד. הם גדלו בשכונה קשה בקטמונים, היו ימים קשים, הם התלהבו משטויות ונגררו לכל מיני הרפתקאות".
ובכל זאת טוענים שיוסי קשור בפרשה הנוכחית.
"אני טוען שהם כבר מזמן לא בעניינים האלה, ומשתדלים לא להתעסק בשטויות. הם הקימו משפחה, וחזרו למוטב".
זה הפריע לך לקריירה?
"לא. אף אחד לא ידע שהם אחיי, רק בשנים האחרונות. אבל שוב, זה לא מפריע לי כי הם אחיי, ואני אוהב אותם. כל אחד נקלע לסיטואציות לא נעימות, ותמיד ניתן לתקן".
אתה עוד מופיע באירועים, במועדונים?
"אני פתוח להופיע בכל מקום. המועדונים שהתרגלתי להופיע בהם, כמו 'קרוואן' ו'יופיטר', הם כבר לא קיימים. לפחות לא עבורי. היום אני לא שומע על מועדונים ברמות האלה. ל'קרוואן' היינו באים לתת שואו, והיום הזמרים באים למועדון שרים שלוש ארבע שעות, ושרים שירים של זמרים אחרים. זה לא הכיוון שלי, אני לא יכול לעשות דברים כאלה.
"אני רגיל לתת את השעה שלי, את השואו, וללכת. אני מופיע יותר בבתי מלון, באירועים ובמתנ"סים. אני שר שירים שלי, ישראלים ונוסטלגיים, אבל לא אשיר שירים של זמרים מצליחים כמו אייל גולן, ישי לוי ועוד".
אתה ממשיך להקליט ולהוציא חומרים?
"כן, בהחלט. אני גם מקבל עזרה מאקו"ם: יש להם עמותה לעידוד היצירה, וקיבלתי מהם גם עזרה כספית. אני בעצמי חבר אקו"ם, כותב ומלחין, והבנתי שיש גם עזרה בעניין ההפקה. להוציא אלבום זה לא דבר פשוט, וזה עולה הרבה כסף, כך שאני מודה להם מאוד".
יש לך עדיין מעריצים? אנשים מתגעגעים למוזיקה שלך?
"אני מרגיש שיש המון, שמתגעגעים ואוהבים. במיוחד את השיר 'לא חשוב לי לאן'. לא ידעתי שהשיר הזה יכבוש את כולם, אבל עד היום עוצרים אותי ברחוב, ומזמזמים לי את השיר. לא רק מבוגרים, גם אנשים צעירים".
אחד השירים שיותר מזוהים עם מייקה, הוא שיר האוהדים "אני אוהב אותך בית"ר", שכתב לקבוצתו האהובה.
מה דעתך על מצב הקבוצה כיום?
"כבר כמה שנים שבית"ר במצב של חוסר וודאות, אבל כשאני שומע את כל הקשיים האלה בתוכי - אני יודע שהמצב יסתדר. בית"ר לא יכולה להתרסק. באיזשהו שלב לדעתי ייכנסו משקיעים רציניים, שיחזיקו את הקבוצה לאורך זמן. לבית"ר יש את הקהל הגדול ביותר בארץ, ואני פשוט לא מבין איך בית"ר מתקשה בכל עונה להתחיל את העונה בחריגות. יש לה קהל גדול, ואני חושב שרק מההכנסות של הקהל אפשר להחזיק את הקבוצה".
אתה מגיע למשחקים?
"בוודאי שאני מגיע לטדי. לא תמיד, אבל אני משתדל כשיוצא לי. אם לא - אני רואה בבית בטלוויזיה, אבל אני איש בית"ר בנשמתי, ולא יעזור כלום".
מה השיר הבא שתכתוב עליהם?
"יש שיר חדש שנקרא 'לא תצעדי לבד בית"ר' שעוד לא יצא, מכיוון שיש כאלה שאומרים שהשיר 'אני אוהב אותך בית"ר' עדיין להיט".
אתה חושב שיש שם גזענות?
"לא יודע לענות לך על זה, יש אולי קומץ של אוהדים שמתנהגים ככה. ירושלים עברה המון פיגועים בכל השנים, היו ימים קשים בעיר ולכן יש הרבה רגישות. אולי יש קהל מסוים, שיש בו שנאה גדולה לערבים, ולכן הם כל הזמן עושים בעיות שלא יהיה שחקן ערבי בבית"ר. אני לא הייתי מכליל את כל העניין, ותולה אותו במה שקרה בפיגועים, ולטעמי זה לא קשור לאותם ערבים-ישראלים שמשחקים בליגה".
אמרת פעם שאתה פוחד שיזהו אותך כזמר של שירי כדורגל, והנה אתה כותב עוד שיר על ברצלונה.
"כתבתי בסך הכל שיר אחד על בית"ר, ועכשיו על ברצלונה. במקרה יצא שהקלטתי את השיר הזה ללחן ספרדי ולמילים שלי".
אתה כל הזמן מתגאה בעובדת היותך ירושלמי. במה שונים אומנים ירושלמים מתל אביבים?
"במנטאליות. הזמרים התל אביביים הם יותר בליינים, ואוהבים לשרוף בילוי עד הבוקר בתוך המועדונים. הירושלמים יותר מתונים. הם מסיימים הופעה, והולכים הביתה להירגע. יש קושי מסוים בזמרים הירושלמיים, בין היתר מכיוון שכל האמרגנים והמועדונים נמצאים בתל אביב.
"בזמנו היה לי אמרגן תל אביבי, והמשרד היה בתל אביב. הרגשתי תל אביבי, וירושלים לא הייתה נחשבת אז כשפרצתי. הופעתי בתל אביב, בעיירות פיתוח, ולירושלים הגעתי להופעה בבית העם כאילו זמר תל אביבי שבא להופיע בירושלים. אבל היום עם כל המדיה, זה כבר לא משנה איפה גרים".
ועכשיו אתה מנסה לחזור שוב. אתה מתכנן שירים שקטים או קצביים?
"את האמת אני לא יודע, אני מקליט גם וגם. דיברתי עם ניסים סרוסי, מורי ורבי, על דואט - והוא הסכים. כשהוא יחזור מחו"ל נתחיל לעבוד, ונקווה שיעשה משהו, מכיוון שגם הקהל מתגעגע לניסים שלא הקליט מזמן ולא הוציא חומרים חדשים.
"בעיניי זאת אטרקציה, ואני מקווה שהקהל יאהב את זה. לשירים של פעם היה עומק, ועובדה שהם מתנגנים עד היום. השירים של היום הם יותר זמניים, לחודש, ואז הם חייבים להוציא עוד שיר ולעמוד בלחץ. אני לא אוהב לעשות מוסיקה בלחץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם