אחרון ילדי קורצ'אק מבקש שתזכרו את המחנך הדגול
השבוע מלאו 100 שנים לכניסתם של יאנוש קורצ'אק וחניכיו לבניין בית היתומים בוורשה. יצחק בלפר (89), היחיד מילדי בית היתומים שנותר בחיים, עוסק כבר שבעה עשורים בהנצחת פועלו ומשנתו של מי שהקדיש את כל כולו לאהבתו הגדולה מכולן – הילדים
האמן והפסל יצחק בלפר הוא הילד היחיד מבית היתומים של יאנוש קורצ'אק שנותר בחיים והוא עוסק כבר יותר משבעה עשורים בהנצחת סיפור חייו של המורה המיוחד שאימץ אותו בהיותו בן 7, והיה לו לדמות אב.
בלפר, שחוגג השנה את יום הולדתו ה-89, ניחן ביכולת תיעוד מופלאה המאפשרת לו לזכור לפרטי פרטים - כולל תאריכים ושמות - את שנות ילדותו ונערותו, ובהן גם את שבע השנים שבהן שהה והתחנך בבית היתומים של הרופא, המורה והמחנך, איש הרדיו והפובליציסט יאנוש קורצ' אק, תקופה אשר השפיעה עליו רבות ועיצבה את מסלול חייו.
לבית היתומים של קורצ'אק הגיע בלפר לאחר שאביו נפטר מדלקת ריאות. אמו, שטיפלה בו ובחמשת אחיו, קרסה תחת הנטל הכלכלי והחליטה כי טוב יהיה למשפחה כולה וגם ליצחקל'ה הקטן, כך כונה בלפר בילדותו, אם תעביר את בנה לביתו של קורצ'אק, שם יוכל לגדול ולהתחנך בתנאים טובים יותר. את פגישתו הראשונה עם קורצ' אק זוכר בלפר כחוויה נעימה וחיובית שהקלה עליו את הפרידה מאמו ועזרה לו להסתגל למציאות חייו החדשה.
"בהיותי בן 7 לקחה אותי אמי לפגישה מסכמת אצל יאנוש קורצ'אק. פגשנו אותו באולם הגדול ומשם עברנו לחדרון הקטן, שם עמדו שולחן ושני כיסאות", נזכר בלפר. "הוא הזמין את אמא לשבת וישב גם הוא ובשבילי כבר לא היה מקום. אז הוא לקח והושיב אותי על ברכיו והתחיל לשוחח עם אמא. בינתיים, כדי לייצב קצת את הישיבה,
"בהתחלה לא הרגשתי כל כך נוח אבל מהר מאוד התחושה השתנתה. בזמן שהוא משוחח עם אמא התחלתי לבדוק את האיש הזה שהחזיק אותי מקרוב, ומאוד סקרן אותי הזקן הקטן הזהוב והבלונדי שלו, שהיה קצר מזקנים אחרים שהיו לגברים במשפחתי. התחלתי לבדוק אם הוא אמיתי והאיש לא הגיב וקיבל זאת בשלווה. אחרי הבדיקה הזו עברתי למשקפיים שלו שסיקרנו אותי גם כן ורציתי לראות דרכן את אמא שישבה מולי.
"קורצ'אק קם והוריד אותי מהברכיים אך המשיך להחזיק אותי ביד, ואז אמא פנתה אליי ואמרה 'יצחקל'ה, אתה נשאר כאן ואני הולכת הביתה'. משהו בקרבה של האיש הזה שהחזיק לי את היד גרם לי כנראה להרגיש נוח מאוד ועשה את ההליכה של אמא קלה יותר. אמא נתנה לי נשיקת פרידה. נישקתי אותה חזרה ואפילו לא בכיתי".
עם עזיבתה של אמו של בלפר, ציוות קורצ'אק אותו לילד המבוגר ממנו בשנים אחדות, והסביר לו ברוך כי מעתה יהיה זה החונך והאפוטרופוס שלו, אשר יראה לו את הבית וילמד אותו את הכללים הנהוגים במקום. כך התוודע בלפר לראשונה לשיטת החינוך הייחודית של קורצ'אק.
"כשיצאנו קורצ'אק ואני מהחדרון עמד שם ילד. קורצ'אק הכיר בינינו והלך לדרכו. הילד החונך לקח אותי למקלחות בקומה התחתונה, עזר לי להתפשט ולהתרחץ ואחר כך גם הביא לי בגדים חדשים. התלבשתי, והנה אני פתאום ילד חדש, מרגיש טוב ורענן, וזה עניין אותי ומצא חן בעיניי. כאן פגשתי בפעם הראשונה את השיטה החינוכית של קורצ'אק, שבה ילדים עושים את הכל. הילד, שהוא חבר שלי, הוא גם החונך שלי. ילד אחראי על ילד ועל קיום הכללים והנהלים של המקום".
לצד בית היתומים, מפעל חייו שהקים וניהל מיומו הראשון, זכור קורצ'אק לא רק כמורה ואיש חינוך, אלא גם כאחד הפעילים החברתיים הראשונים למען זכויות הילד. הוא נודע בחינוך הדמוקרטי שהנהיג כחלק ממערכת מסודרת של בתי משפט ומועצות האחראיות על קבלת החלטות, בהן קולו של ילד שווה לקולו של מבוגר, וכך גם כוח ההשפעה.
107 ילדים גדלו והתחנכו בבית היתומים של קורצ' אק בתקופה שבה שהה בו בלפר, כולם בטווח הגילים 14-7. למרות גילם היה כל אחד מהם לפעיל מעורב ולשותף מלא בהתנהלותו התקינה של בית הילדים. "משנתו של קורצ'אק, שאותו כינינו 'הדוקטור', היתה מיוחדת במינה. זכויות הילד היו אחד הנושאים החשובים ביותר שקורצ'אק פיתח, והוא לחם עבורו", נזכר בלפר. "היתה לו הכרה מוחלטת בכך שזכויות הילד יהיו שוות לזכויות המבוגר ולא פחות מכך, וזה בא לידי ביטוי בתקנון של בית היתומים בכל סעיף וסעיף".
ילדים , ובמיוחד בגיל ההתבגרות, נוטים למרוד ולמתוח גבולות. כיצד יושמה הלכה למעשה שיטה חינוכית זאת במקום שבו חיים זה לצד 107 ילדים, כל אחד עם אופיו הייחודי והעדפותיו?
"אחד ממוסדות הילדים שהיו בבית הוא מועצת ילדים עצמאית שאותה בחרו הילדים פעם בשנה. היא היתה הכנסת או הפרלמנט שלנו. במועצה ישבו וחוקקו חוקים בנוכחות סטפה וילצ'ינסקה המנהלת ודוקטור קורצ' אק, והיתה לה השפעה רבה. בנוסף לכך, כל ילד שנכנס לבית היתומים, אחרי שנה עשו לגביו משאל בין הילדים לצורך'דרגה אזרחית' שסימלה את ההערכה אליו. הדרגה הטובה ביותר היתה 'חבר', אחריה 'תושב' והפחות טובה היתה 'תושב שלא אכפת לו'.
"ילד שלא הצליח להתחבר או לתרום ושלא התנהג יפה, קיבל מינוסים רבים ונחשב ל'תושב שלא אכפת לו', עמד במצב של חוסר נעימות. זה לא היה אידיאלי. בעצמי הייתי בהתחלה 'תושב' ולחמתי קשה מאוד כדי לתקן את דרכי ולהפוך ל'חבר', ובסוף גם הצלחתי, בעזרתו של קורצ'אק, שהיה עוזר ופותר בעיות בדרכים שונות".
אחת מהדרכים השונות שאליהן מתכוון בלפר היא בית המשפט הייחודי שייסד קורצ'אק, ושבראשו עמדו חמישה שופטים מקרב הילדים אשר נבחרו בכל שבוע מחדש. העבירות שעליהן הועמדו הילדים למשפט היו מגוונות וכללו בין השאר תגרה שהתנהלה בניגוד לכללים המפורטים, העלבה או פגיעה, והתלונה על עבירות אלו הוגשה למחנכת מצוות המדריכים שתיעדה את התלונה בספר גדול ששמרה תמיד קרוב ללבה.
המשפט התנהל בימי שבת לאחר ארוחת הבוקר ובסופו, כפסק הדין, נבחר אחד מהסעיפים הרבים אשר ביטא בהתאם למספרו העולה את חומרת המעשה ואת הענישה עליו. "אפילו את קורצ'אק הגישו פעם למשפט", נזכר בלפר, "כי בית המשפט, התלונות והפסיקות חלו גם על הילדים וגם על המבוגרים. היתה ילדה קטנה שלא התחברה בקלות עם שאר הילדים והיתה די בודדה.
"פעם אחת הילדה הזאת היתה אצל קורצ'אק בחדר והפריעה לו כל הזמן בעבודה, אז הוא לקח והושיב אותה על כוננית גבוהה ממנה היא לא יכולה היתה לרדת. היא התחילה לבכות וביקשה 'דוקטור, תוריד אותי, אני פוחדת', והוא בתגובה אמר לה:'אני לא אוריד אותך כי את מפריעה לי בעבודה. אם תגידי שלא תפריעי אני אוריד אותך, אבל בינתיים את לא רוצה להגיד ולהפסיק להפריע', ואז הוא עשה את עצמו כאילו הוא הולך.
"הילדים מסביב ראו את הכל והציעו לה להגיש אותו למשפט. ואז היא הכריזה בקול גדול 'דוקטור אני מגישה אותך למשפט'. בשלב זה הדוקטור היה צריך להוריד אותה ולגשת איתה יד ביד למחנכת שרושמת את כל התלונות בספר הגדול. בשבת, כאשר התכנס בית המשפט, החליטו השופטים שהדוקטור מקבל סעיף 100 שמשמעותו: עשית מעשה רע ובית המשפט מבקש שלא תחזור על מעשה זה.
"מובן שפרצנו כולנו בצחוק וקראנו לו במשך זמן קצר לאחר המשפט 'מאה' על שם הסעיף שקיבל והוא עשה את עצמו כנעלב, אך מה שמדהים הוא שמאז אותו המקרה כל הילדים כמעט רצו להיות חברים של הילדה הבודדה שהושיב הדוקטור על הכוננית, והיא נעשתה אישיות מאוד מקובלת. אני חושב לעצמי לפעמים שזה היה מעשה מחושב של הדוקטור מלכתחילה".
את בית היתומים עזב בלפר בשנת 1938 בהיותו בן 15, אז החלו לנשוב באזור רוחות מלחמה. בעצת אמו הוא ברח לרוסיה, שם שירת כפליט בצבא האדום בבית חרושת לציוד צבאי. לפני שעזב, עבר בלפר פעם נוספת בבית היתומים כדי להיפרד מקורצ'אק, והוא, לצד המילים החמות, צייד אותו בכסף כמתנת פרידה. זאת היתה הפעם האחרונה שבה ראה את מורו ומחנכו האהוב.
כשחזר לוורשה ההרוסה בשנת 1946 גילה בלפר שמשפחתו נספתה כליל, וכשהגיע לבית היתומים ראה במו עיניו כי הזוועות לא פסחו גם על הבית שכה אהב. בשנת 1940 נלקחו קורצ'אק וילדיו לגטו, ושנתיים לאחר מכן הובלו יחד איתו ועם צוות החינוך לאומשלאגפלאץ. משם למחנה ההשמדה טרבלינקה, ובו נרצחו כולם.
"זה היה מאוד עצוב. רציתי לבקר את קורצ'אק וכשנכנסתי לחצר ראיתי ילדים פולנים שמשחקים שם. זה היה צער ואכזבה עצומה. בית היתומים, שהוקם מכספי תרומות של יהודים בוורשה, תוכנן על ידי ארכיטקט יהודי ונבנה בשיתוף עם קורצ'אק לשמש בית יהודי כשר לילדים, הפך למקום משכנם של ילדים פולנים ששיחקו בו בנחת, וספק רב אם ידעו על זוועות המלחמה".
ביום ראשון האחרון, ערב שמחת תורה, צוין יום השנה ה-100 לכניסתם של יאנוש קורצ'אק וסטפה יחד עם חניכיהם לבניין בית היתומים בוורשה. בעוד שיום חשוב זה מצוין בפולין באירועים שונים, דווקא בישראל זוכה המאורע לאזכור מינימלי.
בלפר, שעוסק מאז עלייתו ארצה בתחום האמנות, מקדיש רבות מיצירותיו לתיעוד חייו במחיצת הדוקטור שהיה לו לאב ושינה את חייו, ומבקש ממרום גילו, באמצעות הרצאות שהוא מעביר בבתי ספר ובמסגרות שונות, שדרכו הייחודית של הדוקטור שהקדיש את חייו לאהבתו הגדולה מכולן, הילדים, שלעולם לא תישכח.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם